מבוא
אנשים הם כחולמים, אך האם הם מגשימים את חלומם? האם הם יודעים כיצד לחיות באמת לצד האינרציה שהחיים מכתיבים לנו? מעטים האנשים שיודעים לעשות זאת. מאיר גלוברמן הוא הדוגמה המובהקת לאדם שחי את חייו, לאדם שהעז והפחד לא היה לו לרועץ. סביר להניח שאילו היינו יושבים וצופים בסרט מתח — חלק מסיפוריו היו חלק מהסצנות בסרט. הוא הוקע ונזרק מבית הספר ונהיה אחד מהאנשים המשפיעים באילת: ייסד והקים את המוזיאון הימי, הגה את הרעיון של המצפה התת-ימי, פתח מעבדת אלקטרוניקה, צלל ונתן שיעורי צלילה, פיתח פטנטים שמאפשרים חיסכון בשימוש במים — ידו הייתה בכל.
מאחורי האיש ניצב ילד — מה שאפיין ומאפיין את מאיר היה הרצון להשפיע, התעוזה והיכולת לקחת סיכון אולי אפילו בלי לחשוב על התוצאות.
אך בעצם ולמרות הכול, הסיפור של מאיר הוא סיפור על אהבת אמת. אהבתו לאילת ניצתה עם נישואיו לרעייתו שאותה הכיר בגיל שבע-עשרה. הם נולדו באותו היום ובאותה השנה, 1932, ונישאו לאחר שבע שנות זוגיות, והוא עזב את אילת עם מותה ומאז לא חזר.
הם נישאו ב-24.10.1957. יומיים לאחר החתונה מאיר גויס לשרת ב״מלחמת סיני״, שירות שנמשך כחצי שנה. חצי שנה שלא נפגשו ודרכיהם כמעט שנותקו עד להזדמנות שנקרתה בדרכם ומשם התחברו בשנית — מרגע זה נשארו באילת חמישים שנה.
כאשר מאיר עזב את אילת, הוא חזר ובאמתחתו סיפורים והרפתקאות, שכאמור בתחילת המבוא, משקפים את הבלתי אפשרי. המוות של רעייתו גדע את סיפור אילת והשאיר כאב גדול עם סיפורי הרפתקאות וסיפור אהבה ששמור רק למעטים.
