הקיבוץ המאוחד

שירת השַּׁחרור
אֵין הַצַּיָּד שׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַשַּׁחְרוּר
שֶׁפָּרַח מִקֵּן מְמֻלְכָּד
אֶל בַּדֵּי הַסִּגָּלוֹן
מְסֻחְרָר מִשְּׁלַל דְּרוֹר.
לָכוּד בִּסְחַרְחֶרֶת מַחְשָׁבוֹת
לְקַפֵּד חֵרוּתוֹ
רוֹקֵם בַּגֻּמְחָה כּוּרִים לְהָרַע.
יוֹם וָיוֹם מִמֶּנּוּ נִקְרַע - - -
הַשַּׁחְרוּר כְּבָר בַּצַּמֶּרֶת
שָׁר אֶת רִקּוּד הַזְּמַן הַמְּקָרֵב
אוֹהֲבִים
וּמַנִּיחַ לְעוֹלְבֵי הַחַיִּים
לְהֵאָסֵף אֶל כִּלְאָם.

הספר הוא מדרגה נוספת במעלות שיריה של רחל אברהם־איתן. שירי "שֶבֶת אחִַים" מלכדים את דמויות 13 אחיה, 5 מהם עיוורים, הרואים בסגוליות עיניהם הפנימיות ופוקחים את עיני הסובבים הנתונים ב"חָשְׁכַּת הָאוֹר". ה"שירים לאקס" חשופים, ונועזים. בספר מתגלה כוחה של שירה ותשוקה "לְהַגִּיעַ לרִשְּוּת הָרַבִּים".

לפנינו משוררת מוכשרת, השולטת בכלי המבע ומביאה אותם למחוזות חדשים. שיריה האַרְס־פואטיים מגלים הלכה למעשה את כשרונה לבנות ארמון חדש ממכיתותיו של מבנה ישן.

-פרופ' נורית גוברין

רחלי אברהם־איתן היא משוררת הנוגעת ללִבי. כּנותם וצבעם העז של השירים הופך את כולנו למעין קרובי משפחה השותפים באותו אירוע, שיש בו קשיים וחיבוקים, מאבקים ונאמנות.

-פרופ' זיוה שמיר

 כתיבתה של רחלי אברהם־איתן עוצמתית וכובשת, שופעת רוך הנובע מיכולות ומנכונות של קשב שאינו מחמיץ דבר. תהפוכות חייה הפרסונאליים עגונים ברצף המטלטל של חיי דורהּ במציאות הישראלית.

-פרופ' מירון איזקסון

 שירתה האותנטית של רחלי אברהם־איתן, הנובעת מתוך עולם רגשי עשיר, מהלכת עליי קסם. לכן גם תרגמתי משיריה לספרדית.

- ד"ר ליליאן דבי גורי

לצד היותה ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת ב"א, זכתה רחלי בתעודות הוקרה ובתעודת דוקטור של כבוד מטעם האקדמיה הבינלאומית לאמנות ומטעם הקונגרס העולמי לשירה.

- פרופ' ארנסטו קהאן

עצרתי את היום  
 
עָצַרְתִּי אֶת הַיּוֹם
לְעַכֵּל אֶת עֲלִילוֹת הַזְּמָן.
גַּם הָרוּחַ עָצַר אֶת 
רִיצַת הָעֵצִים שֶׁהִתְאַבְּנוּ
כְּלֵב קָשֶׁה, מְסָרֵב לְהַאֲמִין
שֶׁקָּרָה - - -

מְלַקֶּטֶת מִלִּים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בִּי
חֲלָלִים חֲלָלִים
מְנַסָּה לִבְנוֹת מֵהֶם שִׁיר
שֶׁיְּבַטֵּא אֶת הַשְּׁבָרִים
יַאַסְפֵנִי מִבֵּינֵיהֶם.

צִפּוֹר מְצַוַּחַת מִבֵּין הֲרִיסוֹתַי.
 
בובת האשבול - ספר השירים השמיני של רחלי אברהם-איתן, נולד לאחר הפרידה הקשה מאחותה ברוריה ממחלת הסרטן. הספר כולל חמישה שערים: "בובת האשבול", "לזכרם", "סטינו מעץ הדעת", "חצי עולם" ו"בתלמי יצירה". בספר 110 שירים ואחרית דבר מאת פרופסור הלל ברזל, שניתח את השירים במבט כולל ובהתבוננות בשירים נבחרים. הציטוט שלהלן מתמקד בספר בובת האשבול:

"ספר השירים שלפנינו הוא דוגמה טובה לפריצת דרך, מתוך שליטה באופני מבע מרובים, תוך הקשבה דרוכה לכל מה שהמסורת עשויה להעניק...

