האם בהכרח עלינו לחלות כדי להתחיל בעבודת הריפוי העצמי? מובן שהתשובה החד-משמעית היא לא ולא! אנו יכולים להקדים ולהתחיל לחקור סימנים פחות דרמטיים שמופיעים בחיינו וקוראים לנו לעשות שינוי.
אחת השאלות החשובות שמרפא עצמי אמור לשאול את עצמו שוב ושוב במהלך תרגולו היא היכן נמצאת תשומת הלב שלי? הקריאה שלי אליכם, אלה הרוצים לרפא את עצמם באמת, היא שאינכם חייבים להמתין לדבר-מה קיצוני שיקרה כדי להפנות את תשומת לבכם לקריאות השינוי הפנימיות. אנא, היו ערים למתרחש
בחייכם. הגוף שלכם לעולם אינו משקר. לעולם! אם יש סימני מצוקה, קלים ככל שיהיו, עשו בהם שימוש כסמן לשינוי. בדקו מה בחייכם אינו מדויק או אינו נכון לכם. היכן אתם מתפשרים על עצמכם ועל המהות העמוקה שלכם? מה במערכות היחסים שלכם דורש התייחסות ושינוי? במקום העבודה או במקצוע? בהתנהלות ובהתנהגות? אין זמן נכון יותר ומתאים יותר להתחיל בריפוי העצמי מאשר עכשיו!
הביטו באנשים החולים במחלות קשות. מה הם היו נותנים לו הזדמנה להם האפשרות לחזור אחורה כדי להתבונן בסימנים מקדימים למחלתם. מה הם לא היו עושים כדי להתחיל בריפוים העצמי בטרם חלו. לו אך
היה מי שיפקח את עיניהם לכך. לו אך היו שמים לב לקריאה המוקדמת. לכן, עצרו לרגע. נשמו. בדקו. מה לא מסונכרן. מה חורק. פיסית, רגשית ומנטלית. מה כל אלה באים לומר לי? וזכרו, בבקשה זכרו, כל רגע שבו אתם מחליטים לעצור ולהפנות את תשומת לבכם אל התופעות ואל הקריאה לשינוי, הוא הרגע המדויק. ותרו על רגשות אשם שנוטים לעלות כאשר עולה בכם מחשבה שהייתם יכולים להקדים בגילוי, בחקירה, בריפוי.
מה אנחנו רוצים בעצם לחקור וללמוד? נזכיר: מדוע חליתי? מהי קריאת ההשכמה? מהי הקריאה לשינוי? מה הביא אותי אל המקום ואל המצב שבו אני נמצא?
