ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יעל אפשטיין

איריס שפירא ילון

הכתיבה באה לה בקלות; היא כותבת במיטה ויש שירים שמפריעים לה לישון; והיא אוהבת לקנות ספרים במבצע. איריס שפירא ילון ("כל שלמדתי, למחוק - זר פראי") עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • שירי זלדה.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • כתבתי טיוטת ספר פרוזה אחד בשנת 2001, על מסע תרמילאים לדרום אמריקה, בו הכרתי את אהבת חיי. ואז שלחתי להוצאות, נעניתי שזו כתיבת זרם תודעה והיא אינה מסחרית. הנחתי לזה.
  • ספר שתקחי לאי בודד?
  • צילה של הרוח/ קרלוס רואיס סאפון
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • חוף ים פרטי, עדיף קל"ב, שאוכל לחזור לישון בבית במיטה שלי, לצד אהובי.
  • כשאת תקועה בכתיבה, מה עובד בשבילך?
  • לשמחתי, אני סובלת מהבעיה ההפוכה. הכתיבה באה לי בקלות, כפי שכתבתי בשיר 'אני מתחילה מהסוף' שפורסם במוסף הספרות בעיתון הארץ (חלום שהתגשם!). אני "משפריצה שירים כמו עיטוש" ואחר כך מלטשת אותם. למדתי (ועדיין לומדת) להשיל את המיותר, לזקק ולדייק את קולי האותנטי - בכתיבה ובחיים. ומכאן גם נבע שם ספרי (הלקוח מהשיר האחרון בספר), להזכיר לי זאת כל הזמן – ללמוד, להתפתח ואז למחוק, להיפרד מקצוות מיותרים ולהשאיר מקום לחדש. מערכות יחסים וחיבורים מעוררים בי השראה - עם אנשים אחרים, עם עצמי, עם הטבע והחיבור לנשגב.
  • כמה ספר חדש צריך לעלות?
  • הלוואי וספרים היו מופיעים ברשימת הקניות והסידורים, לצד מזון, חומרי ניקוי והלבשה. בעיניי, ספרים הם הזנה לנפש ומתן תוקף לרגשות, חשיבותם עצומה. בכלכלה הקלאסית, ברוב המקרים, ככל שמחיר הספר נמוך יותר, הביקוש גובר, אך כמובן שיש לשמור כאן שיווי משקל של הוגנות ליוצרים ולכל העלויות. כרוכשת, אני אוהבת לרכוש במבצעים.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • אופתע, ואנסה לשכנע אותו במקביל לרכוש מקצוע פרקטי. קל יותר להיות סופר/משורר כשיש לך הכנסה נוספת.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה הרבה יותר טעימה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • כתיבה פואטית ארוטית... לפני או אחרי מעשה אהבה.
  • מתי ואיפה את כותבת?
  • כותבת הכי טוב בחדר השינה. במיטה באמצעות הטלפון או הלפטופ. זכיתי שהנביעה ממני נמשכת, כמעט כל יום יוצא ממני שיר. יש שירים שמפריעים לי לישון, כי הם משתוללים ורוצים להשמיע קולם. בהתחלה הייתי קמה באמצע הלילה ורושמת. היום, אני שמה להם גבול. גם אם יאבדו בלילה, יבואו אחרים ביום. אני מלקטת רגעים קטנים בחיים ומבקשת לשהות בהם בנוכחות מלאה ולתת להם תוקף וביטוי מזוקק במלים. רושמת לי את קצה החוט בטלפון ואחר כך מתפנה לפתח את זה לשיר.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות. יש מצב?
  • אין מצב, לא רואה עצמי אוכלת עין של פרה, מחזיקה מעמד בשיווי משקל על בול עץ או מתנתקת מהטלפון.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • בטח! ונראה לי שזה יהיה מקסים. אשמח להצעות.
  • עם איזו דמות מרומן היית מנהלת רומן?
  • עם רט באטלר מחלף עם הרוח (למרות אופיו).
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • לתקופת קום המדינה. מסקרן אותי להרגיש את תחושת החלוציות.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • הדלאי למה, לפגישה אישית. פגשתי אותו כקהל באלף הקודם, כשהגיע לארץ ונותר בי טעם של עוד.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • אופוריה נפלאה! לספרי הראשון ערכתי השקה חגיגית בתיאטרון יפו, ומכוונת שגם הספרים הבאים יזכו לחגיגות משלהם. ספר חדש הוא הזדמנות להגיע למקומות ואנשים חדשים. מתרגשת למשל, מגבר ששלח לי תמונה של צילום דף מספרי שצירף למתנת יום הולדת לאהובתו, או אנשים שכתבו לי בזמן המלחמה, שהשירים שלי העניקו להם רגעי נחמה ורוך. כאשת קריירה בכירה בעולם עסקי גברי, לא פשוט עבורי להוציא ספר חשוף, לספק הצצה לעולמי הנשי הפנימי האינטימי. יש רגעים שבא לי להתחבא מתחת לשולחן, כשאנשים זרים מחטטים בתוך המקומות העדינים שלי. ומנגד, רגעים שאני מתפוצצת מגאווה ושמחה על הדרך שעברתי, על הבשלות להצהיר ברשות הרבים – 'זו אני, על כל חלקיי', מלווה ברצון לחלוק מהתובנות שליקטתי במסעי, עם אחרים. הקשר עם הקוראים משמעותי והוא כרוח גבית מלטפת כנפיים, להמשיך לעוף ולהיחשף.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • מהבוקר עד מאוחר בערב ביממה אחת, עד שכאבו לי הידיים מההקלדה.
  • כושר גופני, מה את עושה בעניין?
  • פילאטיס (בספרי כלול שיר 'תובנות משיעור פילאטיס', שזכה להתייחסות מחמיאה מד"ר אילן ברקוביץ), הליכה ברגל ברחבי גבעתיים, ופעם בארבע שנים – צפייה נמרצת מהספה בשידורי האולימפיאדה.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • מדי פעם ספרים רומנטיים, שאבי ז"ל היה קורא להם "רומנים למשרתות" וספרי העצמה אישית. בסך הכל – קריאת ספר אינה בזבוז זמן בעיניי, היא הזמנה למסע, קליל או עמוק, ואני מתענגת על האפשרות להניח סימניה ולחזור אליו, לכל חלק שאבחר בו, בזמן אחר (הייתי שמחה לאפשרות הזו, גם מחוץ לדפי הספר).