מרים

“מרים”  – תעלומת אישה שנולדה כיהודיה שכתינוקת, ובשל פרעות חמלניצקי, נסחפה לעולם שונה וגדלה והתחנכה בְּצֵל כנפי הנצרות. סיפור מעשה המשלב חיי משפחות יהודיות ונוצריות הנקשרות זו בזו מכוחו של הגורל.

 

הגורל פועל בעלילה כגיבור ראשי סָמוּי, למרות שאינו מוזכר אפילו פעם אחת ורק נוכחותו מורגשת. הוא מתעלל בגיבורה ומשחק בה, מחד מסתיר ממנה עצמה את סודה, ומאידך בנחישות אינו מגלה את קלפיו. כשחקן מנוסה הוא מסתכן, ומהמר על גילוי הסוד, בכך שהוא מנדב לגיבורה רמזים רבים בדמות זיכרונות העולים מתחת לסף הכרתה, אך גם דואג שעם שחוזרים חושיה לשפיות, לא יישאר בה אף לא שבריר של מודעות. הגורל משתף בהימוריו עוד מספר “שחקנים” (גיבורים) שלכל אחד, בתורו, הוא מגלה את הסוד, אך מונע ממנו את גילויו לאחרים: אחד מהם אינו מספיק לעשות זאת ולוקח את התעלומה עמו אל הקבר, אחר שבמכוון ומתוך מניעים של אצילות נפש ובעינויי הנפש, אינו מסוגל להסגיר את הסוד עד ליומו האחרון. אך הגורל גם דואג שתיעוד הסוד יעבור מדור לדור ותמיד יתגלה ע”י גיבור אחר בשעה המתאימה לו כדי להמשיך את המשחק. זהו משחק שטני, ונראה שהגורל מפיק ממנו את מלוא ההנאה. הדבר נמשך מספר דורות ובסופו מפסיד הגורל במשחק, לא מבלי שינקום מאוחר יותר בגיבורים בשרשרת של טרגדיות.

 

סיפור המעשה חולף כחוט השני על פני המאות ה 16 עד ה 20. ומצייר ברגישות רבה את אופיים של הגיבורים על רקע נופים אנושיים וגיאוגרפיים, סגנונות חיים ואמונות. בסיפורו מדגיש הסופר את הקשר האינטימי שנוצר בין משפחה נוצרית לציבור יהודים שיודע להוקיר את מידת הנדיבות, האנושיות ורוחב הלב המופגנת כלפיהם. את תיאור המועדים היהודיים, עברם ההיסטורי, מקורותיהם ומנהגיהם מקבל הקורא דווקא מזווית הראייה ומפיו של  אציל נוצרי רגיש, אנושי ואוהב אדם, הפועל באווירה של כבוד והערכה מופגנת כלפי היהודים ולמגינת ליבה של הסביבה הנוצרית, המתקשה להבין את התנהגותו זאת.

 

הספר הוא רצף של אפיזודות היכולות להתקיים כסיפורים בזכות עצמם, אך רצף זה יוצר גם קשר הדוק ביניהם כך שהם הופכים לחוליות בשרשרת העלילה. באספקט הכרונולוגי של הספר עושה הסופר שימוש חופשי כך שאירועי פרקים מאוחרים מבהירים ומשלימים את אירועי הפרקים הקודמים להם. אוצרות הדמיון, הדימויים והתיאורים בספר הם בלתי נדלים וכל אימת שכבר נדמה שהכל כבר נאמר, מפתיע אותנו הסופר בהתרחשות חדשה.

 

זהו ספרו השני של המחבר שראה אור.

 

שמואל מ. בר-און [1919-2004] עשה דרכו מעיירת הולדתו ‘בילגוראיי’ שבפולין, דרך נתיבי הבריחה ברחבי בריה”מ, שרד את השואה וממחנות העקורים עלה ארצה ב 1949. היה תעשיין, איש ציבור  ובעל חזון שהשאיר חותם על תחומים ואנשים רבים. הספר נכתב ביידיש ותורגם ע”י בנו, הסופר ישראל אפרים בר-און לעברית.