יומן מדיטציה

יום חמישי 14.12.1961

 

בשעה 08:00 בבוקר הגעתי אל המרכז. חבר ישראלי אשר ליווני, נפרד ממני. ספק בגיחוך ספק בלעג רחמני. באוזניי עוד צלצלו איחוליהם הטובים של ידידיי הבורמנים: "מי ייתן ותראה את האור!", "אני מאחל לך שתראה את האור!"

 

על איזה אור הם מדברים?

 

ארבעה הקבילו את פניי: או־בה־קין, המדריך והמורה, המוציא והמביא, והמכוּנה הסאיָה ועל פיו יישק כל דבר; או־בה־פו המזכיר; או־בה־שיין אשר על הכספים ואו־טינט־יי - הסגן. כולם עמדו בניחותא, קידמוני בברכה חמה ובלבביות. סבר פניהם נאה ועיניהם שוקטות ורוגעות וכאילו מצוות: "בן אדם, לאט לך, מה לך רץ?" תיק "אל על" שנשאתי היה קטן במידותיו והפתיע את מארחיי.

 

סקרתי את הסביבה. כיפה מוזהבת נוצצת בראש פגודה עגולה, שהזדקרה מתוך גן פורח. שלוש קומות לה, זו מעל זו, וכל אחת עשויה תאים תאים. תרנגולות קרקרו, ציפורים צייצו, מישהו דפק בפטישו — והכול טובל בירק. מסביב כמה בתים קטנים למגורים. נטלוני והביאוני לאחד מהם והראוני את חדרי. ארבעת מארחיי התיישבו בחדרי.

 

פתח או־בה־קין דבריו בחיוך ובסבר טוב. "ראה, כמה וכמה מעלות להתבודדות", אמר. "אין ההתבודדות - הינזרות. אדרבה, הרבה תפקידים מוטלים עליי מטעם הרשות והריני ממלאם לשביעות רצון הממונים עליי. שעה אחת לפני צאתי למלאכתי הריני עוסק בהגות1 ושעה אחת לאחר העבודה". חדר ההמתנה במשרדו הפך לחדר הגות. הפקידים למדו אצלו ואף הם משתתפים בדבר. הוא מצליח וטוב לו. ובחיוך תמים אמר: "לפעמים באמצע העבודה, אנו מתפנים לשעה והוגים". חשבתי בליבי: צא וחשוב מה היה מתארע אצלנו, על כוס תה שפקידי מדינה לוגמים בהפסקתם רעשה כל הארץ; לו הסתגרו חבורות־חבורות ועסקו בהגות, היו נטרפים בזעם. או־בה־קין ממשיך ומסביר כי קשור הוא בכל נימי נפשו למקום זה ומבלה בו כל עיתותיו הפנויות. מדי פעם בא אל ביתו, לראות את אשתו וששת ילדיו, שוהה קמעה וחוזר ללון כאן. צדקת היא אשתו. וכשעומס העבודה מעיק עליו ביותר, הריהו פורש לכמה דקות, הוגה ומתרענן כליל.

 

סגנו, או־בה־פו, הוא סגנו בעבודתו ומזכיר כללי של המוסד. הסגן, המזכיר והגזבר אינם מתחלפים. עובדים בחברותא שלא על מנת לקבל פרס ואין ביניהם קנאה ולא שנאה ולא תחרות. יושבים בשלווה ונותנים יד איש לרעהו.

 

או־בה־פו מצליח בקושי לפלוש לתוך שטף דיבורו של הסאיה ומסביר לי מעלותיה של ההתרכזות: "דומה עליך כאילו אתה חופשי מכול, ואינך תלוי בשום דבר מן הסובב אותך: מוחך מצטלל; שלווה שוכנת בתוכך ואז רואה אתה את האמת בבהירות ובזָכות". הבינותי כל מילה לחוד אך לא את כל המילים יחדיו. מה החידה הזאת? ומה פשר הדיבורים האלה? ומה השלווה הזאת בעיניהם? שוב פתח המורה במילים וכמעט נקעה נפשי. לבסוף, קמנו על רגלינו והמורה הובילני לדיוטא2 העליונה של הפגודה. בשעה תשע נכנסנו לתוך תא. או־בה־קין סגר אחרינו את הדלת. אני יושב למרגלותיו והוא במרכז העיגול. זה מול זה. אפלולית שוררת בתא. שקט מוחלט. הוא מקבץ ידיו, רוכן מעט ולוחש לעצמו תפילתו:

 

הרחק מן הכסילים Asevana ca balanam,3 

התחבר לחכמים panditanan ca sevana,

כבד את הראוי לכבוד puja ca puja-niyanam 

זאת הדרך שיבור4 לו האדם etam mangala muttamam.

 

סמוך אב ואם Mata pitu upatthanam

אהֹב אשתך ובניך putta darassa sangaho, 

הרחק מן הריב והמדון anakula ca kammanta - 

זאת הדרך שיבור לו האדם etam mangala muttamam.

 

תן לצדקה וחיה במישרים Danam ca dhamma-cariya ca 

מבשרך לא תתעלם natakananca sangaho, 

ומעשיך יהיו ללא רבב anavajjani kammani -

זאת הדרך שיבור לו האדם etam mangala muttamam

 

הרף5 מן הרע Arati virati papa,

ואל תיתן בכוס עינך majja-pana ca sannamo, 

ושמור לעשות חסד appa-mado ca dhammesu

זאת הדרך שיבור לו האדם etam mangala muttamam.

 

כיצד מול תהפוכות החיים Phutthassa loka dhammedi

ללא רתיעה cittam yassa na kampati,

ללא יגון, ללא טומאה וללא היסוס asokam, virajan, khemam

זאת הדרך שיבור לו האדם etam mangala muttamam.

 

אחר שנפנה מתפילתו, הסב פניו אליי ואמר: בחמישה דברים אתה חייב מעתה. מקווה אני כי לא יקשה עליך למלאם. ואלה הם: לא תשקר, לא תגנוב, לא תרצח כל חי, לא תגלה ערווה אסורה ולא תשתה כל סם".

 

אני עונה: "מתחייב אני". الشيخ المريد6.