1
רגע אחד, שקועה בשינה. ברגע שלאחריו ערה, לשמע הרחשים המוכרים שמשמיעה מישהי שמכינה תה. אבל התכוונתי להתעורר רק שש דקות מאוחר יותר. למה? גיששתי.
סגן אֶקָאלוּ הייתה במשמרת. נרגזת על משהו. קצת כעוסה, אפילו. על הקיר לפניה הוצג מבט על תחנת אָתוּק והספינות המקיפות אותה. הכיפה מעל הגנים נראתה רק בקושי מזווית זו. כוכב הלכת אתוק עצמו מוצל למחצה, זוהר בכחול ובלבן למחצה. המולת התקשורת ברקע גילתה שהכול כשורה.
פקחתי את עיני. על קירות מגורי הוצג אותו מבט עצמו על המרחב הסובב אותנו, זה שבו צפתה סגן אקאלו מעמדת הפיקוד — תחנת אתוק, ספינות, אתוק עצמה. המשׂואות של ארבעת השערים הבין־מערכתיים של המערכת. לא הצטרכתי את הקירות כדי לראות את התמונה הזאת. הייתי יכולה לראותה בכל מקום, בכל עת, אם רק רציתי לראותה. אבל בפירוש לא פקדתי להציג אותה כאן. יש לשער שהספינה עשתה זאת.
ליד הדלפק בקצה החדר של שלושה מטרים על ארבעה עמדה סֵייבָרדֶן והכינה תה. במערכת האמייל הישנה, רק שני ספלים, אחד מהם קצת סדוק, קורבן ניסיונותיה הראשונים והכושלים של סייברדן להביא תועלת כלשהי, לפני יותר משנה. עבר למעלה מחודש מאז הפעם האחרונה שהיא שימשה אותי כמשרתת, אבל נוכחותה הייתה כה מורגלת, עד שקיבלתי אותה בלי שום מחשבה כשהתעוררתי. "סייברדן," אמרתי.
"ספינה, בעצם." היא הטתה את ראשה לעברי, רק במקצת. דעתה הייתה נתונה עדיין לתה. חמלת קָאלְר תקשרה עם הצוות שלה בעיקר באמצעות שתלי שמיעה או ראייה — דיברה במישרין לאוזנינו, או הציגה מילים או תמונות בשדה הראייה שלנו. וזה מה שהיא עשתה עכשיו, הבחנתי; סייברדן הקריאה מילים שהספינה נתנה לה. "אני הספינה עכשיו. הגיעו אליך שתי הודעות בזמן שישנת, אבל אין כרגע שום דבר בעייתי, קוׂמוׂדוׂר."
התיישבתי וסילקתי את השמיכה מעלי. שלושה ימים לפני־כן נעטפה כתפי בתיקונית שהקהתה את הזרוע ושיתקה אותה. עדיין התענגתי על חופש התנועה שהוחזר לי.
סייברדן המשיכה, "נדמה לי שסגן סייברדן מתגעגעת לזה לפעמים." הנתונים שהספינה קראה ממנה — שיכולתי לראותם, אם רק גיששתי לבקש אותם — הראו מעט חשש, מבוכה קלה. אבל הספינה צדקה — היא נהנתה מהחזרה הקלילה הזאת לתפקידינו הקודמים, גם אם אני, התברר לי, לא נהניתי. "לפני שלוש שעות הגיע מסר מקברניטת הצי אוּאֶמִי." קומודור אואמי הייתה בעלת תפקיד זהה לשלי במרחק של שער אחד, במערכת הְרָאד. בפיקוד על כל הספינות הצבאיות הרדשאיות שם. אם זה היה שווה משהו בכלל: מרחב הרַדש היה שקוע כרגע במלחמת אזרחיות, וסמכותה של קברניטת הצי אואמי, כמו סמכותי שלי, באה מאותה סיעה של אָנָאנדֶר מִיאָנָאי שהחזיקה כרגע בארמון אוׂמוׂג. "ארמון צְטוּר נפל."
"כדאי לי לשאול לידי מי?"
סייברדן פנתה מהדלפק, קערת תה באחת מידיה העטויות בכפפות. ניגשה אלי בעודי יושבת על המיטה. אחרי זמן כה רב, היא הכירה אותי די הצורך שלא להתפלא על תשובתי, או לחוש אי־נוחות למראה כפות ידי החשופות עדיין. "מילורד מיאנאי, אלא מי?" ענתה בחיוך קלוש. הושיטה לי את קערת התה. "ההיא, אומרת קומודור אואמי, שלגמרי לא אוהבת אותך, קומודור. או את קומודור אואמי עצמה."
