מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
לא יהיו יותר זיכרונות של המחר הוא יותר מספר; זוהי מפת דרכים רגשית למסע בלתי נמנע שאף הורה לא היה מעז לדמיין. לקוראים מובטחת חוויה עוצמתית ומטלטלת, אך גם מחבקת בחום ומעצימה. מתוך תהומות הכאב האישי, לאחר אובדן בתה בת השנתיים, המחברת מושיטה יד חמה, מבינה ואמפתית להורים שכולים, ומציעה נתיב עדין אך נחוש בחזרה אל האור.
סיג פרנקל, מומחית בייעוץ משפחתי־זוגי, מדריכת הורים, מומחית בייעוץ למשפחות שחוו אובדן וטראומה ובעלת תואר שני (.M.A) בתחום, משלבת בין דפי הספר ידע מקצועי עשיר, לצד החוויה האישית המטלטלת בחייה של אם שכולה. כל פרק הוא צעד קטן קדימה בדרך העקלקלה והמפותלת של השכול.
הספר מציע כלים מעשיים לצד תובנות עמוקות שנולדו והתגלו מתוך תהומות הכאב עצמו. הקוראים ילמדו כיצד להתמודד עם הסערה הרגשית של אשמה, כעס ובדידות, איך לשמר את זיכרון יקיריהם מבלי לטבוע בים הצער וכיצד לבנות מחדש חיים שיש בהם משמעות.
הספר אינו מתיימר להציע פתרונות קסם או להקל את הכאב הבלתי נסבל. במקום זאת הוא מכוון את הקוראים בתהליך משותף שבו כל צעד קטן הוא ניצחון וכל הישג הוא סיבה לאופטימיות. דרך שילוב ייחודי של תרגילים מעשיים ותובנות, המחברת מנחה את הקוראים לגלות מחדש את מאגרי הכוח הפנימיים שלהם.
לא יהיו יותר זיכרונות של המחר הוא עדות מרגשת לכוחה של הרוח האנושית. הוא מראה כיצד גם מול האובדן הנורא מכול אפשר למצוא דרך להמשיך לאהוב, לחיות ואפילו למצוא רגעים של שמחה. זוהי יצירה פואטית מקורית המשלבת כלים וידע אקדמי, ניסיון קליני וחוכמת חיים שנרכשה בדרך הקשה ביותר. הספר מדריך את הקוראים לעבר גילוי עצמי המותאם אישית לאתגרים הייחודיים של הורים שכולים. דרך דפי הספר, הקוראים יגלו לא רק תמיכה רגשית, אלא גם מסגרת מקצועית יסודית ומבוססת.
הספר נכתב מתוך אהבה עצומה, הן לילדה שאיננה והן לכל הורה שמתמודד עם אובדן דומה.
לא יהיו יותר זיכרונות של המחר הוא יותר מספר; זוהי מפת דרכים רגשית למסע בלתי נמנע שאף הורה לא היה מעז לדמיין. לקוראים מובטחת חוויה עוצמתית ומטלטלת, אך גם מחבקת בחום ומעצימה. מתוך תהומות הכאב האישי, לאחר אובדן בתה בת השנתיים, המחברת מושיטה יד חמה, מבינה ואמפתית להורים שכולים, ומציעה נתיב עדין אך נחוש בחזרה אל האור.
סיג פרנקל, מומחית בייעוץ משפחתי־זוגי, מדריכת הורים, מומחית בייעוץ למשפחות שחוו אובדן וטראומה ובעלת תואר שני (.M.A) בתחום, משלבת בין דפי הספר ידע מקצועי עשיר, לצד החוויה האישית המטלטלת בחייה של אם שכולה. כל פרק הוא צעד קטן קדימה בדרך העקלקלה והמפותלת של השכול.
הספר מציע כלים מעשיים לצד תובנות עמוקות שנולדו והתגלו מתוך תהומות הכאב עצמו. הקוראים ילמדו כיצד להתמודד עם הסערה הרגשית של אשמה, כעס ובדידות, איך לשמר את זיכרון יקיריהם מבלי לטבוע בים הצער וכיצד לבנות מחדש חיים שיש בהם משמעות.
הספר אינו מתיימר להציע פתרונות קסם או להקל את הכאב הבלתי נסבל. במקום זאת הוא מכוון את הקוראים בתהליך משותף שבו כל צעד קטן הוא ניצחון וכל הישג הוא סיבה לאופטימיות. דרך שילוב ייחודי של תרגילים מעשיים ותובנות, המחברת מנחה את הקוראים לגלות מחדש את מאגרי הכוח הפנימיים שלהם.
לא יהיו יותר זיכרונות של המחר הוא עדות מרגשת לכוחה של הרוח האנושית. הוא מראה כיצד גם מול האובדן הנורא מכול אפשר למצוא דרך להמשיך לאהוב, לחיות ואפילו למצוא רגעים של שמחה. זוהי יצירה פואטית מקורית המשלבת כלים וידע אקדמי, ניסיון קליני וחוכמת חיים שנרכשה בדרך הקשה ביותר. הספר מדריך את הקוראים לעבר גילוי עצמי המותאם אישית לאתגרים הייחודיים של הורים שכולים. דרך דפי הספר, הקוראים יגלו לא רק תמיכה רגשית, אלא גם מסגרת מקצועית יסודית ומבוססת.
הספר נכתב מתוך אהבה עצומה, הן לילדה שאיננה והן לכל הורה שמתמודד עם אובדן דומה.
אוּלם מופעים דחוס בחיילים, בהם פצועים ממלחמת ההתשה והלומי קרב הנמצאים בשיקום, ועל הבמה – הופעה מחשמלת של סמי דייוויס ג'וניור, המוזיקאי האמריקאי־יהודי האגדי. לכרטיסים דָּאַג מורדי, מפקד בקומנדו הימי, עוד ביום הלווייתו של יוחי, לוחם ביחידה.
לאחר ליל ההופעה, בין גבעת אולגה לעתלית, מגיע חברו הטוב של יוחי אל מירה, האלמנה הטרייה, ובידיו הקלטה של בעלהּ. בצד ב' של הַקַּלֶּטֶת טמון סוד שיכאיב לה. "וכבר הוא הבין שהיה זה מעשה של טירוף, ובכל זאת אמר את זה: 'הבאתי לך משהו, משהו שאולי יגרום לך שמחה'".
כרטיסים לסמי דייוויס היא נובלה גנוזה של יהודית הנדל (2014-1921), כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003, מהחשובות ומהמקוריות בספרות העברית. הנובלה, שנכתבה בראשית שנות השבעים של המאה העשרים וזהו לה פרסום ראשון, מעמידה באור עז את עיסוקה המתמיד של הנדל בשכוֹל ובשאלת "המקום הריק" בתרבות הישראלית. אל הנובלה נלווים שבעה מסיפוריה המוקדמים: שישה מהם התפרסמו בעיתונות בשנות הארבעים ולא כוּנסו עד כה בספר, והשביעי, "פרוזדורים", מתפרסם כאן לראשונה.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת גיא ארליך, מחבר המונוגרפיה המקומות הריקים של יהודית הנדל (זוכה פרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת 2022). אחרית הדבר מעמידה את היצירות המובאות בספר זה בהקשר הרחב של יצירת הנדל לאורך העשורים בהם יצרה.
אוּלם מופעים דחוס בחיילים, בהם פצועים ממלחמת ההתשה והלומי קרב הנמצאים בשיקום, ועל הבמה – הופעה מחשמלת של סמי דייוויס ג'וניור, המוזיקאי האמריקאי־יהודי האגדי. לכרטיסים דָּאַג מורדי, מפקד בקומנדו הימי, עוד ביום הלווייתו של יוחי, לוחם ביחידה.
לאחר ליל ההופעה, בין גבעת אולגה לעתלית, מגיע חברו הטוב של יוחי אל מירה, האלמנה הטרייה, ובידיו הקלטה של בעלהּ. בצד ב' של הַקַּלֶּטֶת טמון סוד שיכאיב לה. "וכבר הוא הבין שהיה זה מעשה של טירוף, ובכל זאת אמר את זה: 'הבאתי לך משהו, משהו שאולי יגרום לך שמחה'".
כרטיסים לסמי דייוויס היא נובלה גנוזה של יהודית הנדל (2014-1921), כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003, מהחשובות ומהמקוריות בספרות העברית. הנובלה, שנכתבה בראשית שנות השבעים של המאה העשרים וזהו לה פרסום ראשון, מעמידה באור עז את עיסוקה המתמיד של הנדל בשכוֹל ובשאלת "המקום הריק" בתרבות הישראלית. אל הנובלה נלווים שבעה מסיפוריה המוקדמים: שישה מהם התפרסמו בעיתונות בשנות הארבעים ולא כוּנסו עד כה בספר, והשביעי, "פרוזדורים", מתפרסם כאן לראשונה.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת גיא ארליך, מחבר המונוגרפיה המקומות הריקים של יהודית הנדל (זוכה פרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת 2022). אחרית הדבר מעמידה את היצירות המובאות בספר זה בהקשר הרחב של יצירת הנדל לאורך העשורים בהם יצרה.
לפעמים מתכווצת לי הבטן ואני מרגישה אשמה. אני מפחדת לשחרר." "עמית," היא אומרת בחצי חיוך, "את זוכרת שכמות האהבה שלך לא תלויה בכמות הפעמים שאת נוסעת לבית העלמין, נכון?" העיניים שלי מבריקות, אני מפחדת לשכוח את איתי. "אני כבר לא מאוהבת בו," אני לוחשת, "אני אוהבת אותו. זה חזק הרבה יותר. אין שום דבר שיכול לשנות את זה." היא מביטה בי בעדינות. "מותר לך לחיות. מותר לך לשחרר. זה לא מקטין את מה שהיה עם איתי. ׳להמשיך הלאה׳ לא אומר שתשכחי אותו או תפסיקי לאהוב.
גם אם תרצי בכך, הוא לנצח יהיה בתוכך."
לאהוב בשביל שניים הוא לקט סיפורים המבוססים על סיפורן האמיתי של חמש נשים שאיבדו את אהבת חייהן במהלך שירותו הצבאי. ברגישות רבה ובכנות סוחפת הוא מכניס אותנו לעולמן, לסיפורי האהבה הטהורים, לאובדן הטרגי ולהתמודדותן בתור בנות זוג שכולות בחיים שאחרי.
אזהרת טריגרים: הספר מכיל בין היתר קטעים קשים בנושאי אובדן, דיכאון, חרדות ופוסט־טראומה. הקריאה מומלצת מגיל שמונה־עשרה ומעלה.
זה הוא ספרה השני של סיון פסקרו, סופרת, יוצרת תוכן, מנחה סדנאות ומרצה לריפוי דרך כתיבה.
לפעמים מתכווצת לי הבטן ואני מרגישה אשמה. אני מפחדת לשחרר." "עמית," היא אומרת בחצי חיוך, "את זוכרת שכמות האהבה שלך לא תלויה בכמות הפעמים שאת נוסעת לבית העלמין, נכון?" העיניים שלי מבריקות, אני מפחדת לשכוח את איתי. "אני כבר לא מאוהבת בו," אני לוחשת, "אני אוהבת אותו. זה חזק הרבה יותר. אין שום דבר שיכול לשנות את זה." היא מביטה בי בעדינות. "מותר לך לחיות. מותר לך לשחרר. זה לא מקטין את מה שהיה עם איתי. ׳להמשיך הלאה׳ לא אומר שתשכחי אותו או תפסיקי לאהוב.
גם אם תרצי בכך, הוא לנצח יהיה בתוכך."
לאהוב בשביל שניים הוא לקט סיפורים המבוססים על סיפורן האמיתי של חמש נשים שאיבדו את אהבת חייהן במהלך שירותו הצבאי. ברגישות רבה ובכנות סוחפת הוא מכניס אותנו לעולמן, לסיפורי האהבה הטהורים, לאובדן הטרגי ולהתמודדותן בתור בנות זוג שכולות בחיים שאחרי.
אזהרת טריגרים: הספר מכיל בין היתר קטעים קשים בנושאי אובדן, דיכאון, חרדות ופוסט־טראומה. הקריאה מומלצת מגיל שמונה־עשרה ומעלה.
זה הוא ספרה השני של סיון פסקרו, סופרת, יוצרת תוכן, מנחה סדנאות ומרצה לריפוי דרך כתיבה.
6/11/2023
"שחר, שחרון, שחרוד, בּוּבּי הילד שלי, האהוב שלי, שלנו. נפל אתמול 5/11/2023 בעזה. ילד פרח, מתיקות אין קץ. חכם ונבון, עמוק כאוקיינוס, רוחני ורגיש. הלך לפני שהספיק לחיות באמת. כל כך הרבה תוכניות. כל כך הרבה שאיפות. כל כך הרבה אהבה שנגדעה לה כך פתאום. ילד אהוב שלי. שלנו. אני לא יודע איך אפשר להמשיך מכאן." (פוסט ראשון בפייסבוק)
כך התחיל סופך, ארבע שורות של מילים, של אותיות אחידות, שחורות, שמבטאות את אובדנך, את קריסת חיינו. אחר־כך מבול, שיטפון של מילים, זרם, נשפך, נרשם, נכתב בצער, בדמעות, ביגון, בכאב ללא סוף. שורות ועוד שורות של מילים ושל אותיות שחורות, שנערמו אחת על גבי השנייה, עד שנאספו לספר זה.
