הפועל באר שבע: ביוגרפיה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הפועל באר שבע: ביוגרפיה
הוספה למועדפים

הפועל באר שבע: ביוגרפיה

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    שאול אדר הוא עיתונאי וסופר, יליד באר שבע (1964) וכיום תושב לונדון. ממייסדי מגזין הכדורגל "שם המשחק". ספרו הראשון "ליברפול - כדורגל, חיים ומוות" ראה אור ב-2007 בהוצאת גלורי.

    נושאים

    תקציר

    הפועל באר שבע נולדה מחולות הלס של הנגב בשנת 1949. בשנת 1954, ארבע שנים לאחר היווסדה, ביקשה הקבוצה להירשם בהתאחדות הכדורגל אבל נדחתה בשל ריחוקה ממרכז הארץ. בשנותיה הראשונות של המדינה נעשה אמנם מאמץ להפוך את באר שבע לבירת הנגב, אבל במציאות התברר כי המרחק גדול מההבטחות ומהמילים היפות. הפועל באר שבע נאלצה להמתין עוד שנים עד שהתקבלה כחברה מן המניין בהתאחדות הכדורגל.

     

    הדחייה הזאת סימלה את יחס המדינה כולה לבאר שבע ולנגב. בשנים הראשונות של הקבוצה, קבוצות לא מעטות העדיפו במקרים רבים לספוג הפסד בשל אי–התייצבות למשחק על היטלטלות בדרכים רעועות אל עיר הגמלים שכוחת האל . יותר משישים שנה אחר כך, הפכה הפועל באר שבע לכוח המוביל בכדורגל הישראלי ולאחד מסיפורי ההצלחה הספורטיביים המפתיעים ביותר בתולדות המדינה.

     

    שאול אדר, יליד באר שבע ואוהד מושבע, ליווה את הקבוצה בשנותיה היפות בשנות השבעים, כאשר זכתה בשתי אליפויות ברציפות. הוא מגולל את תולדות הפועל באר שבע החל בימיה הראשונים, דרך אליפויות שנות השבעים, הדעיכה שאחריהן וארבעים השנים נטולות אליפויות הבאות, וכלה בתור הזהב של הפועל באר שבע מאז רכשה אלונה ברקת את הקבוצה ועד היום.

     

    אדר מתאר את הדרך זרועת המהמורות שעשתה הפועל באר שבע מהפריפריה אל מרכז עולם הכדורגל הישראלי ומראה כיצד השפיע יחסה המתנכר של המדינה אל העיר גם על דימוי הקבוצה, עוקב מקרוב אחר סיפור המהפך של המועדון ופוגש את גיבורי חמשת האליפויות ואת האוהדים הנאמנים לדורותיהם.

     

    הפועל באר שבע: ביוגרפיה הוא מסמך מרתק על תולדות הקבוצה ועדות – אם תרצו מכתב אהבה - של אוהד לקבוצת הכדורגל שלו ותיאור מקומה בחייו.

    פרק ראשון

    הקדמה אישית
     
    אחד הרחובות הארוכים ביותר בבאר שבע הוא רחוב יהודה הלוי, המוביל משכונה ב' לשכונה ד', מאצטדיון וסרמיל לאצטדיון טרנר, מהאליפויות הראשונות לתור הזהב הנוכחי. מברד, ואחרי ארבעים שנה במדבר, עד ברדה.
    כשהפועל באר שבע זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה, אי אז באמצע שנות השבעים, כמעט כל השחקנים היו מקומיים וגדלו במסגרת ליגות השכונות המקומית. זו היתה קבוצה באר־שבעית לכל דבר.
    בעונת 2017-18, עונת האליפות החמישית של המועדון, שותף בהרכבה שחקן באר־שבעי אחד (להוציא כמה משחקים חסרי חשיבות). אותו שחקן שיחק כשתי דקות בלבד במשחק הליגה האחרון באותה עונה. אלה היו שתי הדקות האחרונות של אליניב ברדה במדי הפועל באר שבע.
    שלוש האליפויות הרצופות בין 2016 ו-2018 היו באר־שבעיות גם הן. הקבוצה הגדולה ביותר של הפועל באר שבע לא נולדה בסורוקה, אבל הפכה להיות כזאת עם הזמן. היא עוצבה במשך יותר ממאה שנות שלטון טורקי, בריטי וישראלי, שבמרביתן היתה באר שבע רחוקה מהעין ומהלב. הקבוצה היתה צריכה לפלס את דרכה גם בעולם הכדורגל למרות התנגדויות של הממסד שאף סירב לקבל אותה לשורותיו בשנות החמישים. הקבוצה הנוכחית צמחה בעיר לא קלה, ופרחה אחרי המשבר הגדול ביותר בתולדות הפועל באר שבע, המועדון שהגדיר מחדש את הבאר־שבעיות.
    את שתי האליפויות הראשונות ראיתי מיציעי החול והבטון של האצטדיון העירוני בבאר שבע, לימים אצטדיון וסרמיל. כילד חובב כדורגל שגדל בעיר בשנות השבעים, אני וחברי לא התלבטנו כלל איזו קבוצה צריך לאהוד, והפועל באר שבע הפכה לחלק מזהותו של דור שלם. בשלוש האליפויות האחרונות צפיתי בעיקר מביתי שבלונדון. אני גר במרחק נסיעה קצרה מכמה מהקבוצות הטובות בעולם, רואה במו־עיני את גדולי השחקנים בדורנו באופן קבוע, נהנה ממשחקי הליגה האנגלית וליגת האלופות בעודי יושב במקומות הכי טובים באצטדיון, אבל האליפות של הפועל באר שבע ב-2016 ריגשה אותי יותר מכל זה גם יחד. אני כותב על כדורגל כמעט שלושים שנה, ועדיין, דבר לא ישווה לכתיבת ספר על הפועל באר שבע ועלינו, האוהדים, החל בהתגבשותה של הקבוצה אי אז בשנות החמישים הרחוקות ועל אדמת הלס המדברית, ועד לזכייתה בשלוש אליפויות ברציפות.
    זהו סיפורה של באר שבע, הפועל באר שבע.