"בדיוק." בעיני לא היה שום הבדל ניכר בין הסיעות השונות של אנאנדר מיאנאי, הלורד של הרדש, ולאף אחת ממנה לא הייתה סיבה של ממש להיות מרוצה ממני. אבל אני ידעתי באיזו סיעה תומכת קברניטת הצי אואמי. אולי אפילו משתייכת אליה. אנאנדר הייתה מרובת־גופות, מורגלת להימצא בעשרות מקומות בעת ובעונה אחת, אם לא במאות. עכשיו היא הופחתה והתפוררה, אחרי שאיבדה רבות מגופותיה המשובטות במאבק נגד עצמה. היה בי חשד עז שקומודור אואמי עצמה היא פרודה של הלורד של הרדש.
"קברניטת הצי אואמי הוסיפה," המשיכה סייברדן, "שהאנאנדר שהשתלטה על צטור הצליחה גם לנתק את הקשר שלה עם עצמה מחוץ למערכת צטור, כך שיתרתה אינה יודעת מה היא מתכוונת לעשות. אבל אם קברניטת הצי אואמי הייתה במקום אנאנדר מיאנאי, היא אומרת, היא הייתה מקצה את רוב משאביה לאבטחת שליטתה במערכת ההיא, אחרי שתפסה את הארמון עצמו. אבל היא הייתה גם מתפתה מאוד לשלוח מישהי לטפל בך, קומודור, אם רק יהיה ביכולתה לעשות זאת. הקברניטה של צי הראד גם מבקשת לציין שהחדשות הגיעו אליה בספינה מארמון אומוג, כך שהן מיושנות בכמה שבועות."
לגמתי מהתה שלי. "אם העריצה הייתה מספיק טיפשה לשגר ספינות לכאן ברגע שהשתלטה על צטור, הן עלולות להגיע לכאן לכל המוקדם בעוד..." חמלת קאלר הראתה לי את המספרים. "שבוע בערך."
"לסיעה הזאת של הלורד של הרדש יש סיבה טובה מאוד לכעוס עליך," ציינה סייברדן, בשם הספינה. "וההיסטוריה מלמדת שהיא מגיבה בקיצוניות נגד אלה שהכעיסו אותה מספיק. היא הייתה יוצאת נגדנו עוד קודם, אילו הייתה מסוגלת לעשות זאת." היא עיוותה את פניה למראה המילים הבאות שהופיעו בשדה ראייתה, אבל כמובן, יכולתי לראותן בעצמי, וידעתי מה הן. "המסר השני בא ממושלת המערכת גִיאָרוׂד."
לא עניתי מיד. המושלת גיארוד הייתה הסמכות הממונה על כל מערכת אתוק. היא הייתה גם אחראית, בעקיפין פחות או יותר, לפציעה שממנה החלמתי רק עכשיו. למען האמת, זו שכמעט נהרגתי ממנה. הואיל והייתי מה שהייתי, כבר ידעתי את תוכן המסר שהיא שלחה אלי. לא היה צורך שסייברדן תקריא אותו באוזני.
אבל לחמלת קאלר היו פעם שניוניות — גופות אנושיות משועבדות לבינה המלאכותית שלה, ידי הספינה ורגליה, עיניה ואוזניה. השניוניות האלה כבר לא היו ברשותה, נלקחו כולן, ועכשיו היו לספינה אך ורק נשות צוות אנושיות. ידעתי שהחיילות הפשוטות כאן פעלו לפעמים בשם הספינה, דיברו בשמה, עשו דברים שהיא לא יכלה עוד לעשותם, כאילו הן היו השניוניות שהיא איבדה. לא בנוכחותי, בדרך־כלל — אני הייתי שניונית בעצמי, החוליה האחרונה שנותרה מנושאת־הגייסות יושרת טוׂרֶן שהושמדה לפני עשרים שנה. ניסיונותיהן של החיילות לחקות את מה שהייתי פעם לא שעשעו ולא ניחמו אותי. ובכל זאת, לא אסרתי עליהן לנהוג כך. עד לזמן האחרון ממש, החיילות שלי לא ידעו מה הייתי פעם. ודומה שהן מצאו בזאת דרך לגונן על עצמן מפני האינטימיות הבלתי־נמנעת של החיים בספינה קטנה.
אבל לסייברדן לא היה שום צורך בהעמדת הפנים הזאת. היא נוהגת כך מפני שהספינה רוצה בכך. אבל למה תרצה הספינה בדבר כזה? "המושלת גיארוד מבקשת שתחזרי לתחנה במועד המוקדם ביותר שתמצאי לנכון," אמרה סייברדן. אמרה הספינה. הבקשה הזאת, למרות הנופך המנומס־בקושי של תמצאי לנכון, הייתה תוקפנית יותר מכפי שמתירה מצוות הנאותוּת. סייברדן לא התרעמה כפי שהתרעמה על כך סגן אקאלו, אבל היה גלוי שהיא תוהה איך אגיב. "המושלת לא הסבירה את בקשתה. אם כי קאלר חמש הבחינה במהומה בליל אמש, ממש מחוץ לתת־הגן. ביטחון התחנה עצרה מישהי, ויש שם מתיחות מאז." הספינה הראתה לי בקצרה קטעים ממה שחמש, הנמצאת עדיין בתחנה, ראתה ושמעה.
