קולו של המלאך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קולו של המלאך
מכר
אלפי
עותקים
קולו של המלאך
מכר
אלפי
עותקים

קולו של המלאך

4.3 כוכבים (69 דירוגים)

עוד על הספר

גיום מוסו

גיום מוסו נולד ב-6 ביוני 1974 באנטיב שבדרום מזרח צרפת. ספריו הפכו לרבי־מכר ותורגמו ל־44 שפות, נמכרו עד כה ב־34 מיליון עותקים, ורבים מהם עובדו לקולנוע. הספרים קולו של המלאך, מחר, סנטרל פארק, תציל אותי, משחק עם החיים, הנערה מברוקלין ודירה בפריז ראו אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

תקציר

בתוך הטלפונים הניידים שלהם היו כל החיים שלהם... 
מדלן וג'ונתן, שני זרים, נתקלים זה בזה באולם הנוסעים של נמל התעופה ג'יי־אף־קיי,והחפצים שבידיהם נופלים. כשהם אוספים אותם, כל אחד מהם לוקח בטעות את הטלפוןהנייד של האחר. אלא שהעניין מתחוור להם רק כשהם נמצאים במרחק עשרת אלפיםקילומטרים זה מזה: היא בפריז, הוא בסן פרנסיסקו.
הסקרנות מנצחת, וכל אחד מהם חוקר את תכולת המכשיר שבידיו. למרבה ההפתעה,מתברר לשניים שחייהם קשורים בסוד שחשבו שקברו לעולם.
 
קולו של המלאך הוא סיפור שמתחיל כקומדיה רומנטית והופך ביד אמן למותחן מרתקבעל סוף מתוזמן להפליא. 
"אלכימיה מתוחכמת שמתח ורגשות נשזרים בה בכישרון מופלא."
לה רפובליקה 
 
"מוסו סוחף אותנו במותחן רומנטי יוצא דופן."
לה מאטן 
 
"אנחנו צוללים לתוך המסתורין של מוסו כמו ילדים שקופצים לתוך השלוליות עם שתיהרגליים."   
 לה פריזיאן 
 
 
גיום מוסו הוא מורה לכלכלה במקצועו שהחליט להתמקד בדבר האהוב עליו מכול:כתיבת מותחנים. הוא עושה זאת בהצלחה יתרה. ספריו זוכים להצלחה עולמית ומתורגמים ללשונות רבות.

פרק ראשון

פתח דבר
 
טלפון נייד?
בהתחלה לא ראיתְ בזה צורך אמיתי, אבל כדי שלא יחשבו שנשארת מאחור, התפתית לרכוש דגם פשוט מאוד שיש בו מעט פונקציות. בפעמים הראשונות הופתעת לגלות שאת מדברת בקול רם מדי במסעדה, ברכבת ובבית הקפה, אבל זה בהחלט היה נוח ומעודד שהמשפחה והחברים תמיד נמצאו במרחק שיחה.
כמו כולם, למדת לכתוב אס־אם־אסים בהקשה על מקלדת זעירה והתרגלת לשלוח אותם בלי הרף. כמו כולם, ויתרת על היומן שלך והחלפת אותו בגרסה האלקטרונית. במסירות הִכנסת לרשימה את מספרי הטלפון של מכרייך, של בני משפחתך ושל המאהב שלך. את מספרו של האקס הסווית כקוד של כרטיס האשראי שאת נוטה לשכוח.
למרות איכותן הגרועה של התמונות השתמשת בטלפון הנייד שלך גם כדי לצלם. תמיד היה נחמד להחזיק איזו תמונה מצחיקה כדי להראות לחברים בעבודה.
חוץ מזה, כך עשו כולם. המכשיר התאים את עצמו לתקופה: הוא מחק את גבולות החיים הפרטיים, המקצועיים והחברתיים. ובעיקר, היומיום נעשה דחוף יותר וגמיש יותר ואילץ אותך ללהטט עם הזמן.
 
