הכל זריז
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכל זריז

הכל זריז

3 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 471 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 51 דק'

שרי שביט

שרי שביט היא משוררת, סופרת ועורכת ספרות. עורכת שותפה בכתב העת "מאזניים." פרסמה שני ספרי פרוזה ושלושה ספרי שירה. שירתה תורגמה לגרמנית, צרפתית, מליאלם ואיטלקית. ספרה "כשרון דיבור" הוא זוכה פרס אדי-ויצו אדלינה דלה פרגולה לשנת 2023 לספרות מתורגמת. מרצה לספרות ולכתיבה בסדנאות הבית ובאוניברסיטת ת"א.

ראיון "ראש בראש"

תקציר

מלי מועלם בצרות. מה בסך הכל היא רצתה? לנסוע להודו יחד עם אחיה הגדול והכריזמטי יזהר, ולעזור לו "לעשות מכה" כי לדעתו זה מה שיציל להם את החיים; להתנתק מהשגרה בישראל ומהשאלות המעצבנות על העתיד, ואולי גם לשנות את הגורל; לכבוש את העולם כמו כל צעירה בתחילת שנות העשרים שלה, ולהתנסות בכל דבר אפשרי. אז איך זה שהכול התקלקל פתאום? איך זה שהמשטרה תפסה אותה, החזירה אותה לארץ ומאשימה אותה בעבירות על החוק? מה קרה לכל החבורה? ולאן נעלם אחיה יזהר? למה הוא לא משמיע אות חיים?

‏"הכל זריז" הוא סיפור מסחרר ורב-תפניות על אח ואחות משכונת הדר יוסף, שמחליטים לשנות את גורלם – ולא יודעים לאילו מקומות מפתיעים תוביל אותם ההרפתקה המסוכנת שבה הם בחרו. בעקבות היעלמותו המסתורית של יזהר, סבתא אסתר, שמגדלת אותם,  מוציאה את כל חסכונותיה ושוכרת את כנען גרוס, חוקר פרטי שייסע להודו וימצא את יזהר.  מלי, האחות הצעירה והחצופה, לא מוכנה להפקיד את גורלו של אחיה הנערץ בידיו של כנען המלוקק והמתנשא. היא מצטרפת לגרוס, ובמהלך מסעם המפותל היא רבה שוב ושוב עם "אדון חוקר", מסתירה סודות, מתחמקת ומתעקשת, ובעיקר מתעמתת עם שורש הכאב שבחייה – זהותם האמיתית שלה ושל אחיה.

הודו מלאת הניגודים, הריחות והטיפוסים, שמו‏כרת לכל ישראלי שטייל בה אי-פעם,  מתוארת כאן בקצב מהיר. במקרה של מלי, יזהר והחבורה הקטנה שסביבם, החלום להתאוורר בהודו ולעשות כסף קל הופך לסיוט שבו מעורבים גם הודים עשירים ומפוקפקים. ואז גם מתבררים דברים מפתיעים על כל אחד מבני החבורה: אף אחד מהם הוא לא מה שהוא נראה. גם לא מלי ולא יזהר.

שרי שביט יצרה ביד קלה ובוטחת רומן עשיר שסוחף את הקורא במהפכים העלילתיים שבו. אבל זהו גם סיפור על קשר משפחתי, על סודות עבר חונקים, על עוצמת המשיכה בין גברים לנשים, ועל חשיבותה של ההשלמה עם הזהות העצמית. ספרה הראשון של שרי שביט, " ברוריה הפקות", ראה אור בשנת 2009‏.

פרק ראשון

הכֹּל זריז

1

 

