בין נצרות ליהדות

 

הורתו ולידתו של ספר זה בחיבור שכתבתי בשנת 1987 לשם קבלת תואר מוסמך באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכתו המסורה של פרופ’ חיים ביינארט, שלו שמורה גם זכות ראשונים להתעניינותי המיוחדת בנושא זה. מאז הופיעו מחקרים נוספים והגיעו לידי תעודות נוספות שאת חלקן כללתי בגירסה הנוכחית.

 

תכלית הספר לבחון בחינה ראשונית את השקפת עולמם ודרכם ביהדות של “הנוצרים החדשים” ממוצא יהודי, שראו את עצמם אנוסים וקיימו בסתר מצוות ה-Ley de Moysén – “חוק משה”, כהגדרתם, והכוונה ל”תורת משה”, ושהתיישבו במהלך המאה הט”ז ב”ספרד החדשה”, מושבה ספרדית באמריקה שכללה את כל שטחה של מדינת מכסיקו של ימינו, ואף את גואטמאלה, הונדורס, איזור נרחב בדרום ארצות הברית ואת האיים הפיליפיניים. השם “מכסיקו” התייחס בתקופה הקולוניאלית לעיר הבירה. חיבור זה לא יעסוק ב”נוצרים החדשים” שדבקו בדתם הקתולית ונטמעו בסופו של דבר בחברה הספרדית הכללית, ולא בְּאֵלֶּה שהִסתגלו לדתם החדשה בלי שיאמינו בה.

 

אנסה להִתחקות אחר מקור ידיעותיהם ביהדות, מה טיבה של יהדות זו, שמטבע הדברים הייתה מנותקת ממקורות התרבות היהודית ומתפישותיה הדתיות של היהדות הנורמטיבית בת זמנם. אנסה לבחון את עולמם הרוחני, את מערכת האמונות והדעות שלהם, את יחסם האמיתי אל הנצרות, שקיְמוּה כלפי חוץ, ויחסם אל הנוצרים. אתאר את פולחנם הדתי, כלומר, את המצוות ואת המנהגים שקיימו בפועל, וכיוצא בזה.

 

אופיו המורכב של נושא מחקר זה מחייב בחינה של מקורות רבים ומגוונים, במיוחד ראשוניים. רובו של החומר הראשוני הקיים מצוי בארכיון הלאומי המכסיקני (Archivo General de la Nación) במדור המכונה “מָדוֹר האינקוויזיציה” (Ramo de la Inquisición). כמעט כל מסמכי האינקוויזיציה וביחוד תיקי חשודים ונאשמים, שנשתמרו בחלקם הגדול שלמים ובמצב טוב מוּיְנו ורוּכזו ב-1557 כרכים. הרישום בתיקים אלה היה קפדני וכלל, בדרך כלל, פרוטוקולים של מהלך המשפט, תוכן העדויות שנאספו, כתבי האישום, מידע על בני המשפחה, נושאים כספיים, וכיוצא בזה. אפילו זעקות האסירים בזמן העינויים זכו לרישום מדוייק. גם במדורים אחרים של הארכיון שבמכסיקו אפשר למצוא מעט תעודות.

 

בחינה זו היא ראשונית משום שהיא מתבססת על חלק קטן, מייצג, ממקורות ארכיוניים אלו.

 

תעודות האינקוויזיזיציה שבארכיון זה הן אוצר בלום של ידיעות להכרת רוח התקופה בכלל ואת המציאות המדינית, חברתית, כלכלית ודתית של המושבה בפרט, ולא כאן המקום לדון בכך. אך השימוש בחומר ייחודי זה כבסיס למחקר על האנוסים במושבה בכלל ושל דרכם ביהדות בפרט, מעורר שתי בעיות מתודיות: האחת – תיאור המבוסס אך ורק על תיקי האינקוויזיציה מקוּטע מיסודו, מטבע הדברים. אין כמעט בנמצא חומר תיעודי נוסף שישלים את התיאורים המפורטים המצויים בתיקי החשודים והנאשמים ע”י האינקוויזיציה, למעט אולי במקרה של האנוס לואיס דה קארוואחאל הצעיר (Luis de Carvajal el Mozo), שלתיק משפטו השני צורפו זיכרונותיו, שאותם כתב, כנראה, בין השנים 1593-1595, בזמן שבין המשפט הראשון לשני, וסיים לכתוב סמוך למעצרו השני בראשית פברואר 1595. לתיק זה צורפו גם המכתבים שכתב לאחיותיו בזמן שהיה כבר עצור בכלא של האינקוויזיציה בשנים 1595-1596.

