הביקורות של *אור

"...כוכבים נכבדים וירח נכבד!"
רואי עשה אוזנו כאפרכסת והקשיב לכוכב בקשב רב.
"מדוע נגזר עלינו להאיר בלילה בלבד?
מה הערך להאיר בשמים, על עולם שישן ועוצם את העיניים?
הן כל זיוונו ויופיינו מתבזבזים להם סתם בינינו לבין עצמנו.
הנה השמש - רק אחת ויחידה,
שגם איננה כוכב וגם לא כוכבת - במחילה מכבודה,
כל היום היא מככבת, מהבוקר עד הערב,
ואילו אנחנו, כוכבי מרום, מככבים רק בחלום!
הגיע הזמן, כוכבים וירח נכבד, שנתחלף עם השמש עכשיו ומיד!
נאיר אנחנו בממשלת היום, ואז גם החושך יזרח לו פתאום...
תאיר לה השמש בליל מיילל, ואנחנו ביום - נתהולל, נתהלל..."
הסיפור הכוכבים שרצו להאיר ביום מספר, דרך עיניו של רואי בן
החמש, על מסעם של הכוכבים מממלכת הלילה אל ממלכת היום,
מסע שבסופו מתפכחים הכוכבים לאמת ייעודם - וחוזרים ומאירים
את הלילה כדי לגרש את החושך מהעולם.
רואי מלווה אותם במסעם עד סופו - סוף שהוא התחלה חדשה.אריאלה שיר, ילידת ישראל.
עד כה הוציאה לאור שני ספרים לילדים (ולמבוגרים שזוכרים את עצמם כשהיו ילדים): "הברוש והכלנית" ו"הכוכבים שרצו להאיר ביום".

כַּלָּנִית חֲבִיבָה וִיפַת־אַדֶּרֶת," נָשַׁף וְעִקֵּם אֶת הָאַף,
"הֲלאֹ כָּל כֻּלֵּךְ בְּגֹדֶל זֶרֶת!
וְגַם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה וְגַם בְּעוֹד וּבְעוֹד... וּבְעוֹד שָׁנָה -
הֲרֵי מַקְ־סִי־מוּ־ם תַּגִּיעִי לְגֹדֶל קְמִיצָה...
אָז אוּלַי בֶּאֱמֶת מוּטָב, שֶׁבִּמְקוֹם לְתַכְנֵן סְתָם תָּכְנִיּוֹת־שָׁוְא,
פָּשׁוּט תִּקְפְּצִי לִשְׁלוּלִית שֶׁל מַיִם -
וְכָךְ כְּהֶרֶף־עַיִן תַּגִּיעִי לַשָּׁמַיִם שֶׁמִּשְׁתַּקְּפִים בַּמַּיִם."
"הוּא יָהִיר לְלאֹ תַּקָּנָה," לָחֲשׁוּ הָרַקָּפוֹת זוֹ לָזוֹ
וְהוֹצִיאוּ אֶת רָאשֵׁיהֶן הַעֲנֻגִּים מִתּוֹךְ הַסְּלָעִים, לְאוֹת מְחָאָה.
אֲבלָ הכַלַּנָּיִת לאֹ עָנתְָה.
עָמֹק בְּלִבָּהּ הִרְגִּישָׁה שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְלִבּוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ יִתְרַכֵּךְ בְּאַהֲבָתָהּ.

מושגים של "גדול וקטן", "מתנשא וצנוע", "חלום ומימוש" מקבלים פירוש חדש ומשמעות חדשה באורה המרכך של אהבת אמת. 
סיפור התרככות לבו הגאוותן והתעוררות אהבתו של הברוש, מול כוח האהבה התמימה של הכלנית הצנועה - הוא סיפור התעוררות האדם מקיומו היהיר והבודד, בבחירה חדשה לקבל בהוקרת תודה את האמת, האהבה והשפע האינסופיים שאל תוכם נברא.