שחר הותיר אחריו רבים כל כך שהיו קשורים אליו בעבותות של אהבה, של חברות, של דם.
שחר הוא נכדם של איתן ורותי מבטח מכנרת ושל יעקב ז"ל ויפה כהן מתל קציר. הוא בנם הבכור והאהוב של ארז ושירה, אח קרוב של דריה ושל רוני, האהבה הגדולה של אודיה, וחבר יקר לאינספור חבריו מהבית, מהמכינה, מהצבא ומכל מקום שבו נגה אורו.
זהו ספרו וסיפורו של שחר, אל שחר, על שחר, אבל גם ספר על כאב שאין לתאר, על חיים שנגדעו ועל הכוח להמשיך. את הספר כתב ארז לבנו, סמ"ר שחר כהן מבטח, בן 22 מכרמיאל, ששירת בחטיבת השריון 401 כטען קשר בחפ"ק מג"ד, גדוד 9, ונפל במלחמת "חרבות ברזל" תחת צוות קרב חטיבתי (צק"ח) גבעתי, בצפון עזה.
6/11/2023
"שחר, שחרון, שחרוד, בּוּבּי הילד שלי, האהוב שלי, שלנו. נפל אתמול 5/11/2023 בעזה. ילד פרח, מתיקות אין קץ. חכם ונבון, עמוק כאוקיינוס, רוחני ורגיש. הלך לפני שהספיק לחיות באמת. כל כך הרבה תוכניות. כל כך הרבה שאיפות. כל כך הרבה אהבה שנגדעה לה כך פתאום. ילד אהוב שלי. שלנו. אני לא יודע איך אפשר להמשיך מכאן." (פוסט ראשון בפייסבוק)
כך התחיל סופך, ארבע שורות של מילים, של אותיות אחידות, שחורות, שמבטאות את אובדנך, את קריסת חיינו. אחר־כך מבול, שיטפון של מילים, זרם, נשפך, נרשם, נכתב בצער, בדמעות, ביגון, בכאב ללא סוף. שורות ועוד שורות של מילים ושל אותיות שחורות, שנערמו אחת על גבי השנייה, עד שנאספו לספר זה.
שחר הותיר אחריו רבים כל כך שהיו קשורים אליו בעבותות של אהבה, של חברות, של דם.
שחר הוא נכדם של איתן ורותי מבטח מכנרת ושל יעקב ז"ל ויפה כהן מתל קציר. הוא בנם הבכור והאהוב של ארז ושירה, אח קרוב של דריה ושל רוני, האהבה הגדולה של אודיה, וחבר יקר לאינספור חבריו מהבית, מהמכינה, מהצבא ומכל מקום שבו נגה אורו.
זהו ספרו וסיפורו של שחר, אל שחר, על שחר, אבל גם ספר על כאב שאין לתאר, על חיים שנגדעו ועל הכוח להמשיך. את הספר כתב ארז לבנו, סמ"ר שחר כהן מבטח, בן 22 מכרמיאל, ששירת בחטיבת השריון 401 כטען קשר בחפ"ק מג"ד, גדוד 9, ונפל במלחמת "חרבות ברזל" תחת צוות קרב חטיבתי (צק"ח) גבעתי, בצפון עזה.
רינת, תלמידת כיתה י"א מגדרה, פוגשת בטיול למדבר יהודה את יוסי, שריונר מאשדוד שמצטרף לטיול כבוגר מלווה.
סיפור אהבתם, שנובט בטיול הזה, נגדע כחמש שנים לאחר מכן עם נפילתו של יוסי בתאונת אימונים. הספר מתרכז בימי השבעה בביתו של יוסי, שאותם חולקת רינת עם משפחתו.
זיכרונותיה של רינת מסיפור אהבתם שזורים בהווי ימי השבעה במשפחה כפי שהם נחווים מנקודת מבטה. רינת האבלה מתחילה להתמודד עם היותה “חברה שכולה" ומתלבטת ביחס למעמדה במשפחה ובחברה, כל זאת – כשעתידה לוט בערפל.
“עכשיו חשובים לה רגעי הלבד, השקט, לקלוט ולזכור מחדש את עולם הביחד שלהם, עולם של זיכרונות ואהבה, של דשאים ופרחים, שמים וים, נעמי שמר ואביב גפן, ריחות של פרדסים בפריחה ופרחי חרצית ויסמין באביב. עכשיו, באותו תדר, היא קולטת רק עולם בשחור ואדום, פיצוץ וריח חרוך."
דני סופרין שכל את בתו נטע בשנת 1995 בפיגוע חבלני ברצועת עזה, בעת ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. הספר פותח צוהר להתמודדותה של משפחה שכולה עם האובדן והאבל, כפי שחווה אותם הסופר בחייו האישיים ובמפגשים עם משפחות נוספות.
הספר מתמקד במעמדה של “החברה השכולה", שנאלצת להתמודד לבדה עם אבלה הכבד והמיוחד, ללא תמיכת המסגרות התומכות במשפחתו האורגנית של החלל.
רינת, תלמידת כיתה י"א מגדרה, פוגשת בטיול למדבר יהודה את יוסי, שריונר מאשדוד שמצטרף לטיול כבוגר מלווה.
סיפור אהבתם, שנובט בטיול הזה, נגדע כחמש שנים לאחר מכן עם נפילתו של יוסי בתאונת אימונים. הספר מתרכז בימי השבעה בביתו של יוסי, שאותם חולקת רינת עם משפחתו.
זיכרונותיה של רינת מסיפור אהבתם שזורים בהווי ימי השבעה במשפחה כפי שהם נחווים מנקודת מבטה. רינת האבלה מתחילה להתמודד עם היותה “חברה שכולה" ומתלבטת ביחס למעמדה במשפחה ובחברה, כל זאת – כשעתידה לוט בערפל.
“עכשיו חשובים לה רגעי הלבד, השקט, לקלוט ולזכור מחדש את עולם הביחד שלהם, עולם של זיכרונות ואהבה, של דשאים ופרחים, שמים וים, נעמי שמר ואביב גפן, ריחות של פרדסים בפריחה ופרחי חרצית ויסמין באביב. עכשיו, באותו תדר, היא קולטת רק עולם בשחור ואדום, פיצוץ וריח חרוך."
דני סופרין שכל את בתו נטע בשנת 1995 בפיגוע חבלני ברצועת עזה, בעת ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. הספר פותח צוהר להתמודדותה של משפחה שכולה עם האובדן והאבל, כפי שחווה אותם הסופר בחייו האישיים ובמפגשים עם משפחות נוספות.
הספר מתמקד במעמדה של “החברה השכולה", שנאלצת להתמודד לבדה עם אבלה הכבד והמיוחד, ללא תמיכת המסגרות התומכות במשפחתו האורגנית של החלל.
ספר זה הוא שירת אֵבֶל.
מקבץ של רגשות ותחושות, שחוויתי לראשונה כשהמוות הגיח בפתאומיות לחיי עם מותו של אחי הצעיר, רב־סרן יששכר נתן ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, ביום ראשון, כ"ח במרחשוון התשפ"ד, 12 בנובמבר 2023, מלחמת "חרבות ברזל"
בן 28 בנופלו.
נקודת האל־חזור שבה הנשמה נפרדת מהגוף מעסיקה אותי מאז רבות. ברגע אחד נגלה בפניי עולם חדש ומסקרן, רוחני וכואב, שלא הייתי מודעת לקיומו ולצלליו. אני מתמסרת לרגשות ומתרגמת אותם למילים שיוצאות ממני. אך כמו מעצמן, כל אחת בתורה.
ליקוי חמה
הַיּוֹם בּוֹ נוֹדַע לִי עַל מוֹתְךָ
הוּא הַיּוֹם בּוֹ לִבִּי חָוָה לָרִאשׁוֹנָה לִקּוּי חַמָּה.
אוֹרְךָ הַגָּדוֹל
כִּסָּה
אֶת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל
שֶׁל אֱלֹהִים.
ספר זה הוא שירת אֵבֶל.
מקבץ של רגשות ותחושות, שחוויתי לראשונה כשהמוות הגיח בפתאומיות לחיי עם מותו של אחי הצעיר, רב־סרן יששכר נתן ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, ביום ראשון, כ"ח במרחשוון התשפ"ד, 12 בנובמבר 2023, מלחמת "חרבות ברזל"
בן 28 בנופלו.
נקודת האל־חזור שבה הנשמה נפרדת מהגוף מעסיקה אותי מאז רבות. ברגע אחד נגלה בפניי עולם חדש ומסקרן, רוחני וכואב, שלא הייתי מודעת לקיומו ולצלליו. אני מתמסרת לרגשות ומתרגמת אותם למילים שיוצאות ממני. אך כמו מעצמן, כל אחת בתורה.
ליקוי חמה
הַיּוֹם בּוֹ נוֹדַע לִי עַל מוֹתְךָ
הוּא הַיּוֹם בּוֹ לִבִּי חָוָה לָרִאשׁוֹנָה לִקּוּי חַמָּה.
אוֹרְךָ הַגָּדוֹל
כִּסָּה
אֶת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל
שֶׁל אֱלֹהִים.
משפחה של גיבורים הוא סיפור העוסק בהתמודדותו של ילד שאביו נפל במלחמת "חרבות ברזל", והוא מתאים במיוחד לילדים ולילדות שאיבדו בעצמם קרובי משפחה, ולחבריהם אשר יחוו דרך הסיפור מקצת מהתהליך הכואב והמורכב שעוברות משפחות שאיבדו את יקיריהן. זאת באווירה סיפורית, בחריזה, בליווי חוויות משפחתיות, כלב אהוב ורגיש ומשפחה גיבורה.
"הספר עושה שירות חשוב לילדים ולילדות המתמודדים עם השכול, מסייע ומחזק אותם בדרך כל כך רגישה ומחוברת למצב" - ד"ר בילהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית בכירה, מומחית לליווי הורים וילדים במצבי אתגר, לחץ ומשבר.
משפחה של גיבורים הוא סיפור העוסק בהתמודדותו של ילד שאביו נפל במלחמת "חרבות ברזל", והוא מתאים במיוחד לילדים ולילדות שאיבדו בעצמם קרובי משפחה, ולחבריהם אשר יחוו דרך הסיפור מקצת מהתהליך הכואב והמורכב שעוברות משפחות שאיבדו את יקיריהן. זאת באווירה סיפורית, בחריזה, בליווי חוויות משפחתיות, כלב אהוב ורגיש ומשפחה גיבורה.
"הספר עושה שירות חשוב לילדים ולילדות המתמודדים עם השכול, מסייע ומחזק אותם בדרך כל כך רגישה ומחוברת למצב" - ד"ר בילהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית בכירה, מומחית לליווי הורים וילדים במצבי אתגר, לחץ ומשבר.
עולמה של משפחת איזיקסון מתהפך ברגע אחד כשבנם איתי נהרג בידי שוטר קהילתי בתאונה מחרידה. רמה, אמו של איתי, מיטלטלת בין הניסיון להיאחז בחיים ולשמש לילדיה דמות אם כפי שהיא מאמינה ורוצה להיות, לבין נחשולי הכאב והאבל, המאיימים לקרוע את רקמת החיים העדינה שרקמה בצוותא עם בן זוגה דורי במשך כל שנות נישואיהם עד לאסון.
לרקוד בסלון מכניס אותנו באומץ ובכישרון רב לנבכי עולמה של אם שכולה. לקשיים היומיומיים, למאבק על השפיות, לרגעי השבר ולרגעי האיחוי האישיים והמשפחתיים. הוא נע בין הגשמי למיסטי, ואנו נעים בין החרדה שהכול יישמט לתקווה שאפשר לשמור על כל היקר שיש.
עדי נאה, אמנית, מטפלת באמנויות, מנחת קבוצות ומרצה, נשואה ואם לשישה ומתגוררת בפרדס חנה-כרכור. עדי, ששכלה את בנה חן ישראל, מבקשת לפתוח צוהר לעולמן של המשפחות השכולות ברגעים הקטנים והגדולים של החיים. זהו ספר הביכורים שלה.
"הספר מציג התמודדות עם השכול והאובדן בדרכה המרגשת, האישית והמיוחדת מאוד של האם, עדי נאה. חוויית השכול מתוארת לפרטי פרטיה הרגשיים, המשפחתיים והאמוניים. הילד המת ממשיך את קיומו ברוחה ובעולמה החווייתי של האם, היא אוספת את כוחותיה ומנסה להתנער מהעפר וליצור חיים חדשים, ובד בבד דואגת שמקומו של הילד שאיננו לא ייפקד מהם." - מירה מגן
עולמה של משפחת איזיקסון מתהפך ברגע אחד כשבנם איתי נהרג בידי שוטר קהילתי בתאונה מחרידה. רמה, אמו של איתי, מיטלטלת בין הניסיון להיאחז בחיים ולשמש לילדיה דמות אם כפי שהיא מאמינה ורוצה להיות, לבין נחשולי הכאב והאבל, המאיימים לקרוע את רקמת החיים העדינה שרקמה בצוותא עם בן זוגה דורי במשך כל שנות נישואיהם עד לאסון.