 

מעט חומר משלים על האנוסים שחיו בספרד ובפורטוגל במאה הט”ז מצוי במקורות העבריים של התקופה, וחומר זה מוסיף לנו ידיעות על חייהם, על גורלם, על דרכם בקיום המִצווֹת; אך אין שום התייחסות במקורות אלו לאנוסים שחיו באמריקה. יתר על כן: אף כי משכילים יהודים רבים ידעו היטב על גילוי אמריקה, חלפו למעלה משלושים שנה מאז מסע קולומבוס עד שהחלו לעסוק בנושא. האִזכּוּר הראשון של גילוי אמריקה מופיע בשנת 1525 בחיבורו הגיאוגרפי “אגרת אורחות עולם” שכתב היהודי האיטלקי אברהם פריסול. אמנם, דון יצחק אברבנאל הִזכיר פעמיים את הגילויים הגיאוגרפיים הגדולים של הפורטוגלים, אך הגילויים הגיאוגרפיים של הספרדים ובעיקר גילוי אמריקה, אינם נזכרים כלל בכתביו של אברבנאל. על-אף האמור, אפשר לדלות את האמת ההיסטורית על אנוסי העולם החדש ע”י קריאה זהירה וביקורתית של תיקי האינקוויזיציה.

 

הבעיה המתודית השנייה – רובו המכריע של התיעוד מהמאה הט”ז מתייחס בעיקר לשלושת העשורים האחרונים של המאה ואילך, ולמען הדיוּק, לפרק הזמן שבין כינוּן סניף של האינקוויזיציה הלאומית הספרדית (המכונה גם ‘האינקוויזיציה החדשה’) ב”ספרד החדשה”, בשנת 1571, ועד ביטולה במאה הי”ט. יש מעט מאד תעודות מהתקופה שבין כיבוש מכסיקו ועד 1571, כך שאין מספיק נתונים שיאפשרו לשרטט תמונה ברורה מפרק זמן זה, על אף שכל הסימנים, מעידים כי ב”ספרד החדשה” חיו אז אנוסים לא מעטים, יחסית, ושהם היוו חלק חשוב מכלל האוכלוסייה הלבנה. אולם אפשר, בכל זאת, לחשוף מעט עובדות גם מהחומר הדל המצוי, וּלשרטט כמה קווים כלליים מאוד על ההִתפתחות ההיסטורית ועל דרכם ביהדות של אנוסים אלו בעשורים הראשונים של המאה.

 

לכן, מטבע הדברים, חיבור זה יתייחס בעיקר לתקופה מוגבלת מאד, תקופת הרבע האחרון של המאה, ואין להסיק ממנו כי המציאות בסוף מאה זו דמתה לזו של הרבע השני והשלישי שלה.

 

זאת ועוד: בבואנו להתחקות אחר אורח-החיים היהודי של אנוסי “ספרד החדשה” עלינו לזכור כי כולם נולדו כנוצרים. הם היו בני-בניהם של הורים שכבר נולדו נוצרים, ולכן לא היו להם זיכרונות יהודיים של ממש.

 

בראשית המאה הט”ז היה קיים, אולי, זכר העבר היהודי מלפני גירוש ספרד, או ההמרה מאונס בפורטוגל, אך ככל שנתרחק מראשית המאה, נגלה פחות ופחות מזכר זה. הדור שמלפני הגירוש הלך לעולמו. הדור שראה את הגירוש בילדותו – גם הוא כבר לא היה בחיים. כך שבסוף המאה הט”ז חי לו דור שכמעט לא ראה יהודי נוֹרמַטיבי מימיו (כי הרי באמריקה הספרדית לא היו בנִמצא יהודים גלויים, ולכן לא יכלו בני הדור הזה לקיים מגע עם כאלה ולקבל הדרכה ביהדות), ולא היה לו מושג על היהדות הנורמטיבית בת זמנו; ומאידך – היה ספוג בערכים נוצריים-קתוליים שרכש בסביבתו או בבתי-הספר של הנזירים.

