"הוא מתקדם למרכז הבמה, קד קידה עמוקה לפני הקהל הדמיוני, ממקם את הכינור בין הסנטר לכתף, מרים את הקשת בהחלטיות ומתחיל לנגן, מרוכז כל כולו בנגינה. סשה מנגן עם כל הנשמה והגוף. הוא זז בקצב המוזיקה, מתכופף ומתיישר, גופו מתפתל, ותנועות ראשו החדות מרקידות את שערו המרדן לכל הכיוונים.
חיוך גדול מצטייר על פניו בהגיעו לצלילי הסיום, הוא שבע רצון מהטכניקה שהדגים; זה היה לדעתו הביצוע הטוב ביותר שלו ליצירה המורכבת הזאת. שוב קד קידה עמוקה וממושכת, לוקח רגע ליהנות מהרגשת הסיפוק המשכרת".
משחק הדמויות הוא מבחר מתוך אוסף סיפורים קצרים, סוחפים ומרתקים, שמטרתם העיקרית לספק לקורא חוויית קריאה מהנה ומתגמלת.
הספר מאגד סיפורים במגוון רחב של נושאים וסגנונות. הסיפורים אינם מיועדים ללמד את הקורא או להטיף לו, אלא לדרבן אותו לשקוע בעולם הדמיון, כשהוא משתתף בהרפתקאות המפתיעות ומְלוֶּוה בדמויות הציוריות והמסקרנות. הסיפורים משקפים את החוויה הישראלית של הסופר בהווה ובעבר, וכן זיכרונות ממולדתו וממקומות אחרים בעולם. אי אפשר שלא להתלהב ממעלליהן של הדמויות בסיפורים, ולהתרגש מהאתגרים ומהקונפליקטים שמולם הן ניצבות. הקריאה זורמת ומבטיחה עונג צרוף.
"הוא מתקדם למרכז הבמה, קד קידה עמוקה לפני הקהל הדמיוני, ממקם את הכינור בין הסנטר לכתף, מרים את הקשת בהחלטיות ומתחיל לנגן, מרוכז כל כולו בנגינה. סשה מנגן עם כל הנשמה והגוף. הוא זז בקצב המוזיקה, מתכופף ומתיישר, גופו מתפתל, ותנועות ראשו החדות מרקידות את שערו המרדן לכל הכיוונים.
חיוך גדול מצטייר על פניו בהגיעו לצלילי הסיום, הוא שבע רצון מהטכניקה שהדגים; זה היה לדעתו הביצוע הטוב ביותר שלו ליצירה המורכבת הזאת. שוב קד קידה עמוקה וממושכת, לוקח רגע ליהנות מהרגשת הסיפוק המשכרת".
משחק הדמויות הוא מבחר מתוך אוסף סיפורים קצרים, סוחפים ומרתקים, שמטרתם העיקרית לספק לקורא חוויית קריאה מהנה ומתגמלת.
הספר מאגד סיפורים במגוון רחב של נושאים וסגנונות. הסיפורים אינם מיועדים ללמד את הקורא או להטיף לו, אלא לדרבן אותו לשקוע בעולם הדמיון, כשהוא משתתף בהרפתקאות המפתיעות ומְלוֶּוה בדמויות הציוריות והמסקרנות. הסיפורים משקפים את החוויה הישראלית של הסופר בהווה ובעבר, וכן זיכרונות ממולדתו וממקומות אחרים בעולם. אי אפשר שלא להתלהב ממעלליהן של הדמויות בסיפורים, ולהתרגש מהאתגרים ומהקונפליקטים שמולם הן ניצבות. הקריאה זורמת ומבטיחה עונג צרוף.
אישה פוגשת גבר.
הוא מגושם, אבוד, חסר מעש, ילדותי, ובעבר היה סולן של להקת רוק שכוכבה דרך לרגע. עכשיו שניהם, האישה והגבר, נידונים להסתובב יחד בלילות ברחובות, בחוף הים, בקניונים, במועדוני מין ובתחנות רכבת, וכל הזירות האלה נעשות תפאורה לחווייתם התיאטרלית.
את סיפורם של השניים מספרת לנו האישה, והיא נוקטת בלשון פיוטית הזרועה בקרעים ושברים לשוניים; שילוב מוזר ומקסים, מעין שיר השירים בגרסה אפלה, המעלה ספקות באשר לטוהר מניעיה וכוונותיה האמיתיות.
הספר נחתם בזיכרון ילדות קצר, יפהפה, היכול לשמש, למי שיחפוץ בכך, מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר.
יגאל שוורץ
אישה פוגשת גבר.
הוא מגושם, אבוד, חסר מעש, ילדותי, ובעבר היה סולן של להקת רוק שכוכבה דרך לרגע. עכשיו שניהם, האישה והגבר, נידונים להסתובב יחד בלילות ברחובות, בחוף הים, בקניונים, במועדוני מין ובתחנות רכבת, וכל הזירות האלה נעשות תפאורה לחווייתם התיאטרלית.
את סיפורם של השניים מספרת לנו האישה, והיא נוקטת בלשון פיוטית הזרועה בקרעים ושברים לשוניים; שילוב מוזר ומקסים, מעין שיר השירים בגרסה אפלה, המעלה ספקות באשר לטוהר מניעיה וכוונותיה האמיתיות.
הספר נחתם בזיכרון ילדות קצר, יפהפה, היכול לשמש, למי שיחפוץ בכך, מבוא ארס-פואטי ליצירותיה של ענת עינהר.
יגאל שוורץ
להבה, עוברת חוויות המתערבבות בין מציאות לדמיון עד כדי פראנויה, אי- שפיות, ואיבוד הדעת כמעט. זהו מסעה הרגיש ומלא הנפתולים של גיבורת הסיפור דרך עיניה. בשל הגהינום בו היא נמצאת בחייה, היא עושה מעשה דרסטי – לוקחת את שלושת ילדייה ובורחת אל הלא נודע. האם תצליח להתגבר על פחדיה, להילחם במפלצות והשדים שבראשה ובמציאות חייה? במסעה הארוך אחר חיפוש האמת, חולפים ימי ילדותה ומטילים אור על קשריה עם בני משפחתה ובמיוחד עם אימה.
חייה הסוערים של להבה עולים על כל דמיון, החל מתככים ונסיון לרצח, בגידות ותשוקות הגובלות בטירוף ואהבה נואשת; מן האושר הרגעי אל הגיהנום הנצחי כמעט, ובין שבילי החתחתים בדרך, היא מגיעה לתובנות והארות שמלמדות אותה להתגבר על פחדיה, להילחם במפלצות והשדים שבתוכה ולגלות את האמת על עצמה.
"אני באמת אוהב אותך להבה. ורק שתדעי לך, שלא הייתי עם אף אחת אחרת מאז שנפרדנו".
להבה הרגישה מבוכה קלה. עדן העביר את ידו בשיערו והביט בעיניה.
"שאלה לי אלייך, אני לא בטוח אם באמת חיכית לי, אבל הייתי רוצה לשאול אם לפחות הלב שלך כן חיכה לי…"
בחושיה הרגישה שעדן אומר לה רק את האמת. היא האמינה לו כשאמר לה שהוא אוהב אותה, ושלא היתה אף אחת בתמונה
והוא, כמו לבחון את שאלתו קם ממקומו ורכן לעברה. מבט עיניו חדר אל תוך אישוני עיניה הירוקות והוא נשק רכות למצחה, שפתיו נגעו בשפתיה, שם נשאר לדקה ארוכה
כרמלי גדיאל כספי, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד, מרצה, מנחת סדנאות, ומפיקת אירועים. כרמלי הינה גם אשת מולטימדיה ופרסום, הבעלים של 'כרמלי סטודיו' בארצות הברית. היא ילידת ישראל, למדה תיאטרון בבית הספר הגבוה לאומנויות הבמה 'בית צבי', והופיעה כזמרת אירועים בארץ ובעולם.
להבה, עוברת חוויות המתערבבות בין מציאות לדמיון עד כדי פראנויה, אי- שפיות, ואיבוד הדעת כמעט. זהו מסעה הרגיש ומלא הנפתולים של גיבורת הסיפור דרך עיניה. בשל הגהינום בו היא נמצאת בחייה, היא עושה מעשה דרסטי – לוקחת את שלושת ילדייה ובורחת אל הלא נודע. האם תצליח להתגבר על פחדיה, להילחם במפלצות והשדים שבראשה ובמציאות חייה? במסעה הארוך אחר חיפוש האמת, חולפים ימי ילדותה ומטילים אור על קשריה עם בני משפחתה ובמיוחד עם אימה.
חייה הסוערים של להבה עולים על כל דמיון, החל מתככים ונסיון לרצח, בגידות ותשוקות הגובלות בטירוף ואהבה נואשת; מן האושר הרגעי אל הגיהנום הנצחי כמעט, ובין שבילי החתחתים בדרך, היא מגיעה לתובנות והארות שמלמדות אותה להתגבר על פחדיה, להילחם במפלצות והשדים שבתוכה ולגלות את האמת על עצמה.
"אני באמת אוהב אותך להבה. ורק שתדעי לך, שלא הייתי עם אף אחת אחרת מאז שנפרדנו".
להבה הרגישה מבוכה קלה. עדן העביר את ידו בשיערו והביט בעיניה.
"שאלה לי אלייך, אני לא בטוח אם באמת חיכית לי, אבל הייתי רוצה לשאול אם לפחות הלב שלך כן חיכה לי…"
בחושיה הרגישה שעדן אומר לה רק את האמת. היא האמינה לו כשאמר לה שהוא אוהב אותה, ושלא היתה אף אחת בתמונה
והוא, כמו לבחון את שאלתו קם ממקומו ורכן לעברה. מבט עיניו חדר אל תוך אישוני עיניה הירוקות והוא נשק רכות למצחה, שפתיו נגעו בשפתיה, שם נשאר לדקה ארוכה
כרמלי גדיאל כספי, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד, מרצה, מנחת סדנאות, ומפיקת אירועים. כרמלי הינה גם אשת מולטימדיה ופרסום, הבעלים של 'כרמלי סטודיו' בארצות הברית. היא ילידת ישראל, למדה תיאטרון בבית הספר הגבוה לאומנויות הבמה 'בית צבי', והופיעה כזמרת אירועים בארץ ובעולם.
״איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין בינינו שום הבדל.״
1945 - גיטה לאוּשמָנוֹבָה היא נערה בת שש עשרה בקושי, שרק ניסיונם של הנאצים להשמידה מבהיר לה שהיא יהודייה. היא שרדה את מחנה הריכוז וממהרת לחזור אל פּוּקְליצֶה, כפר הולדתה שבחבל הסודטים בצ'כיה, כדי לפגוש סוף-סוף את אחיה דולי ולישון במיטתה אחרי שנות האימה. בעבור תושבי הכפר היא זרה. היא שבה אל הכפר, רק כדי לגלות שאין לאן. המלחמה הסתיימה – הטירוף עדיין לא.
2005 – ד"ר גיטה לאושמנובה היא אישה נמרצת בערוב ימיה. העבר האכזר שוב קם בה לתחייה. היא מחליטה לחזור, הפעם לא לבדה, אל מקום הולדתה ואל הזיכרונות. באומץ וללא חמלה היא מסירה את הכיסוי מעל עיניה וחושפת את האפלים בזיכרונותיה - העיקר לשמור על קור רוח, לא לקרוס, לא לצרוח.