לא מזמן החלפת את המכשיר הישן שלך בדגם מתקדם יותר, פלא קטן של הטכנולוגיה שמאפשר לך לקרוא את האימיילים שלך, לגלוש באינטרנט ולהוריד מאות אפליקציות.
וכך נעשית מכורה. הטלפון הנייד כבר הפך לשלוחה של עצמך, וכמו שתל בגופך הוא מלווה אותך אפילו לאמבטיה ולשירותים. בכל מקום שאת נמצאת בו, נדיר שתחלוף יותר מחצי שעה בלי שתסתכלי בצג ותבדקי אם החמצת שיחה שלא נענתה, אס־אם־אס אינטימי או כל אס־אם־אס שהוא. ואם תיבת האימייל ריקה, את מקליקה כדי לוודא שאין שום אימייל בהמתנה.
כמו הבובה של ילדותך, הטלפון הנייד מעודד אותך. המסך שלו מסביר פנים, מרגיע, מהפנט. הוא כלי שמאפשר לך לשלוט בכל הדברים וליצור קשר מיידי שיפתח בפנייך את כל האפשרויות...
 
אבל ערב אחד בשובך הביתה את מפשפשת בכיסים ובתיק ומגלה שהנייד שלך נעלם. אבד? נגנב? לא, את לא מאמינה. את בודקת שוב, מנסה לשווא לשכנע את עצמך ששכחת אותו במשרד, אבל... לא, את זוכרת שהסתכלת בו במעלית כשיצאת מהעבודה, ובטוח גם במטרו ובאוטובוס.
לכל הרוחות!
בהתחלה את רותחת מעצבים רק מעצם הרעיון שאיבדת אותו, אחר כך את מתעודדת כשאת נזכרת שחתמת על ביטוח "גנבה/אובדן/נזק", ואת מתחילה לספור את נקודות הלקוח שצברת, שיאפשרו לך, החל ממחר, לרכוש צעצוע מודרני חדש עם מסך מגע.
ובכל זאת, שלוש לפנות בוקר, וטרם הצלחת להירדם...
 
את קמה בשקט כדי לא להעיר את הגבר שישן לצדך.
במטבח, מעל הארון, את מחפשת את החפיסה הישנה של בדלי סיגריות שהחבאת שם לרגעי מצוקה. את מעשנת בדל אחד, ועל הדרך מלווה אותו בכוס וודקה.
לעזאזל...
את יושבת כפופה על הכיסא. את רועדת מקור, כי פתחת את החלון כדי שריח הסיגריות יתנדף.
את מונה בראשך את כל מה שהיה לך בטלפון: כמה סרטונים, כחמישים תמונות, היסטוריית הגלישה שלך באינטרנט, הכתובת שלך (לרבות קוד הכניסה לבניין), הכתובת של הורייך, מספרי טלפון של אנשים שאולי לא צריכים להיות שם, אס־אם־אסים שעשויים לרמוז ש...
אל תהיי פרנואידית!
את לוקחת עוד שאיפה ולוגמת מהוודקה.
למראית עין אין שום דבר שבאמת מסגיר, אבל את יודעת היטב שמראית העין מתעתעת.
מה שמדאיג אותך זה המחשבה שהמכשיר נפל לידיו של מישהו בעל כוונות זדון.
את מתחילה להתחרט שצילמת תמונות מסוימות, ששלחת אס־אם־אסים מסוימים, שניהלת שיחות מסוימות. העבר, המשפחה, הכסף, הסקס... מישהו שרוצה לפגוע בך ימצא מספיק דברים כדי להרוס לך את החיים, אם יחפש היטב. את מתחרטת שעשית את הדברים האלה, אבל החרטה לא מועילה.
מאחר שאת רועדת מקור, את קמה וסוגרת את החלון. מצחך דבוק אל הזכוכית, ואת מתבוננת באורות הספורים שעדיין מנצנצים בלילה וחושבת שאולי בקצה האחר של העיר גבר שעיניו נעוצות בצג של הטלפון הנייד שלך סוקר בהנאה את האזורים האפלים של חייך הפרטיים ומפשפש בשיטתיות בקרביו של המכשיר בחיפוש אחר הסודות הקטנים והמלוכלכים שלך.