לרקוד בסלון מכניס אותנו באומץ ובכישרון רב לנבכי עולמה של אם שכולה. לקשיים היומיומיים, למאבק על השפיות, לרגעי השבר ולרגעי האיחוי האישיים והמשפחתיים. הוא נע בין הגשמי למיסטי, ואנו נעים בין החרדה שהכול יישמט לתקווה שאפשר לשמור על כל היקר שיש.
עדי נאה, אמנית, מטפלת באמנויות, מנחת קבוצות ומרצה, נשואה ואם לשישה ומתגוררת בפרדס חנה-כרכור. עדי, ששכלה את בנה חן ישראל, מבקשת לפתוח צוהר לעולמן של המשפחות השכולות ברגעים הקטנים והגדולים של החיים. זהו ספר הביכורים שלה.
"הספר מציג התמודדות עם השכול והאובדן בדרכה המרגשת, האישית והמיוחדת מאוד של האם, עדי נאה. חוויית השכול מתוארת לפרטי פרטיה הרגשיים, המשפחתיים והאמוניים. הילד המת ממשיך את קיומו ברוחה ובעולמה החווייתי של האם, היא אוספת את כוחותיה ומנסה להתנער מהעפר וליצור חיים חדשים, ובד בבד דואגת שמקומו של הילד שאיננו לא ייפקד מהם." - מירה מגן
טבח שמחת תורה חשף בפנינו את הגיבורים שבגוף והגיבורים שברוח: גיבורי הגוף הצילו חיי אדם; גיבורי הרוח העניקו תכלית ותקווה.
שבועיים לאחר מתקפת הפתע של חמאס החלה אמילי עמרוסי לשוחח עם האנשים שהמלחמה גילתה לנו את גדולתם: בני משפחה שכולים, בני משפחות החטופים, לוחמים ופצועים.
בסדרה רוח, קרב, ששודרה בכאן תאגיד השידור הישראלי, שרטטו המרואיינים את קווי השכול, האובדן והפחד, ולצדם את האופטימיות, הפשר והאמונה. הם ניסו לאתר דרישת שלום מהשמים גם כאשר הארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך שרר על פני תהום.
הספר רוח, קרב מבוסס על תוכנית הריאיונות ששודרה בכאן מורשת ובכאן הסכתים. אמילי עמרוסי היא סופרת ואשת תקשורת.
טבח שמחת תורה חשף בפנינו את הגיבורים שבגוף והגיבורים שברוח: גיבורי הגוף הצילו חיי אדם; גיבורי הרוח העניקו תכלית ותקווה.
שבועיים לאחר מתקפת הפתע של חמאס החלה אמילי עמרוסי לשוחח עם האנשים שהמלחמה גילתה לנו את גדולתם: בני משפחה שכולים, בני משפחות החטופים, לוחמים ופצועים.
בסדרה רוח, קרב, ששודרה בכאן תאגיד השידור הישראלי, שרטטו המרואיינים את קווי השכול, האובדן והפחד, ולצדם את האופטימיות, הפשר והאמונה. הם ניסו לאתר דרישת שלום מהשמים גם כאשר הארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך שרר על פני תהום.
הספר רוח, קרב מבוסס על תוכנית הריאיונות ששודרה בכאן מורשת ובכאן הסכתים. אמילי עמרוסי היא סופרת ואשת תקשורת.
נפגשנו בחורף 2023. קבוצה של אנשים הלומי צער שלא מכירים איש את רעהו, שלא יודעים בכלל אם יש מילים בעולם. אבל לאט-לאט המפגשים הפכו לעוגן – אישי, חברתי ותרבותי. זמן ומקום שאפשר לאחוז בהם, משמעות ונחמה.
הטקסטים בספר הזה נכתבו בידי אנשים שנגעה בהם מפלצת השכול והאימה. תושבי עוטף עזה, והורים, ילדים ואחים שאיבדו את אהוביהם בשבעה באוקטובר, במלחמה, במסיבה, בימים האלה ש"מלחמה" ו"מסיבה" הן מילים שמתארות דבר דומה.
אינני באף מקום אחר הוא ספר שכתוב במגוון צורות – מסה, פרוזה, שירה – ומציע מבט מפנים, על מה שהיה ומה שהווה, ללא תיווך וללא פרשנות. בתשתיתו ניסיון אמיץ לגעת בכאב ובטראומה, באופן (שאולי. שלפעמים. שלרגע. כמו שיצירות אומנות עושות) – נותן מובן למה שאי אפשר להבין.
כתבו: אילנית סוויסה / ענת אמיר / אבי דבוש / איתמר ויזל / ליאת שדה־סעדון / דודו איבגי / אדוה אברמוביץ / כנרת סמואל פולק / סער ליבן / תומר שורץ / נגה גדג׳ / מוטי גיגי / טובה פורטי / ארז כהן מבטח / סופי ברזון מקאי וגילי זיידמן
נפגשנו בחורף 2023. קבוצה של אנשים הלומי צער שלא מכירים איש את רעהו, שלא יודעים בכלל אם יש מילים בעולם. אבל לאט-לאט המפגשים הפכו לעוגן – אישי, חברתי ותרבותי. זמן ומקום שאפשר לאחוז בהם, משמעות ונחמה.
הטקסטים בספר הזה נכתבו בידי אנשים שנגעה בהם מפלצת השכול והאימה. תושבי עוטף עזה, והורים, ילדים ואחים שאיבדו את אהוביהם בשבעה באוקטובר, במלחמה, במסיבה, בימים האלה ש"מלחמה" ו"מסיבה" הן מילים שמתארות דבר דומה.
אינני באף מקום אחר הוא ספר שכתוב במגוון צורות – מסה, פרוזה, שירה – ומציע מבט מפנים, על מה שהיה ומה שהווה, ללא תיווך וללא פרשנות. בתשתיתו ניסיון אמיץ לגעת בכאב ובטראומה, באופן (שאולי. שלפעמים. שלרגע. כמו שיצירות אומנות עושות) – נותן מובן למה שאי אפשר להבין.
כתבו: אילנית סוויסה / ענת אמיר / אבי דבוש / איתמר ויזל / ליאת שדה־סעדון / דודו איבגי / אדוה אברמוביץ / כנרת סמואל פולק / סער ליבן / תומר שורץ / נגה גדג׳ / מוטי גיגי / טובה פורטי / ארז כהן מבטח / סופי ברזון מקאי וגילי זיידמן
הָיִיתִי רוֹצָה לְהַאֲמִין
שֶׁהַסֵּבֶל עַל כָּל מִנְעַד צַעֲקוֹתָיו
וּלְחִישׁוֹתָיו הוּא תַּחְבּוּלָה סִפְרוּתִית
שֶׁבָּאָה לְטַהֵר אֶת הַמֹּחַ הָאֱנוֹשִׁי מֵהָרֹעַ
ספרי האחרון לִתְפֹּס קְצָת אוֹר מוקדש לזכרו של דויד ברזיס בן זוגי שנפטר מסיבוכי מחלת הקורונה באוקטובר 2020; הספר מכיל שני קבצים שנאגדו יחדיו. שירי הקובץ הראשון נכתבו לפני מותו, והקובץ השני הוא יומן אבל פיוטי. תהום פעורה בין החיים שלפני ואחרי, אך הכתיבה מגשרת בניסיון מתמשך לאחוז בחוט התקווה, לצוד מעט אור.
לאה זהבי
מספרי המחברת
שירה: תנועה שואפת לאבן (עקד, 1984); בגד (עקד, 1984); אישה צוחקת לבד (כרמל, 1994); פינה זעירה במקום בורח (אבן חֹשן 2009); רצה ושבה (אבן חֹשן, 2014); תחזוקה שוטפת (אבן חֹשן, 2018).
פרוזה: דרימינג.Doc (כרמל, 2005); סיפורים שתוקים (כרמל, 2014); ספר הלילה (כרמל, 2020).
הָיִיתִי רוֹצָה לְהַאֲמִין
שֶׁהַסֵּבֶל עַל כָּל מִנְעַד צַעֲקוֹתָיו
וּלְחִישׁוֹתָיו הוּא תַּחְבּוּלָה סִפְרוּתִית
שֶׁבָּאָה לְטַהֵר אֶת הַמֹּחַ הָאֱנוֹשִׁי מֵהָרֹעַ
ספרי האחרון לִתְפֹּס קְצָת אוֹר מוקדש לזכרו של דויד ברזיס בן זוגי שנפטר מסיבוכי מחלת הקורונה באוקטובר 2020; הספר מכיל שני קבצים שנאגדו יחדיו. שירי הקובץ הראשון נכתבו לפני מותו, והקובץ השני הוא יומן אבל פיוטי. תהום פעורה בין החיים שלפני ואחרי, אך הכתיבה מגשרת בניסיון מתמשך לאחוז בחוט התקווה, לצוד מעט אור.
לאה זהבי
מספרי המחברת
שירה: תנועה שואפת לאבן (עקד, 1984); בגד (עקד, 1984); אישה צוחקת לבד (כרמל, 1994); פינה זעירה במקום בורח (אבן חֹשן 2009); רצה ושבה (אבן חֹשן, 2014); תחזוקה שוטפת (אבן חֹשן, 2018).
פרוזה: דרימינג.Doc (כרמל, 2005); סיפורים שתוקים (כרמל, 2014); ספר הלילה (כרמל, 2020).
"אנחנו נשרפים!"
חשבתי שזהו. ראיתי את קירות האש האדירים רצים אלינו מפיצול הוואדיות. לא נצליח לצאת מזה, אנחנו עומדים למות. את הקריאות הללו בקשר וקולות נוספים של הפצועים שמעתי כל הדרך עד שיצאנו מהוואדי. אני שומע אותם מדי פעם עד היום.
ב־28 באוגוסט 1997, במהלך הקרב בוואדי בריך, המוּכר בשם "השריפה בסלוקי", הרג כוח מארב מחטיבת גולני חמישה מחבלים, אך בשל אש שהתפתחה במהלך הקרב נהרגו חמישה לוחמים ממחלקה 2 בפלוגה הרובאית בגדוד 13.
לאחר סיפור הקרב, מגולל דותן דרוק, מפקד מחלקה 2, את סיפור ההתמודדות האישי שלו כמ"מ בקרב ובעיקר לאחריו. הוא משתף בהתמודדות עם ההחלטות שקיבל, בפגישות עם משפחות הנופלים והלוחמים שיצאו משם בחיים, כאשר כל אחד מהם השאיר שם משהו ממנו.
הספר נכתב במקביל לתהליך טיפול, ומהווה קריאה למפקדים וללוחמים להיות קשובים לפקודים ולעצמם לאחר אירועי לחימה כאוטיים ובכלל, וככל שנדרש גם לטפל בעצמם.
סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק, בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה, שירת ביחידת אגוז וביצע בה ובחטיבת גולני מגוון תפקידי פיקוד. היה מ"פ בפנימייה הצבאית בחיפה, שימש כקצין במחלקת תורת הלחימה בזרוע היבשה ופרש מצה"ל כראש ענף. במקביל לשירותו במחלקת תורת הלחימה שימש במינוי משני כמפקד גדוד של יוצאי אגוז במילואים. זה שנים מספר משמש כמנהל לחימה בחטיבה 401, כולל במלחמת "חרבות ברזל". דרוק הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, לימד ומלמד סוגיות בצבא ובביטחון במכללות הצבאיות ובאוניברסיטאות.
"אנחנו נשרפים!"
חשבתי שזהו. ראיתי את קירות האש האדירים רצים אלינו מפיצול הוואדיות. לא נצליח לצאת מזה, אנחנו עומדים למות. את הקריאות הללו בקשר וקולות נוספים של הפצועים שמעתי כל הדרך עד שיצאנו מהוואדי. אני שומע אותם מדי פעם עד היום.
ב־28 באוגוסט 1997, במהלך הקרב בוואדי בריך, המוּכר בשם "השריפה בסלוקי", הרג כוח מארב מחטיבת גולני חמישה מחבלים, אך בשל אש שהתפתחה במהלך הקרב נהרגו חמישה לוחמים ממחלקה 2 בפלוגה הרובאית בגדוד 13.
לאחר סיפור הקרב, מגולל דותן דרוק, מפקד מחלקה 2, את סיפור ההתמודדות האישי שלו כמ"מ בקרב ובעיקר לאחריו. הוא משתף בהתמודדות עם ההחלטות שקיבל, בפגישות עם משפחות הנופלים והלוחמים שיצאו משם בחיים, כאשר כל אחד מהם השאיר שם משהו ממנו.