"לא פינו את תת־הגן?" שאלתי. בקול רם, מפני שהיה ברור שהספינה רוצה לנהל את השיחה בדרך זו, בלי כל התחשבות ברגשותי בעניין זה. "הוא אמור להיות ריק מאישה."
"בדיוק," ענתה סייברדן. ענתה הספינה.
רוב תושבת תת־הגן היו אִיקָאנָה — שנואות על הקָ'אי, קבוצה אתנית אתוקית אחרת, שיצאה מהסיפוח במצב טוב יותר מהשאר. להלכה, כשהרדשאי מספחות עולם, ההבחנות האתניות מאבדות את משמעותן. המציאות קצת יותר מסובכת. אחדים מחששותיה הפחות־סבירים של המושלת גיארוד התמקדו באיקאנה המתגוררות בתת־הגן. "נהדר. העירי את סגן תִיסַרוָואט בבקשה, ספינה." תיסרוואט הקדישה את זמנה, מאז שהגענו לכאן, ליצירת קשרים עם תושבות תת־הגן, וכן עם נשות מִנהלת התחנה.
"כבר הערתי אותה," ענתה סייברדן, בשם חמלת קאלר. "המעבורת שלך תהיה מוכנה עד שתגמרי להתלבש ולאכול."
"תודה רבה." מצאתי שאינני רוצה לומר תודה, ספינה, או תודה, סייברדן, לא זו ולא זו.
"קומודור, אני מקווה שאינני מתיימרת יותר מדי," אמרה הספינה, באמצעות סייברדן. אי־שקט החליף את מבע פניה הנינוח של סייברדן — היא הסכימה לפעול בשם הספינה, אבל עכשיו חשה דאגה פתאומית, אולי חשדה שהספינה מגיעה סוף־סוף ללב העניין.
"קשה לי לדמיין אותך מתיימרת יותר מדי אי־פעם, ספינה." אבל כמובן, היא יכלה לראות כמעט כל דבר בי — כל נשימה, כל פרכוס של כל שריר. ואף יותר מזה, מכיוון שעדיין הייתי מחוּוטת כמו שניונית, גם אם לא הייתי שניונית של הספינה. היא ידעה, בלי ספק, שהשימוש שהיא עושה בקצינה כשניונית מדומה מטריד אותי.
"רציתי לשאול אותך, קומודור. כשעוד היינו באומוג, אמרת שאני יכולה להיות הקברניטה של עצמי. האם התכוונת לזה ברצינות?"
חשתי, לרגע קט, כאילו הכבידה המלאכותית של הספינה כשלה פתאום. לא היה טעם לנסות שלא לגלות את תגובתי על דברי הספינה, היא יכלה לראות כל פרט ופרט של תגובותי הגופניות. סייברדן מעולם לא הייתה טובה בהעמדת פנים אטומות, ומגינת נפשה השתקפה היטב בפרצופה האריסטוקרטי. חזקה עליה שהיא לא ידעה כי זה מה שהספינה ביקשה להגיד. היא פתחה את פיה כאילו רצתה לומר משהו, מצמצה בעיניה וסגרה אותו שוב. מצחה נחרש קמטים.
"כן, התכוונתי ברצינות," עניתי. ספינה איננה אישיות, בעיני הרדשאי. אנחנו ציוד. נשק. כלים שפועלים כפי שפוקדים עליהם, כשמתעורר הצורך בהם.
"אני חושבת על כך מאז שאמרת את זה," אמרה סייברדן. לא, אמרה חמלת קאלר. "והגעתי למסקנה שאני לא רוצה להיות קברניטה. אבל התברר לי שהמחשבה שאני יכולה להיות קברניטה מוצאת חן בעיני." ניכר בסייברדן שהיא לא בטוחה אם היא צריכה לחוש הקלה על זאת, או לא. היא ידעה מה אני, אולי אפילו ידעה למה אמרתי את מה שאמרתי, באותו יום בארמון אומוג, אבל היא הייתה רדשאי מחונכת היטב, ומורגלת — כמו כל קצינה רדשאית — לצפות שספינתה תעשה תמיד בדיוק את מה שאומרות לה. תהיה תמיד מוכנה ומזומנה לשרת אותה.
פעם הייתי ספינה בעצמי. ספינות עשויות לחוש רגשות עזים, עזים מאוד, כלפי הקברניטות שלהן ושאר קצינותיהן. ידעתי זאת מניסיון אישי. ועוד איך ידעתי. במשך רוב אלפיים שנות חיי לא חשבתי שיש סיבה כלשהי לרצות משהו אחר. ומשאיבדתי את צוותי לבלי שוב, נפער חור בעצמי שלמדתי עם הזמן שלא להביט בו. רוב הזמן. בה בעת, בעשרים השנים האחרונות התרגלתי בהדרגה לקבל את החלטותי בעצמי, בלי התייחסות לשום אחת אחרת. להיות בעלת הסמכות על חיי שלי.