 

אמנם, בתיקים אחדים של האינקוויזיציה יש ידיעות על צאצאים של אנוסים שהגיעו ל”ספרד החדשה” מצפון אפריקה ובעיקר מאיטליה, לאחר שהִספיקו לחיות כיהודים בארצות אלו. אך מדובר במקרים בודדים. כאלה הגיעו לשם לשהות ארעית, בדרך כלל מסיבות כלכליות, ולא שקלו כלל להתיישב במושבה. הם התחזו שם לנוצרים וניהלו אורח חיים נוצרי בפרהסיה, ובבתיהם חיו כיהודים וקיימו מצוות במידת האפשר. בדרך כלל, הם יצרו מגעים עם אנוסים, אך אין לדעת אם סייעו, ועד כמה סייעו לאנוסים לרכוש ידע ביהדות (למעט אולי במקרה של רואי דיאס ניאטו {Ruy Díaz Nieto} ושל בנו דיאגו {Diego}, שעל תרומתם אדון בהמשך). בכמה תיקים יש עדויות על קשרי מכתבים בין אנוסים מ”ספרד החדשה” לבין בני משפחה שחיו כאנוסים בספרד או בפורטוגל, ואפילו עם קרובים שהצליחו להסתלק מארצות השמד ולהִתיישב ב”ארצות החופש” (כהגדרת האנוסים), ושבו שם ליהדות גלויה. מכתבים כאלה עסקו בדרך כלל בענייניהם הפרטיים, נִכתבו בלשון-סתרים, ולא עסקו בהדרכה ביהדות.

 

בין האנוסים הבולטים ב”ספרד החדשה” בסוף המאה אפשר למנות את הצעיר לואיס דה קארוואחאל שהוזכר לעיל, ואת בני משפחתו האחרים. במידה מסוימת אפשר לראות את האיש הזה כציר מרכזי, שסביבו נעו והתרחשו חלק מהאירועים הדרמתיים והמעניינים ביותר (מבחינה יהודית) במקום ההוא ובתקופה ההיא. אין ספק בכך שבמשך תקופה קצרה ביותר נמשכו אליו אנוסים רבים, שראו בו מורה ומדריך וראש “קהילתם”. רישומו של צעיר רגיש ומיסטיקָן זה, שנשרף על המוקד בהיותו בן עשרים ותשע או שלושים, בלי שהשאיר אחריו צאצאים, היה ניכר גם אחרי מותו.

 

תיקי האינקוויזיציה בעניינו, שזכו לפרסום רשמי (ראו רשימה ביבליוגראפית), פורשים לפנינו לא רק מסכת גדושה באירועים מסעירים למכביר, אלא גם מגלמים את גורלה של עדה שלמה של אנוסים על מצוקותיהם ותקוותיהם, לבטיהם וכיסופיהם – על עולמם הרוחני, חיי הקהילה שלהם, וכיוצא בזה. מדמות מרתקת זו נלמד על הכלל שבתוכו חי, פעל והשפיע עמוקות.

 

בחינת דרכם ביהדות של אנוסי “ספרד החדשה” היא במידה מסוימת גם בחינת דרכו של “בית הדין הקדוש”, אך נושא מרתק זה חורג מתחום חיבור זה ואסתפק בציון העובדות או ניתוח המגמות במידה שזה יסייע להכיר ולהבין את אורח החיים היהודי של אנוסי “ספרד החדשה”, ואת דרכם ביהדות ובנצרות.

 

התיעוד הארכיוני שבחרתי למחקרי זה (מתוך התיקים שקראתי) כולל:

 

1. תיקים וחלקי תיקים של נידונים (כתבי-יד):

 

א. תיקי המשפטים של לואיס דה קארוואחאל הצעיר (מהשנים 1589-1590 ומ-1595-1596).

 

ב. תיק משפטו של פֶּדרוֹ אֶנריקֶס [Pedro Enríquez] (מהשנים 1595-1596).

 

ג. קטעים מתיק משפטו של פרַנסיסקוֹ מיליאַן [Francisco Millán] (משנות 1538-1539).

 

ד. קטעים מתיק משפטה של בֶּאַטריס גוֹמֶס [Beatriz Gómez] (מהשנים 1539-1540).

 

ה. תיק משפטו של הליסֶנסיאַדוֹ מַנוּאֶל דֶה מוֹרַאלֶס [Manuel de Morales] (נשפט בהעדרו בין השנים 1590-1596).

 

ו. תיק משפטה של בֶּאַטריס אֶנריקֶס “לה פַּאיבַה” [Beatriz Enríquez La Payba] (מהשנים 1595-1596).

 

ז. תיק משפטו של המושל לואיס דה קארוואחאל הזקן [Luis de Carvajal el Viejo] (מהשנים 1589-1590).