הספר נכתב במקביל לתהליך טיפול, ומהווה קריאה למפקדים וללוחמים להיות קשובים לפקודים ולעצמם לאחר אירועי לחימה כאוטיים ובכלל, וככל שנדרש גם לטפל בעצמם.
סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק, בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה, שירת ביחידת אגוז וביצע בה ובחטיבת גולני מגוון תפקידי פיקוד. היה מ"פ בפנימייה הצבאית בחיפה, שימש כקצין במחלקת תורת הלחימה בזרוע היבשה ופרש מצה"ל כראש ענף. במקביל לשירותו במחלקת תורת הלחימה שימש במינוי משני כמפקד גדוד של יוצאי אגוז במילואים. זה שנים מספר משמש כמנהל לחימה בחטיבה 401, כולל במלחמת "חרבות ברזל". דרוק הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, לימד ומלמד סוגיות בצבא ובביטחון במכללות הצבאיות ובאוניברסיטאות.
יהונתן לובר נכנס לעזה בכ"ח כסלו (11 לדצמבר), נר חמישי של חנוכה.
אביו, איש התיאטרון חגי לובר, מנהל יומן מעל דפי הרשת החברתית; בשמונה באוקטובר הוא מבקש מצה"ל לקחת אותו לכל תפקיד נצרך, עם להקת התיאטרון שלו הוא מופיע לשורדי הטבח ולמפונים מקווי העימות, ואת בניו וחתניו הלוחמים הוא מחזק במילים שיוצרות אדוות, ומובילות לשיח של אהבה עם יריבים פוליטיים.
שבוע לאחר חנוכה נשמעת הדפיקה בדלת.
סיפורם הפרטי של יהונתן ומשפחת לובר הופך דרך המילים של חגי ליומן מסע לאומי, העובר דרך כיכרות מחאה, מפגשים מרגשים ויבשת רחוקה. מסע המשרטט היינו עד השבעה באוקטובר, מה אירע לנו בשבת שחשכה עלינו ומה אנחנו צריכים לשאוף להיות, כאומה וכבני אדם.
דמותו של יהונתן, שנולד להיות חולם ולא לוחם, עולה הסיפור, מוארת ומאירה, מבטיחה שכעומק האובדן – כך גם התעלות הרוח.
יהונתן לובר נכנס לעזה בכ"ח כסלו (11 לדצמבר), נר חמישי של חנוכה.
אביו, איש התיאטרון חגי לובר, מנהל יומן מעל דפי הרשת החברתית; בשמונה באוקטובר הוא מבקש מצה"ל לקחת אותו לכל תפקיד נצרך, עם להקת התיאטרון שלו הוא מופיע לשורדי הטבח ולמפונים מקווי העימות, ואת בניו וחתניו הלוחמים הוא מחזק במילים שיוצרות אדוות, ומובילות לשיח של אהבה עם יריבים פוליטיים.
שבוע לאחר חנוכה נשמעת הדפיקה בדלת.
סיפורם הפרטי של יהונתן ומשפחת לובר הופך דרך המילים של חגי ליומן מסע לאומי, העובר דרך כיכרות מחאה, מפגשים מרגשים ויבשת רחוקה. מסע המשרטט היינו עד השבעה באוקטובר, מה אירע לנו בשבת שחשכה עלינו ומה אנחנו צריכים לשאוף להיות, כאומה וכבני אדם.
דמותו של יהונתן, שנולד להיות חולם ולא לוחם, עולה הסיפור, מוארת ומאירה, מבטיחה שכעומק האובדן – כך גם התעלות הרוח.
גבר, אב יחידני עם קריירה מצליחה בפרסום ובייעוץ פוליטי עוזב הכל ביום אחד מפתיע לחופשה בטנריף. ברקע, פטירת בנו ממחלה קשה.
בנו של הסופר, שי פורת, נפטר עקב גידול נדיר במוח. הסיפור נע על הציר שבין יומן מסע , ממואר ורומן. הוא מהווה אוטוביוגרפיה אלטרנטיבית שבה נפגשים דמיון ומה שקרה במציאות. מסע המביא לידי ביטוי את מה שנצבר בחייו של אדם ומה שמתגלה בתוך תהליך שיש בו צמיחה אך גם טלטלה ומאבק פנימי בצורך להשלים, אם אפשר בכלל להשלים.
גבר, אב יחידני עם קריירה מצליחה בפרסום ובייעוץ פוליטי עוזב הכל ביום אחד מפתיע לחופשה בטנריף. ברקע, פטירת בנו ממחלה קשה.
בנו של הסופר, שי פורת, נפטר עקב גידול נדיר במוח. הסיפור נע על הציר שבין יומן מסע , ממואר ורומן. הוא מהווה אוטוביוגרפיה אלטרנטיבית שבה נפגשים דמיון ומה שקרה במציאות. מסע המביא לידי ביטוי את מה שנצבר בחייו של אדם ומה שמתגלה בתוך תהליך שיש בו צמיחה אך גם טלטלה ומאבק פנימי בצורך להשלים, אם אפשר בכלל להשלים.
נומי ומתיא הם זוג מִשמַים. למרות גילם המבוגר וחייהם הקטנים־לכאורה, יש ביניהם אהבה עמוקה, שרבים היו רוצים כמוה. למעשה, אהבתם הגדולה, שכל כולה עדינות וטוב, איננה נגמרת גם כשמתיא עובר אירוע לבבי במהלך רחצה באמבטיה, והולך לעולמו בפתאומיות. נומי המסורה פוקדת את קברו ומטפחת אותו באופן קבוע, ומתיא עדיין נוכח בכל היבט בחייה. אלא שבעת ביקוריה התדירים בבית העלמין היא נחשפת שוב ושוב להוד וההדר של החלקה הצבאית, על הטקסים שמתקיימים בה, ועל הסדר והטיפוח ששוררים בה. לאט־לאט עולה בדעתה של נומי לנסות לתקן את המוות המרושל של מתיא ולהדר אותו במוות ראוי יותר, כמו זה שזכו לו הקבורים בחלקה הצבאית.
הזוגיות ההרמונית, הנצחית־לכאורה, של נומי ומתיא מתחילה להתפורר, כשלתמונה נכנסים שני גברים. נומי מוצאת את עצמה נקשרת בקשר מיסטי אל החלקה הצבאית של בית הקברות ובמיוחד אל קברו של שמשון, חלל "ותיק", שאותו היא מתחילה לפקוד, ותוך כך ליהנות מהזוהר המורבידי שבחלקה. כאשר גבר נוסף מתחיל לתפוס נוכחות קבועה בחייה, נומי נאלצת לבחור את מי היא זונחת ועם מי היא מתרועעת.
בין האדם למקום הוא סיפור אהבה פורץ גבולות עם תפאורה בלתי שגרתית. הרומן מתרחש ברובו בבית עלמין, אך לצד האופל והכאב נרקמים אהבה עדינה, אנושיות, וחום בין-אישי נדיר. וזאת לא הסתירה היחידה שבספר יוצא הדופן הזה: לצד קונפורמיות וחיים המתרכזים בקיום הבסיסי ביותר של גיבורי הסיפור, הולכת ובוקעת, בדרך משונה וייחודית, התנגדות לקלישאות; למול אהבה פרטית הולך וגדל כוח המשיכה שבאתוס הישראלי כלפי חללי מלחמות.
וכך, אורית וולפיילר מצליחה ליצור טביעת אצבע ספרותית משלה: לא רק העלילה משתנה ומתהפכת אלא גם השפה הייחודית שבה נמסרים הדברים – שפה שיש בה עירוב משלבים, גמישות תחבירית ומשחקיות לשונית, והיא גם היא מלאת סתירות – ולמעשה, משרתת את המסופר. זהו ספרה השלישי של וולפיילר, קול חדש וייחודי בעולם הספרות, שבו היא משחיזה את סגנונה יוצא הדופן שמהדהדים ממנו מרחבי כתיבתם של חנוך לוין ואורלי קסטל-בלום.
נומי ומתיא הם זוג מִשמַים. למרות גילם המבוגר וחייהם הקטנים־לכאורה, יש ביניהם אהבה עמוקה, שרבים היו רוצים כמוה. למעשה, אהבתם הגדולה, שכל כולה עדינות וטוב, איננה נגמרת גם כשמתיא עובר אירוע לבבי במהלך רחצה באמבטיה, והולך לעולמו בפתאומיות. נומי המסורה פוקדת את קברו ומטפחת אותו באופן קבוע, ומתיא עדיין נוכח בכל היבט בחייה. אלא שבעת ביקוריה התדירים בבית העלמין היא נחשפת שוב ושוב להוד וההדר של החלקה הצבאית, על הטקסים שמתקיימים בה, ועל הסדר והטיפוח ששוררים בה. לאט־לאט עולה בדעתה של נומי לנסות לתקן את המוות המרושל של מתיא ולהדר אותו במוות ראוי יותר, כמו זה שזכו לו הקבורים בחלקה הצבאית.
הזוגיות ההרמונית, הנצחית־לכאורה, של נומי ומתיא מתחילה להתפורר, כשלתמונה נכנסים שני גברים. נומי מוצאת את עצמה נקשרת בקשר מיסטי אל החלקה הצבאית של בית הקברות ובמיוחד אל קברו של שמשון, חלל "ותיק", שאותו היא מתחילה לפקוד, ותוך כך ליהנות מהזוהר המורבידי שבחלקה. כאשר גבר נוסף מתחיל לתפוס נוכחות קבועה בחייה, נומי נאלצת לבחור את מי היא זונחת ועם מי היא מתרועעת.
בין האדם למקום הוא סיפור אהבה פורץ גבולות עם תפאורה בלתי שגרתית. הרומן מתרחש ברובו בבית עלמין, אך לצד האופל והכאב נרקמים אהבה עדינה, אנושיות, וחום בין-אישי נדיר. וזאת לא הסתירה היחידה שבספר יוצא הדופן הזה: לצד קונפורמיות וחיים המתרכזים בקיום הבסיסי ביותר של גיבורי הסיפור, הולכת ובוקעת, בדרך משונה וייחודית, התנגדות לקלישאות; למול אהבה פרטית הולך וגדל כוח המשיכה שבאתוס הישראלי כלפי חללי מלחמות.
וכך, אורית וולפיילר מצליחה ליצור טביעת אצבע ספרותית משלה: לא רק העלילה משתנה ומתהפכת אלא גם השפה הייחודית שבה נמסרים הדברים – שפה שיש בה עירוב משלבים, גמישות תחבירית ומשחקיות לשונית, והיא גם היא מלאת סתירות – ולמעשה, משרתת את המסופר. זהו ספרה השלישי של וולפיילר, קול חדש וייחודי בעולם הספרות, שבו היא משחיזה את סגנונה יוצא הדופן שמהדהדים ממנו מרחבי כתיבתם של חנוך לוין ואורלי קסטל-בלום.
בנימין, צעיר שנסע ללמוד בפריז, כותב לאִמו שורת מכתבים שעיקרם ניסיון להסביר מדוע לא שב כדי להיות עִם בני משפחתו האבלים על מות אחיו. דרך שחזורם של מאורעות העבר, בלשון פרטית של בן לאִמו, מנסה הגיבור להבין את בחירותיו. בעיר הזרה, הרחק משפתו וממשפחתו, מתברר כי חייו החדשים מאיימים להעמיד גם אותו בפני סכנה לא צפויה.
תנחומים לאִמי הוא רומן מכתבים עכשווי, המתמודד עם סוגיות שעומדות במרכזה של הישראליוּת. "בקושי שנה עברה מאז ששכלתְּ את בנך הבכור, והנה כעת אני שולח לך תנחומים על בן נוסף שאיבדת, הפעם לטובת ההגירה", כותב גיבור הספר. טפח אחר טפח, מתגלה תמונה של יחסי המשפחה שהתפרקה, ועולות שאלות בדבר טיבם של קשרי דם, של התבגרות וזהות מינית, של בגידה ושל מולדת.
זהו ספרו השני של אסף רוט, יליד אשדוד (1993). ספרו הראשון, בוסר (2017), זכה בפרס שרת התרבות לספר ביכורים.
בנימין, צעיר שנסע ללמוד בפריז, כותב לאִמו שורת מכתבים שעיקרם ניסיון להסביר מדוע לא שב כדי להיות עִם בני משפחתו האבלים על מות אחיו. דרך שחזורם של מאורעות העבר, בלשון פרטית של בן לאִמו, מנסה הגיבור להבין את בחירותיו. בעיר הזרה, הרחק משפתו וממשפחתו, מתברר כי חייו החדשים מאיימים להעמיד גם אותו בפני סכנה לא צפויה.
תנחומים לאִמי הוא רומן מכתבים עכשווי, המתמודד עם סוגיות שעומדות במרכזה של הישראליוּת. "בקושי שנה עברה מאז ששכלתְּ את בנך הבכור, והנה כעת אני שולח לך תנחומים על בן נוסף שאיבדת, הפעם לטובת ההגירה", כותב גיבור הספר. טפח אחר טפח, מתגלה תמונה של יחסי המשפחה שהתפרקה, ועולות שאלות בדבר טיבם של קשרי דם, של התבגרות וזהות מינית, של בגידה ושל מולדת.