האם חשבתי שהספינה שלי תחוש כלפַּי את מה שחשתי אני כלפֵּי הקברניטות שלי? זה היה בלתי־אפשרי. ספינות אינן חשות תחושות כאלה ביחס לספינות אחרות. האם חשבתי ככה אי־פעם? האם אחשוב ככה אי־פעם?
"בסדר," אמרתי ולגמתי תה. בלעתי אותו. לא הייתה שום סיבה שיכולתי לראות לכך שהספינה תגיד זאת באמצעות סייברדן.
אבל כמובן, סייברדן הייתה אנושית לחלוטין. והייא הייתה סֶגֶן אָמָאט של חמלת קאלר. אולי דבריה של הספינה לא נועדו לי, אלא לה.
סייברדן לא הייתה מעולם ממין הקצינות שאכפת להן מה חשות ספינותיהן, שאפילו מבחינות בתחושותיהן. היא לא הייתה אחת החביבות עלי, בעת ששירתה ביושרת טורן. אבל לספינות יש טעמים שונים, העדפות שונות. וסייברדן השתפרה פלאים במרוצת השנה האחרונה.
ספינה בעלת שניוניות מביעה את תחושותיה באלף דרכים פעוטות שונות. התה של קצינה מועדפת לעולם לא יוגש קר. המדים שלה יתאימו לה תמיד, יהיו מותקנים כהלכה תמיד, בלי מאמץ. רצונותיה ותשוקותיה הקטנות יבואו על סיפוקן כמעט ברגע שהתעוררו. ובמשך רוב הזמן, כל מה שהיא תרגיש זה שנוח לה. נוח יותר, בלי ספק, מאשר בספינות האחרות שאולי שירתה בהן.
זה היה חד־צדדי בפירוש, כמעט תמיד. לפני כמה שבועות, בארמון אומוג, אמרתי לספינה שהיא יכולה להיות אישיות שיכולה לפקד על עצמה. ועכשיו היא אמרה לי — ושלא במקרה, הייתי בטוחה, גם לסייברדן — שהיא רוצה להיות כזו, לפחות להלכה. רוצה, אולי, איזו תמורה קטנה על רגשותיה, או לפחות הכרה בהם.
בשום פנים לא הבחנתי שהאמאטות של סייברדן מסבירות לה פנים במיוחד, אבל מצד שני, האמאטות שלה, כמו כל החיילות של חמלת קאלר, היו אנושיות, ולא שלוחות של ספינתן. הן היו מרגישות שלא בנוח עם מבול הדברים האינטימיים הפעוטים שהספינה הייתה מבקשת מהן, אילו ניטל עליהן לפעול בדרך זו.
"בסדר," אמרתי שוב. במגוריה, סגן תיסרוואט נעלה את נעליה. עדיין מתנערת מקורי השינה — בּוׂ תשע עמדה לידה עם התה שהכינה לה. שאר החיילות של עשרת בו היו שקועות בשינה עמוקה, קצתן חולמות. האמאטות של סייברדן השלימו את מלאכת יומן והתכוננו לארוחת הערב שלהן. החובשת, ומחצית הקאלרות שלי, ישנו עדיין, אבל שנתן הייתה קלה. הספינה תעיר אותן בעוד חמש דקות. אקאלו והאֶטרֶפּות שלה עדיין היו במשמרת. סגן אקאלו עדיין הייתה נרגזת במקצת על השדר של מושלת המערכת, וגם מודאגת בגלל משהו אחר, לא הייתי בטוחה מהו. בחוץ ניתז אבק מפעם לפעם על־פני גופה של חמלת קאלר, ואורה של שמש אתוק חימם אותו. "היה עוד משהו?"
ודאי שהיה. סייברדן, שעצביה היו מרוטים במקצת מאז החל החלק הזה של השיחה, מצמצה בציפייה לראות תשובה כלשהי בשדה ראייתה. שום דבר, במשך שנייה תמימה. ואחריה, לא, קומודור, זה הכול. "לא, קומודור," הקריאה סייברדן, "זה הכול." ספק הצטלצל בקולה. למי שמכירה ספינות, האתנחתה הקצרה הזאת הייתה רבת־אומר. הופתעתי במקצת על שסייברדן, שתמיד הייתה אטומה לרגשותיהן של ספינותיה, הבחינה בה. היא מצמצה שלוש פעמים תחת מצח חרוש קמטים. מודאגת. נרעשת. לא בטוחה בעצמה, שלא כדרכה תמיד. אמרה, "התה שלך מתקרר."
"זה בסדר גמור," אמרתי וכיליתי אותו.
