1
רונה: במקום הקדמה
לא דיברתי הרבה במהלך הסיפור, שכן באותה תקופה הייתי רק בת כמה חודשים ובדרך כלל הסתכמה השתתפותי ב"גה... גה... גה... אה... אה... אה..."
אבל שלא תהיה לכם טעות. היה לי - ויש לי - המון המון מה להגיד - גם בקשר להתנהלות האחים ובני הדודים שלי, גם בקשר להתפתחות העלילה - שלא תיאמן - וגם בקשר למקורות ולשורשים הפילוסופיים, המדעיים, ההיסטוריים והספרותיים של כל מה שקרה.
מצאתי לנכון לכן לסכם את כל מחשבותיי, הגיגיי והידע שצברתי, במהלך אכילת אין-סוף מכלים של מזון תינוקות, והנוגעים להרפתקה שלנו בחלל, בהערות לסיפור המעשה - המבטאות את גישתי המטאפיזית לאירועים.
אבל קודם כול - לתודות:
תודה רבה רבה לאבי ולאימי - אבא גלעד ואימא דורית - שהביאוני עד הלום!
תודה ענקית לאחיי ולבני דודיי: איאן ופיטר, אביב, רון ועוז. בלעדיהם כל זה לא היה קורה.
ותודה ענקית ענקית ליעל - בת דודתי היחידה באותה תקופה, שהיא בשבילי דגם לחיקוי ואני רוצה להיות בדיוק, אבל בדיוק, כמוה!
ולא נשכח את סבא מושיניו, ששמע באהבה ובתשומת לב רבה את כל מלמוליי וגרגוריי והפך אותם למשפטים ברורים ומובנים - פחות או יותר.
אז קדימה!