פרולוג
רב סמל סברין נמנע ממבטי אנשי צוותו. הוא הוביל אותם לבור הזה, וכעת לא היה ביכולתו להוציא אותם ממנו.
חלון תא הטייס של סירת ההצלה היה מכוסה כפור, קווצות לבנות עדינות ששיקפו את אורו האדום של הלוע, פליטת הסופרנובה שיצרה את הטבעת האדומה הענקית שחלשה על מערכת פרוטיפנו. סירת ההצלה הייתה מעוגנת לאסטרואיד ברזל-ניקל 302948745AF, שהתרחק משער חור התולעת השני של פרוטיפנו, ומצי האויב ששמר עליו.
הבעיה הייתה ש-302948745AF לא התרחק מספיק מהר. אם סברין ירחיק את סירת ההצלה מהאסטרואיד, היא תתגלה בידי עשר ספינות הקרב במערכת ותיפול בשבי או תושמד. אך אם לא יעשה דבר, הוא וצוותו יגוועו ברעב, או אפילו ימותו מקור.
באותו זמן נראתה תוכניתו כשיא הפיקחות והחשיבה האסטרטגית. הוא פיקד על תחנת הממסר של חור התולעת השני של פרוטיפנו כשרב סרן מרטינז מהקורונה, שנמלט משייטת נקסידית, דיווח שהמורדים יגיעו למערכת תוך שעות ספורות. ראשית השתמש סברין בתעלול פיזיקלי להזיז את חור התולעת, שגרם לרודפים הנקסידים להחמיץ את המטרה ולבזבז חודשים בתאוטה מטורפת בניסיון לגרד את דרכם חזרה למערכת. ייתכן שההצלחה גרמה לסברין לחוש ביטחון מופרז, כי שכנע את ששת אנשי צוותו להישאר במערכת כצופים, ולדווח על מיקום האויב לכל צי ידידותי שעשוי להגיע לקרב דרך חור התולעת.
אך לא הגיע כל צי ידידותי. ההוכחה לקיומו של צי ידידותי הייתה בעובדה שהאויב הנקסידי נותר במערכת השוממת וחסם את הנתיב הישיר ביותר מהבירה, זנשעא, למפקדת הצי השלישי בפלרוס. לו ניצחו המורדים במלחמה, לבטח היו כבר עוזבים למקום יותר מועיל... תחת זאת ביצעו הקפות עצלות סביב הננס החום של פרוטיפנו, ומילאו את המערכת בטילי דמה שנועדו לבלבל כל כוח צבאי שיגיע להילחם בהם.
וכך נותר סברין מעוגן לסלע שלו, וצוותו עמו. רוב מערכות סירת ההצלה כובו כדי למנוע מחיישני האויב לגלות את חותמת החום, ואנשי הצוות לבשו כמה שכבות של בגדים וכיסו את גופם בשמיכות תרמיות כסופות שגרמו להם להיראות כאוהלים מהלכים. הבל פיהם התפשט מול פניהם בערפל לבן וכפור כיסה את קירות וחלונות תא הטייס. כפור לבן עיטר את שולי זקנם של הגברים וריסי הנשים.
עד כה לא התלוננו אנשי הצוות של סברין ולא הטיחו בו האשמות. חרף הנסיבות היו לעתים אפילו עליזים. היה להם ציוד ספורט לשמירה על הכושר וספרייה גדולה של אמצעי בידור. אך סברין האשים את עצמו על רקיחת התחבולה מלכתחילה, ואז על כישלונו לצייד את הסירה באספקה נאותה. הוא חשב שיהיה די במזון לשישה חודשים, אך כעת תהה אם עליו להפחית את מספר הקלוריות שצורכים אנשי הצוות. ואם יעשה זאת, ההאשמות לא יאחרו לבוא.
וכך נמנע סברין ממבטי הצוות ומנה את הימים.
וצי ידידותי לא הגיע.
חבל, כי לו היה מגיע, היה יכול סברין ללמד אותם דברים רבים.
