שיחת טלפון שמקבל ירמי גדסי באישון לילה, לביתו שבאורלנדו בארצות הברית, מטלטלת את שנתו ויותר מזה את זיכרונותיו. הוא יוצא בטיסה דחופה לישראל, שאותה עזב לפני שנים רבות, או שמא עזבה היא אותו?

בצעירותו נישא ירמי לבחורה אמריקנית לא יהודייה, והטיל כתם על המשפחה. שני ילדיו שנולדים לו שם, לא רק שאינם יהודים, אלא שיש בהם רק פירורים דלים של עברית וישראליות.

במסע הכואב העמוק והמנחם שיעבור לא יתגלו לירמי פרטים חדשים או נופים חדשים, כלשונו של הסופר הצרפתי מרסל פרוסט: כי אם עיניים חדשות ומבט חדש מכפי שהיה לו עד כה. ירמי יראה את הבית שגדל בו, את מחוזות ילדותו, את בני משפחתו ובמיוחד את סבו, יחיא גדסי, המרפא העממי, באור אחר.

הספר משרטט את סיפור עליית תימן. סיפור על גלות וקיבוץ גלויות, על מעברים ושפת עבר, ועל החיפוש המתמיד של הגיבור אחר זהותו. בספר עולה משבר הזהות של בני הדור השני לעולים מתימן, במתח שבין שמירה על הזהות התימנית אל מול תפיסת "כור ההיתוך".

ירמי תוהה מה מרכיב אותו והאם הוא יהודי, ישראלי, דתי, מזרחי, תימני, אמריקאי? ומה נטבע בו בשנים הארוכות בהן התגורר בארצות הברית. התיאור הנדיב בספר נפרש מרבד הקסמים של מארג חברתי, משפחתי וזוגי סבוך ורבגוני, תוך שעולה צבעה, וניחוחה של העדה התימנית.