1
האישה המכונה קרוליין סולה צפתה במפקד שלה מת. היא חיבבה את רב סרן אוקטביוס הונג, אף שלא סמכה על פקודותיו, והייתה אסירת תודה שהעינויים הכריעו אותו במהרה. ככל הנראה נפצע בעת שנלקח בשבי, וכבר עונה כדי לאלץ אותו למסור את נהלי התקשורת; וכעת היה חלש מכדי להחזיק מעמד זמן רב תחת הסכינים. כשאיבד את הכרתו, לולאת החבל של המוציא להורג הונחה סביב צווארו והוא מת.
ההוצאה להורג של הונג, וכן של כל השאר, שודרה בערוץ השמור לעונשים, אחר צהריים קיצי ארוך של דם וייסורים, בידור המתאים לסדיסטים ועובדי שירותי הבריאות. ומה אני? תהתה סולה. היות שהייתה צריכה לשמוע את הקריין מקריא את שמות המורשעים, לא היה ביכולתה אפילו לכבות את הקול כדי לבודד את עצמה כנגד האנקות, הצרחות והדנדונים הצורמים המזוויעים של דיימונגים גוססים. אף שלעתים הייתה חייבת להפנות את מבטה, סולה הכריחה את עצמה לצפות ולרשום לעצמה את שמו של כל אחד מההרוגים.
למיטב ידיעתה, כל הממשלה הסודית הוצאה להורג באותו אחר צהריים, החל מהמושל הצבאי פן־קו עד לאחרון משרתיו. כשסולה שמעה לראשונה על קיומה של ממשלה סודית, היא העלתה בעיני רוחה בונקר תת־קרקעי עם ציוד תקשורת או מערה נידחת בהרים שהגישה אליה אפשרית במשעול סודי בלבד; אך נראה שפן־קו נלכד באחוזה כפרית לא הרחק מעיר הבירה.
זה היה מקום המסתור הסודי? חשבה סולה בחוסר אמון, בבוז. פן־קו כבר היה יכול לכתוב "ממשלה סודית" על גג האחוזה באותיות לבנות גדולות.
הכוח הצבאי הממשלתי הוצא להורג עם הנהגתו. לאלוף אשרוק, מפקד קבוצות הפעולה שהתנדב להישאר מאחור תחת הכיבוש, נדרש זמן רב למות. ייתכן שהגוף הדיימונגי האפור והגבשושי היה קשיח במידה יוצאת דופן, או אולי הקפידו המענים להאריך את ייסוריו, מאחר שאחת מקבוצות הפעולה של אשרוק הרגה כמה נקסידים ביום שנכנסה שיירת הניצחון שלהם לעיר הכבושה.
אך רובם הוצאו להורג במהירות. המורשעים מנו כמאתיים איש, ומספר המענים היה מוגבל. מלאכת העינוי נעשתה באופן שטחי, ולאחר מכן נכרכה לולאת החנק תחת צוואר המעונים, בהוצאה להורג שהייתה רחומה יותר מכפי שיכולה המדינה לבצע אם היו עתותיה בידיה.
מחדר השינה נשמעו צלילים נרגשים של מוזיקה סכרינית, מלווה במלמולים ואנחות. אחת משני אנשי הצוות של סולה, מהנדסת ראשונה שונה ספנס, שכבה פצועה במיטה וצפתה במלודרמה רומנטית, בעוצמת קול גבוהה כדי שלא תשמע את רעיה מתים.
סולה לא האשימה אותה.
חלונות הדירה היו מוגפים והמקום היה חם והצחין מאבק ושמן רובים, חומר חיטוי ועצב. סולה חשה בקירות לוחצים עליה, במשקל האוויר הדחוס. כשלא עמדה בזה יותר פתחה חלון. אוויר צח נשב פנימה, וריח בצלים מטוגנים מהדירה שלמטה, וצלילי הרחוב, המוזיקה והצחוק והצעקות של שכונת הנהר הצפופה.
