הביקורות של shirli.pollak

אוּפְּס הֶחָתוּל מַמְתִּין בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה לַבְּדִיקָה שֶׁלּוֹ אֵצֶל הָרוֹפְאָה. אַךְ כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִים חֲבֵרָיו לְתָאֵר כָּל מִינֵי דְּבָרִים מַפְחִידִים שֶׁעֲלוּלִים לִקְרוֹת לוֹ בַּבְּדִיקָה, הִתְרַגְּשׁוּתוֹ שֶׁל אוּפְּס מִתְחַלֶּפֶת בַּחֲשָׁש.

אִמּוֹ מְעוֹדֶדֶת אוֹתוֹ, וְאוּפְּס מְגַלֶּה שֶׁלָּלֶכֶת לָרוֹפְאָה זֶה לֹא דָּבָר כָּל כָּךְ נוֹרָא. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁבְּתֹם הַבִּקּוּר יֵשׁ הַפְתָּעָה!

מהי אלרגיה? מהי אלרגיה מסכנת חיים?

בשנים האחרונות ניכרת עלייה במספר הילדים המאובחנים באלרגיה מסכנת חיים. הספר לוחמים גיבורים ונסיכות אמיצות פותח לילדים חלון הצצה לפעילות החשובה של מערכת החיסון בגופנו, מסביר בגובה העיניים מה מתרחש בגוף כשיש תגובה אלרגית, וכיצד אפשר לעזור במקרה שהיא עלולה לסכן חיים.

דרך סיפורו של ילד אחד, שחשיפה לאלרגנים מסכנת את חייו, מסייע הספר לילדים אחרים כמותו להרגיש בטוחים יותר. בהסברים פשוטים ובאיורים המלווים אותם לומדים חבריהם לכיתה, הוריהם ומבוגרים אחרים כיצד יזהו התקף אלרגיה ובאילו דרכים יוכלו להקל על ילדים אלרגיים הזקוקים לעזרה.

המחברת, אלה יוהל ויין, היא אם לשלושה ילדים, אחד מהם עם אלרגיה מסכנת חיים. אלה בחנה דרכים שבהן תוכל לעשות את סביבת בית הספר של בנה בטוחה יותר. ניסיונה והידע שלה ברפואה משלימה ובטיפול בילדים הנחו אותה בכתיבה לאור האמירה הידועה "ידע הוא כוח" (פרנסיס בייקון)- במטרה לתת לילדים כוח לעזור לחבריהם לכיתה במקרה של מצוקה.

הספר הכוחות המיוחדים של שי מדבר על כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ומסביר מה קורה בגוף בזמן מחלה.
הילדים מוזמנים לפגוש את שי, בת השלוש, שפוגשת בזמן מחלה את חום 🤭, יצור מתוק, שעוזר לה להתמודד עם החיידק או הווירוס...

דרך שפה פשוטה ואיורים מקסימים, הילדים לומדים על חשיבותה של מערכת החיסון, על התפקיד של חום ועל ה"חיילים" (כדוריות הדם הלבנות) שנמצאים בגוף שלהם ומגלים כמה זה חשוב לתת להם לעזור לנו בזמן מחלה כדי לנצח כל פולש! 

גַּיְא אוֹהֵב מְאֹד שׁוֹקוֹלָד. הוּא לֹא מוּכָן לֶאֱכֹל שׁוּם דָבָר אַחֵר - רַק שׁוֹקוֹלָד! אִמָּא מַסְבִּירָה לְגַיְא שֶׁחָשׁוּב מְאֹד לֶאֱכֹל אֹכֶל מֵזִין, כִּי הַגּוּף צָרִיךְ לִגְדֹּל. "הַגּוּף צָרִיךְ לִגְדֹּל," חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ גַּיְא, וּמִיָּד מְבַקֵּשׁ... שׁוֹקוֹלָד.

כאשר מקבל גיא במתנה גור כלבים חום ומתוק, הוא מיד קורא לו "שוקו". אך במהרה הוא מגלה, ששוקו נעשה עצוב וחלש כאשר הוא מציע לו רק שוקולד. יחד מגלים גיא ושוקו מאכלים חדשים וצבעוניים, ולומדים שגם כלבים וגם ילדים זקוקים לאוכל בריא ומזין.

שוקו ואני אוכלים צבעוני הוא חלק מסדרת ספרי הג'ירף שבלב המעניקים להורים וילדים כלים ליצור סביבה תומכת, אמפתית ומלאת אהבה.

דלית ונטלי הן חברות טובות שאוהבות לשחק יחד בגן.

שתיהן מעדיפות לאכול סוכריות במקום ארוחות..

בעזרת הכוונה והסברה, של האמהות ושל הגננת, מבינות הילדות- ומבינים איתן גם הקוראים הצעירים, את חשיבותה של התזונה הנכונה.

אנחנו, כהורים ומחנכים, צריכים למצוא את הדרך הייחודית והראויה להפנמת מסרים בתודעת  הילדים, בכל המישורים ובעיקר במישור התזונתי.

שאם לא כן, נחלש... ונאבד כוחות.

בעזרת הפנמה והמחשה, עם הצבת גבולות ומלוא חופניים אהבה, נגדל את ילדינו להבנה ולהתייחסות נכונה לתזונה.

הספר מותאם לגיל הרך ומקנה תובנות רבות באמצעות קטעי חריזה ומוטיבים חוזרים.

קריאה מהנה!