 

ח. חלק מתיק משפטו השני של דיאגו דיאס ניאטו [Diego Díaz Nieto] (מהשנים 1601-1605. המשפט הזה החל ב-1598 אך בארכיון במכסיקו מצוי רק החלק שצוין ברשימה הביבליוגראפית).

 

ט. קטעים מתיק משפטו של גונסאלו גומס [Gonzálo Gómez] (משנת 1536).

 

2. שניים מפרסומי הארכיון הלאומי של מכסיקו (ראו רשימה ביבליוגראפית):

 

האחד (מס’ 20) בשם: Los Judíos en la Nueva España, בעריכתו של ההיסטוריון והפַּאליוֹגרָאף אלפונסו טורו (Alfonso Toro), שליקט מתעודות האינקוויזיציה שבארכיון המתייחסות ל”יהודים” ו”מתייהדים” (כהגדרת בית הדין האינקוויזיציוני). הוא פענח ופרסם אחדות בשלמותן ומאחרות קטעים, ואילו מאחדות חיבר תקצירים והוסיף מעט פרשנות. הוא פרסם גם רשימות של נידונים. אולם יש להתייחס בזהירות לרשימות אלו. קיים ספק סביר לגבי “התייהדותם” או “יהדותם” של חלק מהשמות. אין ספק שביניהם לא היו כלל יהודים נורמטיביים. כרך זה של תעודות פורסם בשתי מהדורות (לא זהות), הראשונה בשנת 1932 והשנייה 1982. כל המצוטט (בחיבור זה) מכרך זה – מתייחס למהדורה השנייה.

 

בכרך זה מצאתי עניין מיוחד בשתי תעודות שפורסמו בשלמותן והן: א. תעודה מס’ 3, השופכת אור על אנוסים ומתייהדים שחיו במושבה בעשורים הראשונים לקיומה, ועל הפעילות האינקוויזיציונית נגדם. בתעודה זו כלולים פרטים בלעדיים על אנוסים ]?[ שנידונו בתקופה שלפני כינון אינקוויזיציה ספרדית-לאומית במושבה (ראו רשימה ביבליוגראפית). ב. תעודה מס’ 9 הכוללת את פרוטוקולי המשפט האינקוויזיציוני נגד לואיס דה קארוואחאל “הזקן” (Luis de Carvajal “el viejo”), מושלה של מחוז “לאון החדשה” שבתחומי “ספרד החדשה”. בפרוטוקולים אלו יש, בין היתר, שפע של ידיעות חשובות המתארות את אורח החיים היהודי של אנוסי המושבה, את המצוות שקיימו ואת דרך קיומן.

 

חשיבותו של כרך זה – בתעודות שפורסמו ולא בדברי הפרשנות של טורו, שאליהם יש להתייחס בזהירות רבה, כשם שיש להתייחס לחלק מקביעותיו. טורו מתייחס אל הנאשמים ע”י בית הדין האינקוויזיציני כ”יהודים” או “מתייהדים”, כלומר כאל יהודים נורמטיביים, ואין הוא מבחין ביניהם לבין היהודים הנורמטיביים בני זמנם שחיו ב”ארצות החופש”, בדומה לאינקוויזיציה שגם היא לא הבחינה ביניהם. הוא גם בִּלבֵּל וטעה לגבי זהותם של אנשים שונים. גם מסקנותיו (במבוא ובפרשנות שהוסיף לתעודות אחדות) שגויות באשר לאורח החיים היהודי של הנידונים, אולי בגלל חוסר ידע בסיסי ביהדות. עוד אחזור לסוגיה זו בהמשך.

 

בפרסום השני (כרך 28), שראה אור לראשונה בשנת 1935, קובצו שני משפטי האינקוויזיציה נגד לואיס דה קארוואחאל הצעיר, וצורפו, כאמור לעיל, גם זיכרונותיו (שאבדו) ומכתבים שכתב בכלא לאחיותיו שהיו כלואות גם הן. כרך זה נותן, כאמור לעיל, תמונה בהירה ושלמה ביותר של עולמם הרוחני-דתי של אנוסי המושבה בשני העשורים האחרונים של המאה. אפשר ללמוד ממנו על אורח החיים היהודי שלהם, על יחסם אל הנצרות ואל הנוצרים. יש גם מעט ידיעות חשובות על תפוצת האנוסים במושבה, על עיסוקיהם ועל מעמדם הכלכלי והסוציאלי.

