מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
תמורה נאותה
מאיה ערד

תקציר

עליזה, מתרגמת מחוננת מעברית לאנגלית, נגררת לעסקת חליפין משונה עם סופר מתחיל. קרן ובועז, זוג ישראלים החיים בקליפורניה, מתקשים למצוא מקום לאורח לא קרוא. אביבה, ציירת חובבת, לוקחת את נכדתה לסיור אמנות בוונציה שהיא תולה בו תקוות גדולות גם לגבי עתידה שלה.

אלו שלושה סיפורי התבגרות מאוחרת. הדמויות עומדות בהתנסות שקיוו להימנע ממנה – ולומדות, מתוך רגעי ההתנסות, איזו אמת יסודית שחמקה מהם עד כה.

בקובץ הנובלות החדש מאיה ערד ממשיכה ומשכללת את יצירתה. אלו נובלות מרוכזות, מבריקות, מערערות. מעבר לתחכום ולהומור שלהם מצפים כבר קוראיה ניכר כאן דגש חדש. הסיפורים מעמידים במרכזם שאלות בסיסיות של טוב ורע, חוסר שוויון, העדר צדק. לכל אלה, מאיה ערד מסרבת להמציא פתרונות קלים וחד-משמעיים. אלו סיפורים שאי אפשר להניח הצידה – סיפורים, שימשיכו וילוו את קוראיהם ימים ארוכים.  