האם ניתן בכל זאת להשיג צדק? האם יש משהו שיכול לכפר על מעשים ברבריים? האם ניתן לתקן עוולות, או שכל אדם נידון לאכול את מה שבצלחתו?
כסף מהיטלר הוא סיפור אפל וגרוטסקי, פנאופטיקון החושף את הבזקי הסיפורים שאנו חיים בהם. רומן על הפרקים הכואבים בהיסטוריה של מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סיפור על אשמה קולקטיבית ואחריות אישית, ועל הגבול השביר שבין טוב ורע.
כסף מהיטלר, שראה אור לראשונה בשנת 2006 והפך לרב מכר בינלאומי, הוא הרומן השני של רדקה דנמרקובה וספרה הראשון שמתורגם לעברית.
״איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין בינינו שום הבדל.״
1945 - גיטה לאוּשמָנוֹבָה היא נערה בת שש עשרה בקושי, שרק ניסיונם של הנאצים להשמידה מבהיר לה שהיא יהודייה. היא שרדה את מחנה הריכוז וממהרת לחזור אל פּוּקְליצֶה, כפר הולדתה שבחבל הסודטים בצ'כיה, כדי לפגוש סוף-סוף את אחיה דולי ולישון במיטתה אחרי שנות האימה. בעבור תושבי הכפר היא זרה. היא שבה אל הכפר, רק כדי לגלות שאין לאן. המלחמה הסתיימה – הטירוף עדיין לא.
2005 – ד"ר גיטה לאושמנובה היא אישה נמרצת בערוב ימיה. העבר האכזר שוב קם בה לתחייה. היא מחליטה לחזור, הפעם לא לבדה, אל מקום הולדתה ואל הזיכרונות. באומץ וללא חמלה היא מסירה את הכיסוי מעל עיניה וחושפת את האפלים בזיכרונותיה - העיקר לשמור על קור רוח, לא לקרוס, לא לצרוח.
האם ניתן בכל זאת להשיג צדק? האם יש משהו שיכול לכפר על מעשים ברבריים? האם ניתן לתקן עוולות, או שכל אדם נידון לאכול את מה שבצלחתו?
כסף מהיטלר הוא סיפור אפל וגרוטסקי, פנאופטיקון החושף את הבזקי הסיפורים שאנו חיים בהם. רומן על הפרקים הכואבים בהיסטוריה של מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סיפור על אשמה קולקטיבית ואחריות אישית, ועל הגבול השביר שבין טוב ורע.
כסף מהיטלר, שראה אור לראשונה בשנת 2006 והפך לרב מכר בינלאומי, הוא הרומן השני של רדקה דנמרקובה וספרה הראשון שמתורגם לעברית.
"...הילדים נהיו נערים, הנערים לבחורים, הבחורים בגרו, מבוגרים הזקינו, כל אחד צבר את חייו בנפרד, כל אחד והצרות שלו, הקמטים שלו, היקלשות השיער הייחודית לו, הזיכרונות שהם רק שלו, ועדיין, למרות מרחק השנים והתהפוכות שעברו מאז לידתם, נותרה בינם קרבה מיידית ואינסטינקטיבית שלא ניתנת להגדרה, סוג של זיכרון קולקטיבי שנטמע בתאי הגוף... הקליק שמקליק כשנפגשים אחים אוהבים שגדלו יחד באותו בית, חוט שבו שזורים חרוזי הזיכרון. כך גם בינם לאבנר, אבל להפך. שנאת אחים. הוא היה ונותר האח השנוא...״
מה קורה כשכיתה של קיבוצניקים, מי שגדלו יחד כמעט מיום לידתם, נפגשת שוב בשנת 2020, אחרי ארבעים שנה?
הם כבר אינם הילדים שהיו, דרכיהם נפרדו, נסיבות חייהם שונות ומשונות, אך ישנם רגשות, כך מתברר, שנטמעים לתמיד. הטינה והשנאה לאבנר, מי שהיה המלך האכזר של הכיתה, שהתעלל בכל אחד מהם בדרך אחרת, מעולם לא התפוגגו.
בגיל שישים אבנר רוצה סליחה. רוצה שידעו שהוא איננו מי שהיה פעם. ממש ככה. הוא מטפל בעצמו. הוא מתחנן. הוא יוצא מגדרו. אבל האם יש סליחה לאח שנוא שפתאום מחפש כפרה? האם ניתן לשכוח זיכרונות שנצרבו לנצח? ומהי בכלל סליחה ולמי היא מיועדת?
אף אחד לא זז היא דרמה אנושית מרתקת על אהבה, בגידה, עלבון, חמלה, טוב לב ואכזריות, ובשיאה מפגש בין הילדים שהיו למבוגרים, שייאלצו לבחון אם יש סיכוי לסליחה בין מי שזוכרים הכול ולא שוכחים דבר, כאשר חוט השערה מבדיל בין מחילה לנקמה.
באף אחד לא זז, ספרו התשיעי למבוגרים, ממשיך דורון שנער לשכלל את קולו יוצא הדופן, מלא החמלה ואהבת אדם, אך גם המפוכח מאוד. הוא חוזר למקום שגדל בו — הקיבוץ — ומספר, בשפתו המדויקת, סיפור על אהבה, בגידה ועלבון במשפחה המורחבת של יישוב קטן. משפחה ישראלית בכל רמ"ח איבריה, מאושרת ודיכאונית, פגומה ואוהבת, חולמת ונשברת, שחוטים סמויים מעין מחברים לתמיד בין חבריה.
"...הילדים נהיו נערים, הנערים לבחורים, הבחורים בגרו, מבוגרים הזקינו, כל אחד צבר את חייו בנפרד, כל אחד והצרות שלו, הקמטים שלו, היקלשות השיער הייחודית לו, הזיכרונות שהם רק שלו, ועדיין, למרות מרחק השנים והתהפוכות שעברו מאז לידתם, נותרה בינם קרבה מיידית ואינסטינקטיבית שלא ניתנת להגדרה, סוג של זיכרון קולקטיבי שנטמע בתאי הגוף... הקליק שמקליק כשנפגשים אחים אוהבים שגדלו יחד באותו בית, חוט שבו שזורים חרוזי הזיכרון. כך גם בינם לאבנר, אבל להפך. שנאת אחים. הוא היה ונותר האח השנוא...״
מה קורה כשכיתה של קיבוצניקים, מי שגדלו יחד כמעט מיום לידתם, נפגשת שוב בשנת 2020, אחרי ארבעים שנה?
הם כבר אינם הילדים שהיו, דרכיהם נפרדו, נסיבות חייהם שונות ומשונות, אך ישנם רגשות, כך מתברר, שנטמעים לתמיד. הטינה והשנאה לאבנר, מי שהיה המלך האכזר של הכיתה, שהתעלל בכל אחד מהם בדרך אחרת, מעולם לא התפוגגו.
בגיל שישים אבנר רוצה סליחה. רוצה שידעו שהוא איננו מי שהיה פעם. ממש ככה. הוא מטפל בעצמו. הוא מתחנן. הוא יוצא מגדרו. אבל האם יש סליחה לאח שנוא שפתאום מחפש כפרה? האם ניתן לשכוח זיכרונות שנצרבו לנצח? ומהי בכלל סליחה ולמי היא מיועדת?
אף אחד לא זז היא דרמה אנושית מרתקת על אהבה, בגידה, עלבון, חמלה, טוב לב ואכזריות, ובשיאה מפגש בין הילדים שהיו למבוגרים, שייאלצו לבחון אם יש סיכוי לסליחה בין מי שזוכרים הכול ולא שוכחים דבר, כאשר חוט השערה מבדיל בין מחילה לנקמה.
באף אחד לא זז, ספרו התשיעי למבוגרים, ממשיך דורון שנער לשכלל את קולו יוצא הדופן, מלא החמלה ואהבת אדם, אך גם המפוכח מאוד. הוא חוזר למקום שגדל בו — הקיבוץ — ומספר, בשפתו המדויקת, סיפור על אהבה, בגידה ועלבון במשפחה המורחבת של יישוב קטן. משפחה ישראלית בכל רמ"ח איבריה, מאושרת ודיכאונית, פגומה ואוהבת, חולמת ונשברת, שחוטים סמויים מעין מחברים לתמיד בין חבריה.
"כשחילקו לנו אוכל, לעיתים ביקשתי תוספת. באחת הפעמים שנתנו לי תוספת, לא הצלחתי לייצב את כפות ידיי והפלתי את רובה על הרצפה... כבר אז הבנתי את הלקח: כשנותנים לך משהו, קח אותו בשתי ידיים."
ספר זה מגולל את סיפור חייו יוצא הדופן של מרדכי גדרון, מהעלייה ממצרים, דרך החיים במעברה ומאבקי ההישרדות היום יומיים בשנות החמישים, ועד להצלחתו בעולם המשפט הישראלי. הספר מבוסס על זיכרונותיו ועל מפגשים מרגשים עם דמויות מעוררות השראה, שהשפיעו על דרכו המקצועית ועל דרכו האישית. בכנות ובהומור, מרדכי משתף בסיפורים מדהימים, באתגרים לא פשוטים, בניסים קטנים ובניסים גדולים, כולל מספר ניסיונות להעבירו לעולם שכולו טוב.
כל אלה עיצבו את חייו, אשר בהם ספג אלימות, הורים קשוחים ואהבות נכזבות. מרדכי חושף כיצד ובזכות מי, הפך לעורך דין שנלחם למען הצדק. עורך דין ששומר יושרה, מוסר וערכים. מרדכי חולק עם הקוראים חוויות יוצאות דופן מעולם המשפט, עולם בו כל החלטה יכולה להיות הרת גורל.
גדרון מזמין אתכם להצטרף למסע מעורר השראה ובו אהבות, בגידות, טעויות, התגברות על מכשולים ונאמנות לערכים.
דיני הלב הוא לא רק ספר זיכרונות, אלא גם מדריך לחיים, המלמד כי בזכות נחישות, אמונה, והרבה מזל – כל אחד יכול לכתוב את סיפור חייו.
"כשחילקו לנו אוכל, לעיתים ביקשתי תוספת. באחת הפעמים שנתנו לי תוספת, לא הצלחתי לייצב את כפות ידיי והפלתי את רובה על הרצפה... כבר אז הבנתי את הלקח: כשנותנים לך משהו, קח אותו בשתי ידיים."
ספר זה מגולל את סיפור חייו יוצא הדופן של מרדכי גדרון, מהעלייה ממצרים, דרך החיים במעברה ומאבקי ההישרדות היום יומיים בשנות החמישים, ועד להצלחתו בעולם המשפט הישראלי. הספר מבוסס על זיכרונותיו ועל מפגשים מרגשים עם דמויות מעוררות השראה, שהשפיעו על דרכו המקצועית ועל דרכו האישית. בכנות ובהומור, מרדכי משתף בסיפורים מדהימים, באתגרים לא פשוטים, בניסים קטנים ובניסים גדולים, כולל מספר ניסיונות להעבירו לעולם שכולו טוב.
