ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
הילדים הם מלכים

תקציר

בתחילת שנות האלפיים, כשמלאני הייתה בת 26 ותוכניות הריאליטי החלו לכבוש את המסך, היא נבחרה להשתתף בתוכנית רומנטית נועזת. זה קרה הודות לעובדה שהייתה עדיין בתולה ולמרות שהמלהקת ציינה שיש לה עיני עגל. אמנם היא לא שרדה יותר מפרק אחד (גם התוכנית לא יותר מעונה), אך לאחר שנישאה לגבר תומך והקימה משפחה שאת חייה המושלמים היא מתעדת במרץ בערוץ יוטיוב פופולרי - היא וילדיה, בן ובת קטנים, הפכו כולם למפורסמים. 

כשיום אחד אחר הצהריים קימי, בתה בת השש, נעלמת, האידיליה מתנפצת באחת. מיליוני אנשים עוקבים מקרוב אחר המשפחה ואורחותיה, וכולם הופכים לחשודים. 

בעוד החקירה המשטרתית מגששת אחר קצה חוט, לקורא הדרוך מתחוור שדלפין דה ויגאן היא סופרת מתוחכמת שמסרבת לציית לחוקי הז'אנר. מה שנדמה בתחילה כמותחן מתפתח תחת ידה לחקירה פסיכולוגית ותרבותית מפעימה של עידן שבו אנשים חיים אך ורק כדי להיראות, ושל עולם שבו הכול מוצג לראווה ולמכירה, כולל האושר המשפחתי. 

הילדים הם מלכים, שעוּבד לסדרת טלוויזיה מצליחה, משמש את דה ויגאן להמשיך ולחקור את הדרכים שבהן הורים מזיקים לילדיהם, נושא שהעסיק אותה גם בספרה 'אל מול הלילה' (מודן). כתיבתה זיכתה אותה בפרסים ספרותיים חשובים רבים וקנתה לה קהל קוראים נאמן ונלהב. זהו ספרה הרביעי הרואה אור בעברית. 

"הריאליזם והקצב של הסיפור המצמית של דה ויגאן רואים את הנולד." - ניו יורק טיימס בוק ריוויו

