הביקורות של צילה

תיאורי המפעל, הדמויות, האווירה, החום, הנוולות, המועדונים,... מעולים. ממש הרגשתי את איטליה בספר הזה. בסיפור עצמו יש מתח מסוים ורצון לדעת איך זה נגמר, מה יקרה.

הכתיבה מצוינת. אבל מרוב יופי ומחשבות פתלתלות, ודימויים מעלפים העלילה נפגמת, נעשתה משנית, אפילו הדמויות מאבדות מעצמן מרוב הגיגים מתוחכמים ושינויים תכופים. המוזרויות מזכירות את "מאה שנים של בדידות" אבל הסיפור לא קוהרנטי, כנראה בכוונה, על הקורא לנחש מה בעצם קרה, להשלים תובנות בעצמו, או שהן בעצם לא חשובות. אותי זה לפעמים מעצבן, אחרים יגידו 'אומנותי'. אבל, אבל, אבל, בשורה התחתונה, יערה סופרת גדולה, שנונה, אמיתית ונראית כמו אנטון.

נדיר, הכותבת הצליחה להכניס אותי לאווירה עם משפטים קטועים (קצת מוגזם), רגשות שמובעים גם בהברות, בתיאור מצבים מיוחד וביכולת להשרות אווירה. ספר מופלא, מעולה, מזמן לא קראתי דבר מיוחד שכזה.

שישה כוכבים אם היה אפשר. מקסים. כתוב מעולה במתכונת קלאסית. הגיבורה המופלאה שכולם מתנכלים לה ובסוף היא כובשת את העולם.

כתיבה טובה, ספר טוב, הופתעתי.

שני סיפורונים מושכים: מרחק נגיעה והפסנתר. יש בהם מתח, תשוקה ופיתוי והם נכתבו ממעמקי הבטן. האחרים בסדר אבל בהם גורם ההפתעה הוא העיקר ולא הרגש והתשוקה. הכתיבה טובה. האתגר של הכותבת זה להשלים רומן, לחבר תת-סיפורים ליצירה מורכבת אחת, לא רק הבזקים מעניינים בתתי סיפורים. הסיפור המרכזי – קרידה – הוא בינוני, מתאמץ מידיי. מחכה לרומן.

העלילה היא לא גולת הכותרת והיא מערבולות משיכה וטירוף. אישה מתוסבכת מתארת את הרהוריה הסוטים. קשה לקריאה, מעצבן. זה כמו ציור מודרני מלא קשקושים. לא קניתי את סיפרה האחרון, אני מניח שזה אותו דבר.

דימויים מעולים, מחשבות מקוריות, זוהי אוטוביוגרפיה. אבל, אין עלילה רק אוסף של הגיגים מתוחכמים שניתן להזדהות איתם. הבחירה בכתיבה בגוף שני טובה, אינטימיות כמו בגוף ראשון אבל טיפה מרחק, כמו וידוי בין חברות.

יותר מידי דמויות, יותר מידי חפירות לתוך הנשמה של כולן. מרוב עצים העלילה נעלמת. הכתיבה עצמה לא רעה.

היה לי קשה להזדהות עם הגיבורה