כל אלה עיצבו את חייו, אשר בהם ספג אלימות, הורים קשוחים ואהבות נכזבות. מרדכי חושף כיצד ובזכות מי, הפך לעורך דין שנלחם למען הצדק. עורך דין ששומר יושרה, מוסר וערכים. מרדכי חולק עם הקוראים חוויות יוצאות דופן מעולם המשפט, עולם בו כל החלטה יכולה להיות הרת גורל.
גדרון מזמין אתכם להצטרף למסע מעורר השראה ובו אהבות, בגידות, טעויות, התגברות על מכשולים ונאמנות לערכים.
דיני הלב הוא לא רק ספר זיכרונות, אלא גם מדריך לחיים, המלמד כי בזכות נחישות, אמונה, והרבה מזל – כל אחד יכול לכתוב את סיפור חייו.
דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.
תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.
ולדימיר נבוקוב נולד בסנקט פטרסבורג בשנת 1899 ומת בשווייץ בשנת 1977. בשנות גלוּתו בברלין ובפריס כתב רוסית. עם הגירתו לארצות הברית ב־1940 החל לכתוב אנגלית. לצד יצירתו הספרותית עסק בחקר פרפרים. מספריו: לוליטה, הזמנה לגרדום, תריסר רוסי, ההגנה של לוּז'ין, אדה, ייאוש ופְּנין. ספרי נבוקוב בתרגום לאה דובב: אלה תולדות סבסטיאן נייט, תפארת וצחוק באפֵלה.
דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.
תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.
ולדימיר נבוקוב נולד בסנקט פטרסבורג בשנת 1899 ומת בשווייץ בשנת 1977. בשנות גלוּתו בברלין ובפריס כתב רוסית. עם הגירתו לארצות הברית ב־1940 החל לכתוב אנגלית. לצד יצירתו הספרותית עסק בחקר פרפרים. מספריו: לוליטה, הזמנה לגרדום, תריסר רוסי, ההגנה של לוּז'ין, אדה, ייאוש ופְּנין. ספרי נבוקוב בתרגום לאה דובב: אלה תולדות סבסטיאן נייט, תפארת וצחוק באפֵלה.
אי שם בשנות השבעים, מחליטה קבוצת נערים ונערות שאך לא מכבר סיימו את לימודיהם בתיכון, להיכנס אל תוך הפרדסים הסמוכים אל המושב שבו רובם מתגוררים על מנת לבצע מבחן אומץ.
הם כמובן אינם מתארים לעצמם שמעשה תמים זה יסתיים ברצח.
מי מכם שייקח את הספר לידיו, ימצא בו עלילה פתלתלה המאחזת את עיניי הקורא ומאתגרת את מוחו בניסיון להבין מי הוא אותו רוצח אכזר וקר מזג אשר אינו בוחל בדבר ואינו מהסס להרוג את כל מי שעומד בדרכו.
הספר רצח מסתורי בפרדס מאגד בתוכו זיכרונות מימיי ילדותי וכן אירועים שונים ומשונים אשר לא היו ולא נבראו מעולם. אין ספק שכל אחד ואחת מכם, אשר היה עד לאותה תקופה יוכל בעת קריאת הספר להיזכר בערגה באותם ימים רחוקים בהם שמענו תקליטים, צפינו בטלוויזיה בשחור ובלבן ובמיוחד שמחנו בחלקנו ונהנינו מחיינו הפשוטים והמספקים.
בברכת קריאה נעימה,
טל פארן
אי שם בשנות השבעים, מחליטה קבוצת נערים ונערות שאך לא מכבר סיימו את לימודיהם בתיכון, להיכנס אל תוך הפרדסים הסמוכים אל המושב שבו רובם מתגוררים על מנת לבצע מבחן אומץ.
הם כמובן אינם מתארים לעצמם שמעשה תמים זה יסתיים ברצח.
מי מכם שייקח את הספר לידיו, ימצא בו עלילה פתלתלה המאחזת את עיניי הקורא ומאתגרת את מוחו בניסיון להבין מי הוא אותו רוצח אכזר וקר מזג אשר אינו בוחל בדבר ואינו מהסס להרוג את כל מי שעומד בדרכו.
הספר רצח מסתורי בפרדס מאגד בתוכו זיכרונות מימיי ילדותי וכן אירועים שונים ומשונים אשר לא היו ולא נבראו מעולם. אין ספק שכל אחד ואחת מכם, אשר היה עד לאותה תקופה יוכל בעת קריאת הספר להיזכר בערגה באותם ימים רחוקים בהם שמענו תקליטים, צפינו בטלוויזיה בשחור ובלבן ובמיוחד שמחנו בחלקנו ונהנינו מחיינו הפשוטים והמספקים.
בברכת קריאה נעימה,
טל פארן
ישבתי בחרטום ובהיתי באופק המזרחי מחליף צבעים, זמן לכוננות עם שחר. למעט נוגה, השמיים היו נקיים מכוכבים. אדוות פכפכו על דופנות הסירה. המפרש התנופף קלות. העולם היה סטטי. כאילו שום דבר בו לא משתנה, רק השמיים, שמתבהרים. סביבנו לא נראו אף יבשה, כלי שיט או ענן. העולם קפא. הכול היה שלו ורגוע.
אבל אני ידעתי שלפני הזריחה תמיד קורה משהו.
חייל משתחרר מהצבא. הוא היה פראמדיק בתקופת ״עופרת יצוקה״ ואפילו קיבל צל״ש, הוא פוגש בחורה ומתאהב בה – אבל בחיים השגרתיים, השקטים, בירושלים של אחרי המלחמה הוא לא מצליח להירגע. משהו סוער בתוכו. לפעמים הוא מצליח להחזיק בפנים ולא להתפרץ, לפעמים הוא יוצא לרוץ במשך שעות, ולפעמים זה חזק ממנו.
הוא מחליט לעזוב הכול ונוסע לניו זילנד להגשים חלום, משם הוא מרחיק עוד יותר על גבי סירת מפרש, משתכן באיים מהנידחים על פני כדור הארץ, נולד מחדש בזהויות שונות – אבל לא מצליח להשתחרר מאירוע ספציפי שקרה שם בעזה, ולא את כל פרטיו הוא זוכר.
הקצה הוא אודיסיאה מודרנית של גבר צעיר שצריך להגיע לקצה העולם רק בשביל להבין שאי אפשר לשכוח את מה שלא רוצים לזכור. ספר על הדחקה, זיכרון וזהות, על אשמה ועל ההכרח הישראלי לחיות לצד ובתוך המוות – ועם זאת להמשיך לחיות. להמשיך להרגיש.
רביד כהן הוא חוקר בתחום הבינה המלאכותית, חובב ספורט וטיולים בעולם. הקצה הוא הרומן הראשון שלו.
ישבתי בחרטום ובהיתי באופק המזרחי מחליף צבעים, זמן לכוננות עם שחר. למעט נוגה, השמיים היו נקיים מכוכבים. אדוות פכפכו על דופנות הסירה. המפרש התנופף קלות. העולם היה סטטי. כאילו שום דבר בו לא משתנה, רק השמיים, שמתבהרים. סביבנו לא נראו אף יבשה, כלי שיט או ענן. העולם קפא. הכול היה שלו ורגוע.
אבל אני ידעתי שלפני הזריחה תמיד קורה משהו.
חייל משתחרר מהצבא. הוא היה פראמדיק בתקופת ״עופרת יצוקה״ ואפילו קיבל צל״ש, הוא פוגש בחורה ומתאהב בה – אבל בחיים השגרתיים, השקטים, בירושלים של אחרי המלחמה הוא לא מצליח להירגע. משהו סוער בתוכו. לפעמים הוא מצליח להחזיק בפנים ולא להתפרץ, לפעמים הוא יוצא לרוץ במשך שעות, ולפעמים זה חזק ממנו.
הוא מחליט לעזוב הכול ונוסע לניו זילנד להגשים חלום, משם הוא מרחיק עוד יותר על גבי סירת מפרש, משתכן באיים מהנידחים על פני כדור הארץ, נולד מחדש בזהויות שונות – אבל לא מצליח להשתחרר מאירוע ספציפי שקרה שם בעזה, ולא את כל פרטיו הוא זוכר.
הקצה הוא אודיסיאה מודרנית של גבר צעיר שצריך להגיע לקצה העולם רק בשביל להבין שאי אפשר לשכוח את מה שלא רוצים לזכור. ספר על הדחקה, זיכרון וזהות, על אשמה ועל ההכרח הישראלי לחיות לצד ובתוך המוות – ועם זאת להמשיך לחיות. להמשיך להרגיש.
רביד כהן הוא חוקר בתחום הבינה המלאכותית, חובב ספורט וטיולים בעולם. הקצה הוא הרומן הראשון שלו.
אירוע פשוט כביכול – שיחת טלפון מאחיו – מפיל סכר בתודעה של המספר ושצף זיכרונות שוטף אותו. במהרה מתגלה שהזיכרונות הקוהרנטיים לכאורה של ילדותו, האהבה הנכזבת של ימי בחרותו וראשית ימיו בתל אביב אינם מתחברים לכדי תמונה שלמה. משהו חסר. בלי משים נסחף המספר בזרם הזיכרונות, ונאלץ, בלית ברירה, שמא יטבע, להשלים את החסר שממנו נדמה כי ברח כל השנים.
אותו נהר, אותו נער הוא סיפור של פירוק והרכבה מחדש של העבר, שנחיה ושעלה על הכתב. בשפתו הפיוטית והעדינה חוקר שמעון אדף את מערכת היחסים של האדם עם זיכרונותיו ומתעמק במידת השליטה בהם, וביכולתנו לעצב מהם את סיפורנו.
זהו הרומן הארבעה־עשר של שמעון אדף, הסופר העברי המרתק ביותר הפעיל כיום. זוכה פרס ספיר, פרס ניומן, פרס לנדאו ועוד רבים.
אירוע פשוט כביכול – שיחת טלפון מאחיו – מפיל סכר בתודעה של המספר ושצף זיכרונות שוטף אותו. במהרה מתגלה שהזיכרונות הקוהרנטיים לכאורה של ילדותו, האהבה הנכזבת של ימי בחרותו וראשית ימיו בתל אביב אינם מתחברים לכדי תמונה שלמה. משהו חסר. בלי משים נסחף המספר בזרם הזיכרונות, ונאלץ, בלית ברירה, שמא יטבע, להשלים את החסר שממנו נדמה כי ברח כל השנים.
אותו נהר, אותו נער הוא סיפור של פירוק והרכבה מחדש של העבר, שנחיה ושעלה על הכתב. בשפתו הפיוטית והעדינה חוקר שמעון אדף את מערכת היחסים של האדם עם זיכרונותיו ומתעמק במידת השליטה בהם, וביכולתנו לעצב מהם את סיפורנו.
זהו הרומן הארבעה־עשר של שמעון אדף, הסופר העברי המרתק ביותר הפעיל כיום. זוכה פרס ספיר, פרס ניומן, פרס לנדאו ועוד רבים.
יופי צלול וחשוף מאפיין את ספרה השני של אביבית משמרי, הנפש קמה באמצע הלילה. אהבות שנדונו לכישלון, זיכרונות ילדות מכאיבים, ולחצם של החיים הפנימיים בתוך שגרת היומיום, הם נושאיהם של קטעי הפרוזה הקצרצרים שבספר.
משמרי היא אשפית הצמצום במלים, ומצליחה לקלף תובנות מדויקות מתוך כאבים אישיים, בכתיבה נועזת, מוחשית ועשירה ברגש. העדינות המילולית והמבט המפוכח מעוררים התפעמות וחלחלה זו לצד זו.