סבתא אסתר הסיעה אותי לַשדה תעופה. נסענו מהדר יוסף בפז'ו הקטנה שלה. היא נוהגת כל כך גרוע, בחיי, לוחצת על הגז מהר עד שהיא מגיעה לרמזור אדום, ואז דופקת את הברקס של החיים.
אני רציתי לנהוג, אבל היא התעקשה.
נו, תני לפנק אותך, מָמָה שלי, היא אמרה וסידרה את המטפחת על הראש.
אלוקים ישמור לאן את נוסעת, ואלוקים ישמור מתי אני אראה אותך שוב, היא אמרה בפעם המאה ודחפה לי את העוגיות שלה, בקבוק ריק של ספרייט שבתוכו צף לו בגושים מיץ העגבניות שהיא עושה לבד, ושני סנדוויצ'ים עם חציל וביצה. סבתא, מה את עושה, יצאתי עליה. זה לא שאין אוכל בהודו.
שקט, מלי, היא הניחה את האצבעות הקרות המקומטות שלה על השפתיים שלי. היינו בשדה התעופה וראיתי בזווית העין את המספרים והאותיות האדומות של הטיסות מתחלפות, ואת כל האנשים עם המעילים והמזוודות וכוסות הקלקר עם הקפה והאודם והבושם והקניות האחרונות שהתרוצצו סביבנו, כמו אורות מהבהבים. לסבתא ירדו קצת דמעות מהעיניים, והצליל של הצמידים שלה, שהתנגשו אחד בשני, נגע לי בלחיים והשתתק. כשהצליל נפסק, פתאום משהו נצבט לי בלב. ידעתי שהצליל הזה ילווה אותי מעכשיו, לא משנה מה יקרה לי. חיבקתי את הגוף הקטן שלה חזק-חזק.
מסכנה סבתא אסתר. זה בגלל שאני מספרת לה הכל. אף פעם לא חסכתי ממנה כלום. הכל היא עברה איתי. כשהתעקשתי שהיא תקנה לי את החזייה הראשונה, למרות שלא היה בה כלום למלא. וגם אחרי שהתנשקתי בפעם ראשונה רצתי ישר אליה, ומרוב שגימגמתי והעיניים שלי נצצו, היא ישר הבינה. או כשרציתי לעזוב את בית הספר, ובאתי אליה לשיחת לב אל לב. אחר כך בבת מצווה שלי מאחורי בית העם היא נתנה לי את סיגריית הטיים הראשונה, ואמרה לי, אַת צריכה לעשן כמו גברת. לא יותר משתי סיגריות ביום, אבל תוציאי את העשן יפה מהפה, בסלסולים. בגללה אני מעשנת טיים.
ואחר כך הבאתי עליה את כל העניין הזה. כשתפסו אותנו שם בהודו, ישר סיפרתי לה. כשהצלחתי לברוח לדלהי, דבר ראשון התקשרתי אליה. כשהחוקר אביחי סמ"ך האפס הזה בא לקחת אותי, גם נפלתי עליה.
גם על יזהר אני זאת שסיפרתי לה. הכל היא יודעת. גם לפני שבאנו לא היו לה חיים קלים, אבל דוגרי, החיים אחרי שבאנו לה, לא חסכו ממנה כלום.
 

שרי שביט

שרי שביט היא משוררת, סופרת ועורכת ספרות. עורכת שותפה בכתב העת "מאזניים." פרסמה שני ספרי פרוזה ושלושה ספרי שירה. שירתה תורגמה לגרמנית, צרפתית, מליאלם ואיטלקית. ספרה "כשרון דיבור" הוא זוכה פרס אדי-ויצו אדלינה דלה פרגולה לשנת 2023 לספרות מתורגמת. מרצה לספרות ולכתיבה בסדנאות הבית ובאוניברסיטת ת"א.

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

לדפוק מכה למרות לא מעט פגמים, 'הכל זריז' של שרי שביט מצליח להיחלץ בשלום מהנושא השחוק של ישראלים בהודו מלי מועלם, הגיבורה והמספרת של 'הכל זריז‭,'‬ היא צעירה בתחילת שנות ה‭ 20-‬ שלה שהסתבכה בפרשת סמים בהודו והושבה ארצה על ידי משטרת ישראל. אחיה הנערץ, יזהר, הוגה עסק הסמים ומנהיג של חבורה הכוללת ישראלים, הולנדית והודי, נעלם בתת-היבשת ההודית, ומלי שבה להודו בפתח הרומן ומתלווה לבלש פרטי ישראלי שנשכר על ידי משפחתה כדי למצוא את יזהר. יזהר ומלי הם ילדים מאומצים, ברזילאים במקור, שגדלו עם הוריהם האהובים בשכונת הדר-יוסף בתל-אביב. שרי שביט - שזה ספרה השני (אחרי 'ברוריה הפקות‭- ('‬ מתארת במלאות את החיים בשכונה, המוצגת כשכונה קשת יום של בני המעמד הבינוני-נמוך.