***
סגן תיסרוואט רצתה לחזור לתחנת אתוק זה כמה וכמה ימים. נמצאנו במערכת הזאת רק קצת יותר משבועיים, אבל היא כבר רכשה ידידות וקשרה קשרים. פעלה להשיג מידת־מה של השפעה על מִנהלת המערכת, כמעט למן הרגע שבו הציגה את כף רגלה בתחנה. וזה לא היה מפתיע, בהתחשב. תיסרוואט לא הייתה תיסרוואט כבר כמה זמן — אנאנדר מיאנאי, הלורד של הרדש, עשתה שינויים בסגן בת השבע־עשרה בישת־המזל כדי להפוך אותה לשלוחה של עצמה ותו לא, רק עוד פרודה של הלורד של הרדש. בתקווה שאני לא אזהה אותה בתור שכזו, על־מנת שתוכל לפקוח עין עלי ולהחזיק בידיה את השליטה בחמלת קאלר. אבל אני זיהיתי אותה, סילקתי את השתלים שריתקו את תיסרוואט ללורד של הרדש, ועכשיו היא הייתה מישהי אחרת — סגן תיסרוואט חדשה, עם זיכרונותיה (וייתכן שגם עם חלק מנטיותיה) של הקודמת, אבל גם מישהי שהייתה למשך כמה ימים האישה האדירה ביותר במרחב הרדש.
היא חיכתה לי לפני פתח המעבורת. בת שבע־עשרה, לא בדיוק גבוהת קומה אבל ארוכת גפיים, כמו די הרבה בנות שבע־עשרה שטרם צמחו לכלל שלמות. עדיין מטושטשת מהתעוררותה, אבל כל שערה ושערה במקומה, מדיה החומים־כהים טהורים מרבב. בו תשע, שכבר נכנסה למעבורת, בשום פנים לא הייתה מניחה לסגן הצעירה לצאת ממגוריה בכל מצב אחר. "קומודור," אמרה תיסרוואט והחוותה קידה. "אני מודה לך על שאת לוקחת אותי איתך." עיניה בעלות צבע הלילך — זכר לתיסרוואט הקודמת, שהייתה פזיזה וקלת־דעת, ושהוציאה כנראה את כל משכורתה הראשונה על שינוי צבע עיניה — היו רציניות. מאחוריהן, היא הייתה מרוצה באמת ובתמים, וקצת נרגשת, אפילו מבעד לתרופות שנתנה לה החובשת של חמלת קאלר. השתלים שהתקינה בה הלורד של הרדש לא פעלו כהלכה וגרמו לה, חשדתי, נזק לצמיתות. הוספנה את רגשותיה המעורבים בעוצמה רבה — ובצדק גמור — ביחס לאנאנדר מיאנאי, שהרי היו רגליים לסברה שהיא עדיין שותפה לזהות כלשהי עמה, והתוצאה תהיה מצוקה רגשית כמעט מתמדת.
אבל היא הרגישה טוב מאוד היום, לפי מה שיכולתי לראות. "על לא דבר, סגן."
"המפקדת." היא רצתה, ראיתי, להעלות איזה עניין לפני שניכנס למעבורת. "מושלת המערכת גיארוד היא בעיה." מושלת המערכת גיארוד קיבלה את מינויה מאותה סמכות ששלחה אותי לכאן, למערכת אתוק. להלכה היינו בעלות־ברית במערכה על שמירת שלום המערכת ויציבותה. אבל היא העבירה מידע לאויבותי, רק לפני כמה ימים, שכמעט הביא עלי את מותי; הייתי רחוקה ממנו רק כחוט השערה. וגם אם הייתה אפשרות שהיא לא הבינה זאת בשעתה, ודאי שהיא ידעה זאת עכשיו. למרות זאת, לא שמעתי ממנה מילה על כך, לא הסבר, לא התנצלות, לא הכרה מכל מין וסוג. רק הזימון הזה, על גבול חוסר הנימוס, לבוא לתחנה. "בשלב מסוים," המשיכה תיסרוואט, "אני חושבת שנצטרך מושלת מערכת חדשה."
"אני מסופקת אם נקבל מישהי חדשה מארמון אומוג בזמן הקרוב, סגן."
"לא, המפקדת," השיבה תיסרוואט. "אבל אני יכולה לעשות את זה. אני יכולה להיות מושלת. אני אהיה מושלת טובה."
"אני משוכנעת שאת יכולה, סגן," עניתי בקול שקול. פניתי לאחור, מוכנה להדוף את עצמי מעבר לגבול בין הכבידה המלאכותית של חמלת קאלר לבין חוסר הכבידה של המעבורת. ראיתי שגם אם תיסרוואט נשארה דוממת לחלוטין לשמע דברי, תגובתי פגעה ברגשותיה. התרופות הקהו את הכאב, אבל הוא עדיין ניכר בה.
