ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

אמנית מפורסמת למחצה מכריזה על תוכניתה לצאת לנסיעה מחוף אל חוף, מלוס אנג'לס לניו יורק. חצי שעה מרגע שהיא נפרדת ממשפחתה בביתה בעיר החוף המערבית, היא יוצאת במפתיע מהכביש המהיר, לוקחת חדר במוטל חסר כל ייחוד ומוצאת את עצמה במסע אחר לחלוטין. 

על ארבע הוא הרומן השני של האמנית-קולנוענית-מוזיקאית-סופרת מירנדה ג'וליי, ואחת מתופעות השנה הספרותיות של 2024. מאז צאתו לאור זכה הספר לשבחים רבים, תורגם לעשרים שפות, גרף פרסים יוקרתיים ונכלל כמעט בכל רשימות הספרים הטובים של השנה החולפת. בעקבות ההד הרחב שעורר, נבחרה ג'וליי על ידי מגזין טיים לאחת ממאה האנשים המשפיעים של השנה. ספרה הקודם, הגבר הרע הראשון (כנרת, 2016), היה גם הוא לרב-מכר וזכה לשבחי הביקורת. 

"רומן גלוי לב על התעוררות באמצע החיים, מצחיק ואמיץ באנושיות שלו יותר מכפי שהיה ניתן להעלות על הדעת." Vogue 

