| 1 |
הערב של סוף חודש יוני היה חם ומיוזע. הדמות עטוית השחורים רצה בקלילות ובמהירות בחשכה. רגליה כמעט שלא השמיעו קול כשנגעו בשביל העפר הצר. הדמות התפתלה והתכופפה כדי להימנע ממגע עם העצים והשיחים סביבה, כמו צל שמחליק בדממה על פני העלים. שמי הלילה היו רק רצועה דקה מעל צמרות העצים, אי שם למעלה. אוויר העיר המזוהם קלות הטיל צללי דמדומים על הצמחייה הסבוכה.
דמות הצללים הקטנה הגיעה לרווח שבין השיחים מימין, ובלמה בפתאומיות; בדריכות, בקוצר נשימה ובלב הולם. הבזק אור כחול־לבן הציף את הסביבה כשהרכבת של 19:39 לתחנת לונדון ברידג’ כיבתה את מנגנון הדיזל שלה והושיטה זרועות אל קווי החשמל שממעל. הצל התכופף והקרונות המוארים חלפו בשאון. שני הבזקי אור נוספים – והרכבת נסעה לדרכה והותירה את שביל העפר הצר באפלה.
הצל שב לנוע במהירות. שורות העצים משמאל הלכו והידללו, ושורות בתים מדורגים החלו להיחשף במקומן. גינות אחוריות באו וחלפו, צריפי גינון, נדנדות – הכול דמם באוויר הלילה הדחוס. ואז הופיע בית ויקטוריאני מדורג, שנראה כמו האחרים בשורה הארוכה - שלוש קומות בנויות מלבנים בהירות. אבל בעליו של הבית הזה הוסיף מרפסת זכוכית סגורה מאחור, שבלטה מתוך קומת הקרקע.
דמות הצללים ידעה הכול על אודות המבנה הפנימי של הבית, ובעיקר על בעל הבית וסדר היום שלו. במיוחד ידעה שהלילה הוא יהיה שם לבדו. הצל עצר בשולי הגן. עץ גדול ניצב בצמוד לגדר התיל שגבלה בשביל העפר. בנקודה מסוימת חרג גזע העץ ממש אל תוך התיל, ונשך באחד העמודים המחלידים כמו פה חסר שפתיים. צמרת צפופת עלים הזדקרה לכל עבר, וטשטשה את מראה פסי הרכבת מהבית.
כמה לילות קודם לכן עבר הצל באותו המסלול, חתך את שולי גדר התיל והשיב אותם באופן רופף למקומם. עכשיו הם נפרדו בקלות והצל כרע להזדחל דרך הפתח. העשב היה יבש והאדמה תחתיו התפוררה לאחר שבועות נטולי גשם. הצל התרומם על רגליו וחצה את המדשאה בתנועה מהירה וזורמת – הסתערות בשחור.
מזגן חובר לקיר האחורי של הבית. הוא טרטר ברעש, והחריש את צליל הגריסה הקל של רגליים על שביל החצץ שבין מרפסת הזכוכית הסגורה ובין הבית הסמוך. הצל משך כלפי מעלה את ברדס הטרנינג שלו והתגנב לכיוון המרפסת כשמבטו ממוקד באדם שהופיע בחלון הארוך.
האיש שבפנים היה בשנות הארבעים לחייו, גבוה וחסון. הוא לבש מכנסיים בצבע חום־אדמדם וחולצה לבנה ששרווליה מקופלים. הוא נע בתוך המטבח הפתוח שלו, הוציא כוס יין מאחד הארונות, ומזג לתוכה יין אדום. הוא גמע מהמשקה ואז מזג עוד יין לכוס.
על השיש עמדה ארוחה מוכנה לחימום, והוא הרים את הקופסה, הסיר את מכסה הקרטון וניקב את כיסוי הניילון באמצעות החלק החד של חולץ הפקקים. הצל חש שגל של שנאה גואה בו, ותחושת שיכרון הציפה אותו למראה האיש שבפנים. הוא ידע מה עומד להתרחש.
האיש במטבח כיוון את קוצב הזמן במיקרוגל והכניס את הקופסה למכשיר. הספירה הדיגיטלית לאחור החלה בקול צפצוף. שש דקות. האיש לגם שוב מהיין ויצא מהמטבח. אור נדלק בחדר האמבטיה, בדיוק מעל לנקודה שבה כרע הצל. סדק של כמה סנטימטרים נפער בחלון, ומעין ציוץ נשמע כשמי המקלחת החלו לזרום.
הצל שמחוץ לחלון פעל במהירות, ובלב הולם. הוא פתח את הרוכסן של נרתיק הצד והוציא מתוכו מברג קטן. הוא החליק אותו אל נקודת המפגש שבין החלון למסגרת. הוא הפעיל מעט לחץ - והחלון נפתח. החלון נע כלפי מעלה בקלות והצל חמק פנימה. זהו זה. אחרי שנים של ייסורים וכאב... ארבע דקות.
הדמות ירדה אל המטבח ונעה במהירות. היא שלפה מזרק פלסטיק קטן, סחטה את תכנו השקוף אל תוך כוס היין האדום, ערבבה היטב ואז הניחה את הכוס בחזרה על משטח השיש השחור. הצל עמד לרגע, האזין, והתענג על מיזוג האוויר. השיש השחור זרח תחת האור. שלוש דקות. הצל נע במהירות דרך המטבח, חלף על פני מעקה העץ שבתחתית המדרגות וגלש אל העלטה שמעבר לדלת הסלון.
האיש ירד במדרגות דקה לאחר מכן, עוטה מגבת בלבד לגופו. המיקרוגל השמיע שלושה ציוצים רצופים כדי להודיע שסיים את פעולתו. ריח של עור נקי פשט במטבח כשהאיש חצה אותו ברגליים יחפות. הצל שמע נקישות מתכת כשהאיש הוציא סכו”ם מהמגרה, וקול גרירה של שרפרף על רצפת העץ כשהוא התיישב לאכול.
הצל פלט נשיפה מתמשכת, הגיח מבין הצללים וטיפס לאִטו במדרגות. כדי לִצפֹּות. כדי לחכות. כדי לתבוע את הנקמה שהמתינה זמן רב לשעתה.
.jpg)