מכיוון שהיא הייתה מי שהייתה, חזקה עליה שידעה שאני אתנגד לשאיפתה להיעשות מושלת המערכת. הייתי בחיים עדיין רק מפני שאנאנדר מיאנאי, הלורד של הרדש, חשבה או קיוותה שאני עשויה לסכן את אויבתה. אבל כמובן, האויבת של אנאנדר מיאנאי היא עצמה. לא היה אכפת לי במיוחד איזו סיעה של הלורד של הרדש תצא וידה על העליונה — עד כמה שזה נגע לי, לא היה הבדל ביניהן. הייתי שמחה לראותה מושמדת כליל: מטרה שנמצאה הרחק מעבר ליכולותי. אבל היא הכירה אותי מספיק טוב כדי לדעת שאגרום כל נזק שאוכל לגרום, לכולה. היא חטפה את סגן תיסרוואט בישת־המזל על־מנת שתהיה קרובה מספיק כדי לצמצם את הנזק הזה עד כמה שתוכל. תיסרוואט עצמה אמרה לי את זה בפירוש, זמן לא־רב אחרי שהגענו לתחנת אתוק.
ולפני כמה ימים אמרה תיסרוואט עצמה, האם מובן לך, המפקדת, שאנחנו עושות שתינו בדיוק את מה שהיא רוצה? כשאמרה היא, הכוונה הייתה לאנאנדר מיאנאי. ואני אמרתי שמה שרוצה הלורד של הרדש לא נורא חשוב לי.
פניתי לאחור. הנחתי יד על כתפה של תיסרוואט. אמרתי, בקול רך יותר, "בואי נעבור את היום הזה קודם כול, סגן." ואולי אפילו את השבועות הקרובים, או החודשים, או יותר. הלחימה שהתנהלה בארמונות המחוזיים עלולה להגיע אלינו, לכאן, לאתוק, מחר או בשבוע הבא או בשנה הבאה. ואולי תכַלה את עצמה ותדעך בארמונות, וכלל לא תגיע לכאן. אבל על זה לא הייתי מהמרת.
***
אנחנו נוהגות לדבר כלאחר־יד על המרחקים בתוך מערכת שמש יחידה — לומר שתחנה נמצאת בקרבת ירח או כוכב לכת, ששער נמצא בקרבת התחנה החשובה ביותר במערכת — כשבפועל, המרחקים האלה נמדדים במאות אלפי קילומטרים, אם לא במיליונים. ותחנות החוץ של מערכת עשויות להימצא במרחקים של מיליוני קילומטרים מהשערים שלה, ואפילו מיליארדים.
כמה ימים לפני־כן הייתה חמלת קאלר קרובה באמת ובתמים, קרובה עד־כדי סכנה, לתחנת אתוק, אבל עכשיו היא הייתה קרובה רק במובן יחסי. אנחנו נהיה במעבורת יום תמים. חמלת קאלר הייתה מסוגלת ליצור שערים — קיצורי דרך המבתרים את המרחב הרגיל — בכוחות עצמה, והיה ביכולתה להביא אותנו לשם הרבה יותר מהר, אבל שימוש בשערים בקרבת תחנה פעילה כרוך בסכנת התנגשות עם כל מה שעלול להימצא בדרכך כשאת חוזרת ממרחב השער למרחב הרגיל. הספינה יכלה לעשות זאת — בעצם, עשתה זאת ממש לאחרונה. אבל לפי שעה היה בטוח יותר לטוס במעבורת, הקטנה מכדי ליצור כבידה לעצמה, קל וחומר שער לעצמה. בעייתה של המושלת גיארוד, תהיה אשר תהיה, תצטרך לחכות.
ולי היה המון זמן לחשוב על מה שאני עשויה למצוא בתחנה. אין ספק שלשתי הסיעות של אנאנדר מיאנאי (בהנחה שיש רק שתיים, ואולי אין זו הנחה בטוחה) יש שם סוכנוׂת. אבל אלה לא יהיו נשות צבא. קפטן הֶתנִיס — אויבתי שמושלת המערכת גיארוד מסרה לה מידע מסוכן בחוסר זהירות שכזה — נחה בשלווה בכמוסת הקפאה במחסני חמלת קאלר, יחד עם קצינותיה. ספינתה, חרב אטגאריס, נמצאה במסלול רחוק מאוד מאתוק עצמה, מנועיה מושבתים, כל השניוניות שלה מאופסנות. חמלת אִילבֶס, הספינה הצבאית היחידה במערכת מלבד חמלת קאלר וחרב אטגאריס, עסקה בבדיקת תחנות החוץ, וקברניטתה לא גילתה עד כה שום נטייה לסרב לפקודתי להמשיך במשימתה זו. מלבד זאת, ביטחון התחנה וביטחון כוכב הלכת היו הזרועות החמושות היחידות שנשקפה מהן סכנה כלשהי — אבל "חמושות," כשמדובר בביטחון, פירושו אלות הלם. אין זאת אומרת שביטחון לא ייצגה שום סכנה בכלל — ודאי שהיא הייתה מסוכנת, בייחוד לאזרחיות לא־חמושות. אבל ביטחון לא סיכנה אותי.
לכל מי שתתפוס שאינני תומכת בסיעת הלורד של הרדש שלה, יהיו רק אמצעים פוליטיים לפעולה נגדי. אם כן, מדובר בפוליטיקה. אולי אני צריכה לנהוג כדוגמתה של סגן תיסרוואט, ולהזמין את קצינת הביטחון של התחנה לארוחת ערב.