זהו ספרו השני של אסף רוט, יליד אשדוד (1993). ספרו הראשון, בוסר (2017), זכה בפרס שרת התרבות לספר ביכורים.
הרוסלקות — בנות הים מחוף הדולפינריום — לא נגלו לאיש מעל פני האדמה, עד שהגיעה השעה. הן היו יכולות להמשיך בשלוות חייהן לנצח, או עד שהיה מגיע מישהו לתפוס את מקומן. אבל לא כך קרה. רדיפת בצע, תהליכי פיתוח הכרחיים וזוג אוהבים מוזר, שינו את פני הדברים.
חווי, ספרנית בפנסיה, פעילה פוליטית ואחות שכולה, פוגשת בחוף הים את מארק, אב שכול. בין השניים נוצר קשר מיוחד, שיביא את חווי לפגישה בלתי נשכחת עם "הרוסלקות" – מי שהיו נערות תוססות ונרצחו בפיגוע, ולאחר מותן הפכו לבנות ים.
בתנופה סוחפת, הכורכת ריאליזם נוקב עם פנטזיה עשירה ומלאת חיות והומור, מציעה ברשילון בספרה השני מבט רענן ומקורי על החיים בישראל כיום. הרוסלקות שלה מנכיחות את מה שאסור לומר, לא נעים וכל כך רוצים היינו שלא לראות; אלא שהמציאות, שגדעה את חייהן הצעירים של הרוסלקות, מעניקה למבט הנבון והרגיש של הספר בשכול, בטרור ובמלחמות רלבנטיות מכאיבה. לצד זאת, רוחן החיה של הרוסלקות, והאמונה בכוחו של מפגש אנושי לרכך נוקשויות אידיאולוגיות, משרטטות כאן גם אפשרות של נחמה וחסד.
דפנה ברשילון היא חברת קיבוץ המחנכים העירוני של תנועת "דרור ישראל" בראשון לציון. ספרה "הדבר הכי יפה" (הוצאת דרור לנפש, 2018) זיכה אותה בפרס שרת התרבות ובמלגת "פרדס" לסופרים מטעם הספרייה הלאומית.
הרוסלקות — בנות הים מחוף הדולפינריום — לא נגלו לאיש מעל פני האדמה, עד שהגיעה השעה. הן היו יכולות להמשיך בשלוות חייהן לנצח, או עד שהיה מגיע מישהו לתפוס את מקומן. אבל לא כך קרה. רדיפת בצע, תהליכי פיתוח הכרחיים וזוג אוהבים מוזר, שינו את פני הדברים.
חווי, ספרנית בפנסיה, פעילה פוליטית ואחות שכולה, פוגשת בחוף הים את מארק, אב שכול. בין השניים נוצר קשר מיוחד, שיביא את חווי לפגישה בלתי נשכחת עם "הרוסלקות" – מי שהיו נערות תוססות ונרצחו בפיגוע, ולאחר מותן הפכו לבנות ים.
בתנופה סוחפת, הכורכת ריאליזם נוקב עם פנטזיה עשירה ומלאת חיות והומור, מציעה ברשילון בספרה השני מבט רענן ומקורי על החיים בישראל כיום. הרוסלקות שלה מנכיחות את מה שאסור לומר, לא נעים וכל כך רוצים היינו שלא לראות; אלא שהמציאות, שגדעה את חייהן הצעירים של הרוסלקות, מעניקה למבט הנבון והרגיש של הספר בשכול, בטרור ובמלחמות רלבנטיות מכאיבה. לצד זאת, רוחן החיה של הרוסלקות, והאמונה בכוחו של מפגש אנושי לרכך נוקשויות אידיאולוגיות, משרטטות כאן גם אפשרות של נחמה וחסד.
דפנה ברשילון היא חברת קיבוץ המחנכים העירוני של תנועת "דרור ישראל" בראשון לציון. ספרה "הדבר הכי יפה" (הוצאת דרור לנפש, 2018) זיכה אותה בפרס שרת התרבות ובמלגת "פרדס" לסופרים מטעם הספרייה הלאומית.
תינוק נולד לשני הורים, שאוהבים אותו, מגדלים אותו ומחנכים אותו להפוך להיות אדם בוגר, עצמאי ובטוח בעצמו. זהו אינו המקרה של גיבור הספר גאולה. אימו של הגיבור, שאיבדה את אחיה בפוגרום של יהודי יאשי ברומניה, אינה ניצולת שואה קלאסית. אכולת אשמה על כך שחייה ניצלו בעוד אלה של אחיה אבדו, היא מולידה ביחד עם בעלה תינוק, במטרה שיחליף את האח המנוח. אך האם הזאת מאוכזבת מהתינוק שלה, שהופך לקורבן. הוא גדל להיות גבר אכול אשמה, לוקה בפוסט־טראומה והופך לקורבן של השואה, שמתהלך כצל של עצמו על אדמת ארץ הקודש. הוא מקים משפחה, הולך בכל בוקר לעבודה, אבל חי במקביל לחיים עצמם, עד שדבר מה קורה לו.
עוזי הרלינג עבד במשך 37 שנים בתעשייה האווירית כאיש תוכנה. הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במתמטיקה שימושית ממכון ויצמן. ספר שיריו הראשון, הלום תקווה, ראה אור בשנת 2015, ספר שיריו השני, אל הגרעין, ראה אור בשנת 2020, שניהם בהוצאת עיתון 77.
תינוק נולד לשני הורים, שאוהבים אותו, מגדלים אותו ומחנכים אותו להפוך להיות אדם בוגר, עצמאי ובטוח בעצמו. זהו אינו המקרה של גיבור הספר גאולה. אימו של הגיבור, שאיבדה את אחיה בפוגרום של יהודי יאשי ברומניה, אינה ניצולת שואה קלאסית. אכולת אשמה על כך שחייה ניצלו בעוד אלה של אחיה אבדו, היא מולידה ביחד עם בעלה תינוק, במטרה שיחליף את האח המנוח. אך האם הזאת מאוכזבת מהתינוק שלה, שהופך לקורבן. הוא גדל להיות גבר אכול אשמה, לוקה בפוסט־טראומה והופך לקורבן של השואה, שמתהלך כצל של עצמו על אדמת ארץ הקודש. הוא מקים משפחה, הולך בכל בוקר לעבודה, אבל חי במקביל לחיים עצמם, עד שדבר מה קורה לו.
עוזי הרלינג עבד במשך 37 שנים בתעשייה האווירית כאיש תוכנה. הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במתמטיקה שימושית ממכון ויצמן. ספר שיריו הראשון, הלום תקווה, ראה אור בשנת 2015, ספר שיריו השני, אל הגרעין, ראה אור בשנת 2020, שניהם בהוצאת עיתון 77.
אות הגבורה הגבוה ביותר שניתן לשכולים הוא שהם "ממשיכים לחיות". אבל החיים שאחרי אינם המשך של החיים שלפני. הזמן אינו אותו זמן. יותר מעשור חלף מאז הרצח וחלק ממני נשאר באותו מקום, באותו רגע שבו נודע לי על הרצח.
בליל שבת, ו' אדר התשע"א (11.3.2011), חדרו שני מחבלים לישוב איתמר ורצחו את אחי, אודי פוגל, את אשתו רות ושלושה מששת ילדיהם – יואב, אלעד והדס.
לא ממואר אינו הסיפור של הרצח הזה. הוא אינו הסיפור של הנרצחים, של חייהם ואפילו לא של מותם: הוא רק המחשבות שלי, אדם שזוכר את אחיו וחושב על החיים שקדמו לרצח ועל החיים שאיחרו אותו.
זוהי אסופת מסות העוסקות בילדות וביחסי האחים, בחיים בהתנחלות וביציאה ממנה, בבשורת המוות, בקבורה, בשבעה, במחשבות על נקמה ובחיפוש אחר נחמה. הן נכתבו לנוכח ומתוך האובדן, אבל לא פחות מזה מול התנ"ך, הגמרא ויצירות של פרנץ קפקא, מרסל פרוסט, חורחה לואיס בורחס, ז'ורז' פרק ואחרים.
זו הדרך שלי לכתוב על אודי, להשאיר אותו לידי. זו גם הדרך שלי לחשוב על התהום האידיאולוגית שנפערה בינינו במשך השנים, לזכור אותו בדרכי, ולומר דבר פשוט בסך הכול: היה לי אח. הוא היה צעיר ממני בכמעט שנתיים. הוא נרצח. אני מתגעגע אליו.
אות הגבורה הגבוה ביותר שניתן לשכולים הוא שהם "ממשיכים לחיות". אבל החיים שאחרי אינם המשך של החיים שלפני. הזמן אינו אותו זמן. יותר מעשור חלף מאז הרצח וחלק ממני נשאר באותו מקום, באותו רגע שבו נודע לי על הרצח.
בליל שבת, ו' אדר התשע"א (11.3.2011), חדרו שני מחבלים לישוב איתמר ורצחו את אחי, אודי פוגל, את אשתו רות ושלושה מששת ילדיהם – יואב, אלעד והדס.
לא ממואר אינו הסיפור של הרצח הזה. הוא אינו הסיפור של הנרצחים, של חייהם ואפילו לא של מותם: הוא רק המחשבות שלי, אדם שזוכר את אחיו וחושב על החיים שקדמו לרצח ועל החיים שאיחרו אותו.
זוהי אסופת מסות העוסקות בילדות וביחסי האחים, בחיים בהתנחלות וביציאה ממנה, בבשורת המוות, בקבורה, בשבעה, במחשבות על נקמה ובחיפוש אחר נחמה. הן נכתבו לנוכח ומתוך האובדן, אבל לא פחות מזה מול התנ"ך, הגמרא ויצירות של פרנץ קפקא, מרסל פרוסט, חורחה לואיס בורחס, ז'ורז' פרק ואחרים.
זו הדרך שלי לכתוב על אודי, להשאיר אותו לידי. זו גם הדרך שלי לחשוב על התהום האידיאולוגית שנפערה בינינו במשך השנים, לזכור אותו בדרכי, ולומר דבר פשוט בסך הכול: היה לי אח. הוא היה צעיר ממני בכמעט שנתיים. הוא נרצח. אני מתגעגע אליו.
"אני רוצה לשמר אותך. אני רוצה שהכאב שלי יישאר תמיד חריף, שנוכחותך (הכה נדירה) תישאר תמיד חזקה בקרבי, כמו באותם רגעים שבהם נראה שהלב שלי נקרע בעודי תופסת את הייחודי שבך, הדבר החם, הצנוע, המעז, האצילי והאמיץ."
צריך היה לפנות את הבית מכל תכולתו העזובה, לאחר שהלכה אמנו באצילות לעולמה בשנת 2016. היה זה מעין בית רפאים – מלוכלך, מאובק, קר ומתפרק. בחדר של אמנו היה ארון שחור, ובארון היו חבילות ומארזים של ניירות וספרים. השארנו את הארון הזה, שהשאיר אחריו אחינו עמנואל, כמעט לסוף...
ואז הגענו אל ארבע מחברות כתובות בכתב ידה של אמא, כשפתחנו את המחברות גילינו שכתבה יומן אחרי שעמנואל נהרג.
"סיימתי לקרוא את היומן של עדה – מונולוג בין שניים. הוא ריגש אותי עד דמעות, בכאב המפלח שבו בכנות שלו ובעדינות הגדולה, בכישרון הכתיבה התיאור והמחשבה שהוא חושף, ובדמותו הייחודית העולה והנצבת של עמנואל ז"ל. אני בטוח שיהיה בו עניין רחב ואנושי כי מלבד היותו מסמך אישי הוא בראש ובראשונה מבע של פרידה ואי פרידה על מוות ונוכחות, על אמהות, אהבה גדולה ושברון לב ועל אמונה. אם תחליטו לפרסם את היומן המטלטל הזה תהיה זאת מתנה גדולה לרבים מאיתנו. תודה ששיתפתם אותי בעומק הגדול הזה של עדה."
-משה הלברטל, פרופ' למחשבת ישראל ופילוסופיה
"אני רוצה לשמר אותך. אני רוצה שהכאב שלי יישאר תמיד חריף, שנוכחותך (הכה נדירה) תישאר תמיד חזקה בקרבי, כמו באותם רגעים שבהם נראה שהלב שלי נקרע בעודי תופסת את הייחודי שבך, הדבר החם, הצנוע, המעז, האצילי והאמיץ."
צריך היה לפנות את הבית מכל תכולתו העזובה, לאחר שהלכה אמנו באצילות לעולמה בשנת 2016. היה זה מעין בית רפאים – מלוכלך, מאובק, קר ומתפרק. בחדר של אמנו היה ארון שחור, ובארון היו חבילות ומארזים של ניירות וספרים. השארנו את הארון הזה, שהשאיר אחריו אחינו עמנואל, כמעט לסוף...
ואז הגענו אל ארבע מחברות כתובות בכתב ידה של אמא, כשפתחנו את המחברות גילינו שכתבה יומן אחרי שעמנואל נהרג.
