מחברת החלל

הקדמה

שבה יישאלו שאלות שאין עליהן 

ממש תשובה

 

אם היו שואלים את יוסף מה למד על החיים בעשר שנותיו, הוא היה עונה מיד: הדברים אף פעם לא קורים כפי שחשב שיקרו.

אלא שאף אחד לא שאל אותו אף פעם מה הוא למד על החיים.

רק סבא של יוסף, שמריהו, היה יכול לשאול שאלה כזו וגם לרצות באמת לשמוע את התשובה. הוא תמיד רצה לדעת מה יוסף חושב. למשל, כשהם שמעו ברדיו את השיר "אני ואתה נשנה את העולם", הוא שאל את יוסף אם יש לו אומץ לשנות איתו את העולם. יוסף לא ענה. כשסבא שמריהו אמר את זה, זה נשמע כמעט מסוכן, כאילו ששניהם מהפכנים בעלי כוחות לא מוגבלים. ובכלל, הוסיף סבא ושאל, מה יוסף היה משנה בעולם ומה הוא היה משאיר? יוסף חשב - הוא ידע שסבא טומן לו פח בשאלה הזאת - ולבסוף הציע שאף אחד לא ימות. סבא אמר שאולי זה רעיון לא טוב, כי אם כולם יחיו לנצח לא יהיה מקום לכל האנשים והחיות. כדי לפתור את הבעיה הזאת, יוסף הציע שלא יהיו עוד ילדים, וסבא שאל אם האנשים והחיות יוכלו בכלל לשמוח בלי ילדים. יוסף אמר שזאת באמת בעיה, כי כל המבוגרים רוצים ילדים. אז סבא אמר, "אולי לא? אולי טוב להם בלי ילדים?" ונתן דוגמה את דודה עדנה שאין לה ילדים. ואז סבתא חנה, שלא אהבה את השאלות האלה, צעקה לסבא מהחדר השני שהוא מתפלסף יותר מדי ושיפסיק כבר לבלבל את המוח.

יוסף צריך לזכור לא להסתבך עם סבא ועם השאלות שלו.

ואז סבא אמר שאולי כדאי לחשוב על רעיונות פשוטים יותר, ולא לנסות לשנות את חוקי הטבע. לדוגמה, שיהיו פחות עניים. אז יוסף הציע כל מיני רעיונות להפחית את העוני, כמו למשל לחלק אוכל בחינם בסוּפר. אז סבא התווכח גם עם זה, עד שליוסף נמאס והוא אמר שמצדו העולם יכול להישאר ככה, כמו שהוא, מקולקל, בלי להשתנות. ואז סבא שאל בשביל מה להיות ילד אם לא בשביל להאמין שאפשר לתקן את העולם, ויוסף חשב שאם סבא שואל אותו את זה אז סימן שהוא שכח שילד לא תמיד מחליט על העולם, ובכלל העולם הרי לא מתחשב גם במה שהמבוגרים רוצים. הוא רצה לדעת אם סבא בעצמו התייאש פעם מלשנות את העולם, אבל היה נראה לו שזאת לא שאלה שאפשר לשאול סתם ככה.

היו לסבא שמריהו גם שאלות מעשיות יותר, כמו שקרה פעם אחת כשסבא לקח את יוסף לסוּפר ויוסף ביקש ממתק, וסבא שאל אותו למה לא לגנוב את הממתק בעצם? ויוסף אמר שמה פתאום, לגנוב זה רע, ואז סבא התחיל לשאול מתי

 

וסבא שאל אותו למה לא לגנוב את הממתק בעצם.

זה מוצדק לגנוב ומתי לא, וגם אמר שאולי יוסף פשוט פחדן ושזה נכון לגנוב. באמת? שאל יוסף וסבא אמר שלפעמים זה יכול להיות טוב, נגיד אם אתה עני, או שחייבים לגנוב כי בריון מכריח אותך לגנוב בשבילו. ואולי נכון לגנוב, אמר סבא, כי האנשים מהסופר גנבו ממך קודם עם המחירים שלהם הגבוהים מדי. הוא שאל ושאל והתווכח עם התשובות של יוסף, ובסוף קנה לו שני ממתקים ולא אחד, ואמר שהוא סתם צחק ושהוא יודע שיוסף לא יגנוב כי הוא ילד טוב. אבל יוסף חשב שאולי אם הוא היה מסכים לגנוב, סבא היה משתדל שזה יצליח לו.

במשפחה קראו לסבא "אלוף השאלות המרגיזות". הוא היה גאה בזה. אם יוסף שאל האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ, סבא לא ניסה לענות אלא שאל אם זה שווה למצוא חייזרים, ובכלל, מה אם החיים הראשונים שיימצאו מחוץ לכדור הארץ יהיו מין דשא כזה שלא מדבר ולא זז? זה בכלל יהיה מעניין?

ולפעמים סבא לא שאל אלא הראה ליוסף תמונות ממחברת החלל שלו.

אלא שבזמן האחרון סבא שמריהו מאושפז בבית החולים ואין מי שישאל את יוסף שאלות קשות ומעצבנות. יוסף התגעגע לסבא. ובינתיים הדברים המשיכו לקרות לא כפי שחשב שיקרו. למשל, כשהלכו מכות בכיתה של יוסף בבית הספר.