הביקורות של מיטל

סביב שולחנות ערוכים נפגשים חברים מפעם, נושאים עמם משא של זיכרונות, כאבים וגעגוע. האם יש סיבה למסיבה שאליה מזמין אותנו הספר הזה? האם אורחי הכבוד שלה ראויים לה? יש מי שבטוח שכן, יש מי שמפקפקים בכך.

המסיבה עוסק בגורל היהודי, בעלייה ארצה אחרי השואה, בחינוכם של העולים ובהשתלבותם בחיים של יצירה בארץ. הוא נוגע במשא הכבד שהם הביאו איתם משם ובודק את מחיריו.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה ברח יצחק מאיר עם משפחתו מבלגיה, שבה נולד, לצרפת. אביו נתפס ונרצח באושוויץ. האֵם וילדיה ביקשו לחצות את הגבול לשווייץ, נתפסו גם הם, וכמעט שמתו בדרך. אחרי תלאות, עלתה המשפחה ארצה. לימים נסגר מעגל, כשיצחק כיהן כשגריר מדינת ישראל בבלגיה, מולדתו, ובשווייץ – הארץ שפתחה בפניו את שעריה. במשך 18 שנה הוא ניהל את כפר הנוער ימין אורד. כתב שירים ומחזות. ספרו הקודם, אישה אחת, יצא לאור בספרית מעריב (2010).

"חָמַל עָלַי אֱלֹהִים מִמְּרוֹמָיו וּבֵרַךְ אוֹתִי רַק בְּמִלִּים, / וּלְאֵלֶּה אֵין סוֹף, הֵם מַטְבֵּעַ עוֹבֵר, וַאֲנִי הֶעָשִׁיר בַּכְּסִילִים", כתב יצחק מאיר, אומן המילה הכתובה. בשנות גבורותיו היה המשורר כמעיין המתגבר: הוא כתב ושורר והגה בלשונו העשירה ובקולו הייחודי המנכיחים בספרו זה את ישותו רבת הרבדים. הספר, שנכתב ברובו בשנת חייו האחרונה, עוסק בהגיגיו על יסודות הקיום האנושי והיהודי.

יצחק מאיר, יוצר חד אבחנה, אדם שתוכו כברו, מצייר כאן את אבני היסוד בחייו: האמת והצדק, האמונה והתקווה, החיים והמוות, הכאב והאושר. "יש נבו בשמים" הוא תוספת יקרת ערך לארון הספרים היהודי והאוניברסלי.

יצחק מאיר הלך לעולמו בקיץ תש"פ, 2020 בגיל 86. אלמנתו רבקה הביאה את הספר לדפוס כדי לאפשר לו לשורר גם אחרי מות.

מספריו הקודמים: אישה אחת (2010) ואל חוף מבטחים (2003), שניהם בהוצאת מעריב; יש אררט מתחת למים (2019) בהוצאת כרמל.