מוצאים בשירתה עולם ישן, המנחיל מורשת מצוינת משירת תימן ופיוטי קודש, לצד עולם מודרני בעמידה על כתפי ענקים ועמם פוסט-מודרניזם, המתיר פריצוֹת דרך אישיות לחלוטין ומקוריוּת מפתיעה. החיבור בין ז'אנר לז'אנר בשירתה הוא מתוך חירות ובחירה. עבר, הווה ועתיד הגנוזים באותיות י ה ו ה נוכחים בשירה בזרימה מתמדת. הלשון עשירה ומורכבת מכל רובדי השפה: הלשון התנ"כית באווירת קדומים ביחד עם שפת המודרנה והפוסט-מודרנה, במונחים של תקשורת אלקטרונית ובמערבל, המערבל את כל הרבדים במעשה השיר, במעמדו המוחשי ובסמליותו. 
כל החיבורים מצויים בתנופה מתמדת של חידוש, של מסע והסתערות על נופי נפש ומסעות מתפעמים לנופי מראות מן הטבע...  נדבך על גבי נדבך, ספר השירים בובת האשבול, שנוסף לבוקר ירוק (1997), קרן עין כחולה (2000), נופי הבית (2003), מעלית אל הים (2005), מחזור אור שיר ואישה (2009), סימפוניית אביב (2011), להעיר את האנזימים (2011)

ספריה הקודמים של המשוררת - בתוספות פואטיות פרי מחקר ולימוד מתמשכים; פואטיקה ושירה בהעשרה הדדית ובחדשנות. לפנינו מפעל פיוטי ססגוני, רב-כיוונים, המבטיח המשך בתמורה וברציפות."

"מוסיקה" הוא קובץ סיפורים ראשון של חמוטל בר-יוסף -  משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות. הספר זיכה אותה בפרס אס"י (איגוד הסופרים הכללי) לשנת 2012.
בספר יש סיפורים על אנשים שהמוסיקה מניעה והורסת את חייהם, על גבר צעיר הנאבק עם מחלת נפש, על אהבות נעורים, על שכול כטראומה וכגרוטסקה ועוד.
שופטי הפרס אמרו על "מוסיקה": "בסיפוריה מפליאה חמוטל בר-יוסף לדובב את הקולות הפנימיים של גיבוריה, בעלי העולם הרגשי הסבוך, וליצור את המארג הלשוני והמושגי שבו הם חיים ופועלים. 18 הסיפורים שבספר, המתרחשים ברובם בישראל של ימינו, הם קלידוסקופ של גורלות, סביבות ומצבי חיים, המוצגים על ידי המחברת בדרך ייחודית  ורבת בינה".
חמוטל בר-יוסף זכתה על שירתה בפרס אקו"ם (1987), פרס קרן תל-אביב (1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990), פרס ויצ"ו לאישה היוצרת (1999)  פרס הנשיא (2002), פרס ברנר (2005), פרס עמיחי (2011), פרס רמת גן (2012). היא פרסמה ספר לילדים,  "בקיץ זה יעבור" (1984), תרגמה שירה וסיפורת מאנגלית, צרפתית ורוסית, כתבה כחצי תריסר ספרי עיון ומחקר ועשרות מאמרים ביניהם על ההקשר הרוסי של הספרות העברית, ועל המיסטיקה בספרות העברית החדשה.

לפנינו מהדורה מורחבת של הספר "על שירת זלדה" מאת חמוטל בר-יוסף. למהדורה זו נוסף מבוא, פרק על המוות והשכול בשירת זלדה הכולל גם סקירה של היחס למוות במקורות היהודיים, ורשימת מקורות מעודכנת.
על המהדורה הראשונה של הספר על שירת זלדה נכתב:

ספרה של חמוטל בר-יוסף הוא ספר מצוין, מרתק, גדוש הבנה ורגישות רבה. ניכרת בו יכולת אבחנה מעולה, ומה שחשוב מכל: אהבה לשירה. כנראה צדק מי שאמר שכדי להעריך שירה בצורה נכונה צריך המבקר להיות קודם כל משורר בדכות עצמו. (...) אני אסיר תודה לחמוטל בר-יוסף על שטרחה לחשוף את היפה והנאצל בשירתה של משוררת זו. היא כתבה ספר מן היפים שיש לנו בחקר השירה העברית המודרנית.

(אהרון אלמוג, המוסף לספרות של ידיעות אחרונות 20.1.1989)

ספרה של חמוטל בר-יוסף "על שירת זלדה" הוא חגיגה לאוהבי שירתה של זלדה ואולי אף לאוהבי שירה בכלל. (...) ספרה של חמוטל בר-יוסף נתפס בעיני כהדלקת נר לנשמת שיריה של זלדה. זהו נר זיכרון אך בעיקר ניצוץ של שלהבת-אש שתראה תמיד למרחוק.