יום אחד חזרתי מבית הספר, העפתי את הילקוט לצד ופתאום קפאתי במקומי כאלו שמישהו לקח מסמרים, נעץ לי אותם בנעלים ודפק עם פטיש עד שכפות רגלי סמרו לרצפה. על המקרר התנוססה תמונה מפחידה: היה זה תצלום של אשה שמנה־שמנה־שמנה. השמנים נזלו לה מהזרועות, מהלחיים, מהמתנים, ואת צוארה אי אפשר היה לראות מפני שהוא הסתתר מתחת לסנטר משלש! "מה זה?" גמגמתי בבהלה, "מה עושה הפרה הזאת אצלנו במטבח?" כך התגלה לי שאמא התחילה דיאטה. בהתחלה אמא רצתה לשמר את זה בסוד, ואבא לא הבין למה היא השתנתה, והם נסחפו לריב גדול שנטע בי מתח וחדרה, אבל בסופו של דבר כלנו אמצנו כללים חדשים לשמירה על ארח חיים בריא. 

הַי, חֲבֵרִים שׁלֶּיִ. מָה שׁלְוֹמְכֶם? זֶה שׁוּב אֲנִי, רַן הַשּמְַנְמַן. נָכוֹן שׁיֶּשֵׁ לִי יַד חֲברֵ אֱמתֶ פֶּלֶא מַדְהִימָה שֶׁעוֹשָׂה קְסָמִים מֻפְלָאִים, אֲבָל לאֹ כֵּיף לִי. כָּל הַזְּמַן אֲנִי מרַגְיּש לבְַד. נִמְאָס לִי מֵחֲבֵרִים ויִרְטואּלָיִיִּם שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים אֵלַי דֶּרֶךְ מָסָךְ , אֲנִי רוֹצֶה חָבֵר אמֲתִִּי שֶׁיָּבוֹא אֵלַי. שֶׁמַּמָּשׁ יִסְתַּכֵּל עָלַי.

לִידוֹר הוּא תַּלְמִיד חָדָשׁ בַּכִּתָּה. הוּא נִרְאֶה לִי נֶחְמָד. יֵשׁ לוֹ מַחֲלַת עוֹר, אֲבָל זֶה לאֹ מַפְרִיעַ לִי. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה החֶָברֵ האָמֲתִִּי שֶׁלִּי. נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאַצְלִיחַ? תִּפְתְּחוּ אֶת הַסֵּפֶר וְאוּלַי תִּלְמְדוּ מִמֶּנִּי אֵיךְ מַשּיגיִם חבֲרֵ אמֱֶת.

עוֹד סֵפֶר מְרַגֵּשׁ וּמְרוֹמֵם נֶפֶשׁ בַּסִּדְרָה שֶׁקָּנְתָה לָהּ מַעֲרִיצִים רַבִּים. הַסִּדְרָה מַקְנָה עֲרָכִים שֶׁל קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה וּמוּדָעוּת עַצְמִית וְחֶבְרָתִית, וּמַעֲצִימָה אֶת אִישִׁיּוּת הַקּוֹרֵא.

רַן מַזְמִין חֲבֵרִים לִמְסִבָּה. הוּא נִרְגָּשׁ מְאוֹד; זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּתְאָרְחִים אֶצְלוֹ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּבַת אַחַת. מָה יִקְרֶה בַּמְּסִבָּה? אֵילוּ כּחֹוֹת פֶּלֶא חֲדָשִׁים יְגַלֶּה רַן, וְהַאִם יִרְכּשׁ בִּזְכוּתָם חֲבֵרִים חֲדָשִׁים? לְאָן נֶעֶלְמָה נגַֹהּ, שֶׁרַן כָּל כָּךְ אוֹהֵב, וּמָה זֶה הַצֶלְּיאָק הַזהֶּ שֶׁהִתְגלַּהָּ אֶצלְהָּ?

לחֶםֶ מִזהָּבָ הוּא הַסֵּפֶר הָעֲשִׂירִי בְּסִדְרַת יַד הַפֶּלֶא, שֶׁזוּכָֹה לְאַלְפֵי מַעֲרִיצִים, יְלָדִים שֶׁלּוֹמְדִים בִּזְכוּתָהּ לְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנֶה וְלֶאֱהוֹב אֶת עַצְמָם.

רָן הַשְּׁמַנְמַן עָצוּב. תַּאֲרִיךְ יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ מִתְקָרֵב, אֲבָל הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ שאֶַף אֶחָד לֹא יַגִּיעַ. רָן מַחְלִיט לְאַרְגֵּן לְעַצְמוֹ חָבֵר מִכּוֹכָב אַחֵר. הוּא שׁוֹלֵחַ יָד וּמֵבִיא אֶת סוֹל, שֶׁמַּבְטִיחַ שֶׁאִם רָן יֵלֵךְ לַקַּיְטָנָה יִהְיוּ לוֹ הֲמוֹן חֲוָיוֹת וַחֲבֵרִים חֲדָשִׁים. כְּשֶׁרָן מַחְלִיט לְנַסּוֹת, הוּא פּוֹגֵשׁ חַיּוֹת וְסֻכָּרִיּוֹת וְיַלְדַּת שֶׁמֶשׁ יָפָה. הוּא נִרְגָּשׁ וּמִתְאַּכְזֵב, שָׂמֵחַ וְכוֹאֵב... וּלְבַסּוֹף מְגַלֶּה שֶׁאוּלַי לֹא כְּדַאי לִהְיוֹת עָצוּב, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים מָתוֹק בַּלֵּב. מָה גָּרַם לְרָן לְהַרְגִּישׁ מָתוֹק בַּלֵּב?