סולה שאפה כמה לגימות אוויר ברוכות וסרקה את העוברים ושבים. עצביה זמזמו כשראתה צמד במדים, המקטורנים האפורים והכובעים הלבנים של הסיור העירוני. שפתה התעקלה באינסטינקט ישן. חינוכה, בספנן הרחוקה, לא החדיר בה כבוד רב לאוכפי החוק.
אנשי המשטרה נעו בזוגות במקומות כמו שכונת הנהר. שני אלה היו טרנים, אך סולה לא ידעה אם עובדה זו יכולה לסייע לה. ייתכן שלא אכפת להם מניין מגיעות פקודותיהם, כל עוד הם שומרים על מעמדם. הם כפו על התושבים את הצדק השרירותי שאפיין את המשטר הישן, וייתכן שפקודות הנקסידים לא נראו שונות.
שניים אלה גם לא היו מהסוג שעם הזמן יהיה אפשר לבטוח בהם. בעוד סולה צופה מהחלון כשאחת מאוזניה כרויה לקריין בווידיאו, היא ראתה את אחד השוטרים אוסף דמי שוחד ממוכר הלוטו בפינה, ואת השני לוקח לעצמו לחם מתובל מאחד הדוכנים.
תיחנק על זה, חשבה לעברו ונסוגה פנימה בטרם יוכלו לראות אותה.
ההוצאות להורג נמשכו. הקולמוס של סולה רשם שמות ומספרים כשהעסיקה את עצמה בחישובים. רב סרן הונג עמד בראש קבוצת הפעולה בלנש, שהורכבה מאחד עשר צוותים, כל אחד בן שלושה טרנים, בנוסף למפקדה שלו שמנתה שישה, עם משרתים, שליחים וטכנאי תקשורת. מכאן שקבוצת הפעולה בלנש מנתה שלושים ותשעה איש. היו ארבע קבוצות פעולה נוספות, אחת לכל גזע - הקרי, הדיימונגי, הטורמינלי והלאי־אוני, אף שסולה לא פגשה אף אחד מחבריהן, היא הניחה שהיו מאורגנות באותו אופן כמו קבוצת בלנש, מכאן שכל הפיקוד של אשרוק מנה 591 איש, בנוסף למפקדה שלו.
אלה שזוהו כחברים בקבוצות הפעולה - "אנרכיסטים וטרוריסטים מורדים", כפי שכינו אותם הנקסידים, בניגוד ל"מורדים" בלבד כפי שכונו חברי הממשלה של פן־קו - מנו 571 איש בלבד. על פי הקריין, עשרה נהרגו כשהתנגדו למעצר, או במארב הכושל של הונג בשדרת אקסטטל.
שלושה נוספים - צוות 194 של סולה - נהרגו לכאורה בפיצוץ בדירתם בשכונת נוף הרים, במטען חבלה שהשתילה סולה כדי לפגוע בכוחות הביטחון שידעה שסוגרים עליהם. תיאור מותם היה תעמולה מוחלטת - אלא אם כן בצירוף מקרים פלאי אכן מצאו הנקסידים שלוש גופות טרנים שרופות בהריסות - אך סולה תיארה לעצמה שתוכל לקצור כמה יתרונות מההכרזה על מותה.
אך גם אם הוסיפה למניין את צוות 194, הסכום היה 081 איש בלבד. פירוש הדבר שנותרו כמה שלא נתפסו, וכשחיברה את המספרים ברשימות שלה, גילתה סולה שכולם טורמינלים.
הקלה עברה בעצביה המתוחים. היא וצוותה לא נותרו לבד: היו לפחות עוד כמה אנשי צי בעיר, חמושים ומוכנים לכאורה לגרום לנקסידים לשלם על כיבוש הבירה. הטורמינלים אולי נראים כמו בובות פרווה חמודות, אבל רק לפני שהם חושפים את הניבים. היה זה גזע שסולה העדיפה שיהיה בצד שלה.
הבעיה היא, שלא הייתה לה כל דרך ליצור אתם קשר. היו נהלי תקשורת חלופיים, אך בהם השתמשו הנקסידים ללכידת רוב הצוותים. סולה לא העזה להשתמש בהם והניחה שגם הטורמינלים לא יעזו.