קאלר חמש עדיין הייתה בתחנת אתוק, יחד עם שמונה ועשר. התחנה סבלה מצפיפות־יתר עוד לפני שתת־הגן ניזוק ופונה, ולא היו די מיטות לכול. הקאלרות שלי פרשו ארגזים ומצעים בפינתו של מסדרון חסר מוצא. על אחד הארגזים האלה ישבה האזרחית אוּרָאן, משננת בשקט אבל בהחלטיות הטיות של פעלים ברַסוָורית. האיקאנה בתחנת אתוק דיברו בעיקר רסוורית, ושכנותינו בתחנה היו איקאנה רובן ככולן. היה לה קל יותר אילו הייתה מוכנה לגשת למרפאה וללמוד את עיקרי השפה תחת סמים, אבל היא התנגדה לכך בתקיפות פראית. אוראן הייתה היחידה במשק ביתי הקטן שלא לבשה מדים, בקושי בת שש־עשרה, שום קרבת דם אלי או אל מישהי בחמלת קאלר, אבל איכשהו מצאתי את עצמי אחראית לה.
חמש עמדה הכן, שקועה למראית עין בדאגה לכך שהתה יהיה מוכן כשתגיע מורתה של אוראן בדקות הקרובות, אך למעשה משגיחה עליה בשבע עיניים. כמה מטרים מהן עסקו קאלר שמונה וקאלר עשר בקרצוף רצפת המסדרון, שכבר הייתה הרבה פחות מטונפת מכפי שהייתה קודם, ופחות אפורה במורגש ממה שנמצא מחוץ לגבול המאולתר של משק ביתנו. הן שרו תוך־כדי עבודה, בשקט, משום שאזרחיות ישנו מעבר לדלתות הסמוכות.
היסמין גדל
בחדרה של אהובתי
הוא משתרג סביב־סביב למיטתה
הבנות צמו וגילחו את ראשיהן
בעוד חודש תשובנה לבקר במקדש
עם ורדים וקמליות
אבל אני אמשיך להתקיים
בלי מאומה מלבד ניחוח היסמין
עד כלות ימי חיי.
היה זה שיר ישן־נושן, עולה בגילו על שמונה ועשר עצמן, עולה בגילו בוודאי על סבותיהן. אני זכרתי אותו מאז היה חדש. במעבורת, שם לא יכלו שמונה או עשר לשמוע אותי, הצטרפתי לשירתן. בשקט, כי תיסרוואט הייתה לצדי, חגורה למושבהּ וישנה שנת ישרות. אבל טייסת המעבורת שמעה אותי, בריגוש קל של נחת. היא הייתה מודאגת בגלל הטיסה הפתאומית הזאת בחזרה לתחנה, ובגלל מה ששמעה על השדר של המושלת גיארוד. אבל אם אני שרה, זה סימן שהדברים הם כפי שהם צריכים להיות.
בחמלת קאלר, סייברדן ישנה שנת חלום. עשר האמאטות שלה ישנו גם הן, צפופות במיטותיהן. עשרת בו (בפיקודה של בו אחת, כי תיסרוואט הייתה במעבורת עמי) התעוררה זה־עתה ועברה בלי מחשבה ובצרידות על תפילת הבוקר (פרח היושרה הוא שלום. פרח הנאותות הוא יופי במחשבה ובמעשה...).
זמן לא־רב אחר־כך ירדה החובשת ממשמרתה ומצאה את סגן אקאלו בחדר העשרת הזעיר, לבן הקירות, בוהה בארוחת הערב שלה. "את בסדר?" שאלה החובשת והתיישבה לידה. האֶטרֶפָּה התורנית הניחה קערת תה על השולחן לפניה.
"בסדר גמור," שיקרה אקאלו.
"אנחנו משרתות ביחד כבר הרבה זמן," ענתה לה החובשת. אקאלו המיוסרת לא נשאה את מבטה ולא אמרה דבר בתשובה. "לפני הקידום שלך, היית פונה לחברותיך לעשרת לקבל תמיכה, אבל עכשיו את כבר לא יכולה לפנות אליהן. עכשיו הן של סייברדן." לפני בואי — לפני שהקברניטה הקודמת של חמלת קאלר נאסרה באשמת בגידה — אקאלו היתה אמאט אחת. "ואני מתארת לעצמי שאת מרגישה שאת לא יכולה לפנות לאטרפות שלך." האטרפה ששירתה את אקאלו עמדה בפנים חתומות בפינת החדר. "המון קצינות אחרות היו עושות את זה, אבל הן לא קודמו מהעשרת כמוך, מה?" היא לא הוסיפה שאקאלו אולי חוששת שמא תתערער סמכותה בקרב חברותיה לצוות, שהכירו אותה במשך שנים כחיילת פשוטה. לא הוסיפה שאקאלו יודעת מכלי ראשון כמה אי־שוויוניים יהיו חליפין כאלה, אם תבקש איזו נחמה או תמיכה רגשית מהחיילות שתחת פיקודה. "הייתי אומרת שאת הראשונה כאן שעשתה את זה, שקודמה מהעשרת שלה."
