מדוע הבודהא טעה?
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מדוע הבודהא טעה?

מדוע הבודהא טעה?

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יגאל ורדי

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים, בהוצאת ידיעות ספרים: מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני ) 1996 (; חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה ) 1998 (; כתב היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות ) 2000 (; סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן ) 2004 (; סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים ) 2005 (; ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו ) 2007 (; הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים ) 2009 (; האישיות הקולאז’ית: תורת אישיות סינרגטית ) 2013 (; מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך ) 2014 (; התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי ) 2015 (.

תקציר

הספר מדוע הבודהא טעה: זן ואמנות שטיפת הכלים קורא תיגר על פרדיגמות מקובלות בפילוסופיה הזן בודהיסטית שהגיעו ברבות הימים לרוויה, עד כדי איבון דוגמטי. יגאל ורדי מעמיד את משנתו של הבודהא במבחן הביקורת, או בלשון הזן בודהיזם עצמו: “כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו”. הביקורת על משנת הבודהא נתפסת בספר זה כהחייאתה, שכן מטרתה למנוע קיבעון דוגמטי סביב פרדיגמה אחת ולאפשר ויטליות פורה לשם יצירת גרסה חדשה המושתתת על חומרים מן המסורת הזן בודהיסטית לדורותיה.

הפולמוס הפילוסופי בספר זה מציג ביקורת לגבי פרדיגמות זן בודהיסטיות בארבעה תחומים: תורת היש (אונטולוגיה), תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה), תפיסת העולם הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ותורת הנפש (פסיכולוגיה). הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת היש טוענת שהמציאות אינה מתאפיינת בזרימה ובהשתנות בלבד, אלא גם בסטרוקטורות סטטיות קומפלמנטריות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת ההכרה טוענת שאין לדרוש מן האדם להימנע מאבחון ומתיוג של המציאות, אלא יש לכוונו לעבר ראיית רשומון רחבה באבחון המציאות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תפיסת העולם הקיומית טוענת שתחושת הסבל הקיומי אינה נובעת מנטייתו של האדם לקבע את המציאות בסטרוקטורות סטטיות. נהפוך הוא: ההבנה שהמציאות מצויה בהשתנות מתמדת היא הגורמת לתחושת הסבל הקיומי. לכן, מתוך כמיהה למזור, האדם חותר ליילד אידיאות סטטיות המקנות לו אשליית נצח. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת הנפש טוענת שאין ביכולתו של האדם להשתחרר ממגבלות האישיות. יתר על כן, האדם הוא ישות דו-צדדית, כפני יאנוס: בצד האחד מצויה האישיות ובצד השני מצויה התודעה החופשית. לכן, כל שביכולתו של האדם לעשות הוא להגביר את תחושת החירות והאוטונומיה האישית באמצעות טיפוח המודעות העצמית, בלי להתיימר לאיין את האישיות.

יגאל ורדי מציע לאמץ את משנתו: הזן בודהיזם החדש. לשם כך הוא מציג מעבר פילוסופי מהגישה הדיכוטומית הזן בודהיסטית של “או-או” אל הגישה הדיאלקטית הזן בודהיסטית של “גם וגם”, המגולמת בחינוכו של האדם להיות במצב תודעתי של ספקנות וביקורתיות מרביות כלפי עצמו. המעבר הפילוסופי המוצג מסתמך על פרדיגמות קוטביות נוגדות המתקיימות בו-זמנית באופן קומפלמנטרי בתנועת מטוטלת של התהוות הדדית.