גם עם מפקדי המבצע לא היה ביכולתה ליצור קשר. כולם עזבו את כוכב הלכת, ואף אחד מהצוותים לא קיבל משדר מתאים. להונג היה משדר כזה, שכנראה נתפס יחד אתו.
ההוצאות להורג נמשכו ותשישות המענים הוסיפה לסבלם של המעונים. סולה הורתה לקיר הווידיאו להיכבות. היא גילתה את כל המידע האפשרי.
ייאוש נפל עליה כגשם עדין. פיה היה יבש. היא גררה את עצמה למטבח, מזגה כוס מים והבחינה בבקבוקי היערוגוט במקומם על המדף. יערוגוט היה המשקה החריף הזול ביותר בנמצא, ספירט שצרב את הגרון עם ריח מחליא של עשבי תיבול. הייתה זו הצורה הכי פחות מושכת של אלכוהול שסולה הכירה, אך עדיין הכה בה הדחף לשתות בעוצמה של מהלומת פטיש. בקבוק או שניים, חשבה, וכל אחר הצהריים המסויט הזה ישקע בתהום כימית...
לבה הלם בעוז בחזה. ברכיה פקו. היא סבה על עקביה וחזרה לסלון כשכוס המים לפותה בידה כחבל הצלה. היא לגמה מהמים, ואז לגמה בשנית.
מוזיקה מעצבנת חדרה מבעד לחלון הפתוח. "זו את," קרא קול מחדר השינה. "זו תמיד היית את!"
סולה פתחה את דלת חדר השינה והביטה בספנס, שהייתה שרועה על מיטתה כשרגלה הפצועה על כרית אחת ושיערה הבלונדיני על אחרת. "זה נגמר," אמרה סולה. "את יכולה להפחית את עוצמת הקול."
כנראה הייתה נימת קולה קצת יותר תקיפה מכפי שהתכוונה. בימים האחרונים נתמלאה סאתה מהדרמות הרומנטיות של ספנס.
"כן, המפקדת!" אמרה ספנס בסגנון צבאי הולם והורתה לקיר הווידיאו להשתתק.
סולה הייתה נבוכה מהתגובה המוגזמת של ספנס. "לוסי," אמרה סולה. "קראי לי לוסי." היה זה שם הכיסוי שלה. "את צריכה משהו?"
"אני בסדר, לוסי, תודה." ספנס שינתה את תנוחת גופה במיטה.
"יופי," אמרה סולה. "תקראי לי אם את צריכה משהו."
סולה סגרה את הדלת ושבה לנתונים שרשמה. נקישה נשמעה מכיוון הדלת, שנפתחה וחשפה את שוטר שני גבין מקנמרה, החבר השלישי בצוות של סולה. גבוה, מתולתל ותמים, הוא היה השליח של צוות 194, שהסתובב בעיר על האופנוע שלו למסור ולקבל הודעות. אך זה היה בימים שהיה למי לשלוח הודעות. כעת שוטט באקראי בעיר התחתית של זנשעא וליקט כל מידע שנקרה בפניו.
כשנכנס העיף מבט מהוסס בקיר הווידיאו. "זה נגמר?" שאל.
"כן."
"איך זה היה?"
סולה לטשה בו מבט. "מאה שבעים וחמש סיבות לא להיכנע."
מקנמרה הנהן והתיישב.
"איך התושבים מקבלים את זה?" שאלה.
ארשת פניו הפתוחה והידידותית של מקנמרה התקדרה. "נראה לי שהם מנסים להתעלם מזה. אני חושב שהם אומרים לעצמם שכל מי שהוצא להורג הגיע משורות הצי, ושזה לא נוגע להם."
"ובני הערובה?"
בהגיעם לעיר חטפו הנקסידים מעל חמש מאות בני ערובה מהרחובות, והכריזו שיוציאו אותם להורג אם יימשכו פעולות ההתנגדות.
"התושבים עדיין כועסים בגלל בני הערובה," אמר מקנמרה. "אבל הם מתחילים לפחד."