    שאול אדר הוא עיתונאי וסופר, יליד באר שבע (1964) וכיום תושב לונדון. ממייסדי מגזין הכדורגל "שם המשחק". ספרו הראשון "ליברפול - כדורגל, חיים ומוות" ראה אור ב-2007 בהוצאת גלורי.

    עוד על הספר

    נושאים

    הפועל באר שבע: ביוגרפיה שאול אדר
    הקדמה אישית
     
    אחד הרחובות הארוכים ביותר בבאר שבע הוא רחוב יהודה הלוי, המוביל משכונה ב' לשכונה ד', מאצטדיון וסרמיל לאצטדיון טרנר, מהאליפויות הראשונות לתור הזהב הנוכחי. מברד, ואחרי ארבעים שנה במדבר, עד ברדה.
    כשהפועל באר שבע זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה, אי אז באמצע שנות השבעים, כמעט כל השחקנים היו מקומיים וגדלו במסגרת ליגות השכונות המקומית. זו היתה קבוצה באר־שבעית לכל דבר.
    בעונת 2017-18, עונת האליפות החמישית של המועדון, שותף בהרכבה שחקן באר־שבעי אחד (להוציא כמה משחקים חסרי חשיבות). אותו שחקן שיחק כשתי דקות בלבד במשחק הליגה האחרון באותה עונה. אלה היו שתי הדקות האחרונות של אליניב ברדה במדי הפועל באר שבע.
    שלוש האליפויות הרצופות בין 2016 ו-2018 היו באר־שבעיות גם הן. הקבוצה הגדולה ביותר של הפועל באר שבע לא נולדה בסורוקה, אבל הפכה להיות כזאת עם הזמן. היא עוצבה במשך יותר ממאה שנות שלטון טורקי, בריטי וישראלי, שבמרביתן היתה באר שבע רחוקה מהעין ומהלב. הקבוצה היתה צריכה לפלס את דרכה גם בעולם הכדורגל למרות התנגדויות של הממסד שאף סירב לקבל אותה לשורותיו בשנות החמישים. הקבוצה הנוכחית צמחה בעיר לא קלה, ופרחה אחרי המשבר הגדול ביותר בתולדות הפועל באר שבע, המועדון שהגדיר מחדש את הבאר־שבעיות.
    את שתי האליפויות הראשונות ראיתי מיציעי החול והבטון של האצטדיון העירוני בבאר שבע, לימים אצטדיון וסרמיל. כילד חובב כדורגל שגדל בעיר בשנות השבעים, אני וחברי לא התלבטנו כלל איזו קבוצה צריך לאהוד, והפועל באר שבע הפכה לחלק מזהותו של דור שלם. בשלוש האליפויות האחרונות צפיתי בעיקר מביתי שבלונדון. אני גר במרחק נסיעה קצרה מכמה מהקבוצות הטובות בעולם, רואה במו־עיני את גדולי השחקנים בדורנו באופן קבוע, נהנה ממשחקי הליגה האנגלית וליגת האלופות בעודי יושב במקומות הכי טובים באצטדיון, אבל האליפות של הפועל באר שבע ב-2016 ריגשה אותי יותר מכל זה גם יחד. אני כותב על כדורגל כמעט שלושים שנה, ועדיין, דבר לא ישווה לכתיבת ספר על הפועל באר שבע ועלינו, האוהדים, החל בהתגבשותה של הקבוצה אי אז בשנות החמישים הרחוקות ועל אדמת הלס המדברית, ועד לזכייתה בשלוש אליפויות ברציפות.
    זהו סיפורה של באר שבע, הפועל באר שבע.