התחושות שעורר בי 'הכל זריז' השתנו במהלך הקריאה. בשליש הראשון חשבתי שהרומן כתוב בצורה לא מספיק אלגנטית ושהנושא לא מספיק מחדש. פיזור חומרי הרקע בין חלקי הסיפור המתארים את התחלת החיפושים אחרי יזהר, לא נעשה בצורה מושכלת מספיק. חומרי הרקע נמסרים באופן קצת מכני במקומות שיש בהם הכרח, או לחלופין, באופן שרירותי. בכל מקרה, הם בולמים את עלילת הרומן המרכזית: התקדמות מסע החיפוש עצמו. ואילו בחירת הנושא, ישראלים בהודו, מבטאת איחור ב‭ 20-‬ שנה ולכל הפחות בעשור. בישראלים בהודו טיפל א"ב יהושע כבר ב‭ 1994-‬ ב'השיבה מהודו‭,'‬ וגור בנטביץ' טיפל בו ב‭ 2000-‬ בסרטו 'משהו טוטאלי‭,'‬ על פי תסריט שכתב עם אתגר קרת ושמזכיר מאוד את רכיבי הרומן של שביט (סמים, הולנדים) - אם לציין רק שתי דוגמאות בולטות. מותר כמובן לסופר לחזור ולעסוק בנושא הזה, שהוא אכן תופעה מעניינת, אבל קשה להשיג כך רעננות.

את השליש השני של הרומן קראתי בהנאה. אחרי כ‭ 200-‬עמודים מתחשל סוף-סוף יסוד בסיסי שמתניע את הרומן והופך אותו למושך לקריאה, והוא בפשטות - המתח. סיפור היעלמו של יזהר מתחיל פתאום ליצור עניין. גם אם המתח נבנה לעיתים באמצעים לא לגמרי אמינים, איכשהו, השילוב בין הסוציולוגיה למתח הבסיסי הפך את הקריאה למעניינת.

אבל בשליש האחרון חל שינוי נוסף. לרעה. ריבוי אירועים לא סבירים הופך בחלק זה את הרומן לטלנובלה. כדי לא להרוס למי שיקרא את הספר אומר רק שאי סבירות בסיסית אחת היא היקלעותם של חבורת הישראלים ללב סכסוך פניםהודי בין טייקונים, אי סבירות שמתעצמת כשהקשר בין הישראלים לטייקונים נוצר משלושה כיוונים שונים ונפרדים. הבעיה העקרונית באי סבירויות טלנובליות היא כפולה: ראשית, אם אנחנו זקוקים לאירועים לא סבירים על מנת להפוך את העלילה ל'מעניינת‭,'‬ הרי שההנחה הסמויה היא שהחיים הרגילים אינם מעניינים, אינם צופני סוד וקסם. וזה אולי אחד מתפקידיה של הספרות: למצוא את המעניין בתוך הרגיל. מעבר לזה: שימוש בספרות באמצעים טלנובליים משול למשחק שחמט מתוח ושקול שבו אחד השחקנים מוסיף פתאום ללוח טנק צעצוע, ממשחק מסוג אחר, מתחיל לטווח את הכלים של יריבו ואז מכריז על נצחונו. רומן שמתנהל לפי תהליכים סבירים ומובא בהצלחה אל סיומו הוא כמו משחק שח שמנצחים בו בהתאם לכללים נוקשים. יש בכך יופי וחוכמה. סופר שנעזר באי סבירויות ובצירופי מקרים משול לאותו שחקן שח שמכניס את טנק הצעצוע הקטלני ללוח. גם הוא חושב שהוא ניצח. אבל זה, כמו שאמרנו בילדותנו, 'לא חוכמה‭.'‬

