ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
הפשרה של לונג איילנד
טאפי ברודסר־אקנר

תקציר

למשפחת פלטשר תמיד היה כסף. הרבה-הרבה כסף. ונכון שהכסף הזה הביא עליהם את הצרה הגדולה של 1980, אבל הוא גם זה שפתר אותה בסופו של דבר. הפלטשרים המשיכו מיד הלאה, חזרו לשגרת חייהם הנוחה כאילו כלום לא קרה. ובמשך זמן רב היה נדמה שזה עובד. עד עכשיו. 

עכשיו, 40 שנה אחרי, מתברר שהשבוע הנורא ההוא לא נשכח. להיפך. ששת הימים בהם אף אחד לא ידע איפה קארל פלטשר נמצא ומה עלה בגורלו, השפיעו עמוקות על כל אחד מבני המשפחה. עיצבו את חייהם, אפילו. והשלכותיהם ההרסניות עוד הולכות ומתגלות, ומעצבות את חייהם בדרכים שאי אפשר היה לחזות. כל אחד משלושת ילדי משפחת פלטשר מתוסבך בדרכו, אבל לפחות היה להם הרבה-הרבה כסף. עד עכשיו. 

עכשיו מתברר שהכסף נגמר. לגמרי. 

בכתיבה וירטואוזית, חדה ומשובצת הומור משובח, חושפת טאפי ברודסר־אקנר את נימי חייה של משפחה יהודית אמריקאית אמידה אחת, לדורותיה. ספר הביכורים של ברודסר־אקנר, פליישמן בצרות, היה רב מכר ענק ברחבי העולם ועובד לתוכנית טלוויזיה מצליחה (ראה אור בהוצאת תכלת בתרגומה של טל ארצי). 

