סיני דויטש
על הקובץ ‘בצל ההתנתקות: דיאלוג אסטרטגי במשבר’
קובץ המאמרים שכונס בספר שכותרתו “בצל ההתנתקות: דיאלוג אסטרטגי במשבר” בעריכת ד”ר חיים משגב וד”ר אודי לבל הינו אחד הניסיונות הראשונים לדיון מעמיק בטראומה הציבורית והמדינית של ההתנתקות מרצועת עזה. הספר כולל מספר שערים ושבעה-עשר מאמרים חשובים הדנים בפנים השונות של ההתנתקות.
הספר, היוצא בתמיכתה ובעידודה של המכללה האקדמית נתניה, יש בו דיאלוג בין דעות שונות ובין גישות שונות. הספר דן בקשר שבין פוליטיקה, מדינאות, תקשורת, דת, פסיכולוגיה ועוד – כולם בהקשר של ההתנתקות – ומבחינה זו הוא ספר מיוחד בתחום זה.
המכללה האקדמית נתניה שמחה לשמש אכסניה ונותנת החסות לספר זה הנותן ביטוי לקולות השונים בחברה הישראלית בסוגייה הנדונה. כ”אוניברסיטה בדרך” הננו סבורים כי יש חשיבות בעידוד פרסומים מסוג זה כחלק ממאמצינו לעודד את המחקר בנושאים שיש בהם עניין לציבור. בשל כך זכתה יוזמתם של שני העורכים המכובדים, ד”ר חיים משגב ידידי, משפטן מובהק ואיש תקשורת זה שנים רבות, וד”ר אודי לבל, איש מדעי המדינה ומחברם של ספרים ומאמרים רבים, לחסות המכללה.
קיימים יותר מדי פרסומים חד-ממדיים בישראל, חסרי עומק, אשר אינם נותנים ביטוי למגוון הדעות השונות הרווחות בחברה, כאשר כל הכותבים עשויים מעור אחד. לנוכח כל אלו – הרי שהמייחד קובץ זה הוא מגוון הדעות המובעות בו ומגוון התחומים האקדמיים המעורבים בו. בכך יש בספר זה משום תרומה ממשית לדיון בישראל בסוגיה זו. בקובץ זה הרי שהשלם הוא יותר מאשר סך כל חלקיו: פרקיו ומאמריו של ספר זה.
ראוי להתריע על המונוליתיות הקיימת בחשיבה האקדמית בישראל ועל התופעה של השתקת קולות של מי שלא התיישר עם הקו המקובל של חוגי השליטה האקדמית. מי שהביע דעה שאינה מקובלת הוצא מיד מן הקונצנזוס של הקואליציה השלטת של הציבור היהודי-החילוני-הליברלי. השליטה התרבותית בחברה הישראלית נותרה בידי אליטות המייצגות מיעוט של החברה אשר השתיקה כל ביקורת מתוך הגנה על “האדם הנאור” כישות היודעת כול.
יש להודות: במידה מסוימת, שלטון האליטות מנע גם ויכוח ציבורי בשאלת ההתנתקות. לאליטות משקל גדול יותר בחברה הישראלית מאשר למוסדות המפלגתיים והשלטוניים בישראל. אותן אליטות שולטות בכלכלה ובתקשורת בישראל זה עשרות רבות בשנים. לשינויי השלטון בישראל חשיבות שולית, שכן מרכזי העוצמה נותרו בשליטתם הגמורה של מרכזי הכוח החוץ-פרלמנטריים. לקבוצות שאינן שייכות לאליטות אלו השפעה מועטה על ההתפתחויות התרבותיות והחברתיות בישראל וכוונתי למסורתיים, לבני עדות המזרח ולתושבי הפריפריה.
מרכזי העוצמה בחברה הישראלית נותרו בשליטתה הגמורה של הקבוצה השלטת בישראל (הקבוצה היהודית-החילונית-הליברלית). הדבר נכון בתחומי הכלכלה, המשפט, בתי-המשפט, התקשורת, הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה. אכן, מפעם לפעם (לעתים קרובות מדי) מתקיימות בחירות, אך השפעת חבר כנסת מהשורה קטנה משל כל איש תקשורת ידוע או בעל תפקיד שיפוטי בכיר. מי שקובע את המותר והאסור אינם נבחרי הציבור אלא גורמי המשפט והקבוצות השליטות.
חוסר השוויון בחברה הישראלית גבר ומצבן של השכבות החלשות רק הוחמר. גם כוחם של הציבורים שהחוגים הנאורים חששו מהם הולך ונחלש. המפלגות הדתיות איבדו מכוחן. גירוש אלפי חברי המפלגות הדתיות מגוש קטיף הוכיח סופית שאין להם השפעה פוליטית. חששותיהם של חוגי השליטה מפני עליית תושבי הפריפריה, בני עדות המזרח ותושבי יישובי הפיתוח התבררו כחסרי כל יסוד. מדינת “גוש דן” שולטת וגוברת על כל אזורי הפריפריה, שנהפכו במידה רבה ללא רלוונטיים. במלחמת לבנון השנייה התברר, כי בזמן שהצפון הופגז בקטיושות והדרום בקסאמים, חיי הלילה בתל-אביב המשיכו ללא הפוגה.
לאור מגמות אלו של החברה הישראלית, סברנו שנודעת חשיבות רבה לקובץ מאמרים שיציג את מגוון הדעות בחברה, תוך נקיטת גישות אקדמיות שונות לניתוח אירוע ההתנתקות, ולא נקיטת גישה חד-ממדית. הדבר ראוי לבחינת הליך ההתנתקות, שהינו ללא ספק אחד הזעזועים הגדולים שעברה החברה הישראלית בעשור האחרון.
ברכות לעורכים על הצלחתם לכנס תחת קורת גג אחת כותבים/ות רבים ומגוונים ולכותבים/ות על מחקריהם האיכותיים והמרתקים, שזכו לשבחי השופטים.
פרופ’ סיני דויטש
דיקן הפקולטה למשפטים
המכללה האקדמית נתניה
יוני 2008