"מעמיק ומעורר למחשבה." - טלגרף

"מבט אינטליגנטי על הדימויים הריקים של האושר המשפחתי המופצים ברשתות." - קירקוס

לכודים ברשת / רן בן-נון
אלה שילדותם נגזלה מהם
לכודים ברשת / רן בן-נון
אלה שילדותם נגזלה מהם
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בתחילת האלף, כשטלוויזיית הריאליטי שלטה וכל אחד הרגיש שהוא יכול להיות מפורסם, מלאני, צעירה רגילה למראה שהגיעה לפריז מעיירת שדה כלשהי ועבדה בסוכנות נסיעות, התקבלה לתוכנית ריאליטי, כי הייתה בת 26, בעלת חזה מרשים והכי חשוב - עדיין בתולה. זה לא ממש עזר – מלאני היתה המודחת הראשונה מהריאליטי, אחרי יום אחד בלבד. כעבור שנים, ב-2019, הטרנד הוא ערוצי יוטיוב משפחתיים, וזה מה שעושה מלאני, כעת נשואה ואמא לשניים, שמשפחתה הפכה ללהיט מניב עם 5 מיליון עוקבים ורווחים של מיליון יורו בשנה. אין ספק, האשה יודעת ללכוד את רוח הזמן, וזה בדיוק מה שעושה דלפין דה ויגאן, עם כל הרוע והאימה שבעידן הנוכחי, שבו כל מה שאנשים רוצים זה להצטלם ולהיות סלבס, אפילו אם זה רק לרגע. זהו עידן אי המשמעות ובספרה "הילדים הם מלכים" עוקבת דה ויגאן אחר ההתמכרות האיטית, מעוררת החלחלה, של מלאני לתרבות הלייקים.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • דור בחרדה/ ג’ונתן היידט
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • בעיקר עמוס רגשית.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • כשקימי, בתה בת השש של מלאני, נעלמת יום אחד מחצר המתחם היוקרתי שבו מתגוררת המשפחה, נכנסת לתמונה הגיבורה האחרת של הסיפור, קלרה בת ה-33, החוקרת הקטנה והקשוחה, אתלטית בעלת מראה נערי, מהמחלקה לפשעים חמורים במשטרת פריז. קלרה היא זאבה בודדה עם חושי-על בעולם גברי. פעם ניהלה רומן עם עמית לעבודה, אך לא עוד. תמיד בכוננות, גופה דרוך ומוחה מכוייל להטלת ספק וחשד, המגע הבלתי פוסק ברוע אנושי מעוות את נפשה באופן בלתי הפיך. התיק הנורא הזה והשתלשלותו המצמררת מפעילים אצל קלרה טריגרים נסתרים. היא לא רוצה ילדים, ואולי לכן הם מרגישים הכי בנוח לדבר איתה, להתוודות בפניה. מלאני, לעומת זאת, נותרת עבורה לא מפוענחת, ולא רק בגלל שהן הפוכות זו מזו בכל מובן שניתן להעלות על הדעת. האם זה מותחן פתלתל או מניפסט חברתי מבריק על הריקבון האנושי במאה ה-21? אצל דה ויגאן זה תמיד גם וגם. הילדים במשפחות היוטיוב מנוצלים על ידי הוריהם. מעדותו של סאמי, אחיה בן ה-8 של קימי, אנו מבינים שהילדה האומללה התמרדה נגד אילוצי ההפקה שהמיטה עליה אמה - תמיד להיראות טוב, תמיד לחייך. מלאני הפכה את ילדיה למכונת מימון המונים. הם היו מבודדים, לא שיחקו עם חבריהם למתחם המגורים ובעצם עבדו כל היום. לפי האקטיביסטים ברשת, זה היה רק עניין של זמן, עד שהקנאה בעושר ובהצלחה תתסוס ותעלה על גדותיה ותתפוצץ למלאני ומשפחתה בפרצוף. עם כל הכסף, התהילה והמותגים, אין עצוב יותר מלהיות ילד כוכב, וקימי היא טרגדיה מהלכת, ילדה שילדותה נגזלה ממנה ואמה תאבת הבצע בחרה להתעלם מכל האזהרות.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אבל בעיני עצמה, מלאני נתנה הכל למען הצלחתה והצלחת ילדיה, כשבעלה ברונו מטפל בצד העסקי של הערוץ המשפחתי. כעת, בודדה וחרדה, היא ניצבת מול מבטו השיפוטי של בנה הטוב, הצייתן, השתקן; לא יודעת את נפשה מאשמה וחרדה אבל ממשיכה לספור לייקים וכניסות גם בשעתה האפלה ביותר, זה לא רצוני. הכל בגללה, הכל, אומר לה מבטו של סאמי, כשדה ויגאן צוללת אל תוך האימה העמוקה שביחסי הוריך וילדים, השברים שלא יתוקנו לעולם. קלרה, מצידה, שקעת בחקירה מאומצת, קשה, סיזיפית, אפורה, שכולה דרכים ללא מוצא וקצות חוט שמסתיימים בלא כלום, עד שבחלקו השלישי של הספר מופיע הפתרון יש מאין, והוא שובר לב באופן קיצוני. קפיצה לשנת 2031. סאמי בן ה-20 נתון בחרדה ופראנויה חריפות ומתחנן לעזרה, שאותה הוא מקבל מסנטיאגו, פסיכואנליטיקאי לאקאניאני, המתמחה בפתולוגיות של העידן הדיגיטלי, כלומר רשתות חברתיות ובינה מלאכותית. סנטיאגו מאבחן שסאמי סובל ממה שנקרא תסמונת המופע של טרומן - הוא בטוח שמצלמים אותו כל הזמן ללא ידיעתו ועם הרקע המשפחתי שלו, זה ממש לא מפליא. סאמי היה משפיען ומבקר משחקי מחשב נערץ, עד שפרש לחלוטין מהמרחב הדיגיטלי. הוא בעצם לקח על עצמו את דמות הילד הטוב, כדי שאחותו תוכל להיות הילדה הרעה, הקריב עצמו למען קימי וכעת המשא הנפשי הכבד הזה נותן בו את אותותיו.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • פה ושם היא נוטה קצת לדידקטיות, כמו הרצאה ביקורתית על תרבות ההמונים המודרנית. לה אנחנו סולחים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • ברונו. איש הצללים. זה שמקבל את כל שגעונותיה של אשתו בשתיקה, ובעצם משתף פעולה עם הרוע. האם מתישהו גם לו יימאס?
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "צריך להתוודע לאסונות של אחרים כדי להעריך כראוי את שלוות הנפש שלך. כשאתה ער לעובדה שהחיים עלולים להתהפך עליך בן לילה ולהמיט אסון שאין לו תקנה, הרוגע נעשה יקר ערך עוד יותר".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • פריז, כמובן. תמיד נעים לקפוץ לבקר.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. דה ויגאן היא אחת הגדולות בדור הנוכחי של סופרי צרפת.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • בעתיד הזה, קלרה בת ה-45 עדיין באותו תפקיד אך לקראת קידום משמעותי, משתדלת לצמצמם למינימום את נוכחותה בעולם בכלל וביקום הדיגיטלי בפרט, ונערצת על יד עמיתיה. הקשר היחיד בחייה הוא עם שוער הבניין החתיך, שאיתו היא משחקת פוקר, לבושה בשמלה אדומה קטנה – עד שתיק החטיפה מהעבר קופץ לביקור בלתי צפוי. ומה שלום מלאני העתידית? היא גרה באחוזה רחבת ידיים ומפנקת בדרום צרפת, אחרי שהדחיקה את פרשת היעלמות בתה עד כמה שניתן. חייה, מזויפים וממוסחרים לחלוטין, מתועדים 24 שעות ביממה לטובת מעריציה הרבים - עד שמגיע הזמו לשלם את החשבון, על כל העוול שגרמה לילדיה לכל אורך ילדותם. תסמכו על דלפין דה ויגאן, שזה יהיה מאוד יקר והכי כואב.