עשיר ורע לו / רן בן-נון
טאפי ברודסר-אקנר מתייצבת בשורה הראשונה של הכותבים היהודים-אמריקנים
עשיר ורע לו / רן בן-נון
טאפי ברודסר-אקנר מתייצבת בשורה הראשונה של הכותבים היהודים-אמריקנים
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בחודש מרס 1980 נחטף מביתו קארל פלטשר, 33, מעשירי עיירת היוקרה מידל רוק, לונג איילנד, שכמחצית מתושביה יהודים המתגוררים באחוזות ענק פרטיות. קארל, בעל מפעל קלקר רעיל ומזהם שירש מאביו ניצול השואה, נגרר לתוך הקאדילק שלו ואז מוחזק במשך שישה ימים בתנאים תת-אנושיים במרתף המפעל, ויוצא לחופשי אחרי שאשתו רות משלמת את דמי הכופר, 250 אלף דולר. זוהי נקודת הפתיחה ב"הפשרה של לונג איילנד", יצירת מופת מסחררת שמציבה את טאפי ברודסר-אקנר במקום בולט בשורה הראשונה של הכותבים האמריקנים בני זמננו. רות, אשתו קל קארל, נמצאת בהריון מתקדם ויש להם שני בנים, נייתן בן השבע וברנרד בן הארבע. ברקע מרחפות המטריארכית המבעיתה של המשלחה פיליס, אמו של קארל, ואחותו המטורללת מרג'ורי, לצד האחיין, עורך הדין והקונסיליירי הנאמן ארתור. על כולם ישפיע אירוע החטיפה באופן עמוק ודרמטי, שיתואר להפליא באותה רשעות מעודנת, מתובלת ביידישקייט מדויק,שהפכה את "פליישמן בצרות", ספרה הקודם של ברודסר-אקנר, להצלחה אמנותית ומסחרית אדירה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • האלטרואיסטים/ אנדרו רידקר
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • פשוט בול.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הפלטשרים הם חבורת פריווילגים מעצבנים שחושבים, בעצם יודעים, שהכל מגיע להם. כל הנשים מתהדרות באותו פרצוף כי כולן הולכות לאותו מנתח פלסטי שבונה להן אף זהה ומיישרות את שיערן באותו מכשיר אינקוויזיציה. זו קריאה שכולה הנאה עצומה, סופת רכילות מטורפת וקנאה; למה אנחנו לא עשירים מספיק כדי להיחטף, שואלים כולם את עצמם בסתר. אבל זוהי בועה קיומית שהתנפצה. החטיפה מחלקת את החיים ללפני ואחרי, אירוע מכונן שאחריו דבר כבר לא ישוב להיות כשהיה. קארל חוזר בפוסט טראומה מורכבת שתימשך עד ליומו האחרון, כשאמו ואשתו ינסו לגונן עליו ללא הצלחה. הם עוברים לגור באחוזה המשפחתית של פיליס ורות יולדת בת, ג'ני; כאילו הכל בסדר, מטואטא מתחת לשטיח, אבל בעצם שום דבר כאן לא תקין. זה מתחיל עם הגמגום של ברנרד, בעיות התנהגות של נתן, וג'ני התינוקת שמסרבת להתנהג כמו בת – וממשיך לחיים שלמים של פראנויה מסויטת. הם חושבים שהכל מאחוריהם, ששרדו ועברו הלאה. הם טועים כל כך. הסאגה המשפחתית המונומנטלית מתחילה מפטירתה של פיליס פלטשר בזמן ההווה של הסיפור, די קרוב לעכשיו, שלהי שנות ה-10, וראשון הסובלים הוא ברנרד, המכונה בימר, תסריטאי הנשוי לנואל, שחקנית בלונדינית חלומית, שאימו לא סובלת מפאת מוצאה הגרמני, לא עלינו, ולהם שני ילדים הנושאים שמות אריים לעילא, וולפגנג וליזל. בימר, 42, מתגורר באל-איי, מסטול מאוסף בלתי נגמר של משני תודעה ומכור למין חריג, שבו הוא משחזר בעזרת דומינטריקס חביבה את חטיפת אביו. הקריירה שלו גוססת, אשתו עוינת, הוא חי על חשבון ההון המשפחתי, והתסריט היחיד שהצליח לו נכתב בהשראת אותה חטיפה. בימר רוצה רק ערפול חושים והשפלה, ומתואר בשילוב של טינופת שמיימית והבנה עמוקה של מה שמניע אותנו באמת, הצדדים האפלים, או פשוט האמיתיים, של הנפש, הפנים הכי לא סקסיים של המיניות ומה שהיא אומרת עלינו, זרם עכור של ביוב תת מודע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ברודסר-אקנר מספקת תיעוד מהמם בעוצמתו וחריפותו להתפרקות של תודעה אנושית - החרדה, האובססיה, האימה, הסמים, הקריסה המוחלטת. אצל בימר זה התקף מאניה חריפה ומתודלקת בסמים, ואצל אחיו נייתן זהו התקף חרדה אדיר, מרסק וממוטט. נייתן הוא עו"ד מקרקעין, שמוצא בחוק פרצות המאפשרות לתאגידים להשתלט על מבני ציבור לצרכים מסחריים. הוא פונה לאנשים ב"היי-הו", מסתבך בפרויקט ענק לרשת בתי כלבו מפלצתית, שנתקע ללא אישורים, נופל קורבן להונאת פונזי של חברו היחיד מיקי, שהיה הבריון שהתעלל בו ביסודי ולכן נייתן לא מסוגל לסרב לו. גם הוא מעצבן להדהים, אבל בצורה הפוכה לגמרי מבימר;. נייתן הוא פשוט הסאחי האולטימטיבי, חרדתי עם מעי רגיז, סיוטים ואינסומניה. אחרי שגם נייתן קורס, ברודסר-אקנר פונה לאחור ומספרת את ההיסטוריה של משפחת פלטשר, החל מהאב המייסד זליג שנמלט מציפורני הנאצים בפולין בדרכים שהשתיקה יפה להן והקים בית לתפארת בארץ האפשרויות - ועד לג'ני, שנולדה מיד אחרי אירוע החטיפה המכונן, ואל תוך מהטראומה שבאה בעקבותיו. ג'ני היא הגאון של המשפחה, המורדת הנצחית, הליברלית השמאלנית, אבל בגיל 37 החיים שלה מבוזבזים ומפורקים. אחרי התיכון ג'ני מיד זרקה את החבר המשעמם שלה, שרצה להישאר במידל רוק ולעבוד בביטוח, ונסעה לקיץ התמחות בגלריה הלאומית שח פראג, ומשם לאוניברסיטת בראון, ללימודי כלכלה ותולדות האמנות. ג'ני חכמה מדי, מתפזרת על פני מגוון רחב מדי של נושאי לימוד ולא מוצאת אתדרכה, נתפסת כמתנשאת ונשארת לגמרי לבד, אבודה, עד שהיא מוצאת את עצמה, די בטעות, בפעילות אגודת הסטודנטים בתואר השני בכלכלה בייל. ג'ני היא הלב של הספר, העוסק בכוח הכלכלי היהודי - איך זה עובד באמת ולמה, גם כשאנחנו כבר שולטים, אנו עדיין מתנהגים כמו פליטים נרדפים. אבל ג'ני מגלה שזה לא זה, אלא סתם ריבים קטנים וטיפשיים של סטודנטים ילדי שמנת, שהיא כבר מבוגרת מכדי לעסוק בהם. ג'ני הפוכת אט אט לנרקולפטית שמנמנמת את חייה לדעת מתוך בושה משתקת על מי שהיא, על הכסף, על ההון והרכוש. וזה הכי שובר את הלב, כי לה היה הכי הרבה פוטנציאל, באמת רצינו שייצא ממנה משהו, היינו לטובתה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • אנחנו לא באמת מחבבים אף אחד מהם. טוב, אולי קצת את בימר וג'ני.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • ארתור העו"ד המשפחתי, שמאוהב ברות בסתר, האיש הטוב והחכם היחיד בסיפור. חכו, הוא עוד יפתיע.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "זה הצחיק אותו: פוסט־טראומה! מי שקרא לה ככה לא ממש הבין במה מדובר. אין דבר כזה פוסט. יש רק טראומה. שוב ושוב. הזמן חולף, אבל אתה נשאר שם לנצח. לא פלא שאין לזה טיפול. איך מטפלים במה שנקרא כעת החיים שלך?"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • לונג איילנד באמת יפהפייה. כלומר, בעיקר אם אתם נורא עשירים.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן כן כן וכן. טאפי היא-היא המלכה השולטת הנוכחית.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ואז מגיעים כולם בחזרה לאחוזה בחלק החותם את הספר, שואו דאון מיתולוגי על רקע בר המצווה של בניו של נייתן. בימר, ג'ני, נייתן, הילדים שאף אחד לא ידע איך לגדל אותם והאב עם ההתמודדות האינסופית, הכישלון המתמשך, שברודסר-אקנר צוללת לתוכו בווירטואוזיות מפעימה. הפשרה של לונג איילנד (לא תאמינו מהי משמעותו האמיתית של השם הזה), הוא אפוס משפחתי יהודי מודרני עם סוף אנטי קליימקטי גאוני, כאילו מאכזב במכוון: אין תובנה, אין נחמה, אין מוסר השכל, כולם נשארים גרועים ועלובים בדיוק כמו שהיו, מבלי שהתקדמו אפילו מילימטר לעבר ההארה. הפלשטרים החמיצו את ההזדמנות להתעלות מעבר לעצמם ולהפוך לבני אדם של ממש, ואנו נהנינו מכל רגע.