מארק וקארן בּרֵייקסטוֹן התחתנו בשלב מאוחר יחסית בחייהם. קארן היתה בת ארבעים כמעט, כבר לא האמינה שתמצא מישהו מוצלח כמו אביה והתחילה להתייחס במרירות למערכת היחסים בת שבע השנים שניהלה אחרי הקולג' עם המורה לאמנות לשעבר שלה. למעשה, כשניסו להכיר לה את מארק, כמעט סירבה להיפגש איתו כי היתרון הבולט היחיד שלו היה האפשרות הסבירה שיתעשר. חברתה, שהיתה נשואה זמן רב וכבר בהיריון שלישי, לא ציינה שום יתרונות אחרים. חברותיה הנשואות של קארן נראו מוטרדות מאוד מהעובדה שמעולם לא שקלו את חשיבותו של הכסף במערכות היחסים שלהן כי התחתנו צעירות מדי. עכשיו, כשהיו שקועות עמוק יותר בחייהן, הנושא הציק להן ושנתן נדדה כששאלו את עצמן באיזו מידה מדובר על תשואה מובטחת לטווח ארוך. קארן עדיין רצתה מישהו נאה. היא הרגישה שזאת תהיה פשרה בלתי נסבלת אם תיאלץ להסתכל כל יום בפרצוף מכוער ולחשוש מיישור השיניים של ילדיה העתידיים.
למעשה, אף אחד מהם לא הכיר את מארק. הנשים ידעו שיש לו משרה טובה והוא לא ממנהטן, וקארן יכלה להתעניין אצל אחד הבעלים שהכירו אותו אבל לאף אחד לא היה זמן לחקירות בימים שקדמו לדוא"ל ולמסרונים. מארק קיבל את מספר הטלפון שלה, והיא ידעה שאם ישתמש בו היא לא תניח למשיבון שלה לענות. קולו היה די נעים והוא נשמע קצת מתוח, ומכאן שלא היה רודף שמלות סדרתי. וכך, בחוסר התלהבות, שינתה פעמיים את מועד המפגש, אבל בסופו של דבר יצאו לשתות משהו, רעיון שהיה יכול להיות די סקסי אילולא דחקה אותו ליום ראשון בערב.
באור העמום שבפאב לא היה במארק שום דבר דוחה, אם כי גם לא היה בו חן מיוחד. תווי פניו לא היו חריגים אבל גם לא סימטריים עד כדי כך שייחשב נאה. פרצופו היה שמן ונערי, אף עגול ולחיים עגולות, אבל גופו היה דק ולכן נראה כמו מישהו שלא ממש מושך תשומת לב.
כשהתלבטו אם להזמין עוד משקה, סיפר לה סיפור על מישהו בעבודה שאכל לו את האוכל שהוא השאיר במקרר להפסקת הצהריים. לא שחשוב במיוחד מי עשה את זה ובכל זאת היתה לו השערה כי ראה חרדל על שרוולה של אחת מפקידות הקבלה. הוא סיפר לקארן שרוב הבחורים מספרים שהם יוצאים לצהריים עם לקוחות אבל בעצם הם יושבים יחד בפאב ורואים משדרי ספורט בטלוויזיה וזה מאוד יקר ומבזבז את הזמן, והוא, לעומת זאת, מביא איתו אוכל למשרד ובדרך כלל הוא היחיד שעדיין ער אחר הצהריים. היא צחקה והוא הביט בה ופניו השתנו בהפתעה, ואז הוא אמר, "אנשים לא קולטים אותי לפעמים." בעיני קארן זה היה נחמד.
יכול להיות שהם נועדו זה לזה כי לדעתה הוא היה נורא משעשע. רוב הסיפורים האלה באמת קרו לו ולעתים קרובות הבדיחה היתה על חשבונו. כמעט כאילו הוא אדם מלא ביטחון, שמשאיר רושם עז כל כך שהוא מרגיש צורך להמעיט בערך עצמו. אם כי הפרצוף שלו אמר את ההפך. הם התחילו לצאת, ואחרי שלושה־ארבעה שבועות נכנסו למיטה אבל בדירה שלו כי אולי היא תרצה ללכת מיד אחר כך. היא לא הלכה. הדירה שלו היתה מרוהטת ומצוידת אבל לא מלוקקת, וידיו אחזו במותניה בנחישות כזאת שהאגן שלה כאב באופן נעים, ולכן היא שקעה בנינוחות בכריות הפוך שלו שהיו מרגיעות ומוּכּרות בריח הלבנדר של דפים למייבש. בהמשך הלילה הם עשו את זה שוב והיא הרגישה שהוא חושק בה. וזה היה מושך מאוד.
