בספר זה מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שנכתבו בזמן מגפת האומיקרון. בין היתר עונה המחבר על השאלות הבאות:
האם משמעות המונחים 'תורה' ו'דרך ארץ' שנתנו להם חכמי ישראל בזמן המשנה נותרה בעינה, או שיש התפתחות במובן שהם נתנו למושגים האלה?

מה פירושן של המילים המקראיות תורה, מצוות, חוקים, משפטים, צדק, צדקה, רשע ואמונה לפי הפרשנים לאורך הדורות, ומה לדעת המחבר פשטן? האם אפשר לפרש את הסתירות שבמגילת קהלת על בסיס ההנחה שהפילוסוף התורני שכתב אותה החזיק בעמדת האמת הכפולה? מה דעת המחבר על הצעות קודמות לביאור הסתירות האלה?

מהי ההתייחסות של ההוגים שומרי המסורת לתיאוריית מוצא המינים של דרווין, אשר לכאורה, סותרת אמיתות מקובלות במסורת הדתית היהודית? ומהי דעת המחבר? מה מקור הכלל שמופיע בדברי חז"ל שלפיו נשים פטורות מ'מצוות עשה שהזמן גרמן', מה תוקפו ומה הסיבות לקביעתו לפי הוגי היהדות? 

האומנם התירה התורה לחייל הישראלי לכפות יחסי אישות על שבויות בסערת המלחמה? המחבר מעדכן ומחדד את המסקנה שלו בחלק א של ספר זה, לפיה חלה טעות של הפוסקים בהבנת הסוגיה בגמרא במסכת קידושין הדנה בנושא, ולפיכך יש לבטל את הפסיקה הקשה של האמוראים רב ושמואל שהתירו זאת.

לסיום מציע המחבר לבעלי תפילה ולכלל המתפללים רשימה של תיקונים לטעויות ולשיבושים נפוצים באמירת התפילות. 

ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.

פרשנות ודרשנות על פרשיות השבוע היו פופולריות בכל הדורות. כל בר-אוריין, כל יודע ספר, קורא את התורה כפי זמנו, מקומו ונטיותיו, וכל הקריאות כשרות וראויות בבחינת שבעים פנים לתורה. אשר לי, אינני חוקר מקרא; תחום התמחותי הוא מחשבת ישראל, על-כן אין הספר הזה משקף מחקר אקדמי, אלא כתיבה אישית, במגמה לחשוף את המשמעות שאליה כוּונו הטקסטים של התורה בהיכָּתבם, וזאת באספקלריה של חוקר מודרני המאמין בקדושת התורה והינו שומר מצוות.

לשם כך נקטתי את דרך הפשט בפרשנות – קריאה פרשנית ראשונית (על דרך הביאור) ורעיונית של הטקסט, קריאה המנסה להימנע ככל האפשר מהבנה ספקולטיבית, תהא זו מיסטית-קבלית, פילוסופית-איזוטרית, או מדרשית. הבָנות כאלו אינן מייצגות, לדעתי, את משמעות הטקסט אלא את המשמעות שהדרשן מנסה להעביר במודע לשומע ולקורא.

ד"ר אפי חמיאל הוא בנקאי וכלכלן במקצועו. מאז פרישתו המוקדמת מבנק לאומי הוא חוקר ומלמד מחשבת ישראל של העת החדשה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו עובדה לספר שיצא לאור בתשע"א בהוצאת כרמל תחת הכותר: "הדרך הממוצעת" ראשית צמיחת הדתיות המודרנית.

עבודת המחקר הזו חייבה אותו להבין לעומק את הפרשנות המודרנית לתורה של רש"ר הירש ושד"ל, ויצרה אצלו את הדחף להביא את משנתם ופרשנותם לידיעת הציבור. יחד עם זאת נוכח לדעת כי לשון המקרא נעשית יותר ויותר זרה ומרוחקת מהעברית המדוברת, ולפיכך קשה להבנה ללומד מן השורה, עובדה שהמריצה אותו לנסות ולהעביר לקורא זה בשפה מדוברת ומתומצתת את כוונת המקרא, החפה ככל האפשר מספקולציות מיסטיות ופילוסופיות ומפרשנות מדרשית. מטרתו לדרבן את הלומד לקרא מן המקור, ולנסות להעמיק בטקסט ובפרשנים אליהם הוא מפנה בהערות לאורך הספר. הפניות אלו הן בעיקר לפרשנות שהועדפה על ידו, אך גם לאפשרויות ראויות אחרות, ולעיתים גם השוואות לפרשנות אותה דחה. עיון מעמיק בגוף הספר ובהפניות אלו יאפשר לקורא וללומד לקבל ראייה רחבה למדי של מובנו הפשוט של הכתוב, ושל ההשקפה המקראית ופרשנותה על הנושא המעניין אותו או שהוא מתקשה בו בתוך הפרשה. לימוד כזה יאפשר לקורא להכין שעור או דבר תורה המתאים לקהל שלו.

יהי רצון שיתרום חיבור זה להגדיל לימוד התורה, הנכס הגדול ביותר של העם היהודי, הספר הראשון בארון הספרים היהודי, והמסד לכל מחשבת היהדות לדורותיה.

פרופ' אוריאל סימון:

לאחרונה רואים אור ספרים רבים על פרשת השבוע, וייחודו של הספר הזה הוא בהיצמדות העקבית לדרך הפשט, ובכך שהוא כתוב ברוחב דעת (פריסה מקיפה של שפע נתונים ודעות), יכולת הכרעה (הצעת דרך ברורה במבוך הפרשני) ויושר לב (התעמתות אמיצה עם קושיות וקשיים). לומדי התורה המחפשים אתגרים אינטלקטואליים, מוסריים ורוחניים ימצאו בו את מבוקשם.

