ניילה
קייט007: בואי למיטה.
חוט ומחט: אני עובדת. כמעט סיימתי את השמלה הזו.
קייט007: לא אכפת לי, בואי למיטה. הזין שלי קשה. הזרועות שלי ריקות. אני רוצה לזיין אותך.
חוט ומחט: כל כך תובעני.
קייט007: ואת שוב מתגרה בי בתחפושת הנזירה השובבה שלך.
חוט ומחט: אני לא מתגרה ולא נזירה. לידיעתך, עיצבתי הערב תלבושת חשובה ביותר.
קייט007: שוב מתגרה. אני עלול לרדת לשם ולחבוט לך בישבן.
חוט ומחט: מותר לך לחבוט לי בישבן, אבל לא כאן. אסור לך לראות אותה.
קייט007: עכשיו עומד לי ואני מעוצבן. מה את מסתירה ממני?
חוט ומחט: את שמלת החתונה שלי, בעלי לעתיד הכל־כך חסר סבלנות. או ששכחת שאנחנו מתחתנים בשבוע הבא?
קייט007: פאק. תחזרי על מה שאמרת.
חוט ומחט: מה? נישואים? שמלת חתונה? בעל לעתיד? בקרוב אהיה אשתך. אתה חייב להפסיק להיות כל כך תובעני בהודעות, אחרת פשוט אמחק את המספר שלך.
קייט007: ההתגרות שלך מטריפה אותי. אני נוגע בעצמי, חוטים. אני רוצה את השפתיים שלך במקום שבו הידיים שלי נוגעות כרגע ואת הלשון שלי בין רגלייך.
חוט ומחט: זה גם מה שאני רוצה.
קייט007: בואי למיטה.
חוט ומחט: יש לי רעיון יותר טוב. בוא למצוא אותי. בוא לקחת אותי. בוא לזיין אותי כנזירה השובבה שלך, לפני שאהפוך לאשתך.
קייט 007: משאלתך היא לי פקודה... כדאי שתתחילי לברוח, וויברית קטנה. לא אהיה עדין כשאמצא אותך.
.jpg)