האם, לאור כל זה, אפשר לקבוע שהרומן אינו טוב? אני מתקשה לומר כך. זאת משום שלאורך כל חלקיו מפגינה הסופרת יכולות לשוניות לא מבוטלות בשחזור סלנג עדכני, ובמקביל חולשת באופן מרשים על הזירה הגיאוגרפית והאנושית שהיא אותו חלק מהודו שבו היא דנה. ויש עוד נקודה חשובה: ב'הכל זריז' מבצבצת אפשרות לתובנה חדשה על תופעת הישראלים בהודו. הודו, מציע בעקיפין הרומן, אינה רק מקלט ממה שמכונה באופן כללי מדי 'הלחץ של החיים בישראל‭,'‬ לחץ שמיוחס בדרך כלל למצב הבטחוני ולשירות הצבאי שנגזר ממנו. הרומן מציג אפשרות אחרת. הוא מציג את הודו כדרכו של המעמד הנמוך בחברה הישראלית להרגיש קצת 'היי' - הודו כשאכטה שמאפשרת בריחה משלטון הקאסטות המעמדיות בישראל. יזהר, בעודו בארץ, צופה בסרט 'האזרח קיין' ומתפעל, בעיקר מעלייתו המעמדית של קיין. הודו, בעבור יזהר התלוש והחלוש מבחינה מעמדית (העובדה שהוא מאומץ תורמת כמובן לתחושת הזרות שלו‭,(‬ היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, המקבילה לאמריקה של קיין, שבה כל מי שנחוש יכול להצליח ו'לעשות את המכה‭.'‬ הודו כסם, שהופך הכל לאפשרי ומשכיח את פערי המעמדות הישראליים. זו תובנה מעניינת שנרמזת בספר ותורמת לאמביוולנטיות שלי כלפיו.

עוד 3 ספרים על ישראלים בהודו:
השיבה מהודו > א"ב יהושע
שאנטי שאנטי בלגן > צור שיזף
הודו תאהב אותי > דריה מעוז

בתמונה: מתוך הסרט 'משהו טוטאלי‭2000 ,'‬
אריק גלסנר 7 לילות 16/03/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
כותבים עברית עם שרי שביט רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 16/06/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 471 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 51 דק'

סקירות וביקורות

לדפוק מכה למרות לא מעט פגמים, 'הכל זריז' של שרי שביט מצליח להיחלץ בשלום מהנושא השחוק של ישראלים בהודו מלי מועלם, הגיבורה והמספרת של 'הכל זריז‭,'‬ היא צעירה בתחילת שנות ה‭ 20-‬ שלה שהסתבכה בפרשת סמים בהודו והושבה ארצה על ידי משטרת ישראל. אחיה הנערץ, יזהר, הוגה עסק הסמים ומנהיג של חבורה הכוללת ישראלים, הולנדית והודי, נעלם בתת-היבשת ההודית, ומלי שבה להודו בפתח הרומן ומתלווה לבלש פרטי ישראלי שנשכר על ידי משפחתה כדי למצוא את יזהר. יזהר ומלי הם ילדים מאומצים, ברזילאים במקור, שגדלו עם הוריהם האהובים בשכונת הדר-יוסף בתל-אביב. שרי שביט - שזה ספרה השני (אחרי 'ברוריה הפקות‭- ('‬ מתארת במלאות את החיים בשכונה, המוצגת כשכונה קשת יום של בני המעמד הבינוני-נמוך.

התחושות שעורר בי 'הכל זריז' השתנו במהלך הקריאה. בשליש הראשון חשבתי שהרומן כתוב בצורה לא מספיק אלגנטית ושהנושא לא מספיק מחדש. פיזור חומרי הרקע בין חלקי הסיפור המתארים את התחלת החיפושים אחרי יזהר, לא נעשה בצורה מושכלת מספיק. חומרי הרקע נמסרים באופן קצת מכני במקומות שיש בהם הכרח, או לחלופין, באופן שרירותי. בכל מקרה, הם בולמים את עלילת הרומן המרכזית: התקדמות מסע החיפוש עצמו. ואילו בחירת הנושא, ישראלים בהודו, מבטאת איחור ב‭ 20-‬ שנה ולכל הפחות בעשור. בישראלים בהודו טיפל א"ב יהושע כבר ב‭ 1994-‬ ב'השיבה מהודו‭,'‬ וגור בנטביץ' טיפל בו ב‭ 2000-‬ בסרטו 'משהו טוטאלי‭,'‬ על פי תסריט שכתב עם אתגר קרת ושמזכיר מאוד את רכיבי הרומן של שביט (סמים, הולנדים) - אם לציין רק שתי דוגמאות בולטות. מותר כמובן לסופר לחזור ולעסוק בנושא הזה, שהוא אכן תופעה מעניינת, אבל קשה להשיג כך רעננות.