 

בפִרסום זה תיקנו העורכים את שיבושי הכתיב שבתעודות המקוריות, הפרידו מילים מחוברות (ובכך הקלו על החוקר שמעיין בהן), והקפידו לכתוב את המילים על-פי הכללים הנהוגים בשפה הספרדית בת זמננו, למעט מקרים מיוחדים. אך העורכים שהכינו את הכרך לדפוס השמיטו חלקים מפרוטוקולי המשפטים, החל מפרטים טכניים או הליכים פורמאליים, כי נראה היה להם, לטענתם, שקטעים אלו אינם מוסיפים ואינם גורעים.

 

במיוחד הירבו להשמיט מתיק המשפט הראשון: לא מצאתי את העדויות המוקדמות (Testigos de Información), למעט אחת, אף כי שלוש עדויות כאלה הוגשו. העורכים תֵּרצו זאת בכך ששתי העדויות האחרות אינן מוסיפות על מה שנאמר בעדות שפורסמה. טענה זו אינה מדויקת: בעדותו של הנזיר גַספָּאר דה קארוואחאל (שהושמטה) נגד אחיו לואיס הצעיר יש פרטים חשובים ביותר על השקפותיהם הדתיות של בני קארוואחאל האנוסים. ואין השמטה זו היחידה. חסרים פרוטוקולי ישיבות אחדות של בית הדין גם מהמשפט הראשון וגם מהשני.

 

השמטות אלו פוגמות בשלמות המדעית של הפרסום ומונעות ניתוח משמעותי של משפטים אלו בלי עיון בתעודות המקוריות.

 

3. מאמרו של אדלר (Cyrus Adler) על משפטו של חוֹרְחֶה דה אַלְמֵיִידָה (Jorge de Almeida או .(Almeyda

 

מאמר זה פורסם לראשונה בשנת 1896 ובשנית בשנת 1971 (ראו רשימה ביבליוגראפית) ובו קטעים שלמים מתיק משפטו של אלמיידה. התיק שאדלר תרגם ופִרסֵם אינו מצוי בארכיון המכסיקני, ויתכן שאבד. מאמרו הוא סיכום טוב של ההליך המשפטי נגד אלמיידה, שברח מ”ספרד החדשה” ונשפט בהעדרו. הערתו של אדלר (עמ’ 344) לגבי המושל קארוואחאל – שגויה.

 

4. פרוטוקולי המשפט השני נגד דיאגו דיאס ניאטו שאֶוָוה (חוה) אוּכמני פרסמה בספרה “בין יהדות לנצרות” (ראו רשימה ביבליוגראפית).

 

המחברת ליקטה את הפרוטוקולים המצויים במכסיקו בארכיון ההיסטורי שבמכון לאנתרופולוגיה, ואת הפרוטוקולים הנוספים המצויים במכון להיסטוריה ואמנות אמריקנית ע”ש T. Gilcrease שב-Tulsa (Oklahoma), ובנתה את התיק מחדש, תוך שמירה על הסדר הכרונולוגי.

 

מרוב תיקי המשפטים שבחרתי לצורך עריכת מחקר זה מצטיירת תמונה של אורח החיים היהודי של אנוסי המושבה בשני העשורים האחרונים של המאה; ואילו תיקי משפטיהם של פרַנסיסקוֹ מיליאן ושל בֶּאַטרִיס גוּמֶס, והתעודה שפורסמה ע”י החוקר המכסיקני אַלְפוֹנסוֹ טוֹרוֹ (תעודה 3 בכרך 20, ראו לעיל): “Diligencias sobre Sambenitos antiguos y Renovación de ellos, y postura de los que se han relaxado y requerido por este Santo Oficio. 1574 años “ (ראו רשימה ביבליוגראפית), שופכים מעט אור על האנוסים שחיו במושבה מימי ראשית הכיבוש עד שנות החמישים בערך.

