יעקב הורוביץ (י"ב בשבט תרס"א, 1 בפברואר 1901, קאלוש, גליציה המזרחית – כ"ז בטבת תשל"ז, 10 בינואר 1975, תל אביב) היה סופר עברי, עורך ומתרגם. פעילותו הספרותית החלה בווינה ב-1924, עם יצירתו הראשונה שפורסמה: סיפורו "סולייקה" (על פי שמה המדרשי של אשת פוטיפר – זוליכה), שנדפס בקובץ העברי "פרט", שהוציא לאור הסופר והעורך גרשון שופמן. משנת 1943 עד שנת 1962 ערך את המוסף לספרות של עיתון "הארץ". בתפקידו זה השפיע רבות על הספרות העברית הצעירה. בשנת 1927 היה בין מייסדי החבורה הספרותית "כתובים", שנקראה על שם כתב העת שהוציאה.

מראשית פעילותו הספרותית השתתף הורוביץ גם בחיי העיתונות העברית, ודבריו נדפסו דרך קבע בכתבי העת "הדים" ו"הפועל הצעיר". לאחר הפילוג בחבורת "כתובים", הצטרף לאברהם שלונסקי בייסוד חבורת "טורים". הוא גם השתתף בחבורות ספרותיות נוספות של אותם הימים, כמו "אמודאים", ו"יחדיו". בשנת 1925 חבר למשורר אורי צבי גרינברג, והשתתף בכתב העת "סדן" שהוציא. 

הורוביץ נטל חלק גם בפעילות התיאטרונית העברית בראשיתה. הוא תרגם מחזות שהוצגו בלהקת "התיאטרון העברי" ובלהקת "התיאטרון האמנותי", וכן שיחק בעצמו בכמה מחזות. הוא היה מקורב מאוד למשורר נתן אלתרמן, למשורר ולמתרגם אברהם שלונסקי.

יעקב הורוביץ נפטר ב-10 בינואר 1975, בגיל 74, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. ב-1981 נטמנה אשתו, אטשי, לצידו.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של הורוביץ ברחוב יצחק שדה 51 בתל אביב.

מספריו:
ספר אור זרוע, חיברו יעקב הורוביץ, עם שבעה ציורים מעשה ידי נחום גוטמן, תל אביב: מחברות לספרות, 1927.
גלגולו של אשן התלין: סיפור, תל אביב: תרצ"ב-1932.
חתולותי הלבנות,:קומץ סיפורים, 1943. (הוצאה שנייה: תל אביב: "תרמיל" - משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982.)
כי האדם אינו כוזב: סיפורים ומחזות, תל אביב: הוצאת עיינות, תשט"ז-1956.
מותר לכם גם לחלום: ספורים, בראש השער: יעקב הורוביץ, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1965.
מבחר סיפורים, ערך והקדים מבוא - דן מירון, כרך א' - ספר אור זרוע וסיפורים אחרים, כרך ב' - מוזיקה מודרנית וסיפורים אחרים, מוסד ביאליק, 2018.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4hptut4b