"סיימתי לקרוא את היומן של עדה – מונולוג בין שניים. הוא ריגש אותי עד דמעות, בכאב המפלח שבו בכנות שלו ובעדינות הגדולה, בכישרון הכתיבה התיאור והמחשבה שהוא חושף, ובדמותו הייחודית העולה והנצבת של עמנואל ז"ל. אני בטוח שיהיה בו עניין רחב ואנושי כי מלבד היותו מסמך אישי הוא בראש ובראשונה מבע של פרידה ואי פרידה על מוות ונוכחות, על אמהות, אהבה גדולה ושברון לב ועל אמונה. אם תחליטו לפרסם את היומן המטלטל הזה תהיה זאת מתנה גדולה לרבים מאיתנו. תודה ששיתפתם אותי בעומק הגדול הזה של עדה."
-משה הלברטל, פרופ' למחשבת ישראל ופילוסופיה
ארבעה־עשר פרקי הספר, שדמויותיהם משותפות, הם זרימה זיגזגית של טקסט כביכול־אוטוביוגרפי. אפשר גם לקרוא רבים מהם כסיפורים נפרדים מהנים ומצוינים, נוגעים־ללב, אך המכלול הביוגרפי ממנף אותם אל עיקר המפציע מן היחסים ביניהם. ליניק חוזר ומתגלה בספר הזה ככותב ייחודי ועוצמתי.
המספר המתעד, בן־דמותו של ליניק, הוא הצעיר בין שישה אחים, שהבכור בהם נהרג בתאונת אימונים בצבא. הזיכרונות שלו, הדלק של הספר, הם מצבור רוחש חיים, משתנה כל העת.
בפּירוּאֶטים אסוציאטיביים בין זמנים מערבל הספר סצנות של ילדות; התרחשויות בצל האח שנהרג; שתיקותיה של האם, שמעולם לא תפסה את בנה כמת מוחלט ומסתגרת דוּמם בחיים אלטרנטיביים אתו; ולעומת אלה – סצנות מלאות חיוניות של האב, קבלן בניין, ראש מועצה ומפ"מניק נלהב נאמן לסטלין; המציאות הגרוטסקית של קבוצת הכדורגל הפועל יהוד; האתגרים הלא־ייאמנו באימונים של הקומנדו הימי שהמספר שירת בו, ועוד.
כמו האם שבנה ההרוג צועד מולה במצעד צה"ל בירושלים, אם שגזרה את בניה האחרים מתוך תצלומי הילדות שלהם והדביקה אותם על פוסטר בחשכתו של יער עבות אירופי מילדותה, כך גם ליניק גוזר את דמויותיו ממסגרתן ההרגלית ומעביר אותן למסגרת בדויה או הזויה. אבל כמו במשחק בין הפועל יהוד להפועל דימונה, שלא ברור אם הוא באמת מכור, או כמו בגבולות המתמוססים בין האב הקבלן לפועל הערבי שלו, שניים המקיימים כל שנה בחברת נשותיהם שבוע נופש שבו נשמר ביניהם שוויון סוציאליסטי – הגבולות בין ממשות לבדיה נזילים.
חגי ליניק הוא חתן פרס ספיר לשנת 2011. זה ספרו החמישי.
ארבעה־עשר פרקי הספר, שדמויותיהם משותפות, הם זרימה זיגזגית של טקסט כביכול־אוטוביוגרפי. אפשר גם לקרוא רבים מהם כסיפורים נפרדים מהנים ומצוינים, נוגעים־ללב, אך המכלול הביוגרפי ממנף אותם אל עיקר המפציע מן היחסים ביניהם. ליניק חוזר ומתגלה בספר הזה ככותב ייחודי ועוצמתי.
המספר המתעד, בן־דמותו של ליניק, הוא הצעיר בין שישה אחים, שהבכור בהם נהרג בתאונת אימונים בצבא. הזיכרונות שלו, הדלק של הספר, הם מצבור רוחש חיים, משתנה כל העת.
בפּירוּאֶטים אסוציאטיביים בין זמנים מערבל הספר סצנות של ילדות; התרחשויות בצל האח שנהרג; שתיקותיה של האם, שמעולם לא תפסה את בנה כמת מוחלט ומסתגרת דוּמם בחיים אלטרנטיביים אתו; ולעומת אלה – סצנות מלאות חיוניות של האב, קבלן בניין, ראש מועצה ומפ"מניק נלהב נאמן לסטלין; המציאות הגרוטסקית של קבוצת הכדורגל הפועל יהוד; האתגרים הלא־ייאמנו באימונים של הקומנדו הימי שהמספר שירת בו, ועוד.
כמו האם שבנה ההרוג צועד מולה במצעד צה"ל בירושלים, אם שגזרה את בניה האחרים מתוך תצלומי הילדות שלהם והדביקה אותם על פוסטר בחשכתו של יער עבות אירופי מילדותה, כך גם ליניק גוזר את דמויותיו ממסגרתן ההרגלית ומעביר אותן למסגרת בדויה או הזויה. אבל כמו במשחק בין הפועל יהוד להפועל דימונה, שלא ברור אם הוא באמת מכור, או כמו בגבולות המתמוססים בין האב הקבלן לפועל הערבי שלו, שניים המקיימים כל שנה בחברת נשותיהם שבוע נופש שבו נשמר ביניהם שוויון סוציאליסטי – הגבולות בין ממשות לבדיה נזילים.
חגי ליניק הוא חתן פרס ספיר לשנת 2011. זה ספרו החמישי.
ברגע השיא של חייו, חן מצדות כובש את כל פסגות ההצלחה: הוא גבר צעיר ונאה, שזכה בעיטור העוז על תפקודו
באחד הקרבות האכזריים של מלחמת לבנון השנייה.
אחרי שחרורו פרסם רומן היסטורי רחב יריעה שהדהים את הקהילה הספרותית, זיכה אותו בפרסים החשובים ביותר והפך לסדרת טלוויזיה פופולרית המשודרת ברחבי העולם.
אבל אז, כשהוא מוזמן לקבלת עוד פרס יוקרתי, מתרחשת תקלה המאלצת אותו להתעמת עם הסודות והשקרים של חייו ומגלה לו שהקרב, שבו איבד את כל חבריו, לא הסתיים מעולם.
במסע בין תל אביב, וינה, לוס אנג'לס, פריז ושטוקהולם, מצדות נתקל בדמויות הצצות מעברו האישי והלאומי, נאבק בזכרונות ובקולות פנימיים הרודפים אותו, מותקף וניצל ממוות, מחפש גאולה באהבה, ומגלה שכוחות כבירים ואדישים משתעשעים בו - עד לסוף המפתיע.
צל גיבורים הוא רומן אפל, חריף ומשעשע, המעורר מחשבות על משמעותם של מושגים כמו פוסט-טראומה, מזל ובחירה, ובוחן דרכם את הגורל הישראלי והיהודי.
צל גיבורים הוא ספרו השמיני של יקיר אלקריב, מחבר רבי-המכר מסעודה וההפך מאיוב, עיתונאי ומדריך סיורים היסטוריים וקולינריים.
ברגע השיא של חייו, חן מצדות כובש את כל פסגות ההצלחה: הוא גבר צעיר ונאה, שזכה בעיטור העוז על תפקודו
באחד הקרבות האכזריים של מלחמת לבנון השנייה.
אחרי שחרורו פרסם רומן היסטורי רחב יריעה שהדהים את הקהילה הספרותית, זיכה אותו בפרסים החשובים ביותר והפך לסדרת טלוויזיה פופולרית המשודרת ברחבי העולם.
אבל אז, כשהוא מוזמן לקבלת עוד פרס יוקרתי, מתרחשת תקלה המאלצת אותו להתעמת עם הסודות והשקרים של חייו ומגלה לו שהקרב, שבו איבד את כל חבריו, לא הסתיים מעולם.
במסע בין תל אביב, וינה, לוס אנג'לס, פריז ושטוקהולם, מצדות נתקל בדמויות הצצות מעברו האישי והלאומי, נאבק בזכרונות ובקולות פנימיים הרודפים אותו, מותקף וניצל ממוות, מחפש גאולה באהבה, ומגלה שכוחות כבירים ואדישים משתעשעים בו - עד לסוף המפתיע.
צל גיבורים הוא רומן אפל, חריף ומשעשע, המעורר מחשבות על משמעותם של מושגים כמו פוסט-טראומה, מזל ובחירה, ובוחן דרכם את הגורל הישראלי והיהודי.
צל גיבורים הוא ספרו השמיני של יקיר אלקריב, מחבר רבי-המכר מסעודה וההפך מאיוב, עיתונאי ומדריך סיורים היסטוריים וקולינריים.
אורית מרק היתה בסך הכול בת שש-עשרה כשחייה התהפכו מן הקצה אל הקצה. כשכדורי המחבלים השיגו את הרכב שבו נסעו בני משפחתה, מצאה את עצמה במסע כאוב ובלתי נתפס כאשר היא מתמודדת עם אובדן אביה מיכאל ז"ל בפיגוע ועם שיקומה הארוך והקשה של אמה חוי שנפצעה באורח אנוש; כל זאת לצד הניסיון שלה ושל תשעת אחיה המצולקים בגופם ובנפשם לשמור זה על זה ולדאוג אחד לשני. כעבור שלוש שנים נהרג אחיה הבכור שלומי בעת מילוי תפקידו והותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואחים שבורים ואובדי עצות. במציאות חיים סבוכה זו וחרף כל הקשיים, אורית מנווטת את דרכה כשהיא חמושה באמונה ובאופטימיות ובוחרת בכל יום מחדש בחיים ובטוב.
קרן אור שבורה הוא סיפור התמודדותה של אורית עם אתגרי חייה. זהו סיפור נוגע ללב שאי-אפשר להישאר אדישים אליו. ביד אוהבת וכמעט מתוך חרדת קודש, היא מתארת את השנים שעברו עליה ועל בני משפחתה מאז הפיגוע הרצחני. הנעורים שבאו פתע אל סופם, שאלות אמוניות, געגוע והתמודדות יומיומית עם האובדן שפער חור בלבה ובחייה.
כתיבתה של אורית מרק אטינגר נעה בין ילדותיות נערית לעומק, ובין תובנות מפוכחות לקלילות תוססת וצעירה. היא מיטיבה לדלג בין ההווי במשפחה האמונית, השמחה וברוכת הילדים לבין הסדקים שנפערו בה בעקבות הטלטלות העזות. זהו מסע חניכה וצמיחה מעורר השראה של נערה צעירה שמתוך משבר עמוק נהפכת לרעיה ולאם, מקימה מפעל חיים לזכר אביה ואחִיה ומפלסת בעולם חשוך ומפחיד דרך של אור.
אורית מרק אטינגר היא מרצה, אשת תקשורת, פעילה חברתית ומנכ"לית עמותת "אור מיכאל" אשר נוסדה על ידה.
אורית מרק היתה בסך הכול בת שש-עשרה כשחייה התהפכו מן הקצה אל הקצה. כשכדורי המחבלים השיגו את הרכב שבו נסעו בני משפחתה, מצאה את עצמה במסע כאוב ובלתי נתפס כאשר היא מתמודדת עם אובדן אביה מיכאל ז"ל בפיגוע ועם שיקומה הארוך והקשה של אמה חוי שנפצעה באורח אנוש; כל זאת לצד הניסיון שלה ושל תשעת אחיה המצולקים בגופם ובנפשם לשמור זה על זה ולדאוג אחד לשני. כעבור שלוש שנים נהרג אחיה הבכור שלומי בעת מילוי תפקידו והותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואחים שבורים ואובדי עצות. במציאות חיים סבוכה זו וחרף כל הקשיים, אורית מנווטת את דרכה כשהיא חמושה באמונה ובאופטימיות ובוחרת בכל יום מחדש בחיים ובטוב.
קרן אור שבורה הוא סיפור התמודדותה של אורית עם אתגרי חייה. זהו סיפור נוגע ללב שאי-אפשר להישאר אדישים אליו. ביד אוהבת וכמעט מתוך חרדת קודש, היא מתארת את השנים שעברו עליה ועל בני משפחתה מאז הפיגוע הרצחני. הנעורים שבאו פתע אל סופם, שאלות אמוניות, געגוע והתמודדות יומיומית עם האובדן שפער חור בלבה ובחייה.
כתיבתה של אורית מרק אטינגר נעה בין ילדותיות נערית לעומק, ובין תובנות מפוכחות לקלילות תוססת וצעירה. היא מיטיבה לדלג בין ההווי במשפחה האמונית, השמחה וברוכת הילדים לבין הסדקים שנפערו בה בעקבות הטלטלות העזות. זהו מסע חניכה וצמיחה מעורר השראה של נערה צעירה שמתוך משבר עמוק נהפכת לרעיה ולאם, מקימה מפעל חיים לזכר אביה ואחִיה ומפלסת בעולם חשוך ומפחיד דרך של אור.
