ניקול קראוס

צילום:Bengt Oberger

ניקול קראוס

ניקול קראוס (נולדה ב-1974) היא סופרת יהודיה-אמריקנית. קראוס נולדה ב-1974 בלונג איילנד. היא בוגרת אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת אוקספורד. בשנות ה-20 לחייה החלה לכתוב שירה, אך זנחה את התחום ועברה לכתיבת פרוזה. סיפרה הראשון, "Man Walks Into a Room", יצא לאור בשנת 2002, והיה מועמד לפרס הספרות של העיתון לוס אנג'לס טיימס. תרגומו לעברית ראה אור בשנת 2008 בהוצאת זמורה ביתן בשם "אדם נכנס לחדר". ספרה השני, "The History of Love", יצא לאור בשנת 2005, והיה מועמד לפרס Orange לספרות נשים לשנת 2006. הוא תורגם לעברית בשנת 2006 תחת השם "תולדות האהבה", והיה לרב מכר בישראל. ב-2010 יצא ספרה השלישי, "Great House", הוא ראה אור בעברית בשם "בית גדול" בהוצאת מחברות לספרות בשנת 2011. ב-2004 נישאה לסופר ג'ונתן ספרן פויר, ולזוג נולדו שני ילדים. ב-2014 נפרדו השניים.

סיפורה של לילי דה יונג

ג'נט בנטון
(15 דירוגים)
ספר לכל2018פרוזה תרגום336 עמ' מודפסים
דיגיטלי44
מודפס83.3
סיפורה של לילי דה יונג
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
83.3 מחיר מוטבע על הספר 98
אישה צעירה מוצאת את האהבה הגדולה של חייה. אלא שכאשר היא יולדת במוסד לאימהות לא נשואות בפילדלפיה של שנת 1883, נאמר לה שהיא חייבת לוותר על בתה כדי להימנע מחיי עוני ובושה. אבל היא בוחרת להשאיר אותה.
 
כשהיא הרה, נעזבת על ידי אהובה, ומורחקת מביתה הקווקרי וממשרתה כמורה, לילי דה יונג נכנסת למוסד צדקה שבו יולדות נשים שחטאו. היא המומה מהאופן הנואש שבו בתה התינוקת זקוקה לה, ומן המהירות שבה החיבור ביניהן כובש את ליבה. אימהות במצב שלה ניצבות בפני דעות קדומות פוגעניות ולכן רובן מוותרות על התינוקות שלהן. אך לילי לא יכולה לקבל זאת. היא נלחמת בגינוי המוסרי ובמצוקה הכלכלית במאמץ לשרוד יחד עם התינוקת שלה.
 
לילי מגלה את רגשותיה ומספרת את סיפורה ביומן שהיא כותבת, והיא לוקחת את הקוראים למסע – ממוסד הצדקה העני אל ביתה של משפחה עשירה  – אל רחובותיה של עיר אמריקנית מתפתחת.
 
לילי דה יונג נשען על היסטוריה עשירה, והוא דיוקן אינטימי על אהבה שאובדת וחוזרת, אך הוא גם עדות על מעשה האימהוּת. "כל כך מעט מותר לאישה," כותבת לילי, "ועם זאת, כל בן אנוש מטפס על גבה בדרך לבגרות."
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
83.3 מחיר מוטבע על הספר 98
אישה צעירה מוצאת את האהבה הגדולה של חייה. אלא שכאשר היא יולדת במוסד לאימהות לא נשואות בפילדלפיה של שנת 1883, נאמר לה שהיא חייבת לוותר על בתה כדי להימנע מחיי עוני ובושה. אבל היא בוחרת להשאיר אותה.
 
כשהיא הרה, נעזבת על ידי אהובה, ומורחקת מביתה הקווקרי וממשרתה כמורה, לילי דה יונג נכנסת למוסד צדקה שבו יולדות נשים שחטאו. היא המומה מהאופן הנואש שבו בתה התינוקת זקוקה לה, ומן המהירות שבה החיבור ביניהן כובש את ליבה. אימהות במצב שלה ניצבות בפני דעות קדומות פוגעניות ולכן רובן מוותרות על התינוקות שלהן. אך לילי לא יכולה לקבל זאת. היא נלחמת בגינוי המוסרי ובמצוקה הכלכלית במאמץ לשרוד יחד עם התינוקת שלה.
 
לילי מגלה את רגשותיה ומספרת את סיפורה ביומן שהיא כותבת, והיא לוקחת את הקוראים למסע – ממוסד הצדקה העני אל ביתה של משפחה עשירה  – אל רחובותיה של עיר אמריקנית מתפתחת.
 
לילי דה יונג נשען על היסטוריה עשירה, והוא דיוקן אינטימי על אהבה שאובדת וחוזרת, אך הוא גם עדות על מעשה האימהוּת. "כל כך מעט מותר לאישה," כותבת לילי, "ועם זאת, כל בן אנוש מטפס על גבה בדרך לבגרות."
צפית ב-3 ספרים מתוך 3