את השליש השני של הרומן קראתי בהנאה. אחרי כ‭ 200-‬עמודים מתחשל סוף-סוף יסוד בסיסי שמתניע את הרומן והופך אותו למושך לקריאה, והוא בפשטות - המתח. סיפור היעלמו של יזהר מתחיל פתאום ליצור עניין. גם אם המתח נבנה לעיתים באמצעים לא לגמרי אמינים, איכשהו, השילוב בין הסוציולוגיה למתח הבסיסי הפך את הקריאה למעניינת.

אבל בשליש האחרון חל שינוי נוסף. לרעה. ריבוי אירועים לא סבירים הופך בחלק זה את הרומן לטלנובלה. כדי לא להרוס למי שיקרא את הספר אומר רק שאי סבירות בסיסית אחת היא היקלעותם של חבורת הישראלים ללב סכסוך פניםהודי בין טייקונים, אי סבירות שמתעצמת כשהקשר בין הישראלים לטייקונים נוצר משלושה כיוונים שונים ונפרדים. הבעיה העקרונית באי סבירויות טלנובליות היא כפולה: ראשית, אם אנחנו זקוקים לאירועים לא סבירים על מנת להפוך את העלילה ל'מעניינת‭,'‬ הרי שההנחה הסמויה היא שהחיים הרגילים אינם מעניינים, אינם צופני סוד וקסם. וזה אולי אחד מתפקידיה של הספרות: למצוא את המעניין בתוך הרגיל. מעבר לזה: שימוש בספרות באמצעים טלנובליים משול למשחק שחמט מתוח ושקול שבו אחד השחקנים מוסיף פתאום ללוח טנק צעצוע, ממשחק מסוג אחר, מתחיל לטווח את הכלים של יריבו ואז מכריז על נצחונו. רומן שמתנהל לפי תהליכים סבירים ומובא בהצלחה אל סיומו הוא כמו משחק שח שמנצחים בו בהתאם לכללים נוקשים. יש בכך יופי וחוכמה. סופר שנעזר באי סבירויות ובצירופי מקרים משול לאותו שחקן שח שמכניס את טנק הצעצוע הקטלני ללוח. גם הוא חושב שהוא ניצח. אבל זה, כמו שאמרנו בילדותנו, 'לא חוכמה‭.'‬

האם, לאור כל זה, אפשר לקבוע שהרומן אינו טוב? אני מתקשה לומר כך. זאת משום שלאורך כל חלקיו מפגינה הסופרת יכולות לשוניות לא מבוטלות בשחזור סלנג עדכני, ובמקביל חולשת באופן מרשים על הזירה הגיאוגרפית והאנושית שהיא אותו חלק מהודו שבו היא דנה. ויש עוד נקודה חשובה: ב'הכל זריז' מבצבצת אפשרות לתובנה חדשה על תופעת הישראלים בהודו. הודו, מציע בעקיפין הרומן, אינה רק מקלט ממה שמכונה באופן כללי מדי 'הלחץ של החיים בישראל‭,'‬ לחץ שמיוחס בדרך כלל למצב הבטחוני ולשירות הצבאי שנגזר ממנו. הרומן מציג אפשרות אחרת. הוא מציג את הודו כדרכו של המעמד הנמוך בחברה הישראלית להרגיש קצת 'היי' - הודו כשאכטה שמאפשרת בריחה משלטון הקאסטות המעמדיות בישראל. יזהר, בעודו בארץ, צופה בסרט 'האזרח קיין' ומתפעל, בעיקר מעלייתו המעמדית של קיין. הודו, בעבור יזהר התלוש והחלוש מבחינה מעמדית (העובדה שהוא מאומץ תורמת כמובן לתחושת הזרות שלו‭,(‬ היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, המקבילה לאמריקה של קיין, שבה כל מי שנחוש יכול להצליח ו'לעשות את המכה‭.'‬ הודו כסם, שהופך הכל לאפשרי ומשכיח את פערי המעמדות הישראליים. זו תובנה מעניינת שנרמזת בספר ותורמת לאמביוולנטיות שלי כלפיו.