"לקחתי את על ארבע וזנחתי את החיים שלי עד שהגעתי לעמוד האחרון." -  The Cut

"ספר שהוא גילוי." – Publishers Weekly, Starred review

"סיפור אמצע החיים אינטימי, סקסי ונטול מורא." – Time

עופי על עצמך / רן בן נון
משבר אמצע החיים כפי שעוד לא קראנו
עופי על עצמך / רן בן נון
משבר אמצע החיים כפי שעוד לא קראנו
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • לכבוד יום הולדתה ה-45 היא מתכננת טיול מחוף לחוף אל חברותיה בניו יורק, שאולי גם ינבוט ממנו רעיון לפרויקט האמנותי הגדול הבא שלה. היא נשואה להאריס החמוד, מפיק מוזיקלי מצליח, והיחסים ביניהם קורקטיים, בריאים, או כמו שהיא קוראת לזה, "מסירות הדדית". אבל בדרך, משהו משתבש, או יותר נכון משתנה לגמרי, ומירנדה ג'וליי הגאונית כותבת את משבר אמצע החיים הנשי כפי שאף פעם לא קראנו, חד, בהיר, חשוף, אמיתי, סקסי מוות ומצחיק – כל כך מצחיק. נדירים הסופרים שיכולים לכתוב מחדש את מה שכולם כותבים עליו, אבל הפעם כמו שצריך, לפרצוף, בלי משחקים, בלי הצטעצעויות והתייפייפות, בלי טריקים ובלי שטיקים, לספר את זה כמו שזה, הכי חי שיש. זה עולם שלם סודי של מיניות נשית, פנטזיות משונות ומשעשעות, עינוג עצמי אינסופי, משחקיות מופלאה, ובתוכה תובנות מדהימות על החיים, היקום וכל השאר.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • מחקרי שטח בסקס אוקראיני/ אוקסנה זבוז'קו
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • לא להתבלבל מהקלילות - זה ספר רציני מאוד.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אם תחיה עד גיל 90, אז היא בדיוק באמצע הדרך, תחילת החיים השניים שלה, לכן אולי הגיבורה נטולת השם, בת דמותה של ג'וליי, קצת מדוכדכת לאחרונה. יש לה ילד/ה סאם, 7, שאליו היא מתייחסת בכינוי גוף א-בינארי, them, בית שמתנהל כהלכה, ולכאורה הכל בסדר. חוץ ממה שלא. המסע שלה הוא ניסיון להתמודד עם אי הנחת הקיומית והבנאלית הזו. הוא מתוכנן בקפידה לשישה ימים, שמונה שעות נהיגה בכל יום ומגוון אתרים בעלי משמעות. אבל אחרי חצי שעה נסיעה היא מתיישבת במסעדת דרכים, מפלרטטת עם דייווי, עובד חברת השכרת רכב חמוד, עושה יו-טרן ומשתקעת במוטל מהוה בעיירה מונרוביה. הטקסט, בהתאמה, הופך לשורה של הגיגים פילוסופיים מבריקים פלוס. על מה? על הכל - זהות, חיים, קיום, שקרים, או כמו שהיא קוראת לזה, אני קליידוסקופ. זרם התודעה של תזזיתי ומהנה עד אין קץ, מעין זיקית אינטלקטואלית שנתקעה על גרסה תמוהה במיוחד של עצמה ולא יכולה להפסיק. ברקע מתנהלת השתלשלות עניינים מוזרה שבתחילתה קלייר, אשתו של דייווי, מעצבת עבור הגיבורה מחדש את חדר המוטל תמורת 20 אלף דולר. מה?! כן, ככה זה, אל תחפשו אצך ג'וליי היגיון. היא זורמת, או יותר נכון, מעופפת באיזה לימבו קיומי מוזר. הגיבורה היא ביסקסואלית, המתחברת לנשים בגילה או גברים מבוגרים ממנה, אחרת הם מרגישים לה מטופשים. דייווי הוא הצעיר הראשון שלה והחוויה מערערת אותה לגמרי, פרץ תשוקה נטול מעצורים, כשהיא נוגעת בעצמה שוב ושוב. כבת לשושלת של נשים שבחרו לשים קץ לחייהן, עכשיו גם היא חושבת על זה כשהיא מבינה שהיא כבר לא אובייקט תשוקה. היא מרגישה כאילו נובע ממנה פרץ מיניות אחרון לפני הדעיכה הגדולה. היא החמיצה את ההזדמנות להיות אובייקט ועכשיו נשאר לה רק לחכות למוֹת, או לשכב עם החתיך הצעיר מהשירות של חברת הרץ. אבל כדי שלא נתלהב מדי מהרומן החדש, ג'וליי שותלת לתוכו תמונות מחיי נישואין, כולל הפוסט טראומה החרדתית משהותו של סאם בפגייה, אחרי שהיה על סף מוות עוברי. הפאוזה גורמת לכך שגם אנחנו, ממש כמותה, נוכל לעצור לרגע ולשאול מה לעזאזל היא עושה, ההזדהות המוחלטת, השהייה בתוך הרגע החתום בזמן. זה רומן שהוא כל כך סלואו-ברן, שאפשר להתעלף מהשתוקקות וציפייה. לאט לאט, הו כה לאט, עם כל כך הרבה יצירתיות ומעוף. כמו אצל דוקטור סוס, כשיוצאים החוצה מגיעים למקומות מדהימים, וג'וליי באמת מצליחה להגיע עד לקצה ממש, לצאת מעצמה לגמרי. האושר הוא לחיות את הרגע. לא לחשוב על מה שהיה או מה שיהיה, לא לחפש משמעות, רק להיות, כאן ועכשיו. זה אולי קצת רוחניקי, אבל אצל ג'וליי זה פשוט יפהפה, ומאוד משכנע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • חלקו השני של הספר הוא השיבה הביתה, חזרה למציאות, וזה פחות כיף, זה לא נעים. היא לא מצליחה לחזור לעצמה ויכול להיות שהיא יוצאת מדעתה, או להפך, שהיא הנורמלית והחיים הרגילים אינם שפויים. אולי באמת צריך לעשות הכל למען האהבה, שהופכת לאובססיה קודרת ומדאיגה. זהו, הפאן נגמר, עכשיו זו רק מציאות מכוערת, או ליתר דיוק, צמד המילים הנורא ביותר, קדם מנופאוזה. מה זה אומר? הורמונים חליפיים והתמכרות לכושר, בתור התחלה. ההמשך הוא טירוף מוחלט. או שלא, זה ספר על להמציא את עצמך מחדש, לגלות את עצמך, לברוא את עצמך, באמצע החיים. החיים החדשים שלך מתחילים עכשיו, עכשיו נולדת, עכשיו את מתחילה. אבל מה המשמעות של זה? מה עם הזוגיות, האימהות, המשפחה, החיים הרגילים, הישנים, איך זה מסתדר? מה שנותר עכשיו זה רק לשקם את חיי הנישואין. זה יהיה איטי, מייסר, מפרך, לעתים אפילו מענה, אבל זה מה שיש, זה הגבר שלך ואיתו תעבירי את חייך, כמה בורגני ובנאלי. הטענות נגד ג'וליי הן שמתחת לכאילו נועזות וחתרנות שלה יש קונפורמיות מסורתית, וזה אולי נכון, אבל מעבר לכל, זהו ריאליזם, כנות טוטלית. ככה נראים החיים האמיתיים, ככה זה בדיוק. הגיבורה, מצידה, לא מסוגלת לשחרר, לא יודעת לסיים סיפורי אהבה, לא מרגישה מתי מספיק זה מספיק, נאחזת בעווית ומביכה את עצמה. ואז נחלצת לעזרתה אחוות הנשים, הברית הסודית, הקשר המיוחד הזה שעוזר לך לעבור גם את החלקים הכי קשים בחיים: ה-BFF ג'ורדי, המאהבת קריס, וכל הנשים שהיא מתכתבת איתן, מעין קבוצת ביקורת רוחנית, המחולקות בנוחות מקסימלית לפי מפתח גילאי - לפני, תוך כדי ואחרי המנופאוזה הארורה. "על ארבע" מעניק קצת תחושה של ספר הדרכה יותר מאשר רומן לפרקים, אך אין פלא שנשים רבות כל כך נשבו בקסמו.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • הפמיניסטיות הרדיקליות יאמרו שבסופו של דבר, זה ספר שמשרת את הפטריארכיה. לא בטוח שהן טועות.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אודרה, המאהבת הראשונה של דייווי, זאת שלקחה אותו כנער ולימדה אותו הכל. היא תגרום לכן לבחון מחדש את קולקציית החגורות בארון.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "ייתכן שמשברי אמצע החיים רק זכו לשיווק גרוע, אולי כל אחד ואחד מהם הוא עמוק וייחודי, ומי שהוציאו להם שם רע הם רק כמה גברים מטופשים במכוניות ספורט אדומות".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • איף, מונרוביה, איזה מקום אפרורי ומבאס.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן כן ועוד פעם כן. ג'וליי היא בהחלט קולו של דור שאנו מאוד מעוניינים להקשיב לו.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • אז אולי על כולנו מוטל כעת לכתוב את חוזה הנישואים מחדש, להתאימו למחצית השנייה של החיים. זה מרגיש קצת מלאכותי, אבל אולי זה עובד ובכל אופן, אצל ג'וליי זה תמיד עדיף מלהתגרש ואולי להישאר לבד. חייבים לשמור על המסגרת בכל מחיר. בסופו של דבר, הבורגנות תמיד מנצחת.