חגי ארליך, מבכירי ההיסטוריונים של אתיופיה, ומי שגידל דורות של מזרחנים בישראל, מתאר את הרפתקאות מחקריו מראשית הדרך בשנות ה־60 ועד ימינו.
הוא שב ומזכיר כי "אין היסטוריה, יש היסטוריונים", ושכל מה שקרה נדון לשכחה, אלא אם כן ייחשף על־ידי ההיסטוריון. בלעדיו ההיסטוריה פגה. ארליך פורש את חייו בין הקמפוסים של תל־אביב, ירושלים, אדיס אבבה, לונדון וארה"ב ומתאר את עבודתו כהרפתקת איסוף מרתקת, כחוויית כתיבה כִּבדת אחריות, ואת השפעת מחקריו על אנשי המעשה. בתוך כך נידונים פרקי יסוד בתולדות אתיופיה, הארץ המסתורית, ושל המזרח הערבי הנע ממשבר למשבר. בין השיטין ניתן גם להציץ לעולם רווי התככים במגדלי השן האוניברסיטאיים, למתח השורר בתוכם בין אלה העוסקים במלאכה, לאלה העוסקים בדברים אחרים.
חגי ארליך, מבכירי ההיסטוריונים של אתיופיה, ומי שגידל דורות של מזרחנים בישראל, מתאר את הרפתקאות מחקריו מראשית הדרך בשנות ה־60 ועד ימינו.
הוא שב ומזכיר כי "אין היסטוריה, יש היסטוריונים", ושכל מה שקרה נדון לשכחה, אלא אם כן ייחשף על־ידי ההיסטוריון. בלעדיו ההיסטוריה פגה. ארליך פורש את חייו בין הקמפוסים של תל־אביב, ירושלים, אדיס אבבה, לונדון וארה"ב ומתאר את עבודתו כהרפתקת איסוף מרתקת, כחוויית כתיבה כִּבדת אחריות, ואת השפעת מחקריו על אנשי המעשה. בתוך כך נידונים פרקי יסוד בתולדות אתיופיה, הארץ המסתורית, ושל המזרח הערבי הנע ממשבר למשבר. בין השיטין ניתן גם להציץ לעולם רווי התככים במגדלי השן האוניברסיטאיים, למתח השורר בתוכם בין אלה העוסקים במלאכה, לאלה העוסקים בדברים אחרים.
ים סוף הוא אחד הנתיבים החשובים בתבל. הוא הגשר הימי הראשי בין חלקו הצפוני של העולם לחלקו הדרומי. עברו ועוברים בו מוצרי סחר, שאיפות אסטרטגיות, אינטרסים גלובליים ועוד. פתיחת תעלת סואץ לפני כ-150 שנים הפכה את ים סוף לציר חשוב של תמורות בעת החדשה. עם זאת, ים סוף היה ונשאר "ים עצוב", בייחוד ביחס לאחיו הגדול, הים התיכון. הים-התיכון, "הים הגדול ורחב הידיים", נתן השראה למלומדים ומשוררים; הוא היה ונשאר מושא של סקרנות מאז ראשית האנושות. הים התיכון היה הים השמח, הנדיב, המעתיר כול טוב על היושבים לחופיו, מגשר ביניהם, תורם לחייהם. ים סוף נותר בשוליים, אח קטן ועצוב. הוא עטור מדבריות ושום נחל איתן אינו זורם אליו. העמים לחופיו התרחקו ומתרחקים ממנו. לגביהם היה יותר מכשול מאשר גשר. את ים סוף חצו יותר פליטים מאשר סוחרים, ואת חלקם הטביע בין גליו חסרי המנוח.
