הקדמה
משה דיין הוא אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בקרב הציבור בישראל בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה. הוא היה אולי האיש המרתק והמסקרן ביותר שהכרנו מדור המייסדים. רבים זוכרים בהערצה את תרומתו לביטחון המדינה בשנות החמישים של המאה הקודמת, את מנהיגותו במלחמת ששת הימים, את הישגיו בניהול השטחים הכבושים לאחר המלחמה ואת חלקו בתהליך שהוביל להסכם השלום עם מצרים. אחרים מתעבים את זכרו בגלל אחריותו למחדלי מלחמת יום הכיפורים והתחמקותו מקבלת אחריות אישית. מדי פעם בפעם מתפרסמות כתבות החוזרות ומעלות ביקורות על דיין מכמה וכמה כיוונים. ועם זאת, הארץ מלאה מוסדות ורחובות הנושאים את שמו.
אין תמה אפוא שסיפור חייו זכה להיכתב בספרים רבים. דיין עצמו פרסם כמה וכמה ספרים בעלי אופי אוטוביוגרפי וכן קובצי מאמרים ונאומים החושפים פנים מגוּונות של אישיותו. גם בני משפחתו — אביו, אמו, אשתו הראשונה רות ובתו יעל — כתבו ספרים על קורות חייו ועליהם נוספו גם ספרים של אנשים שעבדו במחיצתו. ויש גם כמה ביוגרפיות, מקצתן אף מבוססות על מחקר קפדני, כגון ספרו של שבתי טבת העוסק בקורותיו של דיין עד לאחר מלחמת ששת הימים. קטעים רבים הנוגעים לדיין ומתארים פרקים מקורות חייו מובאים גם בזיכרונותיהם של אישים שפעלו לידו או במחיצתו. בארכיון המדינה, בארכיון צה"ל ובארכיונים אחרים מצויים אלפי עמודים של דברים שכתב ושאמר דיין בפומבי ובישיבות סגורות. רובם חשופים היום בפני החוקרים.
ספר זה אינו מתיימר לחדש חידושי מחקר. חוץ מכמה אירועים הרואים כאן אור בפעם הראשונה, רוב הספר עוסק בדברים שכבר נכללו בספרים אחרים. כוונתי היתה לתאר בתמציתיות את חייו של משה דיין על כל תהפוכותיהם ולתרום תובנות ופרשנויות משלי בתקווה שיהיה בהן להאיר טוב יותר את התנהלותו בפרשות הצבאיות והמדיניות שהוא היה מעורב בהן. הרביתי בציטטות מדבריו ומדברי אחרים משום שנוסף על הערכותַי ועל פירושַי רציתי לשקף גם את הדרכים שדיין ראה בהן את עצמו וכן את הדרכים שהאנשים שהכירוהו מקרוב ראו אותו.
שנה וחצי, מינואר 1956 עד יוני 1957, כיהנתי כראש לשכתו של דיין. הייתי צמוד אליו כל אותם ימים וברוב שעות היממה. זכיתי גם לכתוב יומן מפורט שתיאר את אירועי הימים הללו בפירוט רב. הייתי קצין צעיר ועבודתי במחיצתו של דיין העשירה את עולמי ואת היכרותי עם המדיניות של ישראל בימים ההם. כמו כל האנשים שעבדו במחיצתו, זכיתי מידיו ליחס חם וידידותי ונכבשתי בדמותו. לעומת זאת, כאשר שימש שר ביטחון כבר הייתי פעיל בעצמי בפוליטיקה ונקטתי עמדה ביקורתית על מדיניותו בסכסוך הישראלי־ערבי בכלל ובשטחים הכבושים בפרט. אני מניח שהקורא יבחין במידה של אמפתיה שאני חש לדמותו וכן במידה רבה של נכונות להבין את מעשיו ואת התנהלותו. עם זה, לא חסכתי משפטי ביקורת בכמה מהפרשות המרכזיות של פעילותו הציבורית והפרטית. האם הצלחתי למצוא איזון בין הערכתי וחיבתי לַדמות ובין הביקורת שיש לי עליה? זאת יצטרך הקורא לשפוט. מצדי עשיתי מאמץ להיות מתאר ומסביר יותר מאשר שופט ומבקר. אני מקווה שהערותַי יסייעו לקורא בהבנת אישיות מורכבת ומרתקת זו.
בהכנת הספר סייעו לי כמה אנשים וברצוני להודות להם. פרופסור מוטי גולני עבר על כתב היד והעיר הערות תוכן חשובות. שמחה ניר ואשתי אראלה סייעו בניכוש שגיאות סגנון ובהבהרת ניסוחים סתומים. יעל דינוביץ, מזכירת המכון לחקר ארץ ישראל ביד יצחק בן־צבי, ואחיה דניאל יונס תיווכו בנאמנות ובסבלנות ביני ובין רזי האינטרנט. עלי לציין גם את נאורה ברנח־מטלון שהעמידה לרשותי את כתב היד של ספרה מקום טוב בצד חודשים רבים לפני שיצא לאור והוסיפה להאיר את עינַי בכמה פרשיות שהיתה לה בהן מעורבות אישית. היא גם הואילה לקרוא את כתב היד של ספרי, העירה הערות חשובות והסירה מכשולים מדרכי. נעזרתי גם באלוף שלמה גזית שעבד במחיצתו של דיין שנים רבות. רות ורחל, שתי נשותיו של משה דיין, הואילו להאיר את עינַי בצדדים מוּכּרים פחות של חייו הפרטיים. שאר האנשים שהואילו לתת לי דברי עדות וכן המקורות שהשתמשתי בהם מצוינים בהערות השוליים ואני רוצה להודות גם להם. עלַי לציין שההערכות ודברי הביקורת המופיעים בספר הם כמובן על דעתי בלבד, ואין לתלות אותם באיש זולתי.
תודה מיוחדת ברצוני להביע לפרופסור אניטה שפירא, שפיתתה אותי לכתוב ספר זה וליוותה אותי בידידות רבה מתחילתו ועד סופו, וכן לד"ר צבי צמרת ויעקב יניב, מנהלי יד יצחק בן־צבי. מוסד זה נעשה בשנים האחרונות ביתי האקדמי, ובין כתליו טרחתי על חיבור ספר זה ועל ספרים אחרים.
ולבסוף, תודות לעורכי הלשון איסי שמש וסיון סויסה, שבחריצות ובתבונה שיפרו במידה ניכרת את לשון הספר ואת תכניו.
מרדכי בר־און
ירושלים, ראש השנה תשע"ד