פרק ראשון

הקדמה
 
שמו של ספר זה, מדוע הבודהא טעה? – זן ואמנות שטיפת הכלים, מכיל בכותרתו הראשונה את הביקורת על אודות הבודהיזם ובכותרתו השנייה את החלופה המוצעת של הזן בודהיזם החדש, המבוסס על חומרים שאמנם קיימים בפילוסופיה הבודהיסטית, אך לדעתי, הם לא הובלטו די הצורך ונטמעו ברבות הימים במכלול האסכולות הזן בודהיסטיות. מטרת הספר היא לחשוף לפני הקורא פולמוס פילוסופי ביקורתי סביב סוגיות שונות שהזן בודהיזם מציג. זרם החשיבה הבודהיסטית מתקיים זה למעלה מ-2,500 שנה והוא מאופיין בפלורליזם של אסכולות, עמדות ופרדיגמות – ומטבע הדברים גם בפולמוס ובוויכוחים סוערים – בד בבד עם שמירה על גרעין קבוע המייצג מכנה משותף לאסכולות השונות.
מטרתו של ספר זה היא לטלטל את הקורא לעבר חשיבה פתוחה וביקורתית, כפי שמומלץ באמרה הזן בודהיסטית "כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו". הטענה המוצגת היא שהניסיון להרוג את הבודהא, כלומר להעמיד את משנתו במבחן הביקורת, הוא למעשה הניסיון להחיותו. מהות משנת הבודהיזם מתמצה בטענה שהכול מצוי בזרימה ובהשתנות, אגב הימנעות מכל קיבעון סביב פרדיגמה אחת. ואולם בפועל – כפי שהדבר קורה באופן טבעי בהתגבשותן של פרדיגמות פילוסופיות, מדעיות, אמנותיות וכיוצא באלה – עם הזמן, באופן סוציולוגי, הפרדיגמות מתאבנות ולבסוף גם מתנוונות. לכן, פולמוס ביקורתי הוא חיוני לשמירת החיוּת וההתחדשות של פרדיגמה פילוסופית. השיח שלי עם הזן בודהיזם נעשה מתוך אמפתיה, אהבה ומעורבות עמוקה, אך בלי לוותר על ביקורתיות, זאת בניסיון לתקן את הטעון תיקון ולשנותו כדי ליילד את החדש, האמור לשרת רוחנית ופרגמטית את הלומד. פולמוס ביקורתי שכזה מקנה חיות למשנה המתפתחת ומשתנה עם חלוף העתים.
בשנת 1994 הזמין אותי פרופ' יעקב רז להשתתף בקורס על אודות הזן בודהיזם. רוב המשתתפים היו פסיכולוגים קליניים מאסכולות שונות (פרוידיאניות, יונגיאניות, אדלריאניות ואחרות). באותם מפגשים הוכיתי בתדהמה, ואחזו בי התרגשות והתפעמות אינטלקטואליות מן הפילוסופיה הזן בודהיסטית שהשלימה את ידיעותי בפילוסופיה המערבית שעליה שקדתי במהלך לימודי באוניברסיטה. הזן בודהיזם טלטל אותי אינטלקטואלית מתוך תחושה אינטואיטיבית שהוא בבחינת חלופה חשובה למשנות פילוסופיות אחרות, בכל הנוגע לסוגיית חיפוש אחר משמעות החיים הכללית, ובעיקר הפרטית שלי. מאז יצאתי להמשך מסע החיפוש, ובאמתחתי כיוון חדש.
ההתנהגות האנושית מושפעת בו־זמנית הן מהיבט סיבתי והן מהיבט תכליתי. ההתנהגות האנושית מושפעת באופן סיבתי ממניעי האישיות השונים, אך בו־זמנית היא מופעלת באופן מודע, רצוני ותכליתי מכוח הבחירה החופשית. הבחירה החופשית של האדם מושפעת מאמונות, מאידיאולוגיות ומהשקפות עולם. כל אלה משרתים את האדם במתן אוריינטציה לחייו ובהבנת משמעותם, בבחירה בערכים שהם נר לרגליו ובקבלת ההחלטות שלו, שהיא המכריעה והקובעת את המסלול הביוגרפי הנוצר תוך כדי פסיעתו בשבילי החיים.
הזן בודהיזם, כמו כל פילוסופיה, מייצג אידיאולוגיית חיים. בריבוי הקולות שלו, הזן בודהיזם מייצג ריבוי של פרדיגמות סביב מכנה משותף אחד. הצו הסוקרטי "דע את עצמך" מבוסס על הטענה שמשמעות החיים בבסיסה היא חקירה של החיים. משמעות החיים היא למידה בלתי פוסקת, המבוססת על סקרנות, התפעמות וניסיון מצדו של האדם לענות על השאלה מהם החיים הטובים והנכונים בעבורו לחיותם, וזאת באמצעות חקר בו־זמני הן של מדע הטבע והן של מדע מוסר החיים. במשנתו המגוונת, הזן בודהיזם מעניק לנו מתנה גדולה. מן הראוי שנצא לדרך בהצגת משנה זאת מעמדה של פולמוס ביקורתי שמטרתו אינה רק לנתץ את הישן אלא בעיקר לבנות את החדש, אגב ניסיון לבצע את הרפורמה הנדרשת במשנה הזן בודהיסטית וליצור את הווריאציה המתאימה לתקופתנו ולשאלות שמולן אנו עומדים.
אסיים בתודות לכל מי שקראו את הספר והעירו את הערותיהם החשובות. אלון מרק, ששקד על הספר לעומקו וסייע לי לראות את השגוי והטעון תיקון (מה שלא תוקן הוא על אחריותי הבלעדית); ד"ר תמי יגורי, שהציגה לפני ראייה פרספקטיבית נוספת; ד"ר דביר מלניק, שאיתו שוחחתי על סוגיות פילוסופיות בהקשר לממצאים המוצגים בספר זה; פרופ' אדיר כהן, אור־לי פקר ורפי יעקובי, שקראו ונתנו משוב חם ומעודד להמשך העשייה. תודה עמוקה למזכירתי רינת מחלב, על עבודתה רבת־השנים, המסורה והאמפתית, המלֻווה תמיד במתן הערות והארות במהלך הקלדת הגיגי הספר. אחרונה חביבה, תודה מעומק הלב לדורית רוגובוי, עורכת ספר זה, על עבודתה המקצועית והמסורה.