עוד 3 ספרים על ישראלים בהודו:
השיבה מהודו > א"ב יהושע
שאנטי שאנטי בלגן > צור שיזף
הודו תאהב אותי > דריה מעוז

בתמונה: מתוך הסרט 'משהו טוטאלי‭2000 ,'‬
אריק גלסנר 7 לילות 16/03/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
כותבים עברית עם שרי שביט רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 16/06/2022 להאזנה להסכת >
הכל זריז שרי שביט

הכֹּל זריז

1

 

סבתא אסתר הסיעה אותי לַשדה תעופה. נסענו מהדר יוסף בפז'ו הקטנה שלה. היא נוהגת כל כך גרוע, בחיי, לוחצת על הגז מהר עד שהיא מגיעה לרמזור אדום, ואז דופקת את הברקס של החיים.
אני רציתי לנהוג, אבל היא התעקשה.
נו, תני לפנק אותך, מָמָה שלי, היא אמרה וסידרה את המטפחת על הראש.
אלוקים ישמור לאן את נוסעת, ואלוקים ישמור מתי אני אראה אותך שוב, היא אמרה בפעם המאה ודחפה לי את העוגיות שלה, בקבוק ריק של ספרייט שבתוכו צף לו בגושים מיץ העגבניות שהיא עושה לבד, ושני סנדוויצ'ים עם חציל וביצה. סבתא, מה את עושה, יצאתי עליה. זה לא שאין אוכל בהודו.
שקט, מלי, היא הניחה את האצבעות הקרות המקומטות שלה על השפתיים שלי. היינו בשדה התעופה וראיתי בזווית העין את המספרים והאותיות האדומות של הטיסות מתחלפות, ואת כל האנשים עם המעילים והמזוודות וכוסות הקלקר עם הקפה והאודם והבושם והקניות האחרונות שהתרוצצו סביבנו, כמו אורות מהבהבים. לסבתא ירדו קצת דמעות מהעיניים, והצליל של הצמידים שלה, שהתנגשו אחד בשני, נגע לי בלחיים והשתתק. כשהצליל נפסק, פתאום משהו נצבט לי בלב. ידעתי שהצליל הזה ילווה אותי מעכשיו, לא משנה מה יקרה לי. חיבקתי את הגוף הקטן שלה חזק-חזק.
מסכנה סבתא אסתר. זה בגלל שאני מספרת לה הכל. אף פעם לא חסכתי ממנה כלום. הכל היא עברה איתי. כשהתעקשתי שהיא תקנה לי את החזייה הראשונה, למרות שלא היה בה כלום למלא. וגם אחרי שהתנשקתי בפעם ראשונה רצתי ישר אליה, ומרוב שגימגמתי והעיניים שלי נצצו, היא ישר הבינה. או כשרציתי לעזוב את בית הספר, ובאתי אליה לשיחת לב אל לב. אחר כך בבת מצווה שלי מאחורי בית העם היא נתנה לי את סיגריית הטיים הראשונה, ואמרה לי, אַת צריכה לעשן כמו גברת. לא יותר משתי סיגריות ביום, אבל תוציאי את העשן יפה מהפה, בסלסולים. בגללה אני מעשנת טיים.
ואחר כך הבאתי עליה את כל העניין הזה. כשתפסו אותנו שם בהודו, ישר סיפרתי לה. כשהצלחתי לברוח לדלהי, דבר ראשון התקשרתי אליה. כשהחוקר אביחי סמ"ך האפס הזה בא לקחת אותי, גם נפלתי עליה.
גם על יזהר אני זאת שסיפרתי לה. הכל היא יודעת. גם לפני שבאנו לא היו לה חיים קלים, אבל דוגרי, החיים אחרי שבאנו לה, לא חסכו ממנה כלום.