"יש שלושה עשר טורמינלים חופשיים," אמרה סולה. "לפחות שלושה צוותים והמפקד שלהם."
מקנמרה הרהר בחדשות בכובד ראש. "איך נמצא אותם?"
סולה רק משכה בכתפיה. "נסתובב ליד שכונות של טורמינלים עד שנשמע משהו?"
סולה הציעה זאת בבדיחות הדעת, אבל מקנמרה התייחס לדבריה ברצינות. "זו דרך טובה להיעצר. השוטרים הטורמינלים יתהו מה אנחנו עושים שם."
בעיקר היות שהטורמינלים היו גזע פעיל לילה. טרנים יבלטו מאוד בשכונות שלהם, הן בלילה כשהיו פעילים והן ביום כשנותרו בבתיהם.
סולה שקלה את הסוגיה. "אולי עדיף שלא ניצור אתם קשר," אמרה. "יש להם את כל הציוד הדרוש להם לפעולה, וכך גם לנו. אם לא נהיה בקשר, לא נוכל לחשוף אלה את אלה."
מקנמרה הנהן. "אז אנחנו ממשיכים להילחם בהם," אמר.
אפשרות הפרישה תמיד ריחפה באוויר. להישאר במקומם ולא לעשות כלום, להמתין שהמלחמה תסתיים בדרך זו או אחרת. איש לא יאשים אותם, לא אחרי שכל מפקדיהם נהרגו.
"כן." סולה חשה במתח בשרירי לסתה. "אנחנו עדיין במלחמה. ואני יודעת בדיוק איפה אנחנו הולכים להתחיל."
"כן?"
"עם לורד מקיש מבית המשפט העליון," אמרה סולה. "השופט הנקסידי שהטיל גזר דין מוות על חברינו."
הבעת שביעות רצון עלתה על פניו של מקנמרה. "מצוין, המפקדת," אמר.
לורד מקיש התגורר בארמון מקיש בעיר הרמה, ולכל אדם שאינו מטפס הרים, היו רק שתי דרכים להעפיל לאקרופוליס השחם של זנשעא: רכבל להולכי רגל וכביש תלול לכלי רכב. מאחר שמושב הממשלה היה בעיר הרמה, מוקף באוכלוסיה עוינת, סולה הניחה שהנקסידים יקפידו לא להכניס כל אחד.
אחרי שקנו לספנס משהו לאכול יצאו סולה ומקנמרה לתחנת הרכבל בשעת ארוחת הערב, שבה רבים מהמשרתים והפועלים שעובדים בעיר הרמה חוזרים לעיר התחתית. הרוכלים ואמני הרחוב פונו מהרחבה מול התחנה, וסולה ראתה שומרים נקסידים על גג התחנה, אך פרט לכך הייתה תנועת העוברים ושבים כהרגלה, ושורת האוטובוסים והמוניות ברחוב הייתה מבטיחה, אף שדלה מהרגיל.
"נסה לדבר עם מישהו בתחנת האוטובוס," אמרה סולה למקנמרה. "אני אכנס לתחנה."
"את בטוחה?"
ניסיונותיו של מקנמרה להגן עליה מסכנה היו נוגעים ללב בדרכם, אך גם די מרגיזים. סולה אמרה שהיא בטוחה והחלה לחצות את הכביש.
בתחנת הרכבל התייצבה בצד הרחוק של המסילה וניסתה להתנהג כאילו היא מחכה למישהו. כיתת נקסידים שמרה על הכניסה למסילה. הם נשאו רובים ועטו שריון על גופם בעל ששת הגפיים. סמל עם מסוף נייד עבר על רשימה בעוד פקודיו בודקים את זהות העולים לרכבל.
רק כיתה, חשבה, אך ידעה שיש עוד נקסידים בסביבה: הם עיקלו כמה בתי מלון ובתי דירות בסביבה, ואלה היו כנראה מלאים בחיילים.