תמורה נאותה הוא ספרה האחד עשר של מאיה ערד, כלת פרס ניומן לספרות עברית לשנת 2024, בהוצאת חרגול. קדמו לו רבי מכר כמו מקום אחר ועיר זרה, שבע מידות רעות, העלמה מקזאן ושנים טובות, שזכו לשבחי הביקורת והקנו לה מקום מרכזי בספרות העברית כאחת היוצרות האהובות והבולטות כיום.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
שלוש פנינים במחרוזת / רן בן-נון
קובץ הנובלות החדש של מאיה ערד הוא אחד משיאיה
לקריאת הפרק הראשון
שלוש פנינים במחרוזת / רן בן-נון
קובץ הנובלות החדש של מאיה ערד הוא אחד משיאיה
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • עליזה, בת 46, מתרגמת מוערכת ועטורת פרסים מעברית לאנגלית, היא אישה בודדה עם בן שמגיע לחופשות קצרות מהצבא ובקושי מתקשר איתה, ואחות מוצלחת ממנה, אמילי, עו"דית צמרת עסוקה, שדומה קצת לאביהן בעוד שעליזה דומה לאימן המרחפת, ממנה ירשה גם את מלאכת התרגום. עליזה, שאף פעם לא יודעת לעמוד על שלה ולדרוש את מה שמגיע לה, תקועה בתבניות ריצוי מעצבנות, היא גיבורת "תמורה נאותה", נובלת הנושא בקובץ החדש של המאסטרית העברית מאיה ערד, ששוב מעלה את הרף בסנטימטר נוסף. בשילוב של הרבה אי נעימות וקצת שעמום, עליזה מתייצבת לניחום אבלים בשבעה לחבר של הוריה, שנפטרו די מזמן. הם היו חבורת עולים מאמריקה שנצמדו אלה לאלה בעווית; סביבה של אנשים תלושים, מעופפים, שאף פעם לא נטמעו ולא הסתדרו בחיים, תמיד נעו בין ישראל לארה"ב ואף פעם לא הרגישו באמת בבית, זרים נצחיים. דרך מכר משותף שפגשה באותה שבעה מגיע אליה גל, שרוצה לתרגם את סיפוריו לאנגלית. בעצם, גם הוא מתרגם, מעברית לאנגלית, פחות ידוע ומוכר ממנה. נוצר ביניהם קשר טבעי ומיידי, שממנו נרקם הדיל: עליזה תתרגם שלושה מסיפוריו של גל לאנגלית, והוא בתמורה יתרגם לעברית שלושה סיפורים שכתב אביה המנוח, וכך יגשים עבורו חלום ישן, שנים לאחר מותו.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • העולם הבא/ נטעלי גבירץ
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • הכי מדויק שיש.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • גל צעיר ממנה, לא במעט, אולי לא חתיך אך בהחלט שווה; עליזה נמשכת אליו בלי להיות לגמרי מודעת לכך. אנחנו מבינים בדיוק לאן כל זה הולך, אבל המבט של ערד רחום וחומל, לא עוקצני ושופט; יש בה אהבת אדם בסיסית, גם מתוך הכרה בכך שאנשים באופן כללי הם יצורים די פאתטיים. גל, למשל, חולם שסיפוריו המתורגמים יתפרסמו בניו יורקר או בפאריס רוויו; עוד סינדרום של שוק הספרים הישראלי, שבו כל מי שכתב רומן בטוח שהוא המינגוויי וכל מי שכתב סיפור בטוח שהוא קארבר. בתוך ההצצה אל מלאכת התרגום, אמנות עילאית ולא מספיק מוערכת, ערד משלבת אמירה על מצבן העגום של הספרות והמו"לות, כשאנשים משלמים המון כדי להוציא את ספריהם הבינוניים, והענף כולו הופך למעין פינוק של עשירים ומשועממים למיניהם. ב"תמורה נאותה", ערד חוזרת הביתה, לאזור המוכר, כמו ב"קנאת סופרות", מהטובים שבספריה; מכניסה אותנו לעולמה ואנו אוהבים כל רגע. האם גם אנשים שלא כותבים יתחברו? שאלה מצוינת אך לא כל כך רלוונטית. לעצב הקיומי ולבדידות המאכלת, לעומת זאת, יתחברו כולם.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • "לימונדה", הנובלה השנייה בקובץ, מספרת על בועז, ישראלי לשעבר שחי כבר 20 שנה בקליפורניה, ויוצא לחופשת כריסמס/ חורף בווילה מפנקת בפאלם ספרינגס. בועז נשוי לקרן ויש להם שתי בנות, זוהר, 19, ואורי, 13. הוא קצת עצוב שבתו הגדולה נעדרת ומעדיפה חופשה באירופה עם החבר, לפני סמסטר לימודים בפירנצה. ברגע של חולשה, בועז מסכים שאחותה הגדולה של קרן, הילה, מרפאה בעיסוק, תצטרף אליהם במקום זוהר עם בת הזוג ההיספאנית שלה, טניה. הגיבור הזה של ערד הוא יצור מעצבן, אף פעם לא מרוצה, שכל הזמן מחפש מה לעשות, מפנטז על פעילויות נופש משונות ורוטן לעצמו, מציק לכולם בכוונה. כל זה עד שהילה וטניה מגיעות לווילה בטנדר אדום, כמו איזו קלישאה לסבית, באיחור ניכר, עם כלבה לתמיכה רגשית (למרות שאסור להכניס כלבים למקום), וגם עם בנה של הילה, נועם, ענק מוזר בן 19, שמאובחן על הספקטרום וצורף ממש ברגע האחרון למרות שלא היה אמור להגיע, ועכשיו מיועד לישון במיטת קומתיים בחדר הילדים עם בתם הקטנה אורי. כאילו, אין מצב. "לימונדה" הרבה יותר משעשע מהסיפור הראשון, כי הגיבור הוא פוץ מקובע שעולמו מתנפץ עליו, תקוע באובסס של מחשבות מחזוריות בלופ, שכולם טועים ורק הוא צודק; מחמם את עצמו עוד ועוד עד לרתיחה, כשהפתרון שמציעה קרן למצב מוציא אותו מדעתו. זוהי דרמה משפיתית קטנה ומדויקת, על להרגיש טוב עם עצמך למרות שאתה אדם דוחה למדי, כמו כולם.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • וכעת נחכה לרומן שלם באורך מלא מאת מאיה ערד.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • אביה של עליזה מהסיפור הראשון. סופר כושל, אדם עקור בארץ נוכרייה, שמעולם לא התקרב להגשמת חלומותיו. דמות סמי טראגית, כתובה להפליא, שרבים כמוהו מתהלכים בינינו יום יום ושעה שעה.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "אני פשוט ריאליסט. הרבה פעמים הכי גרוע זה בדיוק מה שקורה, אז צריך להתכונן".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • תל אביב, פאלם ספרינגס. ונציה. רק תבחרו.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • תמיד. ערד, כפי שמוכיח גם הספר הזה, היא אחת הגדולות בדור הנוכחי של כותבינו.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • בנובלה החותמת את הקובץ, "אביב בוונציה", אביבה, חיפאית בשלהי גיל העמידה, היא מבקרת ותיקה בעיר הקלאסית, ונכדתה עלמה, שזה עתה התקבלה לתלמה ילין, מתלווה אליה בפעם הראשונה למעין סיור אומניות חובבות. הן מוצאות פינה מיוחדת ויושבות לצייר את מה שעיניהן רואות. אביבה, כולה נפוחה מחשיבות עצמית, היא מומחית לאירופה הקלאסית עם כל הטיפים הנכונים; מסרבת להכיר בכך שהיא בסך הכל עוד דודה חובבת אמנות. עוד טיפוס לא נעים מפס הייצור של ערד, שהסיפור נקרא מאחורי גבו. אביבה מקווה לזכות במלגה לאמניות מבוגרות מקרן הפועלת בעיר, וגם לפגוש את המורה והמנטורית שלה, יעל, שהיחס ביניהן, אם להיות קצת ציניים, גובל בניצול. אביבה רואה זהות גורל בין יעל, בת הפריפריה שטיפסה למעלה בציפורניים, לבין עצמה, עשירה פריווילגית עם וילה במורדות הכרמל. העיוורון שלה מביך, אותנו ואת נכדתה עלמה, שהולכת ומתכווצת פיזית לכל אורך הסיפור, מנסה להציל את סבתה האטומה מהשפלה. ערד יוצרת קרינג' קיצוני במילים ספורות; אנו כמעט מתגרדים באי נעימות מול אביבה הממוקדת מטרה באופן שאפשר להגיע אליו רק כשהחיים כבר ריקים לגמרי. בתוך רגישויות לשוניות עילאיות שממש מגלות לנו את השפה מחדש, היא בונה טקסט שובר לב על חלומות אבודים והחמצות עגומות, על אף פעם לא להיות מספיק טוב, לא להגשים את היעוד שלך. ורק בסוף הסופני ממש, ללמוד להסתפק במה שיש.
עוד ביקורות לספרים