גיום מוסו

גיום מוסו נולד ב-6 ביוני 1974 באנטיב שבדרום מזרח צרפת. ספריו הפכו לרבי־מכר ותורגמו ל־44 שפות, נמכרו עד כה ב־34 מיליון עותקים, ורבים מהם עובדו לקולנוע. הספרים קולו של המלאך, מחר, סנטרל פארק, תציל אותי, משחק עם החיים, הנערה מברוקלין ודירה בפריז ראו אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
69 דירוגים
40 דירוגים
11 דירוגים
14 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
29/1/2024

א

29/11/2023

נפלא!!!

15/10/2023

עוד ספר מדהים של מוסו. לא יכולה להפסיק לקרוא אותם אחד אחרי השני, כבר ספר תשיעי שסיימתי. ספר מעולה, מרתק, קשה לעצור את רצף הקריאה.

27/9/2023

הרומן הרומנטי של עולם הפשע. ספר מדהים, נהניתי מכל רגע.

1/12/2022

ספר מרתק. אין שנייה משעממת.

16/9/2021

ספר מרתק, זורם וכיפי לקריאה

8/9/2021

ספר מדהים! אי אםשר להניח מהיד!

29/8/2021

החלק הראשון של הספר רדום במעט... כמעט והתיאשתי מלקרוא אותו. החלק השני מותח , שנון קצת לא אמין אבל מהנה מאוד

15/8/2021

סיפור ממש רחוק מהמציאות אבל אם מתעלמים מזה הספר מותח, מעניין וכייפי לקריאה

10/8/2021

נהניתי מכל רגע! מתח בנוי היטב. סיפור מצוין. דמויות מגובשות ומעניינות וגם אמינות. מומלץ בחום

13/7/2021

ממש נהדר • מותח . סוחף.

20/6/2021

מתוחכם מעניין וסוחף

19/6/2021

אם נתעלם מהאלמנט הבסיסי והלא ריאליסטי (שני טלפונים חכמים שלשניהם אין סיסמה? אולי לפני 10 שנים באמת, גם לא סביר), הרי שהספר כתוב ברמה גבוהה והשתלבות הסיפורים מוצלחת מאוד, עם סוף מפתיע

21/5/2021

מעולה!!!!כתוב היטב סוחף מותח מרגש וגם מחוייך.

20/5/2021

מחכה

16/2/2021

איזה ספר!!! עונג צרוף.

6/1/2021

ספר מדהים וסוחף! מתחיל כמו עוד סיפור מאוס של נטפליקס אבל תוך מהרה משתנה למותחן שלא יאפשר לכם להוריד את הספר מהידיים

17/7/2020

מעולה כמו כל ספריו של גיום מוסו !

17/7/2020

וואו וואו וואו סיפור מעניין מותח שיש בו הכל והעיקר שיש סוף טוב

11/7/2020

מעניין ומותח. מומלץ

14/6/2020

מרתק לא הצלחתי לעזוב אותו עד העמוד האחרון.

18/4/2020

פשוט נהדר

17/4/2020

ספר מצוין

6/4/2020

כתוב מעולה, מרתק אותך לסיפור עד הרגע האחרון. הרבה הפתעות תוך כדי שמחזיקות אותך חזק בעניין.

29/9/2019

ספר שלא ניתן לעזוב אותו לפני שאני מגיעה לסוף!

27/9/2019

ספר מצויין, מעניין וקל לקריאה.

2/10/2023

מרתק

28/3/2022

המלאך לא תמיד משמיע את קולו אהבתי יותר את החלק הראשון ספר מתח טוב אבל ציפיתי ממוסו למתח. מסוג. אחר אופייני לו

28/7/2021

נחמד.

10/5/2020

טוב

27/3/2020

מתח, קצת רומנטיקה, רעיון מעניין ועלילה מרתקת. נקרא בשטף, אבל לי הפריע חוסר אמינות בסיפור.. אם מתעלמים מזה, אחלה ספר.

7/11/2019

ספר טוב יש בו הכל מותח עד הסוף
רק חבל שחלק המתורגם מצרפתית לא מדויק בעיקר הפונטיקה של מקומות ושל שמות

1/10/2019

עלילה מופרחת ועם זאת ספר מותח שלא מאפשר לך להפסיק לקרוא עד שסיימת אותו.

