הכול אודות ליהמן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכול אודות ליהמן
מכר
מאות
עותקים
הכול אודות ליהמן
מכר
מאות
עותקים

הכול אודות ליהמן

3.6 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Qualcosa Sui Lehman Romanzo/ballata
  • תרגום: ארנו בר
  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד, פועלים
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 758 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 12 שעות ו 38 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

השנה היא 1844. הנרי ליהמן יורד מהספינה שהביאה אותו מעיירה קטנה בבוואריה לנמל ניו יורק. בצעד קטן זה מתחיל סיפורה של האימפריה הכלכלית שהקימו האחים ליהמן – הנרי, עמנואל ומאיר. 
מחנוּת בדים קטנה שפתח הנרי באלבמה, התפרשו האחים ליהמן על שוק הכותנה כולו. מאוחר יותר השתלטו על שווקי הסוכר והקפה, השקיעו בתחום הרכבות, מה שהוביל אותם להיות שחקנים מרכזיים בשוק הנפט והפחם. גם בבית הכנסת שבו התפללו, התקדמו האחים ליהמן לאורך השנים עד שלבסוף הגשימו את שאיפתם: לעבור מהשורה ה-21 אל השורה הראשונה. 
לאחר שנים של תנופה ויזמות עסקית, היו האחים ליהמן בין מייסדי השירותים הפיננסיים וחברת "ליהמן ברדרס" היתה לתאגיד פיננסי עולמי. בעת המשבר הפיננסי הגדול בשנת 2008, בנק "ליהמן ברדרס" פשט את הרגל.
 
את סיפורם של האחים ליהמן אפשר לראות כסיפורו של הקפיטליזם הפטריארכלי המערבי. זהו סיפור על יזמות עסקית שלא יודעת שובעה ואשר עוברת מאב לבנו, על שאפתנות שאינה שוקטת עד שהיא מגיעה למקום הראשון, בעושרה ובמעמדה, ועל הסחרור שיכולה להביא שאפתנות שכזאת עד לאיבוד מוחלט של שליטה. 
 
סטפנו מאסיני, מחזאי איטלקי יליד 1975, מספר את סיפורם של האחים ליהמן באופן קצבי, מקורי, סוחף ומעורר מחשבה. הדמויות בספר אמתיות והאירועים התרחשו כולם. הכול אודות ליהמן הוא ספר מרתק ומעשיר שאף מלמד אותנו פרק בהיסטוריה האנושית. 
 
"הכול אודות ליהמן" זכה בפרסים רבים, עובד לבמה ועלה כמחזה ב"תיאטרון הלאומי" בלונדון.

פרק ראשון

פרק ראשון

Luftmensch2
 
 
בנו של סוחר בהמות
יהודי נימול
רק מזוודה אחת בידו
עומד בלא ניע
כעמוד טלגרף
ברציף number four בנמל ניו־יורק.
מודה לאל כי הגיע:
ברוך השם!
תודה לאל כי נסע:
ברוך השם!
תודה לאל כי כעת, סוף־סוף, הגיע
לכאן, לאמריקה:
ברוך השם!
ברוך השם!
ברוך השם!
 
ילדים צועקים
סַבָּלִים עמוסי מטענים
צווחות ברזלים וחריקות גלגילות
ובתוך כל זה
הוא
נשאר עומד
לפני רגע ירד מן הספינה
נועל את זוג נעליו הטובות ביותר
שלא נעל מעולם
שמר אותן לרגע "שאהיה באמריקה".
 
והנה זה בא.
הרגע "שאהיה באמריקה"
נקבע במדויק בשעון ברזל ופלדה
שם למעלה
במגדל בנמל ניו־יורק:
השעה היא 7:25 בבוקר.
 
הוא מוציא מכיסו עיפרון
ובשוליה של פִתקה
רושם את ה-7 ואת ה-25
ועוד מספיק לראות
שידו רועדת
אולי מהתרגשות
ואולי משום שֶׁ
אחרי חודש וחצי של הפלגה
עמדו רגליו על קרקע מוצקה
— "די, אל תתנדנד!" —
יש לו תחושה משונה.
 