 

כמובן שנזקקתי למחקריהם של רבים וטובים, ראשונים ואחרונים, ביניהם שבחנו את תולדותיה, דרכיה ושיטותיה של האינקוויזיציה שפעלה ב”ספרד החדשה”, ובעקיפין עסקו גם באנוסים ו”כפירתם”, כגון: החוקר הצ’יליאני מֶדִינָה (José Toribio Medina), לִי (H. Ch. Lea), פַּלַאסִיוֹ,(Vicente Riva Palacio), גרינליף (Richard E. Greenleaf), אִיבַּנִייֶס (Yolanda Mariél de Ibáñéz), אַגִילָאר (Ernesto Chinchilla Aguilar), ושל חוקרים שהִתמקדו באנוסים, כגון: ויז’ניצר (Arnold Wiznitzer), ליבמן (Seymour B. Liebman), אלפונסו טורו (ראו לעיל), קונווי (G. R. G. Conway), אדלר (ראו לעיל), מ. כהן (Martin A. Cohen), גוֹחְמָן-גוֹלְדְבֶּרג (Alicia Gojman Goldberg), אוּכמַנִי (Eva Alexandra Uchmany), ואחרים (ראו רשימה ביבליוגראפית).

 

מטבע הדברים מידע השאוב ממקור מִשני עלול להיות מקוטע ולפעמים לא מדוייק. חלוצי המחקר, שכתבו על הנוצרים החדשים בכלל ועל האנוסים ב”ספרד החדשה” בפרט, לא עיינו בפרוטוקולים של משפטי האינקוויזיציה וביססו את מעט המילים שהקדישו בחיבוריהם לציבור זה על דוחות האינקוויזיציה שנשלחו ממכסיקו לספרד או על מסמכים שפירסם הארכיון הלאומי של מכסיקו. אַנְטוֹניוֹ דוֹמִינגֶס אוֹרטיס (Antonio Domínguez Ortíz) למשל, בפרק שכתב על האינקוויזיציה באמריקה הלטינית (ראו רשימה ביבליוגראפית), לא השתמש כלל במקורות ראשוניים. מֶדינָה וְ-לִי, אשר עבודותיהם על המבנה ועל התפקוד של בית הדין של האינקוויזיציה תרמו רבות לקידום המחקר – לא עיינו כמעט בחומר הארכיוני שבמכסיקו והסתפקו בדוחות שנשלחו מ”ספרד החדשה” לספרד, ולכן יש בחיבוריהם טעויות לא מעטות. מֶדינָה, בספרו על האינקוויזיציה ב”ספרד החדשה” (ראו רשימה ביבליוגראפית), “איחד” שתי דמויות שונות לאחת: את זו של המושל לואיס דה קארוואחאל הזקן עם זו של לואיס דה קארוואחאל הצעיר, וייחס לאחד את מעשיו של השני. לִי ודובנוב שהסתמכו על מדינה, חזרו בספריהם על טעות זו.

 

בין אלה שקרעו חלון אל עולמם של האנוסים בעולם החדש ראוי לציין את מאמרו של ויז’ניצר, שהופיע לראשונה בשנת 1962 ב-A.J.H.Q. Vol. 51. מאמר זה יכול להיחשב, על-אף הטעויות המעטות שבו, למבוא שקול, מאוזן ומלומד לתולדות האנוסים ב”ספרד החדשה”, שנשפטו במאה הט”ז, בעיקר ברבע האחרון של מאה זו. המאמר הזה זכה לפרסום נוסף ב-1971, בספר שערך מ. כהן (ראו רשימה ביבליוגראפית). חסרונו העיקרי של המאמר בכך שהמחבר השתמש אך ורק במסמכים שפירסם הארכיון הלאומי של מכסיקו, ובעיקר סיכם מה שכתבו אחרים לפניו, ביניהם מדינה. ס. רות, בספרו “תולדות האנוסים” (ראו רשימה ביבליוגראפית), מקדיש מקום נרחב לאנוסי העולם החדש, אך גם הוא משבש עובדות ומבלבל בין דמויות.

 