יגאל ורדי

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים, בהוצאת ידיעות ספרים: מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני ) 1996 (; חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה ) 1998 (; כתב היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות ) 2000 (; סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן ) 2004 (; סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים ) 2005 (; ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו ) 2007 (; הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים ) 2009 (; האישיות הקולאז’ית: תורת אישיות סינרגטית ) 2013 (; מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך ) 2014 (; התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי ) 2015 (.

עוד על הספר

מדוע הבודהא טעה? יגאל ורדי
הקדמה
 
שמו של ספר זה, מדוע הבודהא טעה? – זן ואמנות שטיפת הכלים, מכיל בכותרתו הראשונה את הביקורת על אודות הבודהיזם ובכותרתו השנייה את החלופה המוצעת של הזן בודהיזם החדש, המבוסס על חומרים שאמנם קיימים בפילוסופיה הבודהיסטית, אך לדעתי, הם לא הובלטו די הצורך ונטמעו ברבות הימים במכלול האסכולות הזן בודהיסטיות. מטרת הספר היא לחשוף לפני הקורא פולמוס פילוסופי ביקורתי סביב סוגיות שונות שהזן בודהיזם מציג. זרם החשיבה הבודהיסטית מתקיים זה למעלה מ-2,500 שנה והוא מאופיין בפלורליזם של אסכולות, עמדות ופרדיגמות – ומטבע הדברים גם בפולמוס ובוויכוחים סוערים – בד בבד עם שמירה על גרעין קבוע המייצג מכנה משותף לאסכולות השונות.
מטרתו של ספר זה היא לטלטל את הקורא לעבר חשיבה פתוחה וביקורתית, כפי שמומלץ באמרה הזן בודהיסטית "כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו". הטענה המוצגת היא שהניסיון להרוג את הבודהא, כלומר להעמיד את משנתו במבחן הביקורת, הוא למעשה הניסיון להחיותו. מהות משנת הבודהיזם מתמצה בטענה שהכול מצוי בזרימה ובהשתנות, אגב הימנעות מכל קיבעון סביב פרדיגמה אחת. ואולם בפועל – כפי שהדבר קורה באופן טבעי בהתגבשותן של פרדיגמות פילוסופיות, מדעיות, אמנותיות וכיוצא באלה – עם הזמן, באופן סוציולוגי, הפרדיגמות מתאבנות ולבסוף גם מתנוונות. לכן, פולמוס ביקורתי הוא חיוני לשמירת החיוּת וההתחדשות של פרדיגמה פילוסופית. השיח שלי עם הזן בודהיזם נעשה מתוך אמפתיה, אהבה ומעורבות עמוקה, אך בלי לוותר על ביקורתיות, זאת בניסיון לתקן את הטעון תיקון ולשנותו כדי ליילד את החדש, האמור לשרת רוחנית ופרגמטית את הלומד. פולמוס ביקורתי שכזה מקנה חיות למשנה המתפתחת ומשתנה עם חלוף העתים.