שמונה קילוגרמים איבּד
בחודש וחצי של הפלגה.
זקן עבות
ארוך מזה של הרב
צמח ואף פעם לא קוצץ
ב-45 ימים הלוך ושוב
בין סיפון, תא ומיטה.
יצא מתנזר מ־ Le Havre
נחת בניו־יורק שתיין מנוסה
יודע להבחין בלגימה ראשונה
בין ברנדי לרוּם
בין ג'ין לקוניאק
בין יין איטלקי לבירה אירית.
יצא מ-Le Havre בלי לדעת מה זה קלפים
נחת בניו־יורק אלוף הימורים וקוביות.
יצא ביישן, שתקן, מופנם
נחת בתחושה שהוא מכיר את העולם:
את האירוניה של הצרפתים
את חגיגות ספרד
את הגאווה המתפרצת של הימאים האיטלקים.
כשיצא, הייתה אמריקה תקועה בראשו
כעת נחת, ואמריקה נפרשת לפניו
אך לא במחשבה: בעיניים.
ברוך השם!
 
במבט מקרוב
בבוקר קר של ספטמבר
בשעה שֶצופים בה בלי ניע
כמו עמוד טלגרף
מרציף number four בנמל ניו־יורק
אמריקה נראית ממש כמו תיבת נגינה:
כנגד כל חלון שנפתח
חלון אחר נסגר;
כנגד כל עגלה שנעלמה מעבר לפינה
מגיחה אחת מפינה אחרת;
כנגד כל לקוח שקם משולחן
מתיישב לקוח אחר
"כאילו כל זה הוכן מראש", חשב
ולמשך רגע
— בתוך הראש הזה, שציפה לראותה במשך חודשים —
אמריקה
אמריקה האמיתית
לא הייתה אלא קרקס של פרעושים
לא מרשימה כלל
אדרבא, אולי מצחיקה.
משעשעת.
 
באותו רגע
מישהו אחז בכתפו.
היה זה קצין הנמל
מדים בצבע אפור
שפם לבן, חובש כובע גדול.
רושם בפנקס
שמות ומספרים של המגיעים
שאלות פשוטות באנגלית בסיסית:
"Where do you come from?"
"Rimpar."
"Rimpar? Where is Rimpar?"
"Bayern: Germany."
"And your name?"
"Heyum Lehmann."
"I don't understand. Name?"
"Heyum…"
"What is Heyum?"
"My name is… Hey… Henry!"
"Henry, ok! And your surname?"
"Lehmann…"
"Lehman! Henry Lehman!"
"Henry Lehman."
"Ok, Henry Lehman:
welcome in America.
And good luck!"
והוא מטביע חותמת:
11 בספטמבר 1844.
טופח על שכמו
והולך לתשאל מישהו אחר.
 
הנרי ליהמן הביט סביבו:
הספינה שממנה ירד — ה-Burgundy —
דומה לענק מתנמנם.
אך ספינה אחרת העומדת בכניסה לנמל
מוכנה להוריד ברציף number four
עוד 149 כמוהו:
אולי יהודים
אולי גרמנים
אולי נעולים במיטב נעליהם
ובידם רק מזוודה אחת
מופתעים גם הם ורועדים
קצת מתוך התרגשות
קצת בשל האדמה המוצקה
וקצת מפני שאמריקה
— אמריקה האמיתית —
כשצופים בה מקרוב
נראית כמו
תיבת נגינה ענקית.
 
נשם נשימה עמוקה
אחז במזוודה
ובצעד נמרץ
— אף שעדיין לא ידע לאן —
נכנס
אף הוא
אל תיבת הנגינה
ששמה אמריקה.

סקירות וביקורות

"הכל אודות ליהמן": טרגדיה יהודית־פיננסית בשלושה דורות מייקי דגן הארץ 06/06/2019 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: Qualcosa Sui Lehman Romanzo/ballata
  • תרגום: ארנו בר
  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד, פועלים
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 758 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 12 שעות ו 38 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

סקירות וביקורות

"הכל אודות ליהמן": טרגדיה יהודית־פיננסית בשלושה דורות מייקי דגן הארץ 06/06/2019 לקריאת הסקירה המלאה >
הכול אודות ליהמן סטפנו מאסיני

פרק ראשון

Luftmensch2
 
 
בנו של סוחר בהמות
יהודי נימול
רק מזוודה אחת בידו
עומד בלא ניע
כעמוד טלגרף
ברציף number four בנמל ניו־יורק.
מודה לאל כי הגיע:
ברוך השם!
תודה לאל כי נסע:
ברוך השם!
תודה לאל כי כעת, סוף־סוף, הגיע
לכאן, לאמריקה:
ברוך השם!
ברוך השם!
ברוך השם!
 