את המחקר המקיף ביותר על אנוסי “ספרד החדשה” במאות ט”ז-י”ח פרסם ס. ליבמן תחת השם: “היהודים במכסיקו ובאמריקה המרכזית” (ראו רשימה ביבליוגראפית). חיבורו יצא לאור לראשונה בשפה האנגלית בשנת 1970 ותורגם לספרדית ב-1971. חשיבותו בפרטים הרבים שדלה מתיקי נאשמים רבים ושבכללותם מצטרפים לתמונה כוללת ומאוזנת; אך כדברי ליבמן עצמו (בספרו, בעמ’ 13-14), בשום פנים ואופן אין לראות בספרו את ההיסטוריה השלמה של “יהודי” (כך הוא מכנה את האנוסים) “ספרד החדשה”. ליבמן טוען כי רצה להביא לפני הקורא תמונה כללית ביותר, לאפשר לו להעיף מבט פנוראמי, ולשקף לא רק את העובדות העולות מהתעודות, אלא גם להצביע על הלבטים והפחדים, השמחות וימי האבל של “קהילה” (או: “עדה”) זו. אך במחקר זה יש בעיות לא מעטות: ליבמן, כאמור לעיל, מכנה את האנוסים – “יהודים”. מבחינתו הם יהודים לכל דבר; כך שאין הוא מבחין ביניהם לבין היהודים הנורמטיביים בני זמנם. הוא טוען מבלי להביא סימוכין לדבריו, ש”יהודים” אלה היו מאורגנים בזרמים דתיים שונים בדומה ל”אורתודוקסים”, ל”קונסרבטיביים” ול”רפורמיים”, ומנהיגיהם היו “רבנים”. לכל קביעות אלו אין יסוד. גם לגבי מספר האנוסים שחיו במושבה, ומשקלם בכלכלה (בלי לציין מקורותיו), – הפריז. חסרון נוסף נעוץ בעובדה שלליבמן אין כנראה בסיס רחב במדעי היהדות ולכן נתן הסברים מוטעים למִנהגים שקיימו האנוסים.

 

בנוסף פִּרְסֵם ליבמן שני מדריכים ביבליוגראפיים הכוללים את כל שמות הנאשמים בעברות של “התייהדות” (ראו רשימה ביבליוגראפית).

 

מחקר נוסף שראה אור במכסיקו בשנת 1976 נכתב ע”י הגב’ אליסיה גוחמן-גולדברג והוגש לאוניברסיטה הלאומית-אוטונומית לצורך קבלת תואר “מוסמך” (ראו רשימה ביבליוגראפית).

 

חיבור זה אינו מחדש הרבה וחסרונו העיקרי בעובדה שלחוקרת אין כנראה בסיס במדעי היהדות ואין היא בקיאה במקורות היהודיים. כמעט כל המידע שלה בתחומים אלה שאובים ממקורות משניים, בעיקר מתורגמים, ולאו דווקא החשובים שבהם. בולטת העובדה שלא השתמשה במקורות עבריים ראשוניים העוסקים בשאלות של אנוסיות ואנוסים, אמונתם המשיחית של אנוסים וכד’. גם הגִרסה החדשה והמתוקנת של חיבור זה, שפורסמה ב-1984(?), אינה נקייה מטעויות. למשל: היא כותבת שם (בין היתר) כי ספר הזוהר נכתב בהשפעתו של “מורה נבוכים” לרמב”ם (בעמ’ 37); או שההגדה של פסח ו”ספר” אסתר (כהגדרתה), הם אותו חיבור (בעמ’ 81-82). ואין אלו הטעויות היחידות. כמו ליבמן, היא מזהה את האנוסים ב”ספרד החדשה” כיהודים לכל דבר.

 

חוקרים אחדים פִּרסמו ספרים או מאמרים על מספר דמויות מבין האנוסים: קונווי כתב על הרננדו אלונסו (Hernando Alonso). חוה אלכסנדרה אוכמני כתבה ספר בשם “החיים בין היהדות והנצרות ב’ספרד החדשה’ 1580-1606″ (ראו רשימה ביבליוגראפית). היא בחנה תיקים רבים מאד והתמקדה בדמויותיהם של בני משפחת דיאס ניאטו (Díaz-Nieto), האב והבן, וביחוד שמה דגש על משפטו של דיאגו (Diego), ומכלילה מהם על כלל האנוסים יוצאי-פורטוגל שחיו ב”ספרד החדשה” בסוף המאה. לספר זה צירפה, כאמור לעיל, את פרוטוקולי משפט האינקוויזיציה (השני) נגד דיאגו.

 

דמותו של לואיס דה קארוואחאל הצעיר עוררה התעניינות אצל חוקרים אחדים, שכתבו כמה מאמרים וספרים מעניינים וחשובים.

