"בחיים של בנאדם מבוגר, מעבר לגיל העֶשרה נניח, יש מעט מאוד מצבים שאתה נתקל בהם ממש בפעם הראשונה, בלי שום הכנה. אני מתכוון, מצבים שאין לך שום ניסיון מצטבר או מזכיר או דומה שיכול לרמוז לך איך להתנהג בהם. כמו למשל כשבנאדם זר, שממילא קצת נדבק אליך, נופל לידך פתאום באמצע הלילה, באמצע הכביש, באמצע השלג, באמצע ניו יורק."
קווינס, ניו יורק, אחת־עשרה בלילה. בחור ישראלי יושב בתוך הביואיק שלו ומחכה. הוא לא בדיוק נהג מונית, ובכל זאת, בתמורה לשני דולרים הוא מעלֶה נוסע. עכשיו הם שני זרים במכונית אחת, ובתוך כמה דקות משהו יקרה והם ייאלצו להחליף ביניהם מקומות. השלג יתעצם, הנוסע יקבל לידיו את ההגה, והמסלול המשותף שלהם יתפתל לכיוונים בלתי צפויים. ככה זה לפעמים בסיפורים של זאב זילבר: הקורא יכול לכל היותר להחזיק חזק ולקוות לטוב.
רחוב אחר הוא אסופת סיפורים בולטים בישירותם; דרמות בין־אישיות שמתרחשות בין השאר בחנות צילום באמצע רמת גן, או בארוחה לאור נרות על חוף בתאילנד, או במשרדי הרבנות, או בתוככי ביתו של גבר גרוש באמצע החיים. וגם אם במהלך הקריאה נדמה לרגעים שהסכנה חלפה, שאפשר להרפות, עד מהרה מתברר שזאת רק אשליה. כי בסופו של דבר האִיוּם הוא מבפנים, מובנה בתוך העלילה מעצם אופיו של הגיבור; גיבור שגם אם מסיפור לסיפור הוא מחליף כמה פרטים ביוגרפיים ומיקומים גיאוגרפיים, בבסיסו הוא נותר אותה דמות גלוית לב וחידתית גם יחד.
לזאב זילבר יש כישרון ממגנט לספר סיפור, והוא עושה את זה בלי הגנות, בלי חיפויים ובלי למצמץ. בסיפורים שלו, הטעונים בַּפלא של מפגשים בין בני אדם באשר הם, הוא מגלה דרכים מפתיעות לכתוב על בדידות, על קִרבה, על המפגש בין העולם הפנימי לחיצוני ועל היכולת להבדיל ביניהם.