מַהוּ הַסּוֹד שֶׁל יַלְדַּת הַשֶּׁמֶשׁ? מִי יַצִּיל אֶת כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה מִפְּנֵי הַסָלָמַנְדְרָה? וּמִיהוּ סוֹל – בֻּבַּת וֶבְּקִינְז אוֹ נְשָׁמָה? עַל כָּל אֵלֶּה וְעוֹד בְּסֵפֶר נִפְלָא, מְרַתֵּק וְסוֹחֵף, בַּסִּדְרָה שֶׁעִקָּרָהּ קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה. בְּסֵפֶר זֶה מִתְוַדֵּעַ רָן אֶל יַלְדָּה הַלּוֹקָה בְּסֻכֶּרֶת נְעוּרִים, וְלוֹמֵד דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל הַנּוֹשֵׂא "חֲבֵרִים".

מלך עשיר שלא חסר לו דבר, התגנב לילה לילה ל...
ששש... מקום סודי!
האם התגלה הסוד?
ואם לא, מה קרה שם עוד?

מבט הומוריסטי על התמכרות למתוק, שאינה מבדילה בין עשיר לעני ובין קטן לגדול.
סיפור על מציאת איזון, תמיכה והסתגלות למצב חדש.

*מהדורה חדשה*

הָיֹה הָיָה יֶלֶד וּשְׁמוֹ עֻזִּי. 

הָיוּ לוֹ שִׁנַּיִם בַּפֶּה וּבְאַחַת מֵהֶן הָיָה חֹר, וּבוֹ גָּרוּ קַרְיוּס וּבַּקְטוּס. בְּכָל פַּעַם שֶׁעֻזִּי אָכַל מַמְתַּקִּים גַּם קַרְיוּס וּבַּקְטוּס נֶהֱנוּ מֵהָאֲרוּחָה, וְאָז חָזְרוּ לַחְצֹב בַּשֵּׁן.
אֲבָל יוֹם אֶחָד הִתְחִילָה הַשֵּׁן שֶׁל עֻזִּי לִכְאֹב, וְהוּא הֵבִין שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לִסְתֹּם אֶת הַחֹר. בְּעֵינֵי קַרְיוּס וּבַּקְטוּס זֶה לֹא מָצָא חֵן. 
הַאִם יוּכְלוּ לַעֲצֹר אוֹתוֹ, לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי? 
הַקְּלַסִיקָה הַמְּשַׁעֲשַׁעַת קַרְיוּס וּבַּקְטוּס מֵאֵת הַסּוֹפֵר הַנּוֹרְוֶגִי תוֹרְבְּיוֹרְן אֶגְנֶר מְלַוָּה אֶת יַלְדֵי הָעוֹלָם עֲשׂוֹרִים רַבִּים. 
הִיא תֻּרְגְּמָה לְאֵין–סְפֹר שָׂפוֹת, עֻבְּדָה לַקּוֹלְנוֹעַ, לַטֶּלֶוִיזְיָה וְלַתֵּאַטְרוֹן וַאֲהוּבָה עַד מְאוֹד עַל יְלָדִים, עַל מְבֻגָּרִים וְעַל רוֹפְאֵי שִׁנַּיִם בַּאֲשֶׁר הֵם.
כָּעֵת מֻגָּשׁ הַתַּרְגּוּם הַמֻּכָּר לַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים בַּעֲרִיכָה מְחֻדֶּשֶׁת וּבְעִצּוּב רַעֲנָן. 

קריאס הוא השם המדעי של העששת – מחלת השיניים הגורמת לכאב וסבל ויחד עם זה – להרס השן. בקטריה הוא השם המדעי של החידק. יש בקטריות הגורמות למחלות, בין השאר גם למחלת־שיניים. 

קריוס ובקטוס – שני "גיבורי" ספר זה מייצגים את הקריאס את הבקטריה. מדבריהם יבינו הקוראים הצעירים עד כמה חייב כל אדם לדאוג לבריאות שיניו – וכיצד עושים זאת. 

הטסט חובר והתמונות נוצרו במיוחד לילדים בגיל הרך. הם ייהנו מן הסיפור ויאמצו לעצמם את ההרגל לצחצח שיניים ערב ובוקר. 

"וְאֵיךְ הַיְּלָדִים אוֹתִי יְקַבְּלוּ, כְּשֶׁאוֹתִי בְּמִשְׁקָפַיִם יִרְאוּ?
מִתְּגוּבָתָם אֲנִי נוֹרָא חוֹשֵׁשׁ, וְלָבוֹא בְּמִשְׁקָפַיִם אֲנִי מַמָּשׁ מִתְבַּיֵּשׁ."

הסיפור מספר על נקודת המבט של הבן שלי, ועל החוויה שהוא עבר מרגע הידיעה שהוא צריך לעבור בדיקת ראייה, ועד לרגע הרכבת המשקפיים. מסופר גם על הפחדים ועל הדאגות שלו מהלא נודע, על השלבים שהוא עבר בדרך ועל הפתרון.