הספר, שיצא במקור ב-2015, מובא כעת במהדורה מעודכנת (בקיצורי המחברת) ומוצע לקריאה חופשית.
יופי צלול וחשוף מאפיין את ספרה השני של אביבית משמרי, הנפש קמה באמצע הלילה. אהבות שנדונו לכישלון, זיכרונות ילדות מכאיבים, ולחצם של החיים הפנימיים בתוך שגרת היומיום, הם נושאיהם של קטעי הפרוזה הקצרצרים שבספר.
משמרי היא אשפית הצמצום במלים, ומצליחה לקלף תובנות מדויקות מתוך כאבים אישיים, בכתיבה נועזת, מוחשית ועשירה ברגש. העדינות המילולית והמבט המפוכח מעוררים התפעמות וחלחלה זו לצד זו.
הספר, שיצא במקור ב-2015, מובא כעת במהדורה מעודכנת (בקיצורי המחברת) ומוצע לקריאה חופשית.
"על מה (ועל מי) אני מסתכל כשאני מתבונן בתמונות? הדיכאון, כמו האפקט הטראומטי, כמו מלנכוליה, מדגישים את השפעת העבר, החזרתיות האין־סופית, ובו בזמן טורפים את הסדר הלינארי שאנו מתנהלים בתוכו. הזיכרונות הם גשר מעכשיו לעכשיו, מפעם לאף פעם. אני כותב על צילומים ש(כנראה) היו מציאות בנקודת זמן מסוימת, אך כבר התהוו כזיכרונות, כהזיות על עבר היסטורי שאכן היה, אבל לא אני הייתי שם. האם אוכל להיות כאן כעת?"
אדם שרוי בדיכאון ואין לו מלים. אין לו אפשרות לספר (לעצמו ולסביבתו) את העובר עליו. הוא מרגיש כמו יצור מכוכב אחר, מרחבי אין־סוף שוררים בינו ובין העולם. הוא שם ולא שם. הוא כאן ואינו כאן.
האם יוכל לספר את האלם והבידוד והבדידות, את חוסר המובנות שבחייו? האם ירצה לספר?
עופר ספיר מנסה בתמיד עוד פעם אחת לחשוב על חייו ואת חייו דרך התבוננות בתמונות מאלבומו הפרטי (ולא רק). ההתבוננות בתמונות (וההתבוננות במעשה ההתבוננות עצמו) חותרת תחת הזמן הלינארי, תחת הסיבתיות ותחת המעשה הטיפולי וההמשגה הפסיכואנליטית, אך גם משתמשת בהם כדי לשחזר (ולו לרגע, עוד פעם אחת) את המחשבות הפרטיות של יצור אנושי אחד. להדהד את המהות הסובייקטיבית הבלתי ניתנת להכחשה שבנו, יחד עם הפוטנציאל המשחקי הטמון במחשבותינו.
עופר ספיר, יליד 1969 חי בתל אביב באהבה עם בן זוגו וילדם. הוא פסיכולוג קליני וחינוכי. מטפל בקליניקה פרטית ומלמד את הגישה הטיפולית הדינמית.
"על מה (ועל מי) אני מסתכל כשאני מתבונן בתמונות? הדיכאון, כמו האפקט הטראומטי, כמו מלנכוליה, מדגישים את השפעת העבר, החזרתיות האין־סופית, ובו בזמן טורפים את הסדר הלינארי שאנו מתנהלים בתוכו. הזיכרונות הם גשר מעכשיו לעכשיו, מפעם לאף פעם. אני כותב על צילומים ש(כנראה) היו מציאות בנקודת זמן מסוימת, אך כבר התהוו כזיכרונות, כהזיות על עבר היסטורי שאכן היה, אבל לא אני הייתי שם. האם אוכל להיות כאן כעת?"
אדם שרוי בדיכאון ואין לו מלים. אין לו אפשרות לספר (לעצמו ולסביבתו) את העובר עליו. הוא מרגיש כמו יצור מכוכב אחר, מרחבי אין־סוף שוררים בינו ובין העולם. הוא שם ולא שם. הוא כאן ואינו כאן.
האם יוכל לספר את האלם והבידוד והבדידות, את חוסר המובנות שבחייו? האם ירצה לספר?
עופר ספיר מנסה בתמיד עוד פעם אחת לחשוב על חייו ואת חייו דרך התבוננות בתמונות מאלבומו הפרטי (ולא רק). ההתבוננות בתמונות (וההתבוננות במעשה ההתבוננות עצמו) חותרת תחת הזמן הלינארי, תחת הסיבתיות ותחת המעשה הטיפולי וההמשגה הפסיכואנליטית, אך גם משתמשת בהם כדי לשחזר (ולו לרגע, עוד פעם אחת) את המחשבות הפרטיות של יצור אנושי אחד. להדהד את המהות הסובייקטיבית הבלתי ניתנת להכחשה שבנו, יחד עם הפוטנציאל המשחקי הטמון במחשבותינו.
עופר ספיר, יליד 1969 חי בתל אביב באהבה עם בן זוגו וילדם. הוא פסיכולוג קליני וחינוכי. מטפל בקליניקה פרטית ומלמד את הגישה הטיפולית הדינמית.
זיכרונותיו של מטורף הוא דיוקנו העצמי של פלובר, כבן שבע עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למריה, שמקור ההשראה לדמותה היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהייתה מבוגרת מפלובר ב־11 שנים ואשר הוסיפה להיות השראתו לרומן הראשון שכתב, החינוך הסנטימנטלי.
פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם; אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. "יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך", כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות – וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, אותה כתב פלובר בהיותו כבן תשע עשרה.
יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: "אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלום מהם" [זיכרונותיו של מטורף].
זיכרונותיו של מטורף הוא דיוקנו העצמי של פלובר, כבן שבע עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למריה, שמקור ההשראה לדמותה היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהייתה מבוגרת מפלובר ב־11 שנים ואשר הוסיפה להיות השראתו לרומן הראשון שכתב, החינוך הסנטימנטלי.
פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם; אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. "יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך", כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות – וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, אותה כתב פלובר בהיותו כבן תשע עשרה.
יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: "אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלום מהם" [זיכרונותיו של מטורף].
בלשון ערבה ורבת ניחוחות רושם רובי יהושע פרקי זיכרון מילדותו, עת "למד להיות תימני" אצל המורי, ובה בעת הבין ברגישות ובתחכום שהוא גם לומד את שפת "כיתה אלף", שפת מערכת החינוך וחרושת התרבות הישראלית.
הספר מושך וכובש את הלב באיכות הבעתו המדויקת והנועזת ומצית את הדמיון בישירותו ובתמימותו של הילד המתבגר, ההולך וחותר בהתרגשות אל שורשי זהותו. זה סיפור שטרם סופר ועתה ודאי יסופר וייקרא עוד ועוד.
פרופ' חנה נוה
רובי יהושע, יליד ישראל, גדל במושב במרכז הארץ בראשית שנות השישים של המאה שעברה, בין עולים חדשים מתימן וממזרח אירופה. בוגר הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. במהלך השנים עסק בתכנון גנים ועבד בתעשיית ההיי-טק. מלמד בהתנדבות שיעורי אהבת הקריאה בבית ספר יסודי. הולכים למורי הוא ספרו הראשון, פרי געגועיו לניגונים ולריחות של בית הוריו.
בלשון ערבה ורבת ניחוחות רושם רובי יהושע פרקי זיכרון מילדותו, עת "למד להיות תימני" אצל המורי, ובה בעת הבין ברגישות ובתחכום שהוא גם לומד את שפת "כיתה אלף", שפת מערכת החינוך וחרושת התרבות הישראלית.
הספר מושך וכובש את הלב באיכות הבעתו המדויקת והנועזת ומצית את הדמיון בישירותו ובתמימותו של הילד המתבגר, ההולך וחותר בהתרגשות אל שורשי זהותו. זה סיפור שטרם סופר ועתה ודאי יסופר וייקרא עוד ועוד.
פרופ' חנה נוה
רובי יהושע, יליד ישראל, גדל במושב במרכז הארץ בראשית שנות השישים של המאה שעברה, בין עולים חדשים מתימן וממזרח אירופה. בוגר הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. במהלך השנים עסק בתכנון גנים ועבד בתעשיית ההיי-טק. מלמד בהתנדבות שיעורי אהבת הקריאה בבית ספר יסודי. הולכים למורי הוא ספרו הראשון, פרי געגועיו לניגונים ולריחות של בית הוריו.
"בתוך מגבלות בסיסיות אלה, אני רוצה לספר על עצמי כפי שהייתי רוצה לחיות את חיי, שחלק גדול מהם כלל לא היה פרי בחירה חופשית ואישית שלי. חלק מהם הוגבל על ידי אילוצים שאין בלתם. אני כפי שהייתי רוצה להיות, בתוך מסגרת חיי שהותוותה גם שלא על ידי. אני כפי שהייתי רוצה לנהוג, בתוך המסגרת שבה מצאתי את עצמי. אני כפי שהייתי יכול להיות שלם עם עצמי. אני ולא מלאך".
המחבר, אנליטיקאי בחשיבתו ומשפטן בהשכלתו, מעלה זיכרונות המשלבים חלומות ואף מאוויים על החיים בבית הוריו הייקים בשנות ה-50, על ילדותו בשכונת נוף ים בהרצליה, על אהבות ראשונות וכן על החיים האישיים ומאפשר הצצה לחיי הנישואים שלו ושל סנדרה, ילידת מרוקו. נישואים שחיברו שני אנשים שוני-מזג על יופיים ומורכבותם. אישיותה העדינה, הנבונה והאצילית של סנדרה מלווה את הקורא לאורך כל הספר ומקרינה גם על דמות המחבר.
לאורך הטקסט שזורים כחוט השני אהבתו של המחבר לים, בהיותו "אוהב בלתי נלאה של הים", ולטבע, כמו גם עמידתו על עקרונותיו ורדיפת הצדק שלו. הספר מכיל הרהורים ומחשבות בנושאים מהותיים כגון עשיית טוב, שלוות נפש, אהבה, זיכרון ועוד. דרכים מיוחדות מצא המחבר להתמודד עם האובדנים הרבים בחייו, ונראה כי הכתיבה היא אחת מהן.
"מה בסך הכול רוצה גלעד? כוס אחת של יין, קורטוב של יופי והרבה אהבה. במינונים כפי שהוא חושק בהם. משתנים. כדי להעביר את החיים, בין הגלים הסוערים, המהמורות שבדרך וההזדמנויות..."
וכך מעיד יאיר חרובי על עצמו: בצעירותי כתבתי למגירה, להרגיע איזו בעירה פנימית, אך לא שמרתי.
ממרום גילי כתבתי, עתה, את הגיגי ליבי בשפתי. להבעיר את שהתרווח לו ממעמקי ניסיוני אם לא עתה – אימתי?
אני מרגיש ומקווה שלא שרפתי ולא נכוויתי. זה רק אני. ריאליסט מפוכח שאוהב גם לחלום וגם להקיץ.