ים סוף, הים העצוב הוא ניסיון חלוצי ללמוד מחדש ולתמצת את תולדותיו מימי קדם עד ימינו אנו. חגי ארליך מבקש לדון בים זה כמכלול היסטורי, כזירה שבה הוכרעו גורלות של עמים ותרבויות, שבה התחוללו מאבקים הרי גורל בין מזרח למערב, שבה נולדו דתות והתמודדו זו עם זו. הספר ארוג כמקלעת של פרקים המתחברים לכדי היסטוריה חשובה לשלל העמים שלחופי הים, באותה מידה שהם מבוא להבנת מפגש האינטרסים הגלובליים, מפגש המתרחש בים זה ובסביבתו בימינו אנו.
חגי ארליך הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב. פרסם שורה ארוכה של מחקרים על ארצות ים סוף והנילוס, לצד שלל ספרי לימוד על ההיסטוריה של אזורנו בעת החדשה. ארליך הוא דוקטור מטעם אוניברסיטת לונדון; חתן פרס לנדאו למדעי הרוח של מפעל הפיס לשנת 2010.
ים סוף הוא אחד הנתיבים החשובים בתבל. הוא הגשר הימי הראשי בין חלקו הצפוני של העולם לחלקו הדרומי. עברו ועוברים בו מוצרי סחר, שאיפות אסטרטגיות, אינטרסים גלובליים ועוד. פתיחת תעלת סואץ לפני כ-150 שנים הפכה את ים סוף לציר חשוב של תמורות בעת החדשה. עם זאת, ים סוף היה ונשאר "ים עצוב", בייחוד ביחס לאחיו הגדול, הים התיכון. הים-התיכון, "הים הגדול ורחב הידיים", נתן השראה למלומדים ומשוררים; הוא היה ונשאר מושא של סקרנות מאז ראשית האנושות. הים התיכון היה הים השמח, הנדיב, המעתיר כול טוב על היושבים לחופיו, מגשר ביניהם, תורם לחייהם. ים סוף נותר בשוליים, אח קטן ועצוב. הוא עטור מדבריות ושום נחל איתן אינו זורם אליו. העמים לחופיו התרחקו ומתרחקים ממנו. לגביהם היה יותר מכשול מאשר גשר. את ים סוף חצו יותר פליטים מאשר סוחרים, ואת חלקם הטביע בין גליו חסרי המנוח.
ים סוף, הים העצוב הוא ניסיון חלוצי ללמוד מחדש ולתמצת את תולדותיו מימי קדם עד ימינו אנו. חגי ארליך מבקש לדון בים זה כמכלול היסטורי, כזירה שבה הוכרעו גורלות של עמים ותרבויות, שבה התחוללו מאבקים הרי גורל בין מזרח למערב, שבה נולדו דתות והתמודדו זו עם זו. הספר ארוג כמקלעת של פרקים המתחברים לכדי היסטוריה חשובה לשלל העמים שלחופי הים, באותה מידה שהם מבוא להבנת מפגש האינטרסים הגלובליים, מפגש המתרחש בים זה ובסביבתו בימינו אנו.
חגי ארליך הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב. פרסם שורה ארוכה של מחקרים על ארצות ים סוף והנילוס, לצד שלל ספרי לימוד על ההיסטוריה של אזורנו בעת החדשה. ארליך הוא דוקטור מטעם אוניברסיטת לונדון; חתן פרס לנדאו למדעי הרוח של מפעל הפיס לשנת 2010.