כמעט מחצית מהעולים לרכבל היו נקסידים, ששעטו על הרצפות הממורקות ופילסו את דרכם בין שאר האנשים. רבים לבשו את המדים החומים של השירות הציבורי. נראה שגדל היצע התעסוקה לבני גזעם.
סולה העמידה פנים שראתה את האדם שלו המתינה, ואז הצטרפה לזר מוחלט ויצאה עמו החוצה. מקנמרה המתין לה ביציאה.
"הנקסידים מכינים רשימה של כל מי שגר בעיר הרמה," אמר. "כל עובד צריך להביא מסמך מהמעסיק שלו שמעיד על משרתו. אבל השמועה היא שבקרוב יידרשו תעודות זהות מיוחדות."
סולה שקלה את הדברים. "יופי," אמרה. "מכתב צריך להביא ממעסיק אמיתי שכבר נמצא ברשימה - והם עשויים לבדוק את זה. יהיה קל יותר להשיג את התעודות המיוחדות."
היו לה דרכים להשיג תעודות מזויפות ממשרד הגנזך.
התוכניות כבר הסתחררו בראשה.
באותו לילה נכנסה למחשב משרד הגנזך וגילתה שהסיסמה היומית של סגן רשטג הייתה "הקפדה!" ראש מחלקת אבטחת המידע החדש במשרד הגנזך אהב הכרזות בומבסטיות, ואלה תמיד כללו מילה שנועדה להמריץ את צוות האבטחה.
סולה ראתה שהכרזת מחר כבר הייתה בקובץ, ושמילת העידוד הייתה "צייתנות!" לרגע התפתתה לשנות אותה ל"חתרנות!" אך החליטה לשמור זאת ליום אחר, ליום שבו יגיעו הספינות הנאמנות מעל זנשעא ושלטון הנקסידים יגיע לקצו.
היא תהה איזו מילה יפלוט רשטג אם ידע שיש לה גישה חופשית למחשב משרד הגנזך, ועם הסיסמאות האישיות של רשטג. בשילוב של מזל ורשלנות ראש מחלקת האבטחה הקודמת, יחד עם לילה ארוך של תכנות על קפאין, סולה השיגה את הגישה למערכת משרד הגנזך עוד בטרם הגיעו הנקסידים. כל סיסמה שיצר ראש מחלקת האבטחה נשלחה אליה באופן אוטומטי, כך שאפילו אם יאתרו את הפריצה שלה וישנו את הסיסמאות, עדיין תהיה לה שליטה מלאה על המחשב.
כעת היה ביכולתה לחדור לכל רישום אישי, לשנות אותו או ליצור רישום חדש. תעודות לידה ופטירה, נישואים וגירושים, רישומים על השכלה, מגורים ותעסוקה, תעודות זהות רגילות ומיוחדות...
תעודות זהות. מסמכי זיהוי תקינים היו המפתח להישרדות בעולם הכבוש בידי האויב, והמפתח היה בידה. תעודת זהות סיפקה לא רק תמונה ומספר סידורי, אלא היסטוריה רפואית, תעסוקתית, משפחתית וכספית, וכן רישומי מס. התעודה שימשה כרשיון נהיגה לבעלי מיומנות מתאימה. היא שימשה להעברות בנקאיות, לנשיאת מזומן אלקטרוני ולנסיעה ברכבות ואוטובוסים.
התעודות גם שימשו ככרטיס ספריה. עוד לפני המרד הנקסידי, אימפריית השעא תמיד התעניינה לדעת אילו ספרים וסרטים מורידים התושבים מהספריה.
תעודות הזהות הרשמיות לא היו מושלמות, ותמיד היו זיופים, אך תמיד ייתכן שהזייפן יבצע טעות, ומכאן שתעודות הזהות המזויפות הטובות ביותר היו אלה שהפיקה הממשלה.
אלה שהפיק משרד הגנזך.
סולה השתמשה באפשרות השליטה שלה במשרד הגנזך להפיק לצוות שלה תעודות זהות רבות. כרגע נשאה את תעודת הזהות של לוסי דוברק, מורה מובטלת למתמטיקה שפונתה מטבעת זנשעא לפני הריסתה. מקנמרה וספנס היו מתיו גוארין וסטייסי חכים, זוג נשוי, גם מהטבעת. זה הסביר את עובדת היותם חדשים בשכונה.