הסופר שובר השיאים ומחבר האנטומיה של קיי מציג ספר חדש שיגרום לכם להיגעל מצחוק או לצחוק מגועל
העבר היה די כיפי, אם אתם אוהבים ללבוש שריון קשקשים או לכרות ראשים. אבל היתה אז בעיה אחת קטנטנה: לרופאים לא היה שמץ של מושג איך הגוף שלנו פועל. 
בימים ההם...
• מטופלים גרגרו פיפי
• סַפָּרים כרתו ללקוחות שלהם איברים
• אנשים קיבלו תשלום על הפלצות
(כבר לא עושים את זה יותר, מצטער)
אז תסתמו את האף – בימים ההם היו הרבה הפרשות מסריחות – כי הגיע הזמן לחקור את תולדותיו המבחילות והמבהילות של גוף האדם בספר הרפואה המופלאה של קיי.

עם המודעות הגוברת לתזונה נכונה ומגוונת ולאורח חיים בריא, הולך ומתחדד הצורך להנחיל את חשיבותם כבר בגיל צעיר מאוד.
ילד שמַפנים הרגלים בריאים, יהיה בבגרותו אדם בריא יותר. 
לכן קרנף חלשלוש, שאולי נשמע כמו דבר והיפוכו,
מבטא היטב את המסר: כוחנו בידינו, במה שאנחנו בוחרים לעצמנו.

אלינוי בוקל,  בעל תואר שני בקרימינולוגיה, 
מדריך אמנויות לחימה ואב לשלושה.
זהו ספרו הראשון.

הילדים מבקרים בשוק האוכל ונקלעים למהומה גדולה, סביב השאלה למי יש תפקיד חשוב יותר – לפירות ולירקות או לסוכריה הצבעונית? כל אחד מהם בטוח כמובן שהוא הכי חשוב. גברת כל-יודעת מחליטה להרגיע את העניינים ומזמנת את כולם לפגישה דחופה – אבל מי שיגלה את התשובה לשאלה הם דווקא הילדים, שמלמדים את כולם על חשיבותה של המידה הנכונה.
פירות, ירקות וסוכריה אחת הוא ספר ילדים, שגם המבוגרים יוכלו ללמוד ממנו.

ויקטוריה אדלר-שרון, אחות בכירה בהכשרתה, בעלת תואר שני בניהול שירותי הבריאות, סופרת, משוררת ופזמונאית. מיצירותיה: ארבעה ספרי פרוזה: דם כחול אדום; כרישים ערים גם בלילה; קצרצרים; חוזה חדש לחיים. מ.ז.ל ספר שירה המתכתב עם תצלומיו של הצלם נסים שרון. מ.ז.ל; אש האהבה: אלבומי שירים בשיתוף עם הזמרת והיוצרת נורית האן זיגלר. שישה ספרי ילדים שתורגמו ויצאו לאור גם באנגלית: הנעליים מרחוב בלום-בלום; המשאלה של נוני החתול; הדבורה זוזי מצילה את העולם; ריג'י מצייר את סוד השמש (ספר זה תורגם גם ליפנית); הדמעות של לוסיאנה בת הים; טרלינה ומפתח הקסם.

צבי פדלמן, בוגר מכללת ויצ"ו חיפה במסלול תקשורת חזותית, שימש כארט דירקטור בכיר במשרדי פרסום. עיצב ואייר למעלה מארבע מאות ספרים, מעצב תפאורות לתיאטרון, ומציג בתערוכות בארץ ובעולם איורים היפר-ריאליסטיים.

"מסוג הספרים שהייתי מתה לקבל כילדה"
-מלורי בלקמן

"קורע ומרתק!"
-קוני האק

"חבל שהספר המצחיק והמעשיר הזה לא היה קיים כשהייתי נבוך מדי ללמד את הילדים שלי על הגוף שלהם."
-דייוויד בדיאל

שאלתם את עצמכם פעם איך הגוף שלכם עובד?
גוף האדם הוא דבר יוצא דופן ומרתק ו... טוב, הוא גם די מוזר.
הגוף שלכם מוזר. הגוף שלי מוזר. הגוף של המורה שלכם לחשבון אפילו עוד יותר מוזר.
הספר הזה עונה על כל השאלות החשובות, לדוגמה:
האם בטוח לאכול חננות?
כמה זמן מהחיים שלנו אנחנו יושבים בשירותים?
מדוע יצורים מזעזעים חיים בריסים שלנו?
(בחיי. מצטער.)
אז שבו, תירגעו, שימו כפפות, ותנו לי לקחת אתכם למסע מלא בקיא וקקי בתוך גופכם.
ברוכים הבאים אל:
האנטומיה של קיי
סתם מילה פלצנית לגוף שלכם, רואים? כבר למדתם משהו.
ספר הילדים הראשון וההורס ממחבר רבי המכר הבריטי.

בספר מרגי האלרגי, ההורים והילדים זוכים להתלוות ליום הראשון של מרגי בגן החדש. יחד איתו הקוראים יכירו חברים חדשים בגן ויתמודדו עם דילמות הקשורות לאלרגיה.
כמו מרגי, גם אני גדלתי ילדה אלרגית לביצים. החוויה שלי הובילה לכתיבת ספר שייתן לאלרגיה הלא נראית תיאור במילים, בצבע ובתמונה.
הייתי ילדה שמחה מאוד, אך תמיד הרגשתי מיוחדת. ההורים והסובבים אותי תמיד דאגו שתהיה לי עוגה, לביבה או מאכל בלי ביצים. גילוי האלרגיה, הזהירות והמודעות שנאלצתי לגדול בחסותם, בנו הרבה מהאופי שלי.
אני מקווה שהספר מרגי האלרגי יוסיף להורים, לילדים ולגננות נקודת ייחוס חברתית, ויאפשר לכל הילדים להזדהות עם מרגי  שבסך הכול רוצה להרגיש שייך, ולא תמיד מצליח להסביר בקול מה הוא מרגיש.
אם כולנו נחמול ונזדהה - יהיה לנו עולם יותר יפה.
עדי שפרן

ספר זה הוא חלק מפעילות ענפה של המרכז החינוכי במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, אשר בבסיסו עומד מודל הדיאלוג החינוכי בשעת משבר, שמתווך את חוויית האשפוז לילד והוריו באופן מקצועי, מיטבי ומדויק, ומשמש כלי תומך להכנת ילדים צעירים לקראת הליך רפואי.