אורית מרק אטינגר היא מרצה, אשת תקשורת, פעילה חברתית ומנכ"לית עמותת "אור מיכאל" אשר נוסדה על ידה.
"שלפתי את המוסף מתוך הערימה. מול עיני הזדעקה כותרת שהלמה בי: גבורה, טירוף או פחדנות. הרגשתי נדחפת אל תוך המילים, רצה בין השורות. הכתבה עסקה במלחמת יום כיפור, בה מצאתי את עצמי מעורבת ומשלמת מחיר כה יקר. כבר מחלקה הראשון של הכתבה התברר לי שנגעתי במשהו שאולי מוטב היה לולא נתקלתי בו. חשתי כמי שיודע שאסור לו לגעת ובכל זאת אינו יכול שלא. שוב ושוב ניסיתי להרפות מן העיתון ושוב שבתי אל המילים, מנסה להבין את פישרן. ככל שניסיתי לקלוט את משמעותן נפלה אבן ועוד אבן מן החומה שבניתי סביבי, והתנפצה לרסיסים".
"שרב" הוא עדות, אישית מאוד ומיוחדת במינה, של אישה צעירה שמצאה את עצמה בערב יום חתונתה, מעורבת במלחמת יום הכיפורים ושילמה את מחירה הכבד. שנים לאחר המלחמה משחזרת חני זיו את ימי המלחמה שלה, ועוד יותר מזה את ימי המלחמה האחרונה של ארוסה, שרגא קמב"צ חטיבה 188, שלו עמדה להינשא, ושל אליעזר, אחיה הבכור מ"פ בחטיבה 14, שניהם קציני שריון, האחד לחם ונהרג ברמת הגולן בקרב על תל אחמר, והשני לחם בחזית התעלה ונהרג בקרב על החווה סינית. סיפורם האישי ממצה את קורות המלחמה של שתי חטיבות טנקים הסדירות שספגו, אולי יותר מכל יחידה אחרת, את מהלומת יום הכיפורים תשל"ד, מהלומה ששחקה אותן עד דק. סיפורם של חני, שרגא, אליעזר וחטיבותיהם, הוא בעצם גלעד לדור שלם, שעל גבו התנפצו כמה וכמה תדמיות שווא.
ועוד יותר מכך, שרב, הוא סיפורן של כל הנשים-החברות-האחיות שנשארו בבית, וניהלו קרבות פרטיים, קשים אולי לא פחות מאלה של אהוביהן שבחזית.
"שלפתי את המוסף מתוך הערימה. מול עיני הזדעקה כותרת שהלמה בי: גבורה, טירוף או פחדנות. הרגשתי נדחפת אל תוך המילים, רצה בין השורות. הכתבה עסקה במלחמת יום כיפור, בה מצאתי את עצמי מעורבת ומשלמת מחיר כה יקר. כבר מחלקה הראשון של הכתבה התברר לי שנגעתי במשהו שאולי מוטב היה לולא נתקלתי בו. חשתי כמי שיודע שאסור לו לגעת ובכל זאת אינו יכול שלא. שוב ושוב ניסיתי להרפות מן העיתון ושוב שבתי אל המילים, מנסה להבין את פישרן. ככל שניסיתי לקלוט את משמעותן נפלה אבן ועוד אבן מן החומה שבניתי סביבי, והתנפצה לרסיסים".
"שרב" הוא עדות, אישית מאוד ומיוחדת במינה, של אישה צעירה שמצאה את עצמה בערב יום חתונתה, מעורבת במלחמת יום הכיפורים ושילמה את מחירה הכבד. שנים לאחר המלחמה משחזרת חני זיו את ימי המלחמה שלה, ועוד יותר מזה את ימי המלחמה האחרונה של ארוסה, שרגא קמב"צ חטיבה 188, שלו עמדה להינשא, ושל אליעזר, אחיה הבכור מ"פ בחטיבה 14, שניהם קציני שריון, האחד לחם ונהרג ברמת הגולן בקרב על תל אחמר, והשני לחם בחזית התעלה ונהרג בקרב על החווה סינית. סיפורם האישי ממצה את קורות המלחמה של שתי חטיבות טנקים הסדירות שספגו, אולי יותר מכל יחידה אחרת, את מהלומת יום הכיפורים תשל"ד, מהלומה ששחקה אותן עד דק. סיפורם של חני, שרגא, אליעזר וחטיבותיהם, הוא בעצם גלעד לדור שלם, שעל גבו התנפצו כמה וכמה תדמיות שווא.
ועוד יותר מכך, שרב, הוא סיפורן של כל הנשים-החברות-האחיות שנשארו בבית, וניהלו קרבות פרטיים, קשים אולי לא פחות מאלה של אהוביהן שבחזית.
שירתה של נורית שושני היא שירה צנועה, מופנמת ומינורית, אך יש בו, במינור הזה, דיאפזון שלם שמגון צליליו משתרע מן המרנין והאופטימי ביותר עד הכאוב מכל ועד עומקי הטראגי: מספקטרום המראות והעונות של עמק יזרעאל, שהוא תבנית נוף מולדתה, ועד אסון המסוקים שבו נספה - בין לוחמים רבים ואהובים – אחיינה הצעיר, ניר. בניגוד קוטבי למרבית השירה הנכתבת כיום בישראל והמנותקת ניתוק כפול: מנופי הארץ הבלתי אורבאניים וממקורות המורשת היהודית גם יחד – מקיימת שירה כנה ושורשית זו קשב רצוף, אורגאני ביותר, עם הטופוגראפיה, האקלים, החי והצומח בארצנו, ולא פחות מכך עם שכבותיה ההיסטוריות עתירות –המחצבים של מסורותנו השירית והלשונית עתיקת – היומין.
שירתה של נורית שושני היא שירה צנועה, מופנמת ומינורית, אך יש בו, במינור הזה, דיאפזון שלם שמגון צליליו משתרע מן המרנין והאופטימי ביותר עד הכאוב מכל ועד עומקי הטראגי: מספקטרום המראות והעונות של עמק יזרעאל, שהוא תבנית נוף מולדתה, ועד אסון המסוקים שבו נספה - בין לוחמים רבים ואהובים – אחיינה הצעיר, ניר. בניגוד קוטבי למרבית השירה הנכתבת כיום בישראל והמנותקת ניתוק כפול: מנופי הארץ הבלתי אורבאניים וממקורות המורשת היהודית גם יחד – מקיימת שירה כנה ושורשית זו קשב רצוף, אורגאני ביותר, עם הטופוגראפיה, האקלים, החי והצומח בארצנו, ולא פחות מכך עם שכבותיה ההיסטוריות עתירות –המחצבים של מסורותנו השירית והלשונית עתיקת – היומין.
"אומרים שיש גורל. ומה עוד אם לא גורל יביא נערה מצפון אנגליה לטייל בקנדה עם חברתה, להכיר מטייל צעיר מקבוצת כנרת, להתאהב בו, להתגייר, להקים איתו משפחה, ואז להירצח עם בתנו האהובה, עטרה, במארב מחבלים?"
הכירו את מסע חייו המרגש, הטרגי, המנחם, של טוביה ליבנה. מסע ששוזר חוויות אישיות עם אירועים לאומיים, ואפיזודות מקומיות עם התרחשויות הרות גורל. מסע שהתחיל עוד בטרם נולד.
"הוריי ברחו מפולין לצפון סיביר. הם ידעו רעב בדרום ברית המועצות והמשיכו במאבקי הישרדות עד שהקימו את ביתם בישראל. ואני? במשך תקופה ארוכה לא ידעתי שלווה. הרגשתי צורך לחפש, לנסוע, לגלות. משהו שעדיין לא הבנתי הניע אותי ולא מצאתי שקט."
זהו סיפורו של ישראלי, ואולי סיפורה של הישראליות עצמה.
"השלווה באה הרבה יותר מאוחר, וכשבאמת מצאתי אותה כבר לא הייתי זקוק לטיסות ולנדודים ממקום למקום. בלכתי בדרך, בשוכבי ובקומי, לעד תלווה אותי ברכתה של אימא, 'פאר געזונטהייט און קים געזונטהייט'. סע בריא ושלם וחזור בריא ושלם."
טוביה ליבנה חזר בתשובה וחי חיי מצוות בקיבוץ חילוני, בהרמוניה מלאה עם חבריו. למרות אכזריות הגורל הוא נחוש להמשיך בדרכו.
"אומרים שיש גורל. ומה עוד אם לא גורל יביא נערה מצפון אנגליה לטייל בקנדה עם חברתה, להכיר מטייל צעיר מקבוצת כנרת, להתאהב בו, להתגייר, להקים איתו משפחה, ואז להירצח עם בתנו האהובה, עטרה, במארב מחבלים?"
הכירו את מסע חייו המרגש, הטרגי, המנחם, של טוביה ליבנה. מסע ששוזר חוויות אישיות עם אירועים לאומיים, ואפיזודות מקומיות עם התרחשויות הרות גורל. מסע שהתחיל עוד בטרם נולד.
"הוריי ברחו מפולין לצפון סיביר. הם ידעו רעב בדרום ברית המועצות והמשיכו במאבקי הישרדות עד שהקימו את ביתם בישראל. ואני? במשך תקופה ארוכה לא ידעתי שלווה. הרגשתי צורך לחפש, לנסוע, לגלות. משהו שעדיין לא הבנתי הניע אותי ולא מצאתי שקט."
זהו סיפורו של ישראלי, ואולי סיפורה של הישראליות עצמה.
"השלווה באה הרבה יותר מאוחר, וכשבאמת מצאתי אותה כבר לא הייתי זקוק לטיסות ולנדודים ממקום למקום. בלכתי בדרך, בשוכבי ובקומי, לעד תלווה אותי ברכתה של אימא, 'פאר געזונטהייט און קים געזונטהייט'. סע בריא ושלם וחזור בריא ושלם."
טוביה ליבנה חזר בתשובה וחי חיי מצוות בקיבוץ חילוני, בהרמוניה מלאה עם חבריו. למרות אכזריות הגורל הוא נחוש להמשיך בדרכו.
עברו חמישים שנה מאז שהוא נפל, אבל הוא עדיין איתי, לעולם לא נעלם לגמרי, מקבל גוונים וביטויים חדשים. לאנשים צעירים חמישים שנה נראים כמו נצח ומלחמת יום כפור נשמעת כמו היסטוריה רחוקה, אבל לנו שחווינו אותה, היא מתקרבת יותר ויותר, והטראומות דורשות את מקומן ומקבלות צבע עז בתוך שיגרת החיים שחלפו.
אז כתבתי ספר. לא לכבוד המת, אלא לכבוד החיים, ולא ספר זיכרון אלא רומן. הכתיבה היום היא מקור החיים שלי, ואני כותבת עוד ספרים, אבל הראשון והחשוב שבהם הוא ספרי "מראה שבורה". זה סיפורו של דור שלם, שראה את עולמו מתפרק באחת מול עיניו, שהופתע מעוצמת האירועים ותוצאותיהם, ושהמשיך לחיות עוד עשרות שנים עם חרדה מתמדת מפני עוד התפרקות בלתי צפויה. הספר משקף את העולם של אז, שהיה שונה ודומה לעולם של היום, שהיו ויש בו מלחמות, הפסקות-אש, נופלים במאות ואחר-כך באלפים. אבל זה גם סיפורה על נועה, נערה בת 19 שחווה אהבה ראשונה, התרגשויות של נעורים, וצמא למגע. הקריאה בספר קולחת, העלילה מפתיעה ומרתקת, והרגשות הסוערים באים לידי ביטוי בצורה אותנטית וחוויתית.
הספר התקבל נפלא על-ידי כול קוראיו, ולהלן כמה חוות-דעת שמשקפות את הרבות שהגיעו:
העורך אילן שיינפלד כתב: גליה, שבת שלום. הנה ספרך. סיימתי אותו כרגע. עכשיו הקשיבי לי טוב. זה ספר נפלא, מרגש, וחשוב. נועה כול כך תפסה אותי, עד שדמיינתי אותה מסתובבת ב'ביג' כרמיאל השבוע, יחד אתי, בקניות. הספר הזה הוא הישג חברתי ורגשי אדיר, ואני נשבע לך שאני מאמין לכול מילה שאני כותב לך פה.
יעל כתבה: "היי גליה, סיימתי אתמול לקרוא את הספר שלך ומהבוקר אני מנסה למצוא את המילים. הוא כל-כך יפה ומרגש (רציתי לכתוב עד דמעות אבל הוא חצה את סף הדמעות לכיוון הבכי ). היו הרבה מאוד לילות שלמרות העייפות לא יכולתי להפסיק לקרוא, ואני מאוד מאוד שמחה שהייתה לי הזדמנות לקרוא משהו כל-כך אישי, ומצד שני גם ללמוד יותר על התקופה ועל מה שקרה פה. ממש תודה על הספר ועל ההזדמנות לקרוא אותו."
