כתבתי את הביקורת הזו בסוף שנת 2024. כרגע עברה קצת יותר מחצי שנה, (2025), והרגשתי צורך לשכתב את הביקורת שלי ולהראות את דעתי לאחר שראשי השתנה, הטעם שלי בספרים, ובכללי - מה עכשיו אני חושבת על הספר הזה?
התשובה נשארת דומה: 5 כוכבים.
ולמה? כמובן שאני צריכה להסביר, אחרת איך אוכל לשכנע את אלו שרוצים לקרוא ספר זה שהוא באמת שווה את זמנך?. מתנצלת על ההקדמה הארוכה, והנה הביקורת שלי, בכנות.
אתחיל בכתיבת הדברים החיוביים, כי מהם מצאתי יותר לכתוב:
קודם להכל - כתיבת הדמויות, תיאורן, האופי שלהן, ורגשותיהן. מצאתי את עצמי נמשכת לתוך העלילה בקלות רבה. מנין זה? מכיוון שהצלחתי כבר בנקודה מסוימת בהתחלה להיכנס לתוך ראשה של פיידין (MC), וכל זה רק בגלל התיאורים אשר כתבתי למעלה. - הסופרת חשפה בפנינו את חולשותיה, מצבה, חוזקותיה ואופיה עוד בהתחלה - התיאורים היו מדויקים מאוד. הצלחתי להבין את מראה, ואיך היא נראת בעיניי אחרים, בעיניי עצמה, ובעיניי הדמויות שתופסות גם כן, חלקים משמעותיים בעלילה.
כמו כן, תיאור המיקום, הזמן, החפצים, והשעות היה מדויק להפליא: התלהבתי לגלות שאני מבינה את המיקום המדויק, ובראשי העליתי מספר תמונות אפשריות לאותו זמן ומקום. הצלחתי להבין מתי השעות היו בוקר או לילה. (באמצעות תיאורים אשר פשוט גלשו לתוך העלילה: לא נכתב שם 'היה בוקר.. ', זה ממש נמשך לבפנים: 'קמתי לאור המסנוור של השמש, והבנתי את מצבי'.).
החלקים הרומנטיים לא הרסו מבניית העלילה, בכלל. היה לי מופלא לקרוא על קאי, על קיט, ובכללי - על כמעט כל הדמויות. התיאורים היו מדהימים בשבילי.
ממש הבנתי מתי פיידין נמצאת (לדוגמא) בשדה קרב, בביתה, בארמון, או סתם, איפשהו בחוץ. כל התיאורים זרמו והרגשתי נמשכת אל תוך העלילה.
והנה, באה הביקורת השלילית.
הספר (בעיקר הראשון) מרגיש לי לקוח קצת מחלקים אחרים אשר נמצאים בספרים אחרים (כגון משחקי הרעב, מלכה אדומה, ועוד ספרים כאלו אשר דומים מאוד). הרגיש לי כאילו משהו מוכר: כאילו קראתי את העלילה כבר מתישהו, ולא הצלחתי להזכר מדוע.
היו חלקים שהרגיזו אותי במעט, אבל פיידין שיפרה את המצב בשבריר שנייה וגרמה לי לחייך ולהמשיך לקרוא.
והנה הסיכום שלי, לבסוף: הספר אכן שווה את בזבוז הכסף וזמן הקריאה הדרוש, בהחלט. (גם הראשון. השלישי מאכזב מאוד, לדעתי.), והספר פשוט סוחף עם התיאורים שלו ועם העלילה הקסומה.