שלוש־עשרה תפניות עבר האזור שלנו עד שהגיע אל הכאוס הנוכחי. מספר ביש־מזל. המזרח התיכון, המשבר הגדול מאז מוחמד מתמצת את תולדותיו הסוערות של האזור לאורך הדרך הנפתלת, בואכה "האביב הערבי". אין בספר זה יומרה לחזות פני עתיד, אלא רק לנסות להבין ולהסביר מה קרה, איך קרה, מהם שורשיה של הוויית ימינו: אילו תמורות התחוללו בחברות הערביות והאסלאמיות, כיצד הן היטלטלו מתפנית אל תפנית ואיך הנהיגו עצמן עד המבוך האכזרי שאליו נקלעו בימינו. בלשון נקייה ובהירה ובעזרת שלל תובנות פורש לפנינו המחבר את פרקי העת החדשה: החל מראשיתה של ההתחדשות המודרנית, עבור בציפיות אדירות למחר עטור תהילה ועד לחברות המתעללות בעצמן ופניהן אלי האתמול. ההתבוננות בקווי המתאר של העבר הקרוב לא מפוגגת את ענני האבק שסביבנו, היא רק מבהירה את התוואי שבו עבר האזור ומאפשרת, אולי, הבנה טובה יותר של עוצמת המשבר הנוכחי. מבעד לתמונות החורבן וממעמקי הייאוש מבצבצת לה קרן של תקווה, שגם אותה ניתן לראות רק על רקע פיתולי הדרך.
פרופסור אמריטוס חגי ארליך, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, כתב ספרי לימוד ופרסם שלל ספרי מחקר, בהם: ״דורות של מרי, סטודנטים ואוניברסיטאות במזרח התיכון״, האו"פ, 2012 ; .Students and University in Twentieth Century Egyptian Politics", London 1989
שלוש־עשרה תפניות עבר האזור שלנו עד שהגיע אל הכאוס הנוכחי. מספר ביש־מזל. המזרח התיכון, המשבר הגדול מאז מוחמד מתמצת את תולדותיו הסוערות של האזור לאורך הדרך הנפתלת, בואכה "האביב הערבי". אין בספר זה יומרה לחזות פני עתיד, אלא רק לנסות להבין ולהסביר מה קרה, איך קרה, מהם שורשיה של הוויית ימינו: אילו תמורות התחוללו בחברות הערביות והאסלאמיות, כיצד הן היטלטלו מתפנית אל תפנית ואיך הנהיגו עצמן עד המבוך האכזרי שאליו נקלעו בימינו. בלשון נקייה ובהירה ובעזרת שלל תובנות פורש לפנינו המחבר את פרקי העת החדשה: החל מראשיתה של ההתחדשות המודרנית, עבור בציפיות אדירות למחר עטור תהילה ועד לחברות המתעללות בעצמן ופניהן אלי האתמול. ההתבוננות בקווי המתאר של העבר הקרוב לא מפוגגת את ענני האבק שסביבנו, היא רק מבהירה את התוואי שבו עבר האזור ומאפשרת, אולי, הבנה טובה יותר של עוצמת המשבר הנוכחי. מבעד לתמונות החורבן וממעמקי הייאוש מבצבצת לה קרן של תקווה, שגם אותה ניתן לראות רק על רקע פיתולי הדרך.
פרופסור אמריטוס חגי ארליך, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, כתב ספרי לימוד ופרסם שלל ספרי מחקר, בהם: ״דורות של מרי, סטודנטים ואוניברסיטאות במזרח התיכון״, האו"פ, 2012 ; .Students and University in Twentieth Century Egyptian Politics", London 1989
כיצד הצליחה אתיופיה לעמוד מול האימפריאליזם האירופי בשיא תוקפנותו? איך שמרה על עצמאותה בשעה שרוב החברות באפריקה ובאסיה קרסו מולו? מהי התרבות שאפשרה הישגים כאלה? ניצחונה של אתיופיה מגולל את סיפורו של הגיבור הלאומי, ראס אלולה, מי שמזוהה עד היום עם ההישגים והניצחונות.
ראס אלולה שהוגדר בזמנו על ידי הבריטים כ”גנראל הגדול של אפריקה” ניצח בכעשרה קרבות שחרצו את גורל ארצו. מצרים שלחה צבאות בהדרכה מערבית והם הוכו על ידי האתיופים לפי חרב. בסודאן צמחה מדינת אסלאם קנאי, שאיימה לאסלם את אתיופיה הנוצרית וכשלה.