12/2/2025

כשאומרים על ספר שאי אפשר להניח אותו מהיד עד סופו מתכוונים בד''כ להחמיא לו. אבל ישנם ספרים שאינני יכול להניח מהיד מכיוון שאני רוצא להיפטר מהם. כזה היה ''קולו של מלאך'', וכזה היה גם ''דירה בפריז''. מהרבה בחינות זה בעצם אותו ספר...

28/4/2024

מחצית ראשונה של הספר מתנהל באיטיות רבה. כמה פעמים רציתי לוותר. הסיפור מתרומם ממחצית שניה של הספר.

26/4/2024

הפעם ספר פחות טוב של מוסו, שהוא אחד הסופרים האהובים עליי. עלילה מסורבלת שלא ממש סחפה כספר מתח. מצאתי לפחות שבע טעויות הגהה.

20/2/2024

ספר קליל יחסית, הקריאה זורמת. שילוב של הרומן הרומנטי וסדרת מתח אמריקאית בינונית. הדיאלוגים דיי רדודים ולעיתים לא ממש הגיוניים. העלילה מתובלת במקרים הנשענים על מקריות ויד הגורל טיפה יותר מדיי ובעזרתם נוצרת ההפתעה בספר. קראתי עד הסוף לא מצטערת אבל בהחלט לא אנסה עוד ספר של הסופר הזה.

3/5/2023

טוב

23/4/2022

ילדותי וכתוב בינוני. סה"כ די מיותר

13/8/2021

פחות אהבתי משאר הספרים שלו, טרחני משהו.

8/8/2020

נחמד. הרבה קטעים לא אמינים.

11/3/2020

חביב ולא יותר מזה. סיפור די הזוי .קצוות שנתפרים ביד גסה

3/11/2019

ספר טיסה מותח ומטופש כאחד. הדבר הטוב ביותר שיש בו הן ציטטות של אחרים, שמשמשות מעין מוטו לכל פרק.

4/6/2023

ספר מחורטט, עלילה לא אמינה לחלוטין. רומנטיקה בשקל ומתח בשקל תשעים.

10/11/2019

לא אהבתי. בעיצומה של החלמה מניתוח חיפשתי רומן מעניין אבל כמות הדם והאירועים האכזרים איכזבו וותיק. הרעיון נחמד. שניים וחצי כוכבים. מצטערת

22/9/2019

ספר גרוע. לצערי מותח.

קולו של המלאך גיום מוסו
פתח דבר
 
טלפון נייד?
בהתחלה לא ראיתְ בזה צורך אמיתי, אבל כדי שלא יחשבו שנשארת מאחור, התפתית לרכוש דגם פשוט מאוד שיש בו מעט פונקציות. בפעמים הראשונות הופתעת לגלות שאת מדברת בקול רם מדי במסעדה, ברכבת ובבית הקפה, אבל זה בהחלט היה נוח ומעודד שהמשפחה והחברים תמיד נמצאו במרחק שיחה.
כמו כולם, למדת לכתוב אס־אם־אסים בהקשה על מקלדת זעירה והתרגלת לשלוח אותם בלי הרף. כמו כולם, ויתרת על היומן שלך והחלפת אותו בגרסה האלקטרונית. במסירות הִכנסת לרשימה את מספרי הטלפון של מכרייך, של בני משפחתך ושל המאהב שלך. את מספרו של האקס הסווית כקוד של כרטיס האשראי שאת נוטה לשכוח.
למרות איכותן הגרועה של התמונות השתמשת בטלפון הנייד שלך גם כדי לצלם. תמיד היה נחמד להחזיק איזו תמונה מצחיקה כדי להראות לחברים בעבודה.
חוץ מזה, כך עשו כולם. המכשיר התאים את עצמו לתקופה: הוא מחק את גבולות החיים הפרטיים, המקצועיים והחברתיים. ובעיקר, היומיום נעשה דחוף יותר וגמיש יותר ואילץ אותך ללהטט עם הזמן.
 