 פרופ' אביגדור שנאן:

נסיון מרתק, בשפה קולחת ובהירה, להתמודד עם שאלת פשוטה של תורה, ברוח תורתם של שד"ל והרש"ר הירש ועולמות הפרשנות והידע שסבבו אותם ואותנו. תרומה משמעותית ורעננה למדף הספרים העוסקים בפרשת השבוע.

 השופט אליקים רובינשטיין:

השואל עצמו מה עוד ניתן לחדש בפרשת השבוע ימצא בספר זה ,כי לא ננעלו דרכי פרשנות וכי יתכנו קריאות מעמיקות ומעניינות, המשלבות ישן וחדש ומבקשות שביל זהב בין מסורת למודרנה, בין פשט לתובנותיו.

אולי בעיקר יאזין הקורא לקולה המוסרי של התורה, קול המידות הטובות שעליהן נצטוינו, קול שבמיוחד בגינו היא תורת חיים.

 פרופ' משה הלברטל:

הספר "לדעת תורה" הוא מפגש מאיר עינים של הפרשן בן זמננו עם המסורת המפוארת של פרשנות לדואותיה. יש בספר שילוב יחודי של שפע רחב ונדיר של מסורות פירוש התורה עם תובנותיו המעמיקות של המחבר.

 פרופ' בנימין איש שלום:

ספרו של ד"ר אפרים חמיאל הוא נסיון אמיץ לפרש את פרשיות התורה מנקודת מבט של חוקר מודרני המאמין בקדושת התורה והינו שומר מצוות.

במתח שבין משמעותה המקורית הראשונית של התורה כפי שהיא עולה מן המחקר לבין משמעותה האמונית וההלכתית הנאמנה עם זאת לפשט הכתובים – משתרעת יצירתו הפרשנית של ד"ר אפרים חמיאל. הוא מסכם ומגיש לקורא את עמדותיהם של רבים מהמפרשים הקלאסיים והמודרניים ומעשיר אותו בידע רב ובתובנות פרשניות בוגרות ומפוקחות.

מומחיותו של המחבר אינה בחקר המקרא, אך אין הוא מתעלם ממנו. הכשרתו היא בתחום ההגות היהודית, אך אין הוא נוטה לכתיבה אפולוגטית שאפיינה רבים מן הדיונים בתחום זה. המחבר כותב מתוך מאמץ להישיר מבט אל הכתובים ולהבינם באורח אישי תוך נאמנות ל"אמת ואמונה".

 דר' מיכה גודמן:

בהישג אינטלקטואלי יוצא דופן פותח ד"ר אפריים חמיאל חלון חדש דרכו ניתן להציץ אל פרשות השבוע השגורות ולפגוש בהם היבטים לא שגרתיים. "לדעת תורה" מכניס את קוראיו אל מעמקי התורה, ובשכל ישר הגיון בריא ואינטואיציה פילוסופית – יוצר מפגש מחודש ומרענן עם הטקסט המקראי הקדום.

מהי ביקורת המקרא? מה מבדיל בין הרפורמים הקונסרבטיבים והאורתודוקסים? מה קיבל משה בסיני? מהי התורה שבע”פ? מה יחס היהדות ללימודי חול? האם שיטת ’תורה עם דרך ארץ’ היא בדיעבד או לכתחילה? האם רש”ר הירש ושד”ל היו מטרימי ציונות? מה מעמד האשה ביהדות,האם היא נחותה, שווה או נעלה על הגבר? כיצד התייחסו במסורת היהודית לנצרות ולאסלם?

החיבור שלפניכם שופך אור על הנסיבות שהובילו להיווצרותו של זרם האמצע הדתי המודרני לפני עלית הציונות על במת ההיסטוריה. יש כאן תשובה לכל דתי–מודרני המתלבט בשאלות הללו. במסגרת חיפושי המחבר אחר נקודות האיזון, השילוב והאיחוד בין מסורת ומודרנה נוצר חיבור זה, המבוסס על עבודת דוקטור שהוגשה לסנט האוניברסיטה העברית. הספר מוקדש לעיון במפגש הראשון בין היהדות המסורתית ובין תרבות אירופה המודרנית ולהוגים הראשונים שביקשו לשלב בין התורה למדע, בין התגלות לתבונה, בין נבואה לפילוסופיה, בין מוסר היהדות לתרבות אירופה, בין ארציות לקדושה ובין אוניברסליזם לגאולת ישראל. בספר מוצגת הגותם של מהר”ץ  חיות מגליציה, רש”ר הירש מגרמניה ושד”ל מאיטליה, המוגדרת כדרך האמצע או בלשונו של שד”ל ’הדרך הממוצעת’.

ד”ר אפרים חמיאל, ( 1946 ), סיים ישיבה תיכונית במדרשית נעם, תואר ראשון בכלכלה ומדינה ולימודי תעודה במנהל עסקים באוניברסיטה העברית. עבד בתפקידי ניהול שונים בבנק לאומי. בהגיעו לגיל עצה החל ללמוד מחשבת ישראל. מבחינתו, בעיות השילוב בין עולמות התורה והלימוד לבין עולם החולין הוא ענין קיומי והוא מתמודד אתן באופן יום–יומי. עוסק במחקר והוראה של העת החדשה במחשבת ישראל.