האיטלקים ניסו להשתלט על אתיופיה והובסו, פעם ב-1887 ולבסוף ב-1896. בזכות ניצחונותיה, ניצחונותיו של ראס אלולה, נכנסה הקיסרות האתיופית למאה העשרים כישות עצמאית, ריבונית לכול דבר.
ראס אלולה היה בן איכרים שהצליח לעשות דרכו במעלה הסולם החברתי-פוליטי ולהפוך לדמות מרכזית בקיסרות האתיופית. הספר משחזר את דרכו מהכפר הנידח לכותרות הראשיות, ומשם בחזרה לסוף אלים בשולי הדרך. בסיפורו נשזרו יריבויות, שנאות וקְנאות, לצד נאמנויות אישיות ואמונות דתיות. חולשות אנוש וחוזקותיו.
זהו סיפור המשקף את פניה של חברה נוצרית מסורתית – בעלת זיקה ישירה לתנ”ך העברי – שהיו לה היכולות, ההשראה, והכלים לשרוד התקפות חוזרות ונשנות ולנצח. לרבים בישראל, כולל למי שעלו מאתיופיה ולצאצאיהם, מזוהה הארץ ההיא עם בערות וחולשה. זהו דימוי כוזב.
ניצחונה של אתיופיה מתאר את אתיופיה כמדינה ייחודית, מדינה בעלת תרבות עתיקה ועשירה, מוסדות שלטון יעילים ויכולת ניצול מרשימה של משאבים חומריים ורוחניים שאפשרה לה להתמודד בהצלחה עם איומים גדולים ביותר.
כיצד הצליחה אתיופיה לעמוד מול האימפריאליזם האירופי בשיא תוקפנותו? איך שמרה על עצמאותה בשעה שרוב החברות באפריקה ובאסיה קרסו מולו? מהי התרבות שאפשרה הישגים כאלה? ניצחונה של אתיופיה מגולל את סיפורו של הגיבור הלאומי, ראס אלולה, מי שמזוהה עד היום עם ההישגים והניצחונות.
ראס אלולה שהוגדר בזמנו על ידי הבריטים כ”גנראל הגדול של אפריקה” ניצח בכעשרה קרבות שחרצו את גורל ארצו. מצרים שלחה צבאות בהדרכה מערבית והם הוכו על ידי האתיופים לפי חרב. בסודאן צמחה מדינת אסלאם קנאי, שאיימה לאסלם את אתיופיה הנוצרית וכשלה.
האיטלקים ניסו להשתלט על אתיופיה והובסו, פעם ב-1887 ולבסוף ב-1896. בזכות ניצחונותיה, ניצחונותיו של ראס אלולה, נכנסה הקיסרות האתיופית למאה העשרים כישות עצמאית, ריבונית לכול דבר.
ראס אלולה היה בן איכרים שהצליח לעשות דרכו במעלה הסולם החברתי-פוליטי ולהפוך לדמות מרכזית בקיסרות האתיופית. הספר משחזר את דרכו מהכפר הנידח לכותרות הראשיות, ומשם בחזרה לסוף אלים בשולי הדרך. בסיפורו נשזרו יריבויות, שנאות וקְנאות, לצד נאמנויות אישיות ואמונות דתיות. חולשות אנוש וחוזקותיו.
זהו סיפור המשקף את פניה של חברה נוצרית מסורתית – בעלת זיקה ישירה לתנ”ך העברי – שהיו לה היכולות, ההשראה, והכלים לשרוד התקפות חוזרות ונשנות ולנצח. לרבים בישראל, כולל למי שעלו מאתיופיה ולצאצאיהם, מזוהה הארץ ההיא עם בערות וחולשה. זהו דימוי כוזב.
ניצחונה של אתיופיה מתאר את אתיופיה כמדינה ייחודית, מדינה בעלת תרבות עתיקה ועשירה, מוסדות שלטון יעילים ויכולת ניצול מרשימה של משאבים חומריים ורוחניים שאפשרה לה להתמודד בהצלחה עם איומים גדולים ביותר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