סולה בדקה אם כבר יש תבנית מוכנה לתג הזיהוי לעיר הרמה, אך גילתה שאין, או שעדיין לא הייתה במחשב.
כל עוד הייתה במחשב הורידה כל קובץ על לורד מקיש ומשפחתו. נראה שהקריירה שלו כעורך דין לא הייתה מבריקה, אך מעמדו כבן אצולה רם דרג העניק לו לבסוף מינוי לאחר מבתי המשפט מהערכאה הנמוכה. הופעת המורדים הנקסידים הניבו לו קידום לבית המשפט העליון, שבו פעולתו הרשמית הראשונה הייתה הטלת גזר דין מוות על מאתיים ומשהו מאנשי הכוחות הנאמנים.
היא דמיינה את מקיש שוכב בשלולית דמו בשדרת הפרקסיס בעיר הרמה. היא כמעט חשה את משקל הרובה בידה.
אבל מי ידע? תהתה. הנקסידים צנזרו את החדשות. אם היא תירה בלורד מקיש, איש לא ידע פרט לכמה עדים. וגם אם השמועה תודלף, הנקסידים יוכלו לטעון שהייתה זו תאונה, או עניין פלילי, או פשוט להכחיש הכול... לא הייתה כל דרך להודיע לתושבים שהייתה זו פעולה צבאית, פעולה של קצינה בצי נגד בוגד ורוצח.
סולה חשה במחשבה מרוקנת את גופה מאנרגיה. הסיבה להקמת הממשלה הסודית והזרוע הצבאית שלה הייתה הבאת הידיעה לאוכלוסיה האזרחית שהמלחמה לא הסתיימה בנפילת הבירה, שהממשלה החוקית, המועד, והצי שלה, היו עדיין פעילים, ישובו ויענישו את המורדים ואת המסייעים להם.
הממשלה הסודית הוציאה לאור עיתון מחתרתי, הנאמן, שסולה ואנשי צוותה חילקו ערימות ממנו לאורך ולרוחב רחובות העיר התחתית, במסעדות, בארים וכניסות לבתים. אפילו שיטת התקשורת הפרימיטיבית הזו אבדה להם כעת.
סולה הסתובבה כשספנס יצאה מחדר השינה שלהן כשהיא צולעת רק קלות על רגלה הפצועה. היא נורתה בשריר השוק במהלך המארב הכושל של הונג בשדרת אקסטטל ושיחק לה המזל שאף אחד מהעורקים לא נפגע והפצע לא הזדהם. הנפיחות ירדה ונותרה רק נוקשות. סולה קבעה לספנס שגרת תרגילי מתיחות וצעדות הלוך ושוב בדירה.
היא לא הניחה לספנס לעזוב את הדירה, אף על פי שהייתה יכולה להלך בשכונה באי נוחות קלה בלבד. סולה לא רצתה שמישהו יראה את ספנס בטרם תוכל ללכת כרגיל. צליעה משכה תשומת לב, צדה את העין כמשהו לקוי. למעשה, היא לא רצתה שאף אחד מאנשי צוותה ימשוך תשומת לב, לא כשהמצב היה כה מעורער, לא כשתשומת הלב עשויה להגיע מהסיור העירוני או ממלשין.
למה האישה הזרה צולעת? זו הייתה השאלה שסולה לא רצתה שהשכנים ישאלו זה את זה, לא כשהחדשות היו מלאות בדיווחים על הניצחון הנקסידי בשדרת אקסטטל, וכל אדם עשוי לחשוב על קליעים מעופפים ופציעות.
היא ידעה שאמצעי הזהירות האלה עשויים להיות מופרזים, אך עד כה שרדה תחת הכיבוש הנקסידי כי נקטה את אמצעי הזהירות שבעיני אחרים נראו מופרזים.
"איך הרגל?" שאלה סולה את