(תמי וולף, משא המוסף הספרותי של דבר, 5.5.1989)

בספרה "על שירת זלדה" (...) מגלה חמוטל בר-יוסף את עצמה כמשוררת-חוקרת (וסדר המלים בצירוף הזה אינו מקרי), העוסקת בדהירות ובדיוק בשירתה של מושררת אחרת. כפל הפנים הזה הוא מהותי להבנת הספר והוא שהופך אותו למיוחד ומעניין. (...) מכאן גם פורצת הנגיעה הזהירה והיכולת הנדירה למדי לחלץ את המהותי והאחר, או את מה שאפשר לכנות כיסוד ה'יחידיות' של זלדה". ספרה של בר-יוסף הוא קריא מאד אך לא קל. מדויק מאד אך לא טרחני. מנוצק ביטב על-פי כללי הדיסציפלינה המדעית, אך אינו מייגע בהשגותיו. (...) ספרה של בר-יוסף אינו רק מחקר מרתק, ממצה ובהיר – זהו מחקר שיטתי מאד, שלא לדבר על אהבת השירה השופעת כאן מכל היגד תיאורי. (...) אהבת השירה אינה משתקת כאן את המבט החוקר אלא דווקא מפרה אותו.

(דורית מאירוביץ, המוסף לספרות של הארץ, 19.5.1989)

חמוטל בר-יוסף לא הלכה בדרך הקלה במחקרה המונוגרפי, אלא חקרה ודרשה, במיקרו ובמאקרו, וחרשה חריש עמוק בבוסתנה של המשוררת. (...) חמוטל בר-יוסף מוכיחה שהיא אוהבת את את שירת זלדה, ויעיד על כך רצונה לחדור לכל תחומי שירתה, תוך מעקב אחר החסידות וכתבי הרב חן, רובדי הקדושה והשגב, תוך ידיעה שהאמונה היא אשר שימשה כנקודת מוצא של השיר (...) בר-יוסף הרבתה לעיין בפרשנות של ההיבט הדתי בצד האבחנה האסתטית והיא הגישה לנו את ספרה המשקף תמונה נאמנה של הזהות הדתית של המשוררת.

(אברהם בלאט, המוסף הספרותי של הצופה, 20.10.1989)

זה קורה לאחר מלחמת יום כיפור. שאול מילואימניק צעיר, שמתקשה להתמודד עם המיתוס המיליטריסטי, חי בחרדה מתמדת מהמלחמות המאיימות על חייו מהן הוא אינו מצליח לברוח, מחליט להימלט מישראל ומתחיל ללמוד קולנוע בארה"ב. ואולם החרדות - כדרכן של חרדות - לא נוטשות גם באמריקה כאשר יום אחד הוא מתמלא בחרדה מאיימת שאירוע לבבי תוקף אותו והוא עומד למות בכל רגע.

מאותו יום הופכים חייו באו למסע מטורף של פחד, במקביל למסעות חרדה מפני מחלות שייתקפו אותו ותחושות כשלון כיוצר קולנוע. כאשר כל הבדיקות מראות שהוא בריא לחלוטין התסמונות נשארות משום מה... חרדה רודפת חרדה, הוא מתחיל לפתח פחדים מפני השיגעון. כדי להיפטר מהחרדות שאול מנסה את כל השיטות להפטר מהן: טיפולים פסיכולוגיים, יוגה, מדיטציה, היפנוזה, ניסיונות לחזור בתשובה. ואולם כשלון יחסיו עם דפנה אהבתו הגדולה והתאבדותו של גורו שאימץ, מביאים אותו למסקנה שהוא אינו יכול לברוח מעצמו וחוזר לבית אימו בישראל, כאן יתחיל תהליך הריפוי האמתי.

העלילות המרתקות והסוערות שעוברות בנפשו של הגיבור מתוארות בריאליזם מופלא ויחד עם זאת באנושיות עם הומור רב- "וודי אלני". הספר מסופר כרצף שיחות עם הפסיכולוג שלו באמריקה ומעניקות תחושה, שאנשים רבים עברו חוויות ומשברים דומים בחייהם יכולים להזדהות עם הגיבור בקלות רבה.

הספר זכה לפופולריות רבה והזדהות הן בקרב מנתצי מיתוסים מקובעים בישראל של "גבריות חזקה" והן אלה שחווים מתסמונות חרדה כפייתית ומחפשים דרך להשתחרר ממנה... 

הקדמה לספר כתב פרופסור אהוד קליין ראש המחלקה לפסיכיאטריה וחרדות בביה"ח רמב"ם, מעניק לתיאורים המדויקים כל כך של החוויות הנפשיות שעובר גיבור הספר- הסברים מדעיים. 

הסופר סמי מיכאל על יצירה של יצחק רובין:
ההומניזם הטהור של יצחק רובין העניק לו יכולת של יוצר אמיתי... המסוגל לתאר בחמלה מרגשת את דמויותיו... כדי לעמוד על יכולתו של הסופר להתמודד עם הגורל האנושי המורכב"