הגיבור של 'שלושה סוסים' חוֹוה אהבה מאוחרת. אם חיים של בנאדם נמשכים כמו חיים של שלושה סוסים, הוא כבר קבר שניים; הוא בן חמישים, ואפשר לראות בו את בן-דמותו של הנער מ'אתה, שלי' ומ'הר אדוני' כעבור שלושים-וכמה שנים.
הוא גנן, לאחר הרבה גורל. מבין את העצים ואת הבדידות. חייו נתונים להסתכלות על אדמה, מים, עננים, יותר מאשר להסתכלות על פָּנים. וכאילו רק ההווה בידיו, מיום ליום, הווה שנמשך רק יום. יש לו נשמה של משורר, והספר הוא שדה של ריחות, טעמים, צבעים ודימויים נהדרים. אבל אשה מסתורית מתחילה אתו במסעדת הפועלים שבה הוא אוכל צהריים. משאירה לו שֵׁם ומספר טלפון. אשה בעלת יופי מזמין צרות, שכמו יודעת במבט ראשון מיהו, ובוחרת בו, וחוזרת ומכניסה אותו למשבצת ישנה.
כצעיר בן עשרים נסע לארגנטינה, הלך אחרי אהבתו לארגנטינאית יהודייה, שפגש אותה כשטיפסה על הרים באיטליה. הוא בא לארגנטינה לאהוב אשה, ומצא את עצמו במלחמה, נזרק למאבק העקוב-מדם נגד הדיקטטורה הצבאית.
התשוקה החדשה, בהווה, מחדשת בגופו את האהבה הישנה ואת עלילותיו בארגנטינה. מי שמחפש בגבר הזה מלה מופנית אל העבר, לא ימצא אותה. כמו באהבה, רק זמן-הווה בידיו. אבל אולי ילמד להתייחס באופן אחר לאותם חיים עצמם.
"יש ספרים שברגע סיומם אתה כבר יודע שיבוא היום ואתם עוד תיפגשו... 'שלושה סוסים' של דה לוקה הוא ספר כזה". (עירית תמרי)