 

המחקר הראשון הראוי לציון הוא ספרו של אלפונסו טורו על משפחת קארוואחאל (ראו רשימה ביבליוגראפית). חיבור זה מבוסס על חקירה נרחבת ביותר בארכיון הלאומי המכסיקני ובחינה ובדיקה של כתבי-היד הרבים האצורים בו, ועל חקירת תיעוד נוסף מארכיונים אחרים. בכך יש לראות את עיקר חשיבותו של הספר. אך חבל שמאמץ אדיר זה מִתגמד משום שהמחבר בחר “לעטוף” את העובדות בתיאורים ספרותיים נרחבים, שרב בהם הדמיון, עד כי אפשר להעריך את החיבור כולו כרומן היסטורי יותר מאשר חיבור מדעי. בנוסף לכך, כאמור לעיל, אין לטורו ידע בסיסי במדעי היהדות ולכן יש בספרו כמה טעויות משמעותיות, כגון: הוא פירסם בו מספר תמונות, האחת תחת הכותרת ‘עמוד בעברית ממהדורה של ספר תורה’, השנייה שכותרתה ‘כלים של הפולחן היהודי’. טורו אינו מציין אף לא פרט מזהה אחר לאותה ‘מהדורה של ספר התורה’, כביכול, אך הכתב של ספר “תורה” זה, שכאמור, הוא מגדירו “כתב עברי”, הוא כנראה כתב הודי; והדמויות שבתמונות הן מהמיתולוגיה ההינדית והבודהיסטית. טורו איני יודע על סדר פסח ועל מנהגי הפסח המקובלים בעם היהודי מזה דורות, והוא מתייחס לפולחן שהיה נהוג בפסח בבית קארוואחאל, ושהיה מבוסס כולו על הנאמר בספר שמות, – כאל הפולחן היהודי הנורמטיבי של פסח. ועם זאת, בבואנו לחקור היבט כלשהו שיש לו נגיעה לאנוסי “ספרד החדשה” בסוף המאה הט”ז, לא נוכל לוותר על ספר זה על אף מגרעותיו.

 

מחקר שני, מקיף ויסודי, בעל חשיבות מרובה, הוא ספרו של מַרטין כהן על משפחת קארוואחאל בכלל ועל לואיס הצעיר בפרט, בשם “The Martyr” (ראו רשימה ביבליוגראפית). ספר זה מבוסס כולו על התיעוד הרב האצור בתיקי האינקוויזיציה שבארכיון הלאומי המכסיקני ועל התיעוד שהגיע לארה”ב. על כך יש להוסיף את בקיאותו של כהן במדעי היהדות ואת הסיוע הרב שקיבל ממלומדים ידועי-שם בתיאולוגיה הנוצרית. בחיבור זה תיקן כהן במידה רבה את התמונה, השגויה בחלקה, של האנוסים במאה הט”ז. הוא גם פרסם מאמר מסכם וביקורתי, בעל חשיבות רבה, על דתו של לואיס דה קארוואחאל הצעיר (ראו רשימה ביבליוגראפית).

 

ס. ליבמן וגם מ. כהן תירגמו לאנגלית את זיכרונותיו של קארוואחאל, את מכתביו, ומה שמכונה “צוואתו”, והוסיפו פירושים.

 

האירועים הדרמטיים שהתחוללו ב”ספרד החדשה” בסוף המאה הט”ז בקרב העדה האנוסית, ושבני קארוואחאל וחבריהם היו הגיבורים הראשיים בה, עוררו בי את הרצון לחקור ולתאר, ולוּ רק היבט אחד של פרשה זו, פרשת אנוסים שהרחיקו נדוד אל ארץ חדשה ולא ידועה, ונשאו עימם מטען רוחני-דתי יהודי ששמרו עליו מכל משמר, והשתדלו לחיות על פיו, בתנאים בלתי אפשריים.

***

 

שלושה חלקים בספר, כל אחד מהם הוא נושא לעצמו וכולם – מכלול אחד. פתחתי את החלק הראשון בבירור גישת מלכי ספרד לשאלת הגירת “נוצרים חדשים” אל העולם החדש ומה הניע “נוצרים חדשים” להגר לשם, וסיימתי חלק זה ברדיפה שרדפו אותם שם. בחלק השני אני מתאר את אורח החיים הדתי (“היהודי”) של האנוסים, ובשלישי – את השקפתם הרוחנית-דתית.

 

ההערות שהוספתי מופיעות בסופו של כל פרק. מוּבאות מכתבי יד הובאו על הרוב לפי מתכונתם בכתובים, אף כי במקרים רבים תיקנתי קצת משיבושי הכתיב, ומילים רבות כתבתי בתעתיק מודרני; אולם המובאות מן הטקסטים שנדפסו הועתקו לפי מתכונתם בדפוסים, על הרוב בתעתיק מודרני. מראי המקומות הובאו בגוף הספר, בקיצור, בעברית, ואילו שמות הפרסומים פורטו ברשימה הביבליוגראפית (עם מפתח הקיצורים) בסוף הספר.