הסיפור מסייע להפיג תחושות של אי ודאות וחשש, ובעיקר מאפשר לילדים לגלות בעצמם את הכוח הפנימי להתמודד עם מצבים חדשים ולהפוך את חוויית האשפוז לחוויית צמיחה.

פרופ' מירב חן
ראש החוג לפסיכולוגיה, המכללה האקדמית תל חי
יועצת אקדמית, המרכז החינוכי שניידר

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן," קָרָא צָהֹבִי.
"רַעְיוֹן?" תָּמַהּ אוֹרָן.
"אַתָּה תַּעֲצֹם עֵינַיִם,
וְאִמָּא תִּתֵּן לְךָ כַּפִּית תְּרוּפָה,
וְאַחַר כָּךְ, אֲנִי מַבְטִיחַ,
תִּהְיֶה לְךָ יֹפִי שֶׁל הַפְתָּעָה."
"כַּפִּית הַפְתָּעָה?!" צָחַק אוֹרָן...

צָהֹבִי הַפַּרְפַּר פּוֹגֵשׁ אֶת דֶּבִּי הַדְּבוֹרָה. הִיא מְאֻשֶּׁרֶת, כִּי הַדְּבַשׁ שֶׁלָּהּ מְשַׂמֵּחַ יַלְדָּה קְטַנָּה, וְצָהבִֹי מַבִּיעַ מִשְׁאָלָה לִמְצֹא יַלְדּוֹן חֲמוּדוֹן לְשַׂמֵּחַ. עָף, מְחַפֵּשׂ וּמְחַפֵּשׂ וְלֹא מִיָּד מוֹצֵא. לְלֹא יֵאוּשׁ – צָהֹבִי מְאוֹד נָחוּשׁ.
כְּשֶׁצָּהֹבִי שׁוֹמֵעַ קוֹל בֶּכִי שֶׁל יֶלֶד קָטןֹ, שֶׁמְּסָרֵב לְהֵעָנוֹת לְאִמּוֹ וְלִבְלֹעַ כַּפִּית שֶׁל תְּרוּפָה, שֶׁבְּצֶדֶק אוֹתוֹ מַגְעִילָה, עוֹלֶה בּוֹ רַעְיוֹן לְהַפְתִּיעַ אֶת הַיַּלְדּוֹן אוֹרָן – כַּפִּית הַפְתָּעָה...
דּוֹרִית וֵנֶצְיָה לֵב אוֹר, יְלִידַת יְרוּשָׁלַיִם, דּוֹר שִׁשִּׁי, שֶׁמַּאֲמִינָה בְּעָצְמָתָהּ שֶׁל הַשָּׂפָה הָעִבְרִית וּבְכוֹחוֹ שֶׁל סִפּוּר לָתֵת מַעֲנֶה לְצרֶֹךְ אֲמִתִּי, יָלְדָה אֶת סִפְרָהּ עַל צָהבִֹי הַפַּרְפַּר – כַּפִּית הַפְתָּעָה, כְּשֶׁבְּנָהּ סֵרֵב לִבְלֹעַ כַּפִּית שֶׁל תְּרוּפָה. זֶה 27 שָׁנִים מְנַהֶלֶת הִשְׁתַּלְּמוּיוֹת לְאַנְשֵׁי חִנּוּךְ וּמְאַמֶּנֶת אִישִׁית. בְּסִפְרָהּ נִרְקְמוּ הָעֲרָכִים:
יְצִירָתִיּוּת, נְתִינָה, עֶזְרָה לְאַחֵר, הִתְמוֹדְדוּת, הַתְמָדָה, נְחִישׁוּת, חֲבֵרוּת, אַהֲבָה וְשִׂמְחָה.
הַיֶּלֶד לֹא רוֹצֶה לִבְלֹעַ כַּפִּית תְּרוּפָה? הַיַּלְדָּה מְסָרֶבֶת לִשְׁתּוֹת כַּף מָרָק?
צָהֹבִי, בְּחֵן וּבְנֹעַם, יָבִיא הַפְתָּעָה...

