הביקורות של עינב

ספר יפה

ספר טוב ממש, כל כך אהבתי את מייקי ולירן

מושלם בטירוף

מושלם בטירוף

ספר מדהים פשוט מדהים

וואו. ספר ממש יפה, באמת. מרתק.

לפני שאדבר על הספר, אדבר על השירות. הזמנתי אתמול וזה הגיע אליי היום!!!!! כשזה הגיע הייתי בשוקק! איך זה הגיע כל כך מהר??!! וואו שירות מהמם באמת זמן הגעה ממש מהיר (ממש ממש ממש ממש מהיר). אוקיי עכשיו על הספר - ספר ממש יפה ומותח סיימתי אותו בכמה שעות, מחכה לספר הבא 😍

ספר די יפה, אבל לא כל כך אהבתי את הסוף עם נועה וקובי

נחמד

נחמד, ספריה הקודמים של סמנתה היו יותר טובים בעיניי

איכ היה טוב עד שלב מסויים ספר גרוע

משעמם

לא אהבתי את הספר בכלל, ואסביר למה. כמו שכתוב בתקציר, לספר יש שני חלקים- חלק ראשון סיפורים קצרים, חלק שני סיפור בהמשכים. כשנכנסתי אל האתר וקראתי את הפרק הראשון, הוא יצר לי רושם שונה מאיך שהספר באמת. החלק הראשון משעמם למדי, ולא נקדיש לו יותר מדי מילים. יש בו כל מיני סיפורי אהבה קצרים. מתוך 63 סיפורי אהבה קראתי 21 ומרוב שעמום וציפייה לחלק השני, דילגתי על הסיפורים שנשארו. החלק השני מספר על אוריאן, שמשחקת משחק עם האקסים שלה, עידו ודולב. היא גורמת לשניהם להתאהב בה מחדש, מה שאגב, קורה בקלות רבה, ולאחר מכן יוצאת עם שניהם בנפרד ומנסה לגרום להם להתאהב בה אפילו עוד, להזכיר להם זכרונות שלהם ביחד, היא עושה את זה בכל מיני דרכים, בין אם זה ללבוש את השמלה שההוא אוהב, ובין אם זה ללכת למקום שיזכיר זכרונות להוא. בתחילת המשחק דולב ועידו לא מודעים שהם מתחרים אחד בשני, אך לאחר כמה פרקים, הם מגלים את זה, כמובן מתעצבנים עליה אך ממשיכים במשחק מסיבה לא מובנת. לא אהבתי את הדמויות, וגם אם היו כאלה שאהבתי, הסיפור גרם לי לשנות את דעתי. אז למה אני שונאת את הדמויות? אוריאן- משחקת ברגשות של עידו ודולב כאילו הם צעצוע שיכול לשעשע אותה. אני לא אוהבת את הרצון שלה להכאיב לאנשים שאוהבים אותה. עידו ודולב מאוהבים בה עד מעל הראש והיא מודעת לזה. לפי הסופרת, שמתארת לנו את הזכרונות של כל הזוגות הללו, היא גם אהבה אותם פעם. ובכל זאת היא בוחרת להכאיב להם. רוצים לדעת על עוד סיבות שאני שונאת אותה? א.ס (ראו למטה) עידו- בהתחלה אהבתי אותו. הוא היה נשמע כמו החבר המושלם, ורציתי שהוא יהיה עם אוריאן (בהתחלה לא הבנתי שאוריאן מגעילה), אבל לקראת הסוף הוא נהיה אובססיבי אליה בצורה מוגזמת. דולב- אולי קצת פחות, אבל עדיין, כמו עידו, לקראת הסוף הוא נהיה אובססיבי אל אוריאן. טוב אז כנראה לא הבנתם למה אני כל כך לא התחברתי לספר הזה, אבל זה בגלל שלא קראתם אותו. לכן, אני עכשיו אתן עוד קצת הסברים, אבל עם ספויילר, לכן כל מי שאי פעם רוצה/ירצה לקרוא את הספר (טעות נוראית), שייצא מהתגובה כדי לא לראות מה אני כותבת. **אזהרת ספויילר (א.ס) דמות נוספת שעליה מגלים בפרקים האחרונים: ניר, חבר של אוריאן. אז כן, מסתבר שיש לה חבר שטס לחו"ל לעבוד בחברה כלשהי, ובזמן הזה, כדי לשעשע את עצמה ולא לחשוב עליו כל היום, ולמות מגעגועים, היא הולכת ומשחקת משחק עם שני האקסים שלה. סך הכול דבר הגיוני ונורמטיבי לגמרי, לא? בפרקים האחרונים, כאשר מגלים על ניר, מבינים שהוא חזר מחו"ל ועבר תאונה, והוא בבית חולים. אוריאן הולכת אליו, הוא מנשק אותה, היא מנשקת אותו. יש שם בכי, הרבה בכי. בזמן הזה; דולב- מחכה בחוץ. עידו- חושב שמשהו לא בסדר עם אוריאן כי היא לא עונה לו כבר כמה ימים, הולך לביתה וכאשר אמה של אוריאן אומרת לו שהיא בבית חולים, הוא לא נותן לה לסיים את המשפט וכבר נוסע לשם. דולב ועידו נכנסים לחדר של ניר ורואים שם את אוריאן ואת ניר מחובקים. הספר נגמר כאשר ניר מציע נישואין לאוריאן, היא מסכימה, ועידו חושב על זה שהוא לאורך כל הזמן חשב שהוא יהיה האחד שיחיה עם אוריאן לשארית חייו. לא אהבתי את זה שבמשך כל הזמן הזה, היה לאוריאן חבר. ובגלל שהיה לה חבר כל הזמן הזה, אני מוצאת אותה מגעילה בעיניי. לסיכום- ספר לא מומלץ.