"בתוך מגבלות בסיסיות אלה, אני רוצה לספר על עצמי כפי שהייתי רוצה לחיות את חיי, שחלק גדול מהם כלל לא היה פרי בחירה חופשית ואישית שלי. חלק מהם הוגבל על ידי אילוצים שאין בלתם. אני כפי שהייתי רוצה להיות, בתוך מסגרת חיי שהותוותה גם שלא על ידי. אני כפי שהייתי רוצה לנהוג, בתוך המסגרת שבה מצאתי את עצמי. אני כפי שהייתי יכול להיות שלם עם עצמי. אני ולא מלאך".
המחבר, אנליטיקאי בחשיבתו ומשפטן בהשכלתו, מעלה זיכרונות המשלבים חלומות ואף מאוויים על החיים בבית הוריו הייקים בשנות ה-50, על ילדותו בשכונת נוף ים בהרצליה, על אהבות ראשונות וכן על החיים האישיים ומאפשר הצצה לחיי הנישואים שלו ושל סנדרה, ילידת מרוקו. נישואים שחיברו שני אנשים שוני-מזג על יופיים ומורכבותם. אישיותה העדינה, הנבונה והאצילית של סנדרה מלווה את הקורא לאורך כל הספר ומקרינה גם על דמות המחבר.
לאורך הטקסט שזורים כחוט השני אהבתו של המחבר לים, בהיותו "אוהב בלתי נלאה של הים", ולטבע, כמו גם עמידתו על עקרונותיו ורדיפת הצדק שלו. הספר מכיל הרהורים ומחשבות בנושאים מהותיים כגון עשיית טוב, שלוות נפש, אהבה, זיכרון ועוד. דרכים מיוחדות מצא המחבר להתמודד עם האובדנים הרבים בחייו, ונראה כי הכתיבה היא אחת מהן.
"מה בסך הכול רוצה גלעד? כוס אחת של יין, קורטוב של יופי והרבה אהבה. במינונים כפי שהוא חושק בהם. משתנים. כדי להעביר את החיים, בין הגלים הסוערים, המהמורות שבדרך וההזדמנויות..."
וכך מעיד יאיר חרובי על עצמו: בצעירותי כתבתי למגירה, להרגיע איזו בעירה פנימית, אך לא שמרתי.
ממרום גילי כתבתי, עתה, את הגיגי ליבי בשפתי. להבעיר את שהתרווח לו ממעמקי ניסיוני אם לא עתה – אימתי?
אני מרגיש ומקווה שלא שרפתי ולא נכוויתי. זה רק אני. ריאליסט מפוכח שאוהב גם לחלום וגם להקיץ.
6/11/2023
"שחר, שחרון, שחרוד, בּוּבּי הילד שלי, האהוב שלי, שלנו. נפל אתמול 5/11/2023 בעזה. ילד פרח, מתיקות אין קץ. חכם ונבון, עמוק כאוקיינוס, רוחני ורגיש. הלך לפני שהספיק לחיות באמת. כל כך הרבה תוכניות. כל כך הרבה שאיפות. כל כך הרבה אהבה שנגדעה לה כך פתאום. ילד אהוב שלי. שלנו. אני לא יודע איך אפשר להמשיך מכאן." (פוסט ראשון בפייסבוק)
כך התחיל סופך, ארבע שורות של מילים, של אותיות אחידות, שחורות, שמבטאות את אובדנך, את קריסת חיינו. אחר־כך מבול, שיטפון של מילים, זרם, נשפך, נרשם, נכתב בצער, בדמעות, ביגון, בכאב ללא סוף. שורות ועוד שורות של מילים ושל אותיות שחורות, שנערמו אחת על גבי השנייה, עד שנאספו לספר זה.
שחר הותיר אחריו רבים כל כך שהיו קשורים אליו בעבותות של אהבה, של חברות, של דם.
שחר הוא נכדם של איתן ורותי מבטח מכנרת ושל יעקב ז"ל ויפה כהן מתל קציר. הוא בנם הבכור והאהוב של ארז ושירה, אח קרוב של דריה ושל רוני, האהבה הגדולה של אודיה, וחבר יקר לאינספור חבריו מהבית, מהמכינה, מהצבא ומכל מקום שבו נגה אורו.
זהו ספרו וסיפורו של שחר, אל שחר, על שחר, אבל גם ספר על כאב שאין לתאר, על חיים שנגדעו ועל הכוח להמשיך. את הספר כתב ארז לבנו, סמ"ר שחר כהן מבטח, בן 22 מכרמיאל, ששירת בחטיבת השריון 401 כטען קשר בחפ"ק מג"ד, גדוד 9, ונפל במלחמת "חרבות ברזל" תחת צוות קרב חטיבתי (צק"ח) גבעתי, בצפון עזה.
6/11/2023
"שחר, שחרון, שחרוד, בּוּבּי הילד שלי, האהוב שלי, שלנו. נפל אתמול 5/11/2023 בעזה. ילד פרח, מתיקות אין קץ. חכם ונבון, עמוק כאוקיינוס, רוחני ורגיש. הלך לפני שהספיק לחיות באמת. כל כך הרבה תוכניות. כל כך הרבה שאיפות. כל כך הרבה אהבה שנגדעה לה כך פתאום. ילד אהוב שלי. שלנו. אני לא יודע איך אפשר להמשיך מכאן." (פוסט ראשון בפייסבוק)
כך התחיל סופך, ארבע שורות של מילים, של אותיות אחידות, שחורות, שמבטאות את אובדנך, את קריסת חיינו. אחר־כך מבול, שיטפון של מילים, זרם, נשפך, נרשם, נכתב בצער, בדמעות, ביגון, בכאב ללא סוף. שורות ועוד שורות של מילים ושל אותיות שחורות, שנערמו אחת על גבי השנייה, עד שנאספו לספר זה.
שחר הותיר אחריו רבים כל כך שהיו קשורים אליו בעבותות של אהבה, של חברות, של דם.
שחר הוא נכדם של איתן ורותי מבטח מכנרת ושל יעקב ז"ל ויפה כהן מתל קציר. הוא בנם הבכור והאהוב של ארז ושירה, אח קרוב של דריה ושל רוני, האהבה הגדולה של אודיה, וחבר יקר לאינספור חבריו מהבית, מהמכינה, מהצבא ומכל מקום שבו נגה אורו.
זהו ספרו וסיפורו של שחר, אל שחר, על שחר, אבל גם ספר על כאב שאין לתאר, על חיים שנגדעו ועל הכוח להמשיך. את הספר כתב ארז לבנו, סמ"ר שחר כהן מבטח, בן 22 מכרמיאל, ששירת בחטיבת השריון 401 כטען קשר בחפ"ק מג"ד, גדוד 9, ונפל במלחמת "חרבות ברזל" תחת צוות קרב חטיבתי (צק"ח) גבעתי, בצפון עזה.
בואו לנצור את הרגעים הקסומים של התינוק שלכם ביומן זכרונות יפהפה זה.
בואו לנצור את הרגעים הקסומים של התינוק שלכם ביומן זכרונות יפהפה זה.
בואו לנצור את הרגעים הקסומים של התינוק שלכם ביומן זכרונות יפהפה זה.
בואו לנצור את הרגעים הקסומים של התינוק שלכם ביומן זכרונות יפהפה זה.
האם דמיון יכול להיות אמיתי כמו המציאות?
חייה של יולי בת העשרים וארבע די פרוזאיים. היא עורכת את מדור התרבות בעיתון נפוץ, מתגוררת בתל אביב ואוהבת לצייר. למעשה, הציור מעניק משמעות לחייה. יולי טסה לצרפת כדי להיבחן ללימודים לתואר שני באומנות, אך עם שובה לישראל מתבהר לה כי היא לכודה במצב סוריאליסטי שאין לה מושג איך לצאת ממנו.
בניסיונה למצוא הסבר למצבה, יולי מאתרת את מירה, קיבוצניקית בת גילה שדרכיהן הצטלבו בשדה התעופה בצרפת, אך המפגש ביניהן מותיר את החידה על כנה.
יולי יוצאת למסע במציאות המבקשת את מלוא הכוח שתוכל לגייס כדי לקבל את עצמה, את יולי החדשה.
הקוראים בספר יום יוליאני נעים בין רבדים שונים של תפיסת המציאות, בין רוח למוחשיות, בין ספק לוודאות ובין אובדן לקבלה. עם יולי הם לומדים את שפתם של חיים השונים בתכלית מאלו שידעו, שפה של מי שעליהם למצוא בתוכם את הכוח לצמוח ממשברים.
גלי כרמלי-שרים, בוגרת לימודי קולנוע, מקימת האתר שוקולד כחול - על הקשת ומעבר לה העוסק באוטיזם, נציגת הורים בוועדות זכאות של משרד החינוך. הייתה ראש דסק ב-TheMarker.com וניהלה את תחום התוכן בעמותת אתגרים. מתרגלת בודהיזם, מנחת מדיטציה ומורה ליוגה. קובץ הסיפורים שכתבה אסופה פורסם בפורמט דיגיטלי. המחזה פרי עטה חיבוק עוטף יוצג בתאטרונים בקרוב. יום יוליאני הוא ספרה הראשון הרואה אור בדפוס.
האם דמיון יכול להיות אמיתי כמו המציאות?
חייה של יולי בת העשרים וארבע די פרוזאיים. היא עורכת את מדור התרבות בעיתון נפוץ, מתגוררת בתל אביב ואוהבת לצייר. למעשה, הציור מעניק משמעות לחייה. יולי טסה לצרפת כדי להיבחן ללימודים לתואר שני באומנות, אך עם שובה לישראל מתבהר לה כי היא לכודה במצב סוריאליסטי שאין לה מושג איך לצאת ממנו.
בניסיונה למצוא הסבר למצבה, יולי מאתרת את מירה, קיבוצניקית בת גילה שדרכיהן הצטלבו בשדה התעופה בצרפת, אך המפגש ביניהן מותיר את החידה על כנה.
יולי יוצאת למסע במציאות המבקשת את מלוא הכוח שתוכל לגייס כדי לקבל את עצמה, את יולי החדשה.
הקוראים בספר יום יוליאני נעים בין רבדים שונים של תפיסת המציאות, בין רוח למוחשיות, בין ספק לוודאות ובין אובדן לקבלה. עם יולי הם לומדים את שפתם של חיים השונים בתכלית מאלו שידעו, שפה של מי שעליהם למצוא בתוכם את הכוח לצמוח ממשברים.
גלי כרמלי-שרים, בוגרת לימודי קולנוע, מקימת האתר שוקולד כחול - על הקשת ומעבר לה העוסק באוטיזם, נציגת הורים בוועדות זכאות של משרד החינוך. הייתה ראש דסק ב-TheMarker.com וניהלה את תחום התוכן בעמותת אתגרים. מתרגלת בודהיזם, מנחת מדיטציה ומורה ליוגה. קובץ הסיפורים שכתבה אסופה פורסם בפורמט דיגיטלי. המחזה פרי עטה חיבוק עוטף יוצג בתאטרונים בקרוב. יום יוליאני הוא ספרה הראשון הרואה אור בדפוס.
“יש תקופות שאנחנו מוצאים את עצמנו בחושך, ויש תקופות שבהן אנחנו באור. כשהחושך משתלט, זה מרגיש כאילו אנחנו הולכים בתוך סופת חול, בלי לדעת לאן הצעד הבא ייקח אותנו. אבל אז, אם לא מוותרים, האור בסוף מגיע. הבעיה היא שהחיים כל כך מורכבים, ושוב החושך חוזר, ואז שוב האור. ואני… אני פשוט שכחתי את זה. שכחתי שהאור מחכה שם אחרי החושך, ושכחתי איך זה מרגיש להיות באור.”
