מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
מכרסם: סיפורי אימה
עודד וולקשטיין

תקציר

צל שלובש צורה אנושית למחצה בירכתי חנות צעצועים; פגישה מקרית עם חבר ילדות המעלה את זיכרו של לילה שאחריו החברות לא היתה אפשרית עוד; נעימה זרה שהתגנבה אי-אז לצליל קולה של סבתא, ורישומה מרעיל בהדרגה את חייו של הנכד שבגר; שאון עצם נשברת המגיח מאי-שם בעיצומו של משחק תמים עם ילדה. 
הסיפורים המכונסים ב"מכרסם" מתחוללים באזורי דמדומים של תודעה ועולם. גיבוריהם מאבדים את אחיזתם הרופפת ממילא בחיים שביקשו לספר לעצמם וקולטים בחושיהם המתחדדים  נקישות סתומות, רעשי לוואי, כתמים מתפשטים; תולעים רוחשות בשולי התמונה ומכרסמות, ברעב שקט ונחוש, לעבר מרכזה. 
"מכרסם" הוא ספרו השלישי בפרוזה של עודד וולקשטיין. קדמו לו "הסבך" ו"אקדמיה לתינוקות".

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
מתחת לעור / רן בן-נון
סיפורי האימה של עודד וולקשטיין מגדירים את הקריפיות מחדש
לקריאת הפרק הראשון
מתחת לעור / רן בן-נון
סיפורי האימה של עודד וולקשטיין מגדירים את הקריפיות מחדש
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • הגיהינום הוא עייפות כרונית, שהיא בעצם התפרקות כללית של הגוף, התודעה, הנפש וכל יתר החלקים שמהם אנחנו מורכבים. ככה זה מרגיש בפתיחת "מכרסם", קובץ היצירות החדש של גאון האימה העברי עודד וולקשטיין: ההתחלה היא מילים שנשמטות ממנו וממאנות לחזור, בהמשך מופיע חוסר שינה נורא היוצר תשישות מתמדת וניעה בין ערות ליקיצה, כשהמציאות, ההזיה והחלום נמהלים אלה באלה וכבר לא ניתן לקבוע מה באמת מתרחש ומה מתקיים רק בתוך ראשו של המספר, מוכר בחנות צעצועים ישנה ומאובקת. בתוך רשת הדימויים הדחוסים והצללים המאיימים שטווה וולקשטיין נוצרת תחושת מחנק, כאילו השפה עצמה סוגרת עלינו ולא נותנת לנשום. האימה בנובלה הפותחת את הקובץ, ובסיפורים ובקצרצרים שבאים אחריה, חיה ומוחשית להדהים, כמו צל מאיים מעבר לכתף, מה שכל אחד מאיתנו מרגיש לא פעם במהלך יומו. רק שהחוויה לבושה בעברית מדהימה, וירטואוזית, שמתפענחת לאט ודורשת ריכוז עילאי.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • הרי געש רדומים/ אופיר טושה גפלה
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • כבד מאוד. שפה קשה, מורכבת וסבוכה, כמעט חייזרית.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • "מכרסם" נכתב בעברית חדשה, שאינה מתמסרת לקורא בקלות, והאימה שהיא מתארת נובעת מתחושה שאנחנו אף פעם לא לבד, שמישהו תמיד צופה בנו, שאיזו דמות אפלה תמיד נמצאת שם ברקע וקובעת את גורלנו. אנחנו רק צעצועים, בובות משחק על לוח שאיננו מבינים את חוקיו, אולי כי פשוט אין כאלה. הכול שרירותי, גחמני, מרושע.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • סיפור הנושא הוא זיכרון חווית ילדות – צליל קולה של סבתא, נדנוד התינוק השלו על ירכיה, המגע המוזר של האיברים העתיקים שהזיכרון הקדום מפרש בדרכים אפלות. אלה הצלילים שנחרתים בנו לכל החיים, שתמיד נתגעגע אליהם, או אולי נירתע בבהלה. המכרסם עצמו הוא בסך הכל מרפק זרועה של הסבתא, שהילד מדמה למעין גידול פרא עם חיים משלו כשהוא נכרך סביבו. האימה נמצאת מסביבנו מאז ולתמיד, מתחבאת בכל פינה וכוך, נכונה לחבק אותנו אל חיקה האפל. האם נתנגד, או שאולי נתמסר לה? אצל עודד וולקשטיין, התשובה מובנת מאליה.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • זאת לא קריאה קלה או מפנקת בשום פנים ואופן, אלא חוויה עמוקה ומצמררת שלא נותנת מנוח. בואו מוכנים.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • גיבור הסיפור "בהמה" מזוהה רק באות הראשונה של שמו, א', ומתואר כך: "הוא התהלך בעולם כמי שמאלף את שגעונו במסכת של גינונים נוירוטיים; בפועל היה טיפוס נוירוטי שחיפה על טרדותיו השגורות באצטלה הכוזבת של שיגעון".
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "בני אדם נוטים לחשוב שהשיכחה מכרסמת בזיכרון, אלא שההפך הוא הנכון: הזיכרון הוא שכוסס ביסודותיה הקדומים של השיכחה. השיכחה היא הוויה, הזכרון הוא צילה הזומם".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • בבית, בחושך, בלילה, לבד. ותסגרו טוב טוב את כל הפתחים.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • כן. וולקשטיין לא מפסיק לאתגר אותנו, ואנו בהחלט מוכנים לאתגר הבא.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • אצל וולקשטיין האימה טמונה בשפה עצמה – כבדה, בוצית, טובענית, נעה בין עכירות לצלילות, כופה עלינו קשב מאומץ, מתעתעת. "מכרסם" מרגיש כמו בולען שמנסה לשאוב אתכם לתוכו בכוחות אדירים. אל תגידו שלא הזהרנו - הוא יגרום לכם לצרוח!
עוד ביקורות לספרים