לא מזמן החלפת את המכשיר הישן שלך בדגם מתקדם יותר, פלא קטן של הטכנולוגיה שמאפשר לך לקרוא את האימיילים שלך, לגלוש באינטרנט ולהוריד מאות אפליקציות.
וכך נעשית מכורה. הטלפון הנייד כבר הפך לשלוחה של עצמך, וכמו שתל בגופך הוא מלווה אותך אפילו לאמבטיה ולשירותים. בכל מקום שאת נמצאת בו, נדיר שתחלוף יותר מחצי שעה בלי שתסתכלי בצג ותבדקי אם החמצת שיחה שלא נענתה, אס־אם־אס אינטימי או כל אס־אם־אס שהוא. ואם תיבת האימייל ריקה, את מקליקה כדי לוודא שאין שום אימייל בהמתנה.
כמו הבובה של ילדותך, הטלפון הנייד מעודד אותך. המסך שלו מסביר פנים, מרגיע, מהפנט. הוא כלי שמאפשר לך לשלוט בכל הדברים וליצור קשר מיידי שיפתח בפנייך את כל האפשרויות...
 
אבל ערב אחד בשובך הביתה את מפשפשת בכיסים ובתיק ומגלה שהנייד שלך נעלם. אבד? נגנב? לא, את לא מאמינה. את בודקת שוב, מנסה לשווא לשכנע את עצמך ששכחת אותו במשרד, אבל... לא, את זוכרת שהסתכלת בו במעלית כשיצאת מהעבודה, ובטוח גם במטרו ובאוטובוס.
לכל הרוחות!
בהתחלה את רותחת מעצבים רק מעצם הרעיון שאיבדת אותו, אחר כך את מתעודדת כשאת נזכרת שחתמת על ביטוח "גנבה/אובדן/נזק", ואת מתחילה לספור את נקודות הלקוח שצברת, שיאפשרו לך, החל ממחר, לרכוש צעצוע מודרני חדש עם מסך מגע.
ובכל זאת, שלוש לפנות בוקר, וטרם הצלחת להירדם...
 
את קמה בשקט כדי לא להעיר את הגבר שישן לצדך.
במטבח, מעל הארון, את מחפשת את החפיסה הישנה של בדלי סיגריות שהחבאת שם לרגעי מצוקה. את מעשנת בדל אחד, ועל הדרך מלווה אותו בכוס וודקה.
לעזאזל...
את יושבת כפופה על הכיסא. את רועדת מקור, כי פתחת את החלון כדי שריח הסיגריות יתנדף.
את מונה בראשך את כל מה שהיה לך בטלפון: כמה סרטונים, כחמישים תמונות, היסטוריית הגלישה שלך באינטרנט, הכתובת שלך (לרבות קוד הכניסה לבניין), הכתובת של הורייך, מספרי טלפון של אנשים שאולי לא צריכים להיות שם, אס־אם־אסים שעשויים לרמוז ש...
אל תהיי פרנואידית!
את לוקחת עוד שאיפה ולוגמת מהוודקה.
למראית עין אין שום דבר שבאמת מסגיר, אבל את יודעת היטב שמראית העין מתעתעת.
מה שמדאיג אותך זה המחשבה שהמכשיר נפל לידיו של מישהו בעל כוונות זדון.
את מתחילה להתחרט שצילמת תמונות מסוימות, ששלחת אס־אם־אסים מסוימים, שניהלת שיחות מסוימות. העבר, המשפחה, הכסף, הסקס... מישהו שרוצה לפגוע בך ימצא מספיק דברים כדי להרוס לך את החיים, אם יחפש היטב. את מתחרטת שעשית את הדברים האלה, אבל החרטה לא מועילה.
מאחר שאת רועדת מקור, את קמה וסוגרת את החלון. מצחך דבוק אל הזכוכית, ואת מתבוננת באורות הספורים שעדיין מנצנצים בלילה וחושבת שאולי בקצה האחר של העיר גבר שעיניו נעוצות בצג של הטלפון הנייד שלך סוקר בהנאה את האזורים האפלים של חייך הפרטיים ומפשפש בשיטתיות בקרביו של המכשיר בחיפוש אחר הסודות הקטנים והמלוכלכים שלך.