מבוא
הרוב היהודי והמדינה היהודית (החשמונאית) חוסלו על ידי האימפריאליזם הרומי, והיהודים הפכו למיעוט (ראו בספרי מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל, כרמל 2014). הרשות הפלסטינית שוללת את קיומו של עבר יהודי בארץ ישראל ושמה לה למטרה לשכתב את ההיסטוריה של ארץ ישראל ולהפיץ את ההיסטוריה המשוכתבת בתעמולה בעולם כולו, במטרה להוכיח שאין עם יהודי, שהיהדות היא דת בלבד, שהערבים/הפלסטינים הם האוכלוסייה הוותיקה של הארץ ושליהודים אין זכויות בארץ. מטרת התעמולה היא לשמוט את הבסיס לצדקת הקמתה של מדינת היהודים. הרשות הפלסטינית ניסחה כמה אג'נדות במטרה להוכיח שאין עם יהודי וליהודים אין זכויות היסטוריות בארץ ישראל.
הרשות הפלסטינית תרגמה את התעמולה נגד זיקת היהודים לארץ ישראל להחלטות במוסדות האו"ם. הדבר התאפשר במידה רבה בשל העובדה שיש למעלה מ-50 מדינות מוסלמיות המיוצגות באו"ם ובארגונים של האו"ם ובשל תופעת האנטישמיות. הכוח האלקטורלי הערבי וכוחו של הנפט מאפשרים למחוק בהדרגה את היהודים מעבָרה של הארץ בארגון אונסקו של האו"ם. כך התקבלה החלטה השוללת כל קשר יהודי לקבר רחל בטענה שהקבר הוא של שיח' ערבי. החלטה נוספת שוללת כל קשר יהודי להר הבית, דוחה את הטיעון ששם עמד בית מקדש יהודי וקובעת שזהו מקום קדוש לאסלאם בלבד. החלטה נוספת נישלה את היהודים גם מהכותל המערבי, השריד היחיד ממתחם בית המקדש מימי הבית השני. ארגון נוסף שבו נעשה שימוש בכוח האלקטורלי של המדינות המוסלמיות הוא "מועצת האו"ם לזכויות אדם". בארגון זה מתקבלות בקביעות החלטות אנטי־ישראליות. אחוז ההחלטות נגד ישראל הוא גבוה ללא כל השוואה לחלקן של החלטות לגבי מדינות דיקטטוריות הפוגעות בקביעות בזכויות האדם. אבל, המכשיר החשוב ביותר של הפלסטינים במאבקם בישראל הוא עצרת האו"ם, שם מתקבלות החלטות אנטי־ישראליות בכל עצרת.
אחת האג'נדות הפלסטיניות אומצה על ידי פרופ' שלמה זנד בספרו מתי ואיך הומצא העם היהודי (רסלינג, 2008). הספר יצא לאור בעברית ותורגם ל-15 שפות. התזה של הספר מבוססת על שתי הנחות יסוד:
א. הרומאים לא ניהלו מדיניות הגליה והעם היהודי לא הוגלה מארצו. התנועה הציונית המציאה את "מיתוס הגלות". היהודים התאסלמו בתקופת הכיבוש הערבי־מוסלמי (640-1099) כי לא רצו לשלם את מס הכופרים. הפלסטינים הם צאצאי היהודים והארץ שייכת להם.
ב. אין עם יהודי. הרעיון לקיומו של עם יהודי הוא המצאה של התנועה הציונית. היהודים החיים כיום אינם צאצאי היהודים הקדמונים אלא צאצאי מתייהדים וגֵרים מהתקופה העתיקה, כאשר היהדות זכתה להשפעה. בימי הביניים נוספו מתייהדים. היהודים האשכנזים הם צאצאי כוזרים, היהודים הספרדים הם צאצאי שבט ברברי מצפון אפריקה והיהודים התימנים הם צאצאי ממלכת חיימר של תימנים שהתייהדו.