"לא," ענתה אקאלו בקול נטול מבע. "גם הקומודור." כלומר אני. "את ידעת את זה כל הזמן, אני מתארת לעצמי." שאני שניונית ולא אנושית, רצתה לומר.
"אז זאת הבעיה?" שאלה החובשת. היא לא נגעה בתה שהאטרפה הניחה לפניה. "שהקומודור הייתה ראשונה?"
"לא, מה פתאום." אקאלו הרימה את מבטה סוף־סוף, וארשת פניה האטומה השתנתה כהרף עין למשהו אחר, שנעלם מיד כלעומת שבא. "למה זו צריכה להיות בעיה?" ידעתי שהיא אומרת את האמת.
החובשת החוותה תנועה של שוויון נפש. "אחדות היו אולי מקנאות. וסגן סייברדן היא... מסורה מאוד לקומודור. ואת וסגן סייברדן..."
"זה יהיה טיפשי, לקנא בקומודור," אמרה אקאלו בקול חסר מבע. והיא התכוונה לזה, בהחלט. אולי היה אפשר לקבל את דבריה כעלבון, אבל ידעתי שלא זו הייתה כוונתה. והצדק היה איתה. לא היה שום טעם לקנא בי.
"דברים מסוג זה," ציינה החובשת ביובש, "לא תמיד הם הגיוניים." אקאלו לא אמרה דבר. "לפעמים אני שואלת את עצמי מה עבר לסייברדן בראש כשהתברר לה שהקומודור היא שניונית. אפילו לא אנושית!" והיא הוסיפה, במענה להבזק קלוש של ארשת בפניה של אקאלו, "אבל היא לא אנושית. הקומודור הייתה אומרת לך את זה בעצמה, אני מתארת לעצמי."
"אז את מתכוונת לדבר על הקומודור כאילו שהיא חפץ לא־אנושי?" התגרתה בה אקאלו. ומיד הפנתה את מבטה. "בבקשת מחילה נדיבה מאיתך, חובשת. זה פשוט לא מצלצל לי נכון."
מכיוון שיכולתי לראות את מה שראתה הספינה, ראיתי את תגובתה הפקפקנית של החובשת על התנצלותה היותר־מדי־רשמית של אקאלו, ואת ניסיונה של אקאלו, שנעשה מוקפד פתאום, לטשטש את מבטא השושלת הנמוכה הרגיל שלה. אבל החובשת הכירה את אקאלו כבר הרבה מאוד זמן, שבמרביתו הייתה אקאלו, כפי שניסחה זאת החובשת, אחת מהעשרת שלה. "אני חושבת," אמרה החובשת, "שסייברדן מתארת לעצמה שהיא מבינה איך זה להיות בתחתית הערמה. ודאי שהיא למדה שאת יכולה למצוא את עצמך שם, למרות המשפחה הטובה והנימוסים המושלמים וכל הסימנים לכך שאַטְר העניקה לך חיים של אושר ושפע. היא למדה שיכול להיות שמישהי שהיא זלזלה בה והתעלמה ממנה תתגלה כראויה להערכתה. ועכשיו, אחרי שלמדה את כל זה, היא משוכנעת שהיא מבינה אותך." עוד רעיון צץ במחשבתה. "בגלל זה לא מוצא חן בעיניך שאני אומרת שהקומודור היא לא־אנושית, נכון?"
"אף פעם לא הייתי בתחתית של שום ערמה." עדיין מקפידה להאריך את הברותיה, בחיקוי לחובשת או לתיסרוואט. לסייברדן. או לי. "וכבר אמרתי שאני לא חושבת שיש כאן משהו פסול."
"אז אני טועה, אם כן," ענתה החובשת, ולא ניכרו בקולה מרירות או ציניות. "אני מבקשת את מחילתך הנדיבה, סגן." רשמית יותר מכפי שהיה עליה לדבר אל אקאלו, מכרתה הוותיקה כל־כך. המטופלת שלה, כרופאה, במשך כל הזמן הארוך הזה.
"כמובן, חובשת."
סייברדן עדיין ישנה. לא ידעה מאומה על התחושה הלא־נוחה שמילאה את חברתה לקצונה (ושותפתה למיטה). לא ידעה מאומה, חששתי, על יחסה החיובי של הספינה כלפיה. על מה שהתחלתי לחשוד שאפשר לתארו כחיבה עזה. יש הרבה דברים שהספינה לא תהסס לומר לגמרי בגלוי, אבל לעולם לא את זה, הייתי משוכנעת.
לצדי, במעבורת, תיסרוואט מלמלה משהו וזעה, אבל לא התעוררה. הפניתי את מחשבותי אל מה שאני עשויה למצוא בתחנת אתוק כשנגיע אליה, ועל מה שאני צריכה לעשות בקשר לזה.
