בקשתה האחרונה

גזר דין

אבא לידך?
לא, הוא כבר הלך לישון.
את רוצה להעיר אותו?
מה יש לי להעיר אותו? היא אמרה, ובנשימה אחת שאלה אותי מי התקשר למי, הרופא אלי או אני אליו.
הרופא התקשר אלי. את בטח זוכרת, זה מה שביקשנו.
כן, אני זוכרת. את רוצה לשמור על האמא שלך. אבל אין לך מה לדאוג, אני לא עשויה מסוכר, למרות הסוכרת.
נראה שזה סרטן, אמא.
ידעתי, היא אמרה, אמרתי לאבא שזה סרטן עוד לפני כל הבדיקות.
אמי החלה לשלשל באמצע אפריל, ובחודשים שחלפו מאז נשללו זיהומים במערכת העיכול, פטריות למיניהן, סרטן המעי הגס וסרטן הרחם. רק על הלבלב הנבוּל בירכתי בית החזה איש לא חשב.
הביופסיה לא הצליחה. כלומר, לא נדגמו תאים סרטניים. עם זאת, הפקטורים היו גבוהים מאוד ולא הותירו מקום לספק, וכך גם בדיקות ההדמיה, לכן ה"כנראה". אך אמי, שהתייסרה מכאבים זה כמה חודשים, לא נזקקה להוכחות נוספות. ידעתי, חזרה ואמרה. הרופא שטִלפן אלי קימץ במילותיו. רשימת הממתינים ארוכה, כולם מחכים למוצא פיו, האם לחיים או למוות.
בשעה כזאת הודיעו לך? שאלה אמי - גינונים עוד הטרידו אותה - ומיד תיקנה את עצמה: הם מלאכים הרופאים האלה, בחיי שהם מלאכים.
אף על פי שאני דרשתי שהרופא יתקשר אלי - אמי, בהעריצה רופאים, אינה מקשיבה לדבריהם, רק מהנהנת בסבר פנים יפות - לא ידעתי כיצד לנהוג. מכל מלאכי השמים שומה עלי להיות מלאך המוות. מלאך בודד וכפוי טובה.
איך אוכל להגיד לאמי שיש לה סרטן? התלוננתי לשווא באוזני מזכירתו של הרופא. אני מבקשת מהרופא הנכבד שיתקשר גם אליה.
הרופא מטלפן רק פעם אחת, אמרה המזכירה. ביקשתם במפורש לדבר עם הבת בשאלון שמילאתם.
הכול אכן מעיד על סרטן, אמא. אבל זה עוד לא הסוף. יש מה לעשות.
יש גרורות? היא שאלה. על הסרטן עצמו לא ערערה. אז עוד לא יכולתי להבין שהיא כבר נקשרה לסרטן שלה.
אני לא יודעת. הוא לא ציין גרורות. גם לא שאלתי. עם גרורות או בלעדיהן, סרטן בלבלב הוא חד־כיווני ותאריך התפוגה קרוב. אקבע לך תור אצל מנתח, נשמע מה יש לו להגיד. יכול להיות שאפשר לנתח. יש מקרים כאלה.
אה, אין מה לעשות, היא אמרה במין שכנוע עצמי.
יש רגעים שבהם לאדם יש זכות לרחם על עצמו, חשבתי. זה היה אחד מאותם רגעים.
את זוכרת איך נגמר הסיפור עם אח שלי.
עברו עשר שנים מאז. ברפואה זה המון זמן.
טוב, היא אמרה, קצרת רוח - בלילה שבו נקבעה צורת הסתלקותה מן העולם רצתה למות - נדבר מחר, והשיחה הסתיימה.