מטרת ספר זה היוצא לאור בשני כרכים היא להביא את ממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי לגבי ההרכב האתני־דתי של אוכלוסיית ארץ ישראל מהכיבוש הערבי ועד הקמת מדינת ישראל, כדי להפריך את התזה שהערבים הם תושביה הוותיקים של הארץ. מטרת הספר להוכיח שרוב ערביי פלשתינה (המגדירים עצמם כפלסטינים מבחינה לאומית) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לארץ בחלקם בעידוד השלטון המקומי מארצות ערב והאסלאם בטפטוף אטי. משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה הפך הטפטוף לגלי הגירה של מהגרי עבודה בעקבות הפיתוח הכלכלי של הארץ על ידי התנועה הציונית, וארגונים נוצריים, שיצרו אפשרויות תעסוקה, רמת שכר ואיכות חיים שעלו בהרבה על אלה שבארצות ערב והאסלאם.
הפרק הראשון דן בתקופת הכיבוש הערבי־מוסלמי של הארץ ומביא מחקרים הקובעים שערב הכיבוש היתה האוכלוסייה נוצרית ברובה עם מיעוט יהודי ושומרוני, ושלא היתה התיישבות משמעותית של ערבים בעקבות הכיבוש. הארץ לא היתה ערבית. בתקופה זו היתה ירידה משמעותית במספר התושבים ובמספר היישובים בשל מדיניות ההזנחה של השליטים המוסלמים, שגרמה לאובדן הביטחון ולהידרדרות של המצב הכלכלי.
הפרק השני דן בתקופה הצלבנית ומביא מחקרים הקובעים שהנוצרים היו עדיין הקבוצה הגדולה ביותר, אם כי היתה עלייה מסוימת במספר המוסלמים בשל אסלאמיזציה והגירה בתקופה האיובית.
הפרק השלישי דן בתקופה הממלוכית ומביא מחקרים הקובעים שהרוב הנוצרי חוסל סופית והשלטון הממלוכי הביא להידלדלות האוכלוסייה והכלכלה. גם המגפה השחורה תרמה להצטמקות האוכלוסייה. אוכלוסיית ארץ ישראל המערבית מנתה בשלהי התקופה הממלוכית כ-123,000 תושבים בלבד. הקבוצה המוסלמית, שמנתה כ-80,000 נפש, הפכה לקבוצה הגדולה ביותר לצד מיעוט נוצרי, יהודי ושומרוני.
הפרק הרביעי דן בתקופה העות'מאנית ומביא מחקרים הקובעים שבין שנות ה-30 של המאה ה-19 לשלהי המאה ה-19, לאחר תקופה של היחלשות השלטון ומצב כלכלי וביטחוני ירוד, התחוללו שני שינויים עיקריים: א. התפתחויות בתחום הכלכלי בעקבות מעורבות מעצמות המערב, השקעות הון של יהודים ושל ארגונים ומוסדות דת נוצריים. ב. אפשרויות התעסוקה מביאות לגלי הגירה מארצות ערב והאסלאם. ההגירה זוכה לעידוד מטעם השלטון העות'מאני, המעוניין באכלוס שטחים ריקים ודלי אוכלוסייה. בעקבות כך גדל משמעותית מספר המוסלמים בארץ. קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי חלקה של ההגירה בגידול האוכלוסייה המוסלמית לבין חלקו של הריבוי הטבעי. התזה של הספר שהריבוי הטבעי הגבוה התקזז במידה רבה בשל מגפות, פגעי טבע, רמת חיים נמוכה, היעדר מערכת סניטציה ובריאות, והרוגים במלחמות שהעות'מאנים היו מעורבים בהן, ושגם להגירה היה חלק משמעותי בגידול האוכלוסייה המוסלמית לצד הריבוי הטבעי.
כרך ב יעסוק בתקופת המנדט הבריטי.
ברצוני להודות לבן דודי שמחה שפק ממרילנד, ארצות הברית, שאִפשר את הוצאת הספר, ולפרופסורים איוון פרידמן, אורן טל ואהוד טולידאנו על עזרתם. כמו כן, ברצוני להודות לספרניות של ספריית מדיטק בחולון, רבקה זרקובסקי, חווה רוזנטל, שושי גלס ויוליה שפונט על עזרתן באיסוף הביבליוגרפיה.