ילדים צועקים
סַבָּלִים עמוסי מטענים
צווחות ברזלים וחריקות גלגילות
ובתוך כל זה
הוא
נשאר עומד
לפני רגע ירד מן הספינה
נועל את זוג נעליו הטובות ביותר
שלא נעל מעולם
שמר אותן לרגע "שאהיה באמריקה".
 
והנה זה בא.
הרגע "שאהיה באמריקה"
נקבע במדויק בשעון ברזל ופלדה
שם למעלה
במגדל בנמל ניו־יורק:
השעה היא 7:25 בבוקר.
 
הוא מוציא מכיסו עיפרון
ובשוליה של פִתקה
רושם את ה-7 ואת ה-25
ועוד מספיק לראות
שידו רועדת
אולי מהתרגשות
ואולי משום שֶׁ
אחרי חודש וחצי של הפלגה
עמדו רגליו על קרקע מוצקה
— "די, אל תתנדנד!" —
יש לו תחושה משונה.
 
שמונה קילוגרמים איבּד
בחודש וחצי של הפלגה.
זקן עבות
ארוך מזה של הרב
צמח ואף פעם לא קוצץ
ב-45 ימים הלוך ושוב
בין סיפון, תא ומיטה.
יצא מתנזר מ־ Le Havre
נחת בניו־יורק שתיין מנוסה
יודע להבחין בלגימה ראשונה
בין ברנדי לרוּם
בין ג'ין לקוניאק
בין יין איטלקי לבירה אירית.
יצא מ-Le Havre בלי לדעת מה זה קלפים
נחת בניו־יורק אלוף הימורים וקוביות.
יצא ביישן, שתקן, מופנם
נחת בתחושה שהוא מכיר את העולם:
את האירוניה של הצרפתים
את חגיגות ספרד
את הגאווה המתפרצת של הימאים האיטלקים.
כשיצא, הייתה אמריקה תקועה בראשו
כעת נחת, ואמריקה נפרשת לפניו
אך לא במחשבה: בעיניים.
ברוך השם!
 
במבט מקרוב
בבוקר קר של ספטמבר
בשעה שֶצופים בה בלי ניע
כמו עמוד טלגרף
מרציף number four בנמל ניו־יורק
אמריקה נראית ממש כמו תיבת נגינה:
כנגד כל חלון שנפתח
חלון אחר נסגר;
כנגד כל עגלה שנעלמה מעבר לפינה
מגיחה אחת מפינה אחרת;
כנגד כל לקוח שקם משולחן
מתיישב לקוח אחר
"כאילו כל זה הוכן מראש", חשב
ולמשך רגע
— בתוך הראש הזה, שציפה לראותה במשך חודשים —
אמריקה
אמריקה האמיתית
לא הייתה אלא קרקס של פרעושים
לא מרשימה כלל
אדרבא, אולי מצחיקה.
משעשעת.
 
באותו רגע
מישהו אחז בכתפו.
היה זה קצין הנמל
מדים בצבע אפור
שפם לבן, חובש כובע גדול.
רושם בפנקס
שמות ומספרים של המגיעים
שאלות פשוטות באנגלית בסיסית:
"Where do you come from?"
"Rimpar."
"Rimpar? Where is Rimpar?"
"Bayern: Germany."
"And your name?"
"Heyum Lehmann."
"I don't understand. Name?"
"Heyum…"
"What is Heyum?"
"My name is… Hey… Henry!"
"Henry, ok! And your surname?"
"Lehmann…"
"Lehman! Henry Lehman!"
"Henry Lehman."
"Ok, Henry Lehman:
welcome in America.
And good luck!"
והוא מטביע חותמת:
11 בספטמבר 1844.
טופח על שכמו
והולך לתשאל מישהו אחר.
 
הנרי ליהמן הביט סביבו:
הספינה שממנה ירד — ה-Burgundy —
דומה לענק מתנמנם.
אך ספינה אחרת העומדת בכניסה לנמל
מוכנה להוריד ברציף number four
עוד 149 כמוהו:
אולי יהודים
אולי גרמנים
אולי נעולים במיטב נעליהם
ובידם רק מזוודה אחת
מופתעים גם הם ורועדים
קצת מתוך התרגשות
קצת בשל האדמה המוצקה
וקצת מפני שאמריקה
— אמריקה האמיתית —
כשצופים בה מקרוב
נראית כמו
תיבת נגינה ענקית.
 
נשם נשימה עמוקה
אחז במזוודה
ובצעד נמרץ
— אף שעדיין לא ידע לאן —
נכנס
אף הוא
אל תיבת הנגינה
ששמה אמריקה.