בשנת 1994 הזמין אותי פרופ' יעקב רז להשתתף בקורס על אודות הזן בודהיזם. רוב המשתתפים היו פסיכולוגים קליניים מאסכולות שונות (פרוידיאניות, יונגיאניות, אדלריאניות ואחרות). באותם מפגשים הוכיתי בתדהמה, ואחזו בי התרגשות והתפעמות אינטלקטואליות מן הפילוסופיה הזן בודהיסטית שהשלימה את ידיעותי בפילוסופיה המערבית שעליה שקדתי במהלך לימודי באוניברסיטה. הזן בודהיזם טלטל אותי אינטלקטואלית מתוך תחושה אינטואיטיבית שהוא בבחינת חלופה חשובה למשנות פילוסופיות אחרות, בכל הנוגע לסוגיית חיפוש אחר משמעות החיים הכללית, ובעיקר הפרטית שלי. מאז יצאתי להמשך מסע החיפוש, ובאמתחתי כיוון חדש.
ההתנהגות האנושית מושפעת בו־זמנית הן מהיבט סיבתי והן מהיבט תכליתי. ההתנהגות האנושית מושפעת באופן סיבתי ממניעי האישיות השונים, אך בו־זמנית היא מופעלת באופן מודע, רצוני ותכליתי מכוח הבחירה החופשית. הבחירה החופשית של האדם מושפעת מאמונות, מאידיאולוגיות ומהשקפות עולם. כל אלה משרתים את האדם במתן אוריינטציה לחייו ובהבנת משמעותם, בבחירה בערכים שהם נר לרגליו ובקבלת ההחלטות שלו, שהיא המכריעה והקובעת את המסלול הביוגרפי הנוצר תוך כדי פסיעתו בשבילי החיים.
הזן בודהיזם, כמו כל פילוסופיה, מייצג אידיאולוגיית חיים. בריבוי הקולות שלו, הזן בודהיזם מייצג ריבוי של פרדיגמות סביב מכנה משותף אחד. הצו הסוקרטי "דע את עצמך" מבוסס על הטענה שמשמעות החיים בבסיסה היא חקירה של החיים. משמעות החיים היא למידה בלתי פוסקת, המבוססת על סקרנות, התפעמות וניסיון מצדו של האדם לענות על השאלה מהם החיים הטובים והנכונים בעבורו לחיותם, וזאת באמצעות חקר בו־זמני הן של מדע הטבע והן של מדע מוסר החיים. במשנתו המגוונת, הזן בודהיזם מעניק לנו מתנה גדולה. מן הראוי שנצא לדרך בהצגת משנה זאת מעמדה של פולמוס ביקורתי שמטרתו אינה רק לנתץ את הישן אלא בעיקר לבנות את החדש, אגב ניסיון לבצע את הרפורמה הנדרשת במשנה הזן בודהיסטית וליצור את הווריאציה המתאימה לתקופתנו ולשאלות שמולן אנו עומדים.
אסיים בתודות לכל מי שקראו את הספר והעירו את הערותיהם החשובות. אלון מרק, ששקד על הספר לעומקו וסייע לי לראות את השגוי והטעון תיקון (מה שלא תוקן הוא על אחריותי הבלעדית); ד"ר תמי יגורי, שהציגה לפני ראייה פרספקטיבית נוספת; ד"ר דביר מלניק, שאיתו שוחחתי על סוגיות פילוסופיות בהקשר לממצאים המוצגים בספר זה; פרופ' אדיר כהן, אור־לי פקר ורפי יעקובי, שקראו ונתנו משוב חם ומעודד להמשך העשייה. תודה עמוקה למזכירתי רינת מחלב, על עבודתה רבת־השנים, המסורה והאמפתית, המלֻווה תמיד במתן הערות והארות במהלך הקלדת הגיגי הספר. אחרונה חביבה, תודה מעומק הלב לדורית רוגובוי, עורכת ספר זה, על עבודתה המקצועית והמסורה.