נעמי כתבה: "גליה אהבתי את הספר שלך והתמסרתי לדרך שאת מספרת אותו. קולח, מפתיע, האירועים לא צפויים ויש מתח פנימי טוב בשעת הקריאה...מאוד אהבתי את העולם הפנימי שתיארת, את הסיפור העצוב על חיינו במדינה הזאת, את המסר הרחב של אלה שמשאירים אותן מאחור לבד עם כאב קורע וללא משמעות."
לאה, "סוקרת ספרותית" כתבה: "קראתי את הספר בעניין רב. הוא מרתק, כתוב היטב ומאוד קולח. זהו סיפור חשוב וכאוב שמביא את סיפורה של צעירה שהגורל הפך אותה לחברה שכולה, אחת מתוך כל אותן בחורות צעירות שאיבדו את האדם היקר בחייהן, אהוב ליבן, אך נאלצו להתאבל בשקט, לרסן את הקושי, הפחד והחרדה. ציפו מהן להמשיך הלאה בחייהן אבל הנפש של אותן צעירות, הייתה פגועה ומדממת, ומה שהתרחש בחייהן ילווה אותן לעד. שורה תחתונה: ספר מרתק, נוגע, מאוד קולח, וחשוב."
עברו חמישים שנה מאז שהוא נפל, אבל הוא עדיין איתי, לעולם לא נעלם לגמרי, מקבל גוונים וביטויים חדשים. לאנשים צעירים חמישים שנה נראים כמו נצח ומלחמת יום כפור נשמעת כמו היסטוריה רחוקה, אבל לנו שחווינו אותה, היא מתקרבת יותר ויותר, והטראומות דורשות את מקומן ומקבלות צבע עז בתוך שיגרת החיים שחלפו.
אז כתבתי ספר. לא לכבוד המת, אלא לכבוד החיים, ולא ספר זיכרון אלא רומן. הכתיבה היום היא מקור החיים שלי, ואני כותבת עוד ספרים, אבל הראשון והחשוב שבהם הוא ספרי "מראה שבורה". זה סיפורו של דור שלם, שראה את עולמו מתפרק באחת מול עיניו, שהופתע מעוצמת האירועים ותוצאותיהם, ושהמשיך לחיות עוד עשרות שנים עם חרדה מתמדת מפני עוד התפרקות בלתי צפויה. הספר משקף את העולם של אז, שהיה שונה ודומה לעולם של היום, שהיו ויש בו מלחמות, הפסקות-אש, נופלים במאות ואחר-כך באלפים. אבל זה גם סיפורה על נועה, נערה בת 19 שחווה אהבה ראשונה, התרגשויות של נעורים, וצמא למגע. הקריאה בספר קולחת, העלילה מפתיעה ומרתקת, והרגשות הסוערים באים לידי ביטוי בצורה אותנטית וחוויתית.
הספר התקבל נפלא על-ידי כול קוראיו, ולהלן כמה חוות-דעת שמשקפות את הרבות שהגיעו:
העורך אילן שיינפלד כתב: גליה, שבת שלום. הנה ספרך. סיימתי אותו כרגע. עכשיו הקשיבי לי טוב. זה ספר נפלא, מרגש, וחשוב. נועה כול כך תפסה אותי, עד שדמיינתי אותה מסתובבת ב'ביג' כרמיאל השבוע, יחד אתי, בקניות. הספר הזה הוא הישג חברתי ורגשי אדיר, ואני נשבע לך שאני מאמין לכול מילה שאני כותב לך פה.
יעל כתבה: "היי גליה, סיימתי אתמול לקרוא את הספר שלך ומהבוקר אני מנסה למצוא את המילים. הוא כל-כך יפה ומרגש (רציתי לכתוב עד דמעות אבל הוא חצה את סף הדמעות לכיוון הבכי ). היו הרבה מאוד לילות שלמרות העייפות לא יכולתי להפסיק לקרוא, ואני מאוד מאוד שמחה שהייתה לי הזדמנות לקרוא משהו כל-כך אישי, ומצד שני גם ללמוד יותר על התקופה ועל מה שקרה פה. ממש תודה על הספר ועל ההזדמנות לקרוא אותו."
נעמי כתבה: "גליה אהבתי את הספר שלך והתמסרתי לדרך שאת מספרת אותו. קולח, מפתיע, האירועים לא צפויים ויש מתח פנימי טוב בשעת הקריאה...מאוד אהבתי את העולם הפנימי שתיארת, את הסיפור העצוב על חיינו במדינה הזאת, את המסר הרחב של אלה שמשאירים אותן מאחור לבד עם כאב קורע וללא משמעות."
לאה, "סוקרת ספרותית" כתבה: "קראתי את הספר בעניין רב. הוא מרתק, כתוב היטב ומאוד קולח. זהו סיפור חשוב וכאוב שמביא את סיפורה של צעירה שהגורל הפך אותה לחברה שכולה, אחת מתוך כל אותן בחורות צעירות שאיבדו את האדם היקר בחייהן, אהוב ליבן, אך נאלצו להתאבל בשקט, לרסן את הקושי, הפחד והחרדה. ציפו מהן להמשיך הלאה בחייהן אבל הנפש של אותן צעירות, הייתה פגועה ומדממת, ומה שהתרחש בחייהן ילווה אותן לעד. שורה תחתונה: ספר מרתק, נוגע, מאוד קולח, וחשוב."
נצמדתי לדופן השמאלי של השולחן. נשענתי עליו, הכנסתי יד מתחת לחולצה וכשהוצאתי – היד הייתה מגואלת בדם. אז הבנתי שהאגרוף החזק שהצליח להעיף אותי לרצפה היה מירי של אותו האדם שעמד מולי. הוא זה שירה בי.
מייד הבנתי שזה מחבל, ומאותו שבריר שנייה לא היו לי מחשבות, המוח שלי היה חלול וריק מתוכן. כל מה שחשבתי עליו הוא לנשום, אני חייבת לנשום.
החלטתי לכתוב את כל מה שלא העזתי לספר לכם, את מה שלא יכולתי להגיד לכם בעל פה.
רציתי, באמת שרציתי. אבל לא ידעתי איך.
רציתי שתחשבו שהכול בסדר, שאני בדיוק אותו הדבר, רק שזה ממש לא נכון. שום דבר כבר לא היה אותו הדבר.
אז החלטתי לכתוב את מה שקרה. את החלומות, את המחשבות, את העובדות, את המקרים ואת מה שהרגשתי באמת.
בתקווה שתבינו, תפנימו ואולי גם תסלחו.
שרה וטורי, נשואה ואימא לשלושה ילדים מדהימים, היא אישה ואימא שלא שונה מאף אחת אחרת, מלבד העובדה שנפגעה בפיגוע איבה והפכה להיות גם נושאת ה"שלט" הפוסט טראומה.
היום יותר מתמיד היא רוצה לצעוק שלולא הטיפול שעברה, המשפחה הפרטית שלה (ויקטור בעלה והילדים שלה מאור, קרן וגבי) והחברים הקרובים – לא הייתה יודעת לחזור למסלול חייה. הפוסט טראומה קיימת, אבל היום היא כבר לא מנהלת אותה. יש לה כלים לדעת להתמודד איתה.
שרה חזרה היום לתפקוד מלא, בבית ובעבודה. היא הצליחה, ואין שום סיבה שגם אחרים לא יצליחו.
זהו ספרה הראשון.
נצמדתי לדופן השמאלי של השולחן. נשענתי עליו, הכנסתי יד מתחת לחולצה וכשהוצאתי – היד הייתה מגואלת בדם. אז הבנתי שהאגרוף החזק שהצליח להעיף אותי לרצפה היה מירי של אותו האדם שעמד מולי. הוא זה שירה בי.
מייד הבנתי שזה מחבל, ומאותו שבריר שנייה לא היו לי מחשבות, המוח שלי היה חלול וריק מתוכן. כל מה שחשבתי עליו הוא לנשום, אני חייבת לנשום.
החלטתי לכתוב את כל מה שלא העזתי לספר לכם, את מה שלא יכולתי להגיד לכם בעל פה.
רציתי, באמת שרציתי. אבל לא ידעתי איך.
רציתי שתחשבו שהכול בסדר, שאני בדיוק אותו הדבר, רק שזה ממש לא נכון. שום דבר כבר לא היה אותו הדבר.
אז החלטתי לכתוב את מה שקרה. את החלומות, את המחשבות, את העובדות, את המקרים ואת מה שהרגשתי באמת.
בתקווה שתבינו, תפנימו ואולי גם תסלחו.
שרה וטורי, נשואה ואימא לשלושה ילדים מדהימים, היא אישה ואימא שלא שונה מאף אחת אחרת, מלבד העובדה שנפגעה בפיגוע איבה והפכה להיות גם נושאת ה"שלט" הפוסט טראומה.
היום יותר מתמיד היא רוצה לצעוק שלולא הטיפול שעברה, המשפחה הפרטית שלה (ויקטור בעלה והילדים שלה מאור, קרן וגבי) והחברים הקרובים – לא הייתה יודעת לחזור למסלול חייה. הפוסט טראומה קיימת, אבל היום היא כבר לא מנהלת אותה. יש לה כלים לדעת להתמודד איתה.
שרה חזרה היום לתפקוד מלא, בבית ובעבודה. היא הצליחה, ואין שום סיבה שגם אחרים לא יצליחו.
זהו ספרה הראשון.
רחל, נערה הגדלה במציאות הישראלית המורכבת, נולדה לאם פליטת שואה ולאב שנפל בקרב לפני לידתה. בתבונתה ובסקרנותה מבקשת רחל להכיר את אביה, יפתח, שמעולם לא פגשה, ובתוך מערכת היחסים המורכבת בינה לבין ליאורה, אמה, נפרשת והולכת דמותו של האב ובד בבד משתקפת דמותה של מדינת ישראל.
רחל עוברת מסע דרך סיפורה של אמה מימי השואה, קשיי העליה לארץ, מאבק ההישרדות של החיים בישראל ומותו של אביה. במהלך מסעה היא פוגשת באורי, נער בן גילה, והשניים מתאהבים. עם התהדקות החברות ביניהם, מרגישה רחל כי משהו עמוק וקדום מהדהד את החיבור של שניהם וטובע בהם עבר ועתיד משותף – עד שדבר מה גדול משניהם מפר את האיזון ומטביע חותם בנפשם.
אורי, שמתווה חייו משתנה ללא היכר בעקבות האירוע המחולל, מגייס תעצומות נפש ואוסף את עצמו כדי להמשיך ולחיות חיים שיש בהם תקווה, הגשמה עצמית וסגירת מעגלים. הספר מגולל את סיפורו של אורי עד לנקודת הסגירה של מעגלים נפשיים והיסטורים.
גלגולים הוא סיפורן העמוק והמרתק של נפשות הנכרכות זו בזו בעבותות המוות והחיים, שנסיבות קיומן ואופן התגלגלותן פנימה והחוצה בעולם הזה, נשזרות באופן היסטורי גם בתולדותיו של העם היהודי במדינתו.
זהו ספרו הראשון של משה שלם, כלכלן בכיר במשרד האוצר. שלם שולט ביד בוטחת בעלילות המסועפות של הרומן וסוחף את הקורא בשפה קולחת ועשירה הנעה בין עולמות מטאפיסיים וריאליסטיים גם יחד.
רחל, נערה הגדלה במציאות הישראלית המורכבת, נולדה לאם פליטת שואה ולאב שנפל בקרב לפני לידתה. בתבונתה ובסקרנותה מבקשת רחל להכיר את אביה, יפתח, שמעולם לא פגשה, ובתוך מערכת היחסים המורכבת בינה לבין ליאורה, אמה, נפרשת והולכת דמותו של האב ובד בבד משתקפת דמותה של מדינת ישראל.
רחל עוברת מסע דרך סיפורה של אמה מימי השואה, קשיי העליה לארץ, מאבק ההישרדות של החיים בישראל ומותו של אביה. במהלך מסעה היא פוגשת באורי, נער בן גילה, והשניים מתאהבים. עם התהדקות החברות ביניהם, מרגישה רחל כי משהו עמוק וקדום מהדהד את החיבור של שניהם וטובע בהם עבר ועתיד משותף – עד שדבר מה גדול משניהם מפר את האיזון ומטביע חותם בנפשם.
אורי, שמתווה חייו משתנה ללא היכר בעקבות האירוע המחולל, מגייס תעצומות נפש ואוסף את עצמו כדי להמשיך ולחיות חיים שיש בהם תקווה, הגשמה עצמית וסגירת מעגלים. הספר מגולל את סיפורו של אורי עד לנקודת הסגירה של מעגלים נפשיים והיסטורים.
גלגולים הוא סיפורן העמוק והמרתק של נפשות הנכרכות זו בזו בעבותות המוות והחיים, שנסיבות קיומן ואופן התגלגלותן פנימה והחוצה בעולם הזה, נשזרות באופן היסטורי גם בתולדותיו של העם היהודי במדינתו.
זהו ספרו הראשון של משה שלם, כלכלן בכיר במשרד האוצר. שלם שולט ביד בוטחת בעלילות המסועפות של הרומן וסוחף את הקורא בשפה קולחת ועשירה הנעה בין עולמות מטאפיסיים וריאליסטיים גם יחד.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