חושך ואור הוא סיפור מרגש על הכוח למצוא אור גם ברגעי החושך העמוקים ביותר. הוא מגולל את סיפורה של מיה, עובדת סוציאלית בת 32, שעומדת בפני האתגר הקשה ביותר בחייה – התמודדות עם האובדן הפתאומי של אהבת נעוריה, אלון, שנהרג בתאונת דרכים ימים ספורים לפני חתונתם. שבורה וכואבת, היא מתנתקת מהעולם וחייה עם זכרונותיה, נאבקת למצוא את עצמה מחדש ללא האדם שליווה אותה מרגעי ילדותה.
החיים מקבלים תפנית כשמיה מחליטה לחזור להתנדב במוקד תמיכה נפשית טלפוני, ושם היא פוגשת את יובל, נערה בת 17 שעומדת במרכז הנישואים המתפרקים של הוריה. הקריאה לעזרה של יובל מפיחה במיה רוח חיים והיא מבינה שכדי לעזור לה, היא צריכה להיפרד מאלון ומחייה הקודמים. בנוסף לסיפור של מיה, חושך ואור מתאר את מסע ההתבגרות של יובל מול הוריה.
“יש תקופות שאנחנו מוצאים את עצמנו בחושך, ויש תקופות שבהן אנחנו באור. כשהחושך משתלט, זה מרגיש כאילו אנחנו הולכים בתוך סופת חול, בלי לדעת לאן הצעד הבא ייקח אותנו. אבל אז, אם לא מוותרים, האור בסוף מגיע. הבעיה היא שהחיים כל כך מורכבים, ושוב החושך חוזר, ואז שוב האור. ואני… אני פשוט שכחתי את זה. שכחתי שהאור מחכה שם אחרי החושך, ושכחתי איך זה מרגיש להיות באור.”
חושך ואור הוא סיפור מרגש על הכוח למצוא אור גם ברגעי החושך העמוקים ביותר. הוא מגולל את סיפורה של מיה, עובדת סוציאלית בת 32, שעומדת בפני האתגר הקשה ביותר בחייה – התמודדות עם האובדן הפתאומי של אהבת נעוריה, אלון, שנהרג בתאונת דרכים ימים ספורים לפני חתונתם. שבורה וכואבת, היא מתנתקת מהעולם וחייה עם זכרונותיה, נאבקת למצוא את עצמה מחדש ללא האדם שליווה אותה מרגעי ילדותה.
החיים מקבלים תפנית כשמיה מחליטה לחזור להתנדב במוקד תמיכה נפשית טלפוני, ושם היא פוגשת את יובל, נערה בת 17 שעומדת במרכז הנישואים המתפרקים של הוריה. הקריאה לעזרה של יובל מפיחה במיה רוח חיים והיא מבינה שכדי לעזור לה, היא צריכה להיפרד מאלון ומחייה הקודמים. בנוסף לסיפור של מיה, חושך ואור מתאר את מסע ההתבגרות של יובל מול הוריה.
הילד בן שלושים, הוא חוזר לבית הוריו שמתו. כעת עליו לפרק את החיים שהיו לו בבית ילדותו, למיין את פרטי העבר ולסדר אותם בארגזים. החל מרגע החזרה אל הבית, נדמה שהבית מתנגד לנוכחותו, דוחה אותו מעליו. הוא מטיל ספק בזיכרונותיו, אולי מרכיב להם חלקי חילוף. דברים מוזרים מתרחשים סביבו. הוא פוגש בשכן של הוריו, חוקר זיכרון שהוּקע מן האקדמיה, ועסוק באובססיביות בשכתוב גרסאות לרגע אחד בחייו שהשפיע עליו עמוקות. בין השניים מתפתחת דינמיקה המובילה את הגיבור לשכתב את סיפורו שלו, במקביל לניסיון הפיזי לייצר סדר בין קירות הבית. אולם העיסוק בסדר וההתמודדות עם ההליכים הבירוקרטיים של המוות הם רק צל לגוף האמיתי – גוף החיפוש אחר קיום וחיות חדשה, שיוכלו אולי לעמוד בפני עצמם.
האם יצליח לספר את הסיפור? האם יש להשלים את חלקי הפאזל או דווקא לפרק אותם כליל כדי להצליח להמשיך הלאה?
הילד בן שלושים, הוא חוזר לבית הוריו שמתו. כעת עליו לפרק את החיים שהיו לו בבית ילדותו, למיין את פרטי העבר ולסדר אותם בארגזים. החל מרגע החזרה אל הבית, נדמה שהבית מתנגד לנוכחותו, דוחה אותו מעליו. הוא מטיל ספק בזיכרונותיו, אולי מרכיב להם חלקי חילוף. דברים מוזרים מתרחשים סביבו. הוא פוגש בשכן של הוריו, חוקר זיכרון שהוּקע מן האקדמיה, ועסוק באובססיביות בשכתוב גרסאות לרגע אחד בחייו שהשפיע עליו עמוקות. בין השניים מתפתחת דינמיקה המובילה את הגיבור לשכתב את סיפורו שלו, במקביל לניסיון הפיזי לייצר סדר בין קירות הבית. אולם העיסוק בסדר וההתמודדות עם ההליכים הבירוקרטיים של המוות הם רק צל לגוף האמיתי – גוף החיפוש אחר קיום וחיות חדשה, שיוכלו אולי לעמוד בפני עצמם.
האם יצליח לספר את הסיפור? האם יש להשלים את חלקי הפאזל או דווקא לפרק אותם כליל כדי להצליח להמשיך הלאה?
סיפור לירי חובק עולם – מטרנסילבניה בשנות השלושים של המאה ה-20, אל בני ברק, טוקיו, ניו יורק ופריז – שתינו עוסק בשאלות של זהות, הגירה וטראומה בין דורית. הספר מבטא את קולו של הדור השני לשואה שינק את זיכרונות ההורים יחד עם חלב אמו.
כשאמה על ערש דווי, המספרת חוזרת למסע החיים שלהן יחד. היא משחזרת את המעבר מילדות לנשיות תחת השפעתה של אם אוהבת אך גם חונקת. סיפורה של בת שנושאת עימה כל חייה את כאב החוויה של הוריה שעברו את השואה, מתאר בכנות מצמררת את הקושי והמורכבות של אהבת אם ובת.
לאחר שהעבירה את מרבית שנותיה במחוזות זרים ורחוקים בניסיון לברוח מחיים בצל אמה, הבת מוצאת את עצמה סועדת את האם בשעותיה האחרונות בבית שגדלה בו. שם היא מנסה להרכיב מחדש את זיכרונותיה ולהשלים עם העבר המשפחתי.
אווה איזאק נולדה בטרנסילבניה וגדלה בישראל. היא אם לשתי בנות ועורכת דין שעבדה במשרדי עורכי דין מהגדולים בעולם ובחברות בינלאומיות על פני שלוש יבשות. היא חולקת את זמנה בין פריז וטוקיו.
״כתוב באופן אינטליגנטי ומקורי, רומן יפהפה זה מתאר יחסי אהבה סבוכים בין אם ובת. זה גם סיפור כובש ומרתק על הכאב הכרוך בירושת טראומה משפחתית.״ - תום גרוס, כותב בגרדיאן, וול סטריט ג׳ורנל וג׳רוזלם פוסט.
"סיפור כתוב היטב, חשוף, הפורט על נימי הרגש ומשליך גם על חיינו שלנו." - שפרה הורן, סופרת
סיפור לירי חובק עולם – מטרנסילבניה בשנות השלושים של המאה ה-20, אל בני ברק, טוקיו, ניו יורק ופריז – שתינו עוסק בשאלות של זהות, הגירה וטראומה בין דורית. הספר מבטא את קולו של הדור השני לשואה שינק את זיכרונות ההורים יחד עם חלב אמו.
כשאמה על ערש דווי, המספרת חוזרת למסע החיים שלהן יחד. היא משחזרת את המעבר מילדות לנשיות תחת השפעתה של אם אוהבת אך גם חונקת. סיפורה של בת שנושאת עימה כל חייה את כאב החוויה של הוריה שעברו את השואה, מתאר בכנות מצמררת את הקושי והמורכבות של אהבת אם ובת.
לאחר שהעבירה את מרבית שנותיה במחוזות זרים ורחוקים בניסיון לברוח מחיים בצל אמה, הבת מוצאת את עצמה סועדת את האם בשעותיה האחרונות בבית שגדלה בו. שם היא מנסה להרכיב מחדש את זיכרונותיה ולהשלים עם העבר המשפחתי.
אווה איזאק נולדה בטרנסילבניה וגדלה בישראל. היא אם לשתי בנות ועורכת דין שעבדה במשרדי עורכי דין מהגדולים בעולם ובחברות בינלאומיות על פני שלוש יבשות. היא חולקת את זמנה בין פריז וטוקיו.
״כתוב באופן אינטליגנטי ומקורי, רומן יפהפה זה מתאר יחסי אהבה סבוכים בין אם ובת. זה גם סיפור כובש ומרתק על הכאב הכרוך בירושת טראומה משפחתית.״ - תום גרוס, כותב בגרדיאן, וול סטריט ג׳ורנל וג׳רוזלם פוסט.
"סיפור כתוב היטב, חשוף, הפורט על נימי הרגש ומשליך גם על חיינו שלנו." - שפרה הורן, סופרת
רינת, תלמידת כיתה י"א מגדרה, פוגשת בטיול למדבר יהודה את יוסי, שריונר מאשדוד שמצטרף לטיול כבוגר מלווה.
סיפור אהבתם, שנובט בטיול הזה, נגדע כחמש שנים לאחר מכן עם נפילתו של יוסי בתאונת אימונים. הספר מתרכז בימי השבעה בביתו של יוסי, שאותם חולקת רינת עם משפחתו.
זיכרונותיה של רינת מסיפור אהבתם שזורים בהווי ימי השבעה במשפחה כפי שהם נחווים מנקודת מבטה. רינת האבלה מתחילה להתמודד עם היותה “חברה שכולה" ומתלבטת ביחס למעמדה במשפחה ובחברה, כל זאת – כשעתידה לוט בערפל.
“עכשיו חשובים לה רגעי הלבד, השקט, לקלוט ולזכור מחדש את עולם הביחד שלהם, עולם של זיכרונות ואהבה, של דשאים ופרחים, שמים וים, נעמי שמר ואביב גפן, ריחות של פרדסים בפריחה ופרחי חרצית ויסמין באביב. עכשיו, באותו תדר, היא קולטת רק עולם בשחור ואדום, פיצוץ וריח חרוך."
דני סופרין שכל את בתו נטע בשנת 1995 בפיגוע חבלני ברצועת עזה, בעת ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. הספר פותח צוהר להתמודדותה של משפחה שכולה עם האובדן והאבל, כפי שחווה אותם הסופר בחייו האישיים ובמפגשים עם משפחות נוספות.
הספר מתמקד במעמדה של “החברה השכולה", שנאלצת להתמודד לבדה עם אבלה הכבד והמיוחד, ללא תמיכת המסגרות התומכות במשפחתו האורגנית של החלל.
