קרנבל בחלל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

תקציר

"אי אפשר לסמוך על המבוגרים," אמר פיטר. "ראיתם – משטרה, רופאים... שום דבר לא יצא מזה. הם טובים רק בדיבורים. כן תעשה - לא תעשה. מותר. אסור. פיטר, מספיק! איאן, די! דברים כאלה. אבל כשיש בעיות אמיתיות הם לא יודעים לעשות כלום. הרי הם אלה שעושים את הבעיות, אז איך יפתרו אותן?"
 
שבעה נכדים – אביב, רון, עוז, פיטר, איאן, רונה ויעל – יוצאים להרפתקה מטורפת בחלל. הם יתעמתו עם חייזרים מתוסבכים ועם קוסם מתוסכל, יתווכחו עם דינוזאור שירד מהפסים ויתמודדו עם פרדוקסים עוינים ועם שאלות קיומיות…  
האם ישובו בשלום?
האם ילמדו שאין כמו לצפות בטלוויזיה?
האם יבינו את חשיבות הצורך בעורך דין?
האם יפנימו שהם חזקים לפחות כמו כפיות?
 
על שאלות אלה ועל שאלות רבות נוספות תקבלו, אולי, מענה בספר המדהים שבידכם!
 
* * *
 
משה גולדברג הוא בעל השכלה בין-תחומית המשלבת כלכלה, חשבונאות, תולדות האמנות ופילוסופיה; חובב ספרי מדע בדיוני, פנטזיה ומדע פופולרי; מצייר ומפסל בשעות הפנאי. "קרנבל בחלל" הוא ספרו הראשון.

פרק ראשון

1
רונה: במקום הקדמה
 
לא דיברתי הרבה במהלך הסיפור, שכן באותה תקופה הייתי רק בת כמה חודשים ובדרך כלל הסתכמה השתתפותי ב"גה... גה... גה... אה... אה... אה..."
אבל שלא תהיה לכם טעות. היה לי - ויש לי - המון המון מה להגיד - גם בקשר להתנהלות האחים ובני הדודים שלי, גם בקשר להתפתחות העלילה - שלא תיאמן - וגם בקשר למקורות ולשורשים הפילוסופיים, המדעיים, ההיסטוריים והספרותיים של כל מה שקרה.
מצאתי לנכון לכן לסכם את כל מחשבותיי, הגיגיי והידע שצברתי, במהלך אכילת אין-סוף מכלים של מזון תינוקות, והנוגעים להרפתקה שלנו בחלל, בהערות לסיפור המעשה - המבטאות את גישתי המטאפיזית לאירועים.
אבל קודם כול - לתודות:
תודה רבה רבה לאבי ולאימי - אבא גלעד ואימא דורית - שהביאוני עד הלום!
תודה ענקית לאחיי ולבני דודיי: איאן ופיטר, אביב, רון ועוז. בלעדיהם כל זה לא היה קורה.
ותודה ענקית ענקית ליעל - בת דודתי היחידה באותה תקופה, שהיא בשבילי דגם לחיקוי ואני רוצה להיות בדיוק, אבל בדיוק, כמוה!
ולא נשכח את סבא מושיניו, ששמע באהבה ובתשומת לב רבה את כל מלמוליי וגרגוריי והפך אותם למשפטים ברורים ומובנים - פחות או יותר.
אז קדימה!

עוד על הספר

קרנבל בחלל משה גולדברג
1
רונה: במקום הקדמה
 
לא דיברתי הרבה במהלך הסיפור, שכן באותה תקופה הייתי רק בת כמה חודשים ובדרך כלל הסתכמה השתתפותי ב"גה... גה... גה... אה... אה... אה..."
אבל שלא תהיה לכם טעות. היה לי - ויש לי - המון המון מה להגיד - גם בקשר להתנהלות האחים ובני הדודים שלי, גם בקשר להתפתחות העלילה - שלא תיאמן - וגם בקשר למקורות ולשורשים הפילוסופיים, המדעיים, ההיסטוריים והספרותיים של כל מה שקרה.
מצאתי לנכון לכן לסכם את כל מחשבותיי, הגיגיי והידע שצברתי, במהלך אכילת אין-סוף מכלים של מזון תינוקות, והנוגעים להרפתקה שלנו בחלל, בהערות לסיפור המעשה - המבטאות את גישתי המטאפיזית לאירועים.
אבל קודם כול - לתודות:
תודה רבה רבה לאבי ולאימי - אבא גלעד ואימא דורית - שהביאוני עד הלום!
תודה ענקית לאחיי ולבני דודיי: איאן ופיטר, אביב, רון ועוז. בלעדיהם כל זה לא היה קורה.
ותודה ענקית ענקית ליעל - בת דודתי היחידה באותה תקופה, שהיא בשבילי דגם לחיקוי ואני רוצה להיות בדיוק, אבל בדיוק, כמוה!
ולא נשכח את סבא מושיניו, ששמע באהבה ובתשומת לב רבה את כל מלמוליי וגרגוריי והפך אותם למשפטים ברורים ומובנים - פחות או יותר.
אז קדימה!