כַּמָּה טוֹב לְהַבְרִיא מִמַּחֲלָה! אֲבָל עוֹד יוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת מְחֻסָּנִים וְלֹא לַחֲלוֹת בִּכְלָל. עַד לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה בְּנֵי הָאָדָם לֹא הִכִּירוּ אֶת הָעוֹלָם הַבִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁל הַחַיְדַּקִּים וְהַוִּירוּסִים וְלֹא יָדְעוּ שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִגְרֹם לְמַחֲלוֹת. הַמַּדְּעָן לוּאִי פַּסְטֵר חָקַר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְגִלָּה שֶׁהַחַיְדַּקִּים הֵם יְצוּרִים חַיִּים. רוֹפְאִים וּמַדְּעָנִים רַבִּים הִתְנַגְּדוּ לוֹ, אֲפִלּוּ לָעֲגוּ לוֹ, אֲבָל הוּא לֹא וִתֵּר עַד שֶׁמָּצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִלָּחֵם בְּמַחֲלוֹת עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵן פּוֹרְצוֹת בְּאֶמְצָעוּת חִסּוּן. מֵאָז נִמְצְאוּ חִסּוּנִים לְעוֹד וְעוֹד מַחֲלוֹת, וְחַיֵּיהֶם שֶׁל מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים וּבַעֲלֵי חַיִּים נִצְּלוּ, וַעֲדַיִן נִצָּלִים, בִּזְכוּת לוּאִי פַּסְטֵר. 
סִפּוּרָן שֶׁל הַתַּגְלִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הוּא סִפּוּרָם שֶׁל הַמַּדְּעָנִים שֶׁגִּלּוּ אוֹתָן. זֶהוּ סִפּוּר עַל אֲנָשִׁים שֶׁעָשׂוּ אֶת הַלֹּא יֵאָמֵן, שֶׁרָאוּ רִאשׁוֹנִים אֶת מָה שֶׁאֲחֵרִים לֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לְדַמְיֵן. סִדְרַת מַמְצִיאִים וּמְגַלִּים מַפְגִּישָׁה אֶת הַיְּלָדִים עִם גְּדוֹלֵי הַמַּדְּעָנִים בַּהִיסְטוֹרְיָה וְעִם סִפּוּרָם הָאֱנוֹשִׁי רַב־הָעָצְמָה. 
בְּשָׂפָה בְּהִירָה הִיא מַסְבִּירָה לָהֶם אֵיךְ הַמַּדְּעָנִים חוֹשְׁבִים, מָה הֵם שׁוֹאֲלִים, אֵיךְ הֵם חוֹקְרִים וּמְגַלִּים. הִיא מַזְמִינָה אוֹתָם לְבַקֵּר בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ לֹא יָדְעוּ בְּנֵי הָאָדָם לָטוּס, נוּרוֹת הַחַשְׁמַל עוֹד לֹא הֵאִירוּ אֶת בָּתֵּיהֶם, וּמִסְתְּרֵי הֶחָלָל הַגָּדוֹל, כְּמוֹ גַּם רַבִּים מִסּוֹדוֹת הַטֶּבַע, עוֹד לֹא נִגְלוּ לִפְנֵיהֶם.

רָאוּ אוֹר בַּסִּדְרָה:
* גָּלִילֵאוֹ גָּלִילֵי | תָּמָר כּוֹכָב
* הָאַחִים רַיְט | תָּמָר כּוֹכָב
* תוֹמָס אֵדִיסוֹן | תָּמָר כּוֹכָב
* צַ'רְלְס דַרְוִין | תָּמָר כּוֹכָב
* מָארִי קִירִי | תָּמִי שֵׁם־טוֹב
* אַלְבֵּרְט אַיְנְשְׁטַיְן | תָּמִי שֵׁם־טוֹב
* אָלֶכְּסַנְדֶר גְרָהָם בֵּל | תָּמִי שֵׁם־טוֹב
* זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד | תָּמִי שֵׁם־טוֹב
* לוּאִי פַּסְטֵר | תָּמִי שֵׁם־טוֹב

זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל פָּעוֹטָה מְתוּקָה וּשְׁמָהּ נָאיָה, שֶׁמִּתְמוֹדֶדֶת עִם אָלֶרְגִּיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְגֻוָּנוֹת לְאֹכֶל. הִיא אֵינָהּ מְבִינָה לָמָּה הִיא לֹא יְכוֹלָה לְשַׂחֵק כְּמוֹ כֻּלָּם בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים וְלֶאֱכֹל עִם כָּל הַיְּלָדִים, וְאִמָּא שֶׁלָּהּ לוֹקַחַת אוֹתָהּ יָד בְּיָד לְמַּסָּע שֶׁבּוֹ הֵן מְבִינוֹת נוֹשֵׂא שֶׁלֹּא הִכִּירָה בְּחַיֶּיהָ.  בְּעֶזְרַת הַדִּמְיוֹן, אִמָּא שֶׁל נָאיָה מַצְלִיחָה לְתַוֵּךְ עֲבוּרָהּ אֶת הַמְּצִיאוּת הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּהּ, וְכָךְ תּוּכַל נָאיָה לְאַחַר מִכֵּן לְלַמֵּד אֶת חֲבֵרֶיהָ עַל נוֹשֵׂא הָאָלֶרְגִּיָּה וְעַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹר עָלֶיהָ. 

מַטְּרַת הַסֵּפֶר הִיא לְהַעֲלוֹת אֶת הַמּוּדָעוּת שֶׁל מְבֻגָּרִים וִילָדִים לְתוֹפַעַת הָאָלֶרְגִּיָּה וּלְלַמֵּד אֶת יְלָדֵינוּ שִׁעוּר חָשׁוּב לְחַיִּים עַל הִתְחַשְּׁבוּת וְקַבָּלָה כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹנִים מֵאִתָּנוּ.

הודיה בן זקן סלומון, נשואה לרועי, אמא של נאיה וצלמת משפחה.
המילים נכתבו מתוך כאב של אמא לבת ומרצון עז להעלות מודעות לנושא, המכתב הפך לספר.