רינת, תלמידת כיתה י"א מגדרה, פוגשת בטיול למדבר יהודה את יוסי, שריונר מאשדוד שמצטרף לטיול כבוגר מלווה.
סיפור אהבתם, שנובט בטיול הזה, נגדע כחמש שנים לאחר מכן עם נפילתו של יוסי בתאונת אימונים. הספר מתרכז בימי השבעה בביתו של יוסי, שאותם חולקת רינת עם משפחתו.
זיכרונותיה של רינת מסיפור אהבתם שזורים בהווי ימי השבעה במשפחה כפי שהם נחווים מנקודת מבטה. רינת האבלה מתחילה להתמודד עם היותה “חברה שכולה" ומתלבטת ביחס למעמדה במשפחה ובחברה, כל זאת – כשעתידה לוט בערפל.
“עכשיו חשובים לה רגעי הלבד, השקט, לקלוט ולזכור מחדש את עולם הביחד שלהם, עולם של זיכרונות ואהבה, של דשאים ופרחים, שמים וים, נעמי שמר ואביב גפן, ריחות של פרדסים בפריחה ופרחי חרצית ויסמין באביב. עכשיו, באותו תדר, היא קולטת רק עולם בשחור ואדום, פיצוץ וריח חרוך."
דני סופרין שכל את בתו נטע בשנת 1995 בפיגוע חבלני ברצועת עזה, בעת ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. הספר פותח צוהר להתמודדותה של משפחה שכולה עם האובדן והאבל, כפי שחווה אותם הסופר בחייו האישיים ובמפגשים עם משפחות נוספות.
הספר מתמקד במעמדה של “החברה השכולה", שנאלצת להתמודד לבדה עם אבלה הכבד והמיוחד, ללא תמיכת המסגרות התומכות במשפחתו האורגנית של החלל.
מעוף. סוף הוא התבוננות בתחנות הדעיכה האחרונות של אימו של המחבר. ייחודו של התיאור הוא שהבן, פיקי איש שלום, חווה את מסע סוף החיים הזה בלוויית ציפורים. הוא מוצא בהן נחמה וכוח והוא מתאר את חייהן, את חיוניותן ואת המחזוריות שבטבע שיש בה התחדשות וכליה. תיאורי טבע עשירים ולעתים סוערים נארגים בזיכרונות משפחתיים שקטים וברישומים עדינים של דעיכה.
"גלידים ירוקים. עלים מוקשים שמתקשים להפשיר מקרת הלילה הירושלמי, שזורים בנימי שיבה כסופים ועמוסים בגבישי קרח מתנצנצים. העלים חורקים מכפור. סדקים נפערים בהם ומאיימים לשבור. כרי רקפות מטוללות, ראשים של כלנית כפופים בהכנעה, ועכנאי שמחלפותיו הן עלי כותרת בסגול עכור וטיפות מאירות, מבריקות. כיסים של ערפל מקומי אופפים את נחל רפאים, מצטעפים סביב שלדג לבן־חזה, שנאלם דום בענן הלח והקר. הוא מביט מופתע לצדדים, עיניו משתדלות לחדור את הסמיכות המוכית, אך נכנע ללפיתתה, הוא ממתין שתחלוף, תדאה הלאה במורד הנחל. ראש של חוגלה בוקע מהענן והראש עטור בפריחת שקד ובזהרורי טל; טיפות שהפשירו ובורקות בדיוק כמו הצופית, שמרפרפת סביב עֲפַץ אֵלָה."
עורך הספר: דרור בורשטיין.
מעוף. סוף הוא התבוננות בתחנות הדעיכה האחרונות של אימו של המחבר. ייחודו של התיאור הוא שהבן, פיקי איש שלום, חווה את מסע סוף החיים הזה בלוויית ציפורים. הוא מוצא בהן נחמה וכוח והוא מתאר את חייהן, את חיוניותן ואת המחזוריות שבטבע שיש בה התחדשות וכליה. תיאורי טבע עשירים ולעתים סוערים נארגים בזיכרונות משפחתיים שקטים וברישומים עדינים של דעיכה.
"גלידים ירוקים. עלים מוקשים שמתקשים להפשיר מקרת הלילה הירושלמי, שזורים בנימי שיבה כסופים ועמוסים בגבישי קרח מתנצנצים. העלים חורקים מכפור. סדקים נפערים בהם ומאיימים לשבור. כרי רקפות מטוללות, ראשים של כלנית כפופים בהכנעה, ועכנאי שמחלפותיו הן עלי כותרת בסגול עכור וטיפות מאירות, מבריקות. כיסים של ערפל מקומי אופפים את נחל רפאים, מצטעפים סביב שלדג לבן־חזה, שנאלם דום בענן הלח והקר. הוא מביט מופתע לצדדים, עיניו משתדלות לחדור את הסמיכות המוכית, אך נכנע ללפיתתה, הוא ממתין שתחלוף, תדאה הלאה במורד הנחל. ראש של חוגלה בוקע מהענן והראש עטור בפריחת שקד ובזהרורי טל; טיפות שהפשירו ובורקות בדיוק כמו הצופית, שמרפרפת סביב עֲפַץ אֵלָה."
עורך הספר: דרור בורשטיין.
אני נכנסת לחדרים. חדר ההורים רחב הידיים שמתחבר לסלון בדלתות זזות, וממנו ניתן לצאת ל"מרפסת הגדולה" וגם להול הכניסה, למרפסת המטבח, לחדר ילדותנו ול"מרפסת הקטנה". אני זוכרת היטב את הזוויות שבהן ריצד האור שיצר פסים כסופים על הספות ועל האריחים, את צליל טריקת החלונות מהרוח, ואת חבלי הכביסה התלויים ברישול של שנים. אני מתיישבת לרגע ועוצמת עיניים. כשעוצמים עיניים התמונה מתבהרת. אני מדמיינת את מעמקי הזיכרון כמעיין תכלכל שופע מים זכים, ופסים של אור המתגנבים מבעד לסדקים בקירות משווים לו נוגה וזוהר. אין בו את החשכה הנמצאת בדרך כלל במעמקים, ומי שמצליח לחדור בעד השכבות ולהגיע לשם, הינו בר-מזל.
בממואר הנוסטלגי פסיעות רגל, שמדלג בין תל אביב של היום וזו של פעם, בשנות החמישים של המאה העשרים, שוזרת לנו צפי טימור את מסע הפרידה שלה מאמה האהובה. היא צוללת אל ילדותה ואל חייה של משפחה קטנה – אב, אם וזוג תאומות. בכתיבתה מתמודדת הסופרת עם שאלות של גבולות הזיכרון בכתיבה, של תעתועי הזיכרון המושיט ידיו לסיוע בזמן שהמציאות מתרחקת, ועם פירוקם של מבנים מחשבתיים יחד עם פירוק הבית שנותר לאחר מות האם, שמאפשר את החשיפה.
הדהוד הזיכרונות בין חדרי הבית שמהם עומדת הסופרת להיפרד, מביאים לטכניקת התכתבות במבנה ספרותי מרשים עם דמות בדיונית של ילדה צעירה בשנים, בת דמותה של הסופרת, החושפת בפני הקורא את ילדותה התמימה, במשפחתה הקטנה ואף מציגה את הייחודיות של גדילה והתפתחות לצד אחות תאומה. בת דמותה הקטנה שואלת שאלות ראשוניות על החיים ועל המוות, משילה את קליפות החיים הבוגרים ומאפשרת לכותבת לחזור להיות עצמה. להמתיק את הכאב ולחיות בהשלמה.
אני נכנסת לחדרים. חדר ההורים רחב הידיים שמתחבר לסלון בדלתות זזות, וממנו ניתן לצאת ל"מרפסת הגדולה" וגם להול הכניסה, למרפסת המטבח, לחדר ילדותנו ול"מרפסת הקטנה". אני זוכרת היטב את הזוויות שבהן ריצד האור שיצר פסים כסופים על הספות ועל האריחים, את צליל טריקת החלונות מהרוח, ואת חבלי הכביסה התלויים ברישול של שנים. אני מתיישבת לרגע ועוצמת עיניים. כשעוצמים עיניים התמונה מתבהרת. אני מדמיינת את מעמקי הזיכרון כמעיין תכלכל שופע מים זכים, ופסים של אור המתגנבים מבעד לסדקים בקירות משווים לו נוגה וזוהר. אין בו את החשכה הנמצאת בדרך כלל במעמקים, ומי שמצליח לחדור בעד השכבות ולהגיע לשם, הינו בר-מזל.
בממואר הנוסטלגי פסיעות רגל, שמדלג בין תל אביב של היום וזו של פעם, בשנות החמישים של המאה העשרים, שוזרת לנו צפי טימור את מסע הפרידה שלה מאמה האהובה. היא צוללת אל ילדותה ואל חייה של משפחה קטנה – אב, אם וזוג תאומות. בכתיבתה מתמודדת הסופרת עם שאלות של גבולות הזיכרון בכתיבה, של תעתועי הזיכרון המושיט ידיו לסיוע בזמן שהמציאות מתרחקת, ועם פירוקם של מבנים מחשבתיים יחד עם פירוק הבית שנותר לאחר מות האם, שמאפשר את החשיפה.
הדהוד הזיכרונות בין חדרי הבית שמהם עומדת הסופרת להיפרד, מביאים לטכניקת התכתבות במבנה ספרותי מרשים עם דמות בדיונית של ילדה צעירה בשנים, בת דמותה של הסופרת, החושפת בפני הקורא את ילדותה התמימה, במשפחתה הקטנה ואף מציגה את הייחודיות של גדילה והתפתחות לצד אחות תאומה. בת דמותה הקטנה שואלת שאלות ראשוניות על החיים ועל המוות, משילה את קליפות החיים הבוגרים ומאפשרת לכותבת לחזור להיות עצמה. להמתיק את הכאב ולחיות בהשלמה.
"להתבונן סביב, ללכוד את הרגעים ולתעד אותם. רגעים מרגשים, או עצובים, או מעוררי השראה. רגעים של תקווה, או של אומץ, או של פרידה וזיכרון. רגעים של צחוק ילדים, או בכי קורע לב. רגעים של רוך ואהבה, רגעים של אכזבה, או כאב, ותמיד עם תקווה לעולם טוב יותר. לתפוס את הרגעים ולכתוב אותם, אלו הסיפורים של חיי."
ספר מרתק, מטלטל, מצחיק ומשמח, מכאיב ובעיקר – מרגש.
אוצר מילים צלולות, מדויקות ונכונות, המכילות בתוכן מטמון משמעות של חיים שלמים, יפהפיים, מאתגרים, מורכבים, הולכים ומתפתחים בהתמדה.
ספר ייחודי ויוצא דופן המעניק לקוראו תהליך מהנה של קריאה, לימוד וחשיבה חדשה ורעננה מחוץ לקופסא, לצד ליטוף, חיוך וחיבוק, ועושר של חוויות ותובנות. ספר המחזק את האמון באדם ובעולם בתקופות מאתגרות.
"להתבונן סביב, ללכוד את הרגעים ולתעד אותם. רגעים מרגשים, או עצובים, או מעוררי השראה. רגעים של תקווה, או של אומץ, או של פרידה וזיכרון. רגעים של צחוק ילדים, או בכי קורע לב. רגעים של רוך ואהבה, רגעים של אכזבה, או כאב, ותמיד עם תקווה לעולם טוב יותר. לתפוס את הרגעים ולכתוב אותם, אלו הסיפורים של חיי."
