ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10

תקציר

(צרפת, 2022)
"מקשקשים הרבה על סולידריות ועל קרובי משפחה, אבל אתה יודע, לרוב הזקנים מתים לבד. הם גרושים, או שמעולם לא היו נשואים; מעולם לא היו להם ילדים, או שהם כבר לא בקשר איתם. להזדקן לבד זה כבר לא תענוג גדול; אבל למות לבד זה הדבר הכי גרוע שיש."
על רקע מזימת טרור עולמית ובחירות לנשיאות צרפת, טווה מישל וולבק עלילה אינטימית, משפחתית ונוגעת ללב, שכמוה טרם הכרנו בספריו. הסופר הגדול של הניכור המערבי הפוסט-מודרני מציע לנו כאן גם אופק אחר, ודמויותיו מגלות בהדרגה זו את זו, כמו גם את אנושיותן-הן. בלשונו המתריסה וההומוריסטית הוא מספר לנו כעת על סופם של החיים, על ההזדקנות והמחלה, אך גם על הגאולה שבאהבה ובתשוקה.  

צרות עולם ראשון / רן בן נון
מישל וולבק יודע לגחך על הבומר הפאתטי הסובל, אבל גם קצת להזדהות עימו
צרות עולם ראשון / רן בן נון
מישל וולבק יודע לגחך על הבומר הפאתטי הסובל, אבל גם קצת להזדהות עימו
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בסרטון אנימציה ויראלי וריאליסטי להדהים שעולה לרשת נערף שוב ושוב ראשו של שר האוצר הצרפתי, שהוא גם המועמד המוביל לתפקיד הנשיא הבא של הרפובליקה. כך נפתח לחסל, ספרו החדש של גאון הספרות הצרפתי מישל וולבק, שמחבר הפעם את הניהיליזם המופלא שלו לכל מה שכאן ועכשיו, העולם הטכנולוגי המאיים הזה שבו מיטשטשים הגבולות בין אמת ובדיה. גיבור הספר הוא פול, יד ימינו של השר, שנדרש להתמודד עם פרשיית הסרטון המטריד מול אנשי הבטחון והטכנולוגיה למיניהם, תוך שחייו האישיים הולכים ומתפרקים להם: אישה מנוכרת שבנתה לעצמה חיים נפרדים לגמרי, אב מרוחק שעובר אירוע מוחי קשה, אחות נוצרייה אדוקה שמתקיימת בעולם משלה – או במילים אחרות, צרות עולם ראשון לבן פריווילגי, שהציניות האלוהית של וולבק הופכת לשירה צרופה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • הפונקציה השביעית של השפה/ לורן בינה
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • במשקל בינוני פלוס, עם לא מעט פוליטיקה, הגות ועצב קיומי.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • במשחק המבריק והמתוחכם שלו, וולבק יודע גם לגחך על משברי אמצע החיים הפאתטיים של הבומר המתבגר מהמעמד הבינוני העליון, אך גם לקבל את העובדה הפשוטה שעבור הגיבור שלו המצוקה אמיתית וכואבת. כשאתה שם בפנים, סובל ומבקש את נפשך למות, זה בכלל לא עוזר שאתה גר בדופלקס מהמם בשכונה הכי שווה בפריז ואוכל במסעדות עטורות כוכבי מישלן. כשרע לך, אז פשוט רע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • כשהטרור הווירטואלי גולש למציאות, אדוות של דאגה מציפות את השווקים ושר האוצר הנערץ, פטרונו של גיבורנו, כבר לא נראה כמועמד הבטוח לנשיאות. המשחק נפתח מחדש ושלל יצורי בידור פופוליסטיים מציפים את המסכים ויוצרים כאוס ציבורי משעשע ומזעזע כאחד. כרגיל אצל וולבק, התבונה הפוליטית משיקה לשאר הרוח הפילוסופי ויוצרת קריאה כמעט עיונית לפרקים, מאירת עיניים, מעוררת השתאות – אבל עם קריצה ממזרית קלה בזווית העין. הקטסטרופה מעולם לא הייתה מגוחכת כל כך.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • 480 עמודים כאלה זו בהחלט לא קריאה קלילה. נא להתרכז ולנשום.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • פרודנס, אשתו של פול. ההתרחקות ביניהם החלה לאחר שהפכה לטבעונאית אדוקה, התמסרה ליוגה ומדיטציה והכירה מקרוב את לוח השנה של החגים הפגאניים. זוגיות זה נחמד, אבל אישה צריכה חיים משלה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "הוא לא חש בנוח עם בורגרי השף, עם מרחבי הזן שבהם אתה יכול ליהנות מעיסוי צוואר בעודך מקשיב לציוץ ציפורים, בקיצור עם הכיוון הכללי שהדברים הולכים בו, עם אותה אווירה פסאודו-משחקית, שלאמיתו של דבר הייתה נורמליות לגמרי פשיסטית, שזיהמה בהדרגה כל פינה ופינה של חיי היומיום".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ברכבת מפריז לליון. הנסיעות האלו של פול אל מיטת חוליו של אביו הם זרם תודעה מעוטר בנופי מציאות וחלום, אתנחתא ברוכה בעולם המאיים לשקוע בעלטה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אין ברירה. כל ספר חדש של וולבק טוב יותר מקודמו.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • מאבק הוא קינה שקטה, מרושעת ומדויקת להחריד על לכתו של האדם הלבן, ששלט בעולם כך וכך שנים, החריב אותו עד עפר וכעת פורש בבושת פנים ומותיר אחריו אדמה חרוכה. האישי הוא הפוליטי, הפרטי הוא הכלל אנושי, והכל צריך להיכתש לעפר כדי שניתן יהיה להתחיל מחדש.