פרולוג
פטריק
דלתות הזכוכית של חנות התכשיטים נפתחו לצדדים בנשיפה מבוקרת.
שליח פיצה נכנס פנימה, מאזן שלושה מגשים על גבי יד אחת. ניחוחות אוֹרֶגָנוֹ וגבינה מותכת אפפו כל תנועה שלו.
"שלום, פַאסְט-פיצה. מי הזמין פיצה?" הוא חייך. בוחן את כני התכשיטים הנתונים תחת אלומות אור ממוקדות. הכל מואר באור יקרות. נצנוצי תכשיטים ואבני חן מכל עבר.
השליח הסתכל סביב. שלוש מוכרניות הסתובבו אליו ובחנו זו את זו.
"אף אחת לא הזמינה פיצה?" הוא צעד אחורנית ונעמד במרכז החנות, מול שלט שהציג את אותיות המותג בחיתוך תלת ממדי על גבי זהב, תאורת לֶד בוהקת כמו הילה בסביבות השלט. "כאן זה 'סְנֶרְוּאַל'?"
מוכרנית הנהנה, על פניה חיוך אדיב, מכני. "כן. זה כאן. אבל לא הזמנו פיצה."
"את בטוחה? אולי מישהו מבפנים? מהמשרדים?" השליח ניער קלות את ערימת המגשים. הריח גבר, מסחרר. לא היו עוד לקוחות בחנות.
חיוכה של המוכרנית נותר קפוא. "אנחנו לא אוכלות פיצה."
השליח הסתובב. הוא ניגש אל הדלת. משטחי הזכוכית נבלעו לצדדים. הוא נותר לעמוד בפתח. "ממש חבל, זו פיצה מעולה. חומרים אורגניים. מתכון איטלקי סודי. אם תרצו..." השליח פלט צעקה והרים רגע אחת.
חתול שחור נכנס לתוך החנות. השליח צעק ומעד אחורנית, פנימה אל הרצפה המבהיקה. מגשי הפיצה נפלו סביבו.
החתול רץ קדימה בקו ישר אל הדלפק. הוא זינק כלפי מעלה וצנח ארצה, זינק שוב, והסתער על כַּן תכשיטים.
אזעקה פרצה ברקע. המוכרניות התבצרו מאחורי הדלפקים. שליח הפיצה אסף את המגשים שלו ונמלט.
החתול רץ על גבי הדלפק, מזנק ממִקְטָע אחד למשנהו כמו במסלול ריצה מתואם. מוכרנית אחת אזרה אומץ וזינקה לעברו, חמושה בנעל בעלת עקב מאיים.
החתול נעצר. בוהה בה בעיניים ירוקות, לא טבעיות. זנבו היטלטל לצדדים בקצב מונוטוני, מחזורי.
המוכרנית היטתה את הנעל קדימה. היא דיברה באִטיות. "ילד טוב, ילד טוב. עכשיו, רד מהדלפק וצא! צא!" היא הניפה את הנעל.
החתול הסתער לעברה. היא זזה, והחתול התרסק על עמוד מדפים זעירים שהכילו שעונים וצמידים תואמים. רעש מרעיד של התרסקות זכוכיות.
האזעקה דממה. החתול נעצר, מסתכל לצדדים. הוא השמיע גרגור מקוטע. תריסי ברזל ירדו באִטיות על החלונות והדלתות.
מוכרנית העלתה את מנהל החנות על הקו. "מה חתול?" הוא צעק. "מה חתול? חתול-חתול? או שודד-חתול?"
המוכרנית דיברה בקול רועד. "חתול-שודד, אני חושבת."
"מה זה חתול-שודד? שמענו על קוף-שודד, אבל חתול-שודד? אין דבר כזה? זה בטח בסך הכל חתול-חתול. פשוט תגרשו אותו החוצה."
"אי אפשר, אדוני. הוא מסרב."
"מסרב? את רצינית? מה לגבי סידורי אבטחה?"
החתול התגולל על דוכן שהכיל עשרות שרשראות וענָקים. התחפר בתוכם. התכשיטים נכרכו באקראי על ידיו ורגליו. המוכרנית עם הנעל רצה לעברו. הוא מטפס על קיר זכוכית, ומחליק לתוך דוכן עגילים.
נראה שהחתול נדקר ברוב חלקי גופו, אך הדבר לא עושה עליו שום רושם, פרוותו כמו שכבת הגנה סמיכה.
שני מאבטחים התדפקו על הדלת. הם צעקו. "אנחנו נכנסים!" הפעילו קוד אבטחה, ותריס הברזל התרומם כדי רבע מהילוכו. הם כרעו וזחלו פנימה.
החתול החליק ביניהם ויצא אל הרחוב. הוא נעצר, מתנער פעם ופעמיים, מַשיל מעליו כמה עגילים שנתחבו בפרוותו, משל היו גושי בוץ, ורץ קדימה לקצה הרחוב, מסתובב בקצהו ונעצר.
דלת של רכב שחור נפתחה, ידיים נשלחו והרימו את החתול פנימה. ביפ. קול במכשיר קשר. "פֶּטְריק חזר."
מעבר לקו נשמע קול נשי שקט. "מצוין. תנו לו את הממתקים שלו. מצלמת הקולר קלטה הכל." ואחרי רגע ארוך, הקול הפטיר, "יש לנו את כל המידע הדרוש. נוריד את החנות הזו מחר..."
המכונית השחורה יצאה מחניה בשולי הדרך והשתלבה בתנועה.