ספר מרתק, מטלטל, מצחיק ומשמח, מכאיב ובעיקר – מרגש.
אוצר מילים צלולות, מדויקות ונכונות, המכילות בתוכן מטמון משמעות של חיים שלמים, יפהפיים, מאתגרים, מורכבים, הולכים ומתפתחים בהתמדה.
ספר ייחודי ויוצא דופן המעניק לקוראו תהליך מהנה של קריאה, לימוד וחשיבה חדשה ורעננה מחוץ לקופסא, לצד ליטוף, חיוך וחיבוק, ועושר של חוויות ותובנות. ספר המחזק את האמון באדם ובעולם בתקופות מאתגרות.
"אני מניח את התיק מול הדלת. משתדל לעמוד זקוף וחזק. תהיה רגע גבר. תהיה גבר רק לרגע. כבר יומיים שאני לא מצליח לעמוד זקוף. אני מכניס את המפתח לחור המנעול".
קובי, שגדל בפריפריה, הוא כיום שחקן תל אביבי. הוא מתבודד וחובב קהל, דעתן שמחפש דרך, איש צעיר שנפשו מבוגרת ממנו. ערב אחד, בסיומה של הצגת תיאטרון ורגע לפני הפריצה הגדולה בתפקיד ראשי בסרט, האורות כבים, המסך יורד, וקובי מקבל את הבשורה שאביו האלים התאבד. הם אומנם לא היו בקשר כבר שנים, ובכל זאת זיכרונות הילדות צפים ומאיימים להטביע אותו.
כדי להציל את עצמו, קובי יוצא אל המדבר הישראלי. בדרכו הוא פוגש את דויד, ילד שברח גם הוא מבית הרוס. יחד הם מחפשים לעצמם מקום.
דויד ואני הוא סיפור על כאב, על אהבה, על תיקון, על תקווה ועל חיפוש משמעות. יואב רותם, בן 27, נולד בכרכור. זהו ספרו הראשון.
"אני מניח את התיק מול הדלת. משתדל לעמוד זקוף וחזק. תהיה רגע גבר. תהיה גבר רק לרגע. כבר יומיים שאני לא מצליח לעמוד זקוף. אני מכניס את המפתח לחור המנעול".
קובי, שגדל בפריפריה, הוא כיום שחקן תל אביבי. הוא מתבודד וחובב קהל, דעתן שמחפש דרך, איש צעיר שנפשו מבוגרת ממנו. ערב אחד, בסיומה של הצגת תיאטרון ורגע לפני הפריצה הגדולה בתפקיד ראשי בסרט, האורות כבים, המסך יורד, וקובי מקבל את הבשורה שאביו האלים התאבד. הם אומנם לא היו בקשר כבר שנים, ובכל זאת זיכרונות הילדות צפים ומאיימים להטביע אותו.
כדי להציל את עצמו, קובי יוצא אל המדבר הישראלי. בדרכו הוא פוגש את דויד, ילד שברח גם הוא מבית הרוס. יחד הם מחפשים לעצמם מקום.
דויד ואני הוא סיפור על כאב, על אהבה, על תיקון, על תקווה ועל חיפוש משמעות. יואב רותם, בן 27, נולד בכרכור. זהו ספרו הראשון.
"ברגע אחד עוברים מולי, מטיחים בי אשמה, כל הימים שבהם ישבתי וחלמתי על הרגע הזה. מהרגע שבו התינוקת ההיא, בתי, יצאה מתוך גופי וביקשתי לאחוז בה ואמרו לי, 'לא כדאי' ו'עדיף שלא' ו'זה לטובתך, תאמיני לנו,' והוציאו אותה מהחדר, בזמן שבכיתי בקול של אישה זרה, שלא הכרתי."
שמונה־עשרה שנה אחרי שמסרה את בתה לאימוץ, ענת מקבלת את הטלפון המיוחל. הילדה שלה, לה המתינה בסבלנות כל כך הרבה שנים, פתחה את תיק האימוץ ומבקשת לפגוש אותה. הרגע המתוק־מבעית מעלה בה זיכרונות, שמתלקחים במהירות ושולחים אותה לבחון את חייה, את הבחירות שעשתה ואת האירועים שבהם ניטלה ממנה השליטה.
ציפור כלואה הוא ספר אמיץ ונוגע ללב על הקלפים שהחיים מחלקים לנו ועל האומנות שבה כל אחד מאיתנו מעצב לעצמו את החיים. זהו ספר על אימהות, אהבה, הגשמה והבנה שכל פעולה שנעשה תשפיע על חיי הסובבים אותנו. וזה בעיקר ספר על אהבה ראשונית ובסיסית של אם לבתה.
ענת זיו רושני היא אישה מלאת חיים. בצעירותה נפלה קורבן לאלימות, ובעזרת כוחות־העל שלה (ועזרה של אנשים וארגונים טובים), למדה איך לקום כעוף החול, להשתקם, למלא את חייה בעשייה, באהבה, בתמיכה ובעזרה לאחרים הזקוקים לכך. ענת היא אמא לשלושה ילדים ומתגוררת בתל אביב.
"ברגע אחד עוברים מולי, מטיחים בי אשמה, כל הימים שבהם ישבתי וחלמתי על הרגע הזה. מהרגע שבו התינוקת ההיא, בתי, יצאה מתוך גופי וביקשתי לאחוז בה ואמרו לי, 'לא כדאי' ו'עדיף שלא' ו'זה לטובתך, תאמיני לנו,' והוציאו אותה מהחדר, בזמן שבכיתי בקול של אישה זרה, שלא הכרתי."
שמונה־עשרה שנה אחרי שמסרה את בתה לאימוץ, ענת מקבלת את הטלפון המיוחל. הילדה שלה, לה המתינה בסבלנות כל כך הרבה שנים, פתחה את תיק האימוץ ומבקשת לפגוש אותה. הרגע המתוק־מבעית מעלה בה זיכרונות, שמתלקחים במהירות ושולחים אותה לבחון את חייה, את הבחירות שעשתה ואת האירועים שבהם ניטלה ממנה השליטה.
ציפור כלואה הוא ספר אמיץ ונוגע ללב על הקלפים שהחיים מחלקים לנו ועל האומנות שבה כל אחד מאיתנו מעצב לעצמו את החיים. זהו ספר על אימהות, אהבה, הגשמה והבנה שכל פעולה שנעשה תשפיע על חיי הסובבים אותנו. וזה בעיקר ספר על אהבה ראשונית ובסיסית של אם לבתה.
ענת זיו רושני היא אישה מלאת חיים. בצעירותה נפלה קורבן לאלימות, ובעזרת כוחות־העל שלה (ועזרה של אנשים וארגונים טובים), למדה איך לקום כעוף החול, להשתקם, למלא את חייה בעשייה, באהבה, בתמיכה ובעזרה לאחרים הזקוקים לכך. ענת היא אמא לשלושה ילדים ומתגוררת בתל אביב.
כשהיה בכיתה י"א, איתן הותקף בגן ציבורי סביב פרשייה מסתורית ואלימה. כיום, כשהוא כבר גבר צעיר שעבר כמה דברים בחיים, העבר תוקף אותו שוב. הוא בכלל מתכנן טיול לג'ונגל שבברזיל, ומנסה להבין מה לעשות עם החתול שלו יחזקאל, אבל חבר מהתיכון יוצר איתו קשר ומעלה באוב את דמותה החידתית של נאווה, החוקרת תעלומה מזעזעת.
בעוד הוא מתערפל בין זיכרונות אמיתיים לטראומות והזיות, איתן מוצא עצמו מיטלטל ברצף של אירועים בלתי שגרתיים, הכוללים את אהבתו הראשונה, לימור, ובחור כריזמטי בשם נתנאל, המוביל אותו לעבר תשוקה ואובססיה. לכל אלו מתווספים תרמיל טיגריס, יהודה החולירע וסקס מזדמן, והכול תוך שבועיים.
בספרה נחש בריח מפגינה עילית שייר יכולת מרהיבה בעיצוב תודעה של אי בהירויות, סתירות והדחקות. במהלך מרגש ומסעיר של פענוח, פורש בפנינו הספר מורכבות נפשית, אנושית וחברתית, בסצנות רוויות מתח, הומור ותעוזה, שחלקן לא נראו קודם בספרות העברית.
כשהיה בכיתה י"א, איתן הותקף בגן ציבורי סביב פרשייה מסתורית ואלימה. כיום, כשהוא כבר גבר צעיר שעבר כמה דברים בחיים, העבר תוקף אותו שוב. הוא בכלל מתכנן טיול לג'ונגל שבברזיל, ומנסה להבין מה לעשות עם החתול שלו יחזקאל, אבל חבר מהתיכון יוצר איתו קשר ומעלה באוב את דמותה החידתית של נאווה, החוקרת תעלומה מזעזעת.
בעוד הוא מתערפל בין זיכרונות אמיתיים לטראומות והזיות, איתן מוצא עצמו מיטלטל ברצף של אירועים בלתי שגרתיים, הכוללים את אהבתו הראשונה, לימור, ובחור כריזמטי בשם נתנאל, המוביל אותו לעבר תשוקה ואובססיה. לכל אלו מתווספים תרמיל טיגריס, יהודה החולירע וסקס מזדמן, והכול תוך שבועיים.
בספרה נחש בריח מפגינה עילית שייר יכולת מרהיבה בעיצוב תודעה של אי בהירויות, סתירות והדחקות. במהלך מרגש ומסעיר של פענוח, פורש בפנינו הספר מורכבות נפשית, אנושית וחברתית, בסצנות רוויות מתח, הומור ותעוזה, שחלקן לא נראו קודם בספרות העברית.
רומן גסלר, נולד בשם אברהם גוטר, בשנת 1937 בביילסקו, עיירה קטנה באזור סיליסיה שבפולין. הוא איבד את אמו בהיותו תינוק, בתחילתה של מלחמת העולם השנייה. גסלר שרד את השואה ובספרו הוא מתאר את בריחתו במהלך המלחמה בפולין, אוקראינה, הונגריה ורומניה; את מאבקו האישי להתגבר על השפעות המלחמה ואת סיפור חייו הצבעוני כצנחן, איש מחשבים ואיש משפחה. גסלר מחזיק בתואר שני מאוניברסיטת אדלפי שבניו יורק. יש לו ארבעה ילדים וארבעה עשר נכדים והוא מתגורר כיום בתל אביב.
רומן גסלר, נולד בשם אברהם גוטר, בשנת 1937 בביילסקו, עיירה קטנה באזור סיליסיה שבפולין. הוא איבד את אמו בהיותו תינוק, בתחילתה של מלחמת העולם השנייה. גסלר שרד את השואה ובספרו הוא מתאר את בריחתו במהלך המלחמה בפולין, אוקראינה, הונגריה ורומניה; את מאבקו האישי להתגבר על השפעות המלחמה ואת סיפור חייו הצבעוני כצנחן, איש מחשבים ואיש משפחה. גסלר מחזיק בתואר שני מאוניברסיטת אדלפי שבניו יורק. יש לו ארבעה ילדים וארבעה עשר נכדים והוא מתגורר כיום בתל אביב.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