במסע להחלמה, עידו בן השש מתמודד עם אתגרים מורכבים. למרות הקושי, הוא בוחר לשים את הפוקוס על היש ועל הכלים שברשותו ולמעשה מייצר מציאות חיובית באמצעות בחירת המילים והפעולות האקטיביות שלו.

המסע של עידו בדרך הביתה משלב בתוכו כלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית, אשר נבדקו והוכחו מחקרית כמשפיעים על החוסן והרווחה הנפשית ועל הקשר בין הגוף לנפש.

לאורכו של הסיפור שזורים הכלים, בהתאמה לילדים. בסוף הספר תמצאו ברקוד שיוביל את הקוראים לעמוד שמסביר על עקרונות הפסיכולוגיה החיובית ועל דרכי ההתמודדות שהיא מציעה לילדים, ביחד עם דפי עבודה להדפסה וחומרים נוספים, כתמיכה לאימון ותרגול עם הילדים.

המטרה של הסיפור היא להנגיש את עקרונות הפסיכולוגיה החיובית לילדים, אך לא רק להם, ועל ידי חיבור לסיפור ולסיטואציה, ביחד עם כלים פרקטיים, לייצר עבור הקוראים בסיס שממנו יוכלו לחולל שינוי חיובי בחייהם ובחיי הסובבים אותם.

המחברת עורכת דין, מגשרת ומלווה תהליכי התפתחות אישיים ועסקיים, מחברת בין הרוח לפרקטיקה ובוגרת לימודי אימון ילדים ולימודי תעודה בפסיכולוגיה חיובית של מרכז מיטיב.

הספר מבוסס על עקרונות הפסיכולוגיה החיובית ומדעי האושר – ונולד כחלק ממיזם של 'פרויקט לקהילה' בלימודי תעודה בפסיכולוגיה חיובית, שנה ב, שנה"ל תשע"ט, במרכז 'מיטיב' מייסודו של ד"ר טל בן שחר ובהנחיית עו"ד עדי פלד, במרכז הבינתחומי בהרצליה.

"עמבה עמבה, טעימה או מסריחה,
זה בסך הכל מעיד על הטעם שלך…"

ילדים, במיוחד בדור שלנו, חווים רגעי עימות בגנים, בבתי הספר וברשתות החברתיות. המטרה שלי בספר הזה היא להשקות אותם במנטרה "אני עמבה מסריחה". מה זאת אומרת? אנחנו, מבוגרים וילדים, עסוקים במה שיגידו עלינו, במה שיחשבו עלינו, בציפיות של הסביבה מאיתנו. "אני עמבה מסריחה" הוא כלי נהדר לתרגל אהבה עצמית מגיל אפס ועד... אינסוף. כשאני מקבל את עצמי כפי שאני ומודע לעובדה שלא כל אחד חייב לאהוב אותי (כפי שלא כל אחד חייב לאהוב עמבה), אני משוחרר ממחשבות ואנרגיות שליליות בנוגע לעצמי ולזהות שלי. בריאות הגוף והנפש, שמחת חיים ואהבה עצמית הן יסודות חשובים לחיים מאושרים.

שמי ערן פ. גונן (גורודיש), אני בן 46, בן גאה למשפחה שנתנה תרומה עצומה למדינה, מהנדס אלקטרוניקה ותקשורת, איש הדרכה, סמנכ"ל מכירות בחברת הייטק בינלאומית, חובב ספורט מוטורי, נהג מרוצים, סטנדאפיסט וילד בנשמה. זהו ספרי הראשון.

"אלה בדרך לחיים בריאים"
כולנו במכון אברהמסון רואים בעבודתנו שליחות לעזור לכל אדם לשדרג את איכות החיים.
כבר עשרות שנים שאנו מטפלים בגמילה מסוכר ופחמימות ממכרות.
רוב האנשים מגיעים אלינו בכדי לרדת במשקל ובדרך מגלים עולם שלם של שיפור בהרגשה הכללית ובמצב הרוח, זקוקים לפחות שעות שינה, מרגישים ערניים ומרוכזים יותר.
ילדים אינם צריכים גמילה, הם פשוט יתרגלו במהרה לשינויים שנביא הביתה, כל מה שעלינו לעשות הוא להימנע מרכישת מוצרי מזון מעובדים עתירי סוכר ופחמימות פשוטות, לקבוע את הגבולות, להתמיד ולהוות דוגמא אישית ותראו תוצאות מידיות.
אנו בתחילתו של עידן בריא עם שפע פתרונות תזונה לארוחות בריאות למשפחה כולה והורים רבים הופכים את ביתם לבית נקי מסוכר, עוגות וממתקים.
"אלה" תיקח אותכם עוד צעד קטן בדרך לחיים בריאים יותר.
אנו מקווים ומאמינים שתהנו.
לשירותכם תמיד, 
אהוד אברהמסון וצוות העובדים והמטפלים

האם אתם יודעים עד כמה חשוב לדאוג לגוף ולנפש שלכם? היגיינה של הפה, פעילות גופנית, חשיבותה של השינה, תזונה בריאה ומאוזנת... אלה הם רק חלק מהנושאים שתמצאו בין דפיו של ספר זה, ועמם טיפים שימושיים ומידע, אשר יעזרו לכם לנהל אורח חיים בריא. הספר מלווה באיורים צבעוניים ויפים. לא קשה לנהל אורח חיים בריא, והספר הזה יעזור לכם בכך. אל תחמיצו אותו!

שִׁי הוּא חַידַּק חָמוּד
וְנַיִים אֲפִלּוּ כִּפְלַיִם,
אֲבָל צְרִיכִים אָנוּ לִזְכֹּר
שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹכְלִים שִׁינַּיִים.

זהו סיפור על ילד הבוחר לראות בחיידקי השיניים שלו דמויות של ממש ולוקח אותנו למסע משעשע שבו נפגשים ילדים והורים עם עולמם של החיידקים. הקוראים הצעירים לומדים על חשיבות השמירה על היגיינת הפה ועל בריאות השיניים בדרך רגישה הקרובה לעולמם. 

אלונה יוסף היא אמנית ויוצרת אמא לים, טל ומיה. שִִׁי וְְנַַיִִיים הוא ספרה הראשון.

וירוס הקורונה תקף את העולם כולו במפתיע, והמשבר העולמי עורר שאלות קשות על היחס של האדם לעולם, ועל המאבק של האנושות כולה בוירוס קטן.
הקורונה תקפה בכל מקום, ועם הזמן קם וירוס שאיים להיות קשה יותר: האומיקרון.
הספר מציג לילדים את שני הוירוסים כשתי פיות אכזריות שפוגעות במין האנושי ללא רחמים.
הילדים מתגייסים לעזור לאנושות, והמוטיב החוזר הוא שהילדים הם שיצילו את העולם:

הַיַּלְדָּה נָאיָה קָמָה וְקָרְאָה – אֲנִי יוֹדַעַת. הַיְּלָדִים יַצִּילוּ אֶת הָעוֹלָם.  נֵלֵךְ לְאוֹתָם הוֹרִים וּנְסַפֵּר לָהֶם שֶׁקּוֹרוֹנָה וְאוֹמִיקְרוֹן הֵן לֹא פֵיוֹת טוֹבוֹת, וְאִם הֵן יַזִּיקוּ לַהוֹרִים, הֵן יְקַלְקְלוּ לָנוּ אֶת הַחַג וְנִצְטָרֵךְ לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת. הֵן שְׁתֵּיהֶן פֵיוֹת רָעוֹת שֶׁבָּאוּ לַעֲשׂוֹת רַע לָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ, לַהֲרֹס אֶת הַטֶּבַע וְגַם אֶת בְּנֵי הָאָדָם כֻּלָּם: גְּבָרִים, נָשִׁים וִילָדִים. הַיְּלָדִים יָצְאוּ לָרְחוֹבוֹת לְהַסְבִּיר לְכָל הַהוֹרִים, וְעַכְשָׁו כָּל הַהוֹרִים עוֹמְדִים בְּתוֹרִים. הֵיְילִי וּמֵיָה אָמְרוּ לְנָאיָה: אַתְּ צוֹדֶקֶת. צָרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּקוֹרוֹנָה וְאוֹמִיקְרוֹן בְּכָל דֶּרֶךְ, גַּם כַּאֲשֶׁר חַם וְגַם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ רוּחוֹת, צָרִיךְ לָשִׂים עַל הַפָּנִים מַסֵּכוֹת. 

המאייר אלעד מועלם מציג בצורה מוחשית את המאבק של בני האדם ביצורים דמויי מפלצות, שעל כולנו להתגבר עליהם. היצורים נתפסים כמאיימים יותר על הילדים, אך הילדים בספר זה מופיעים נמרצים ונחושים להשיב מלחמה ולמגר את הוירוסים הקשים.

איך מחברים פירות וילדים שאלתם?
"מלך הפירות" נכתב במטרה להכיר לילדים שלנו פירות שאיתם אנו נפגשים ביום יום ואת התכונות שלהם, יחד עם מוסר השכל הנותן ערך לילדנו. 
הרעיון של הספר הוא לתאר את הרצון של כל אחת ואחד להיות מיוחד, אך יחד עם זאת, מראה שבשיתוף פעולה אנו חזקים יותר ויכולים לתרום הרבה יותר למען מטרה משותפת.
אז מי הוא בעצם מלך הפירות? 
את זה תגלו בספר ... 

אריאל מכיתה ג' בנהרייה נחשף לתקופה מרתקת, מורכבת ומאתגרת בחיי המדינה. 
בד בבד עם ארבע מערכות בחירות בתקופה קצרה של שנתיים נאלצנו להתמודד גם עם משבר רפואי שלא חווינו כמותו - משבר הקורונה. 
כל אלה מובאים דרך תפיסת מציאות מרגשת של ילדים צעירים ומאוד חכמים, סקרנים ודעתנים בעולם הפוליטיקה המחשוב והאינטרנט. 
עולם הילדים עומד למבחן בצל משבר כלכלי, בריאותי וחברתי, והכיתה הדמוקרטית משקפת את דרכי התמודדותם של הילדים עם הקשיים והאתגרים הצפונים בכך.

אורי שירן מתגורר ביישוב שלומי בצפון, והוא אב לאופיר ומאיה. כתב ספרי בלשים ושירה כבר בנערותו, וריתק והצחיק את בנותיו הקטנות בסיפוריו. 
מתוך חוויותיו וזיכרונותיו מתקופת בית הספר היסודי וכמי שעסק שנים רבות במדע המדינה ובפוליטיקה ומילא תפקידים בכירים בתחום המלונאות שנפגע קשות בתקופת הקורונה, בחר שירן להתמודד עם המשבר באופן יצירתי ואופטימי בתקווה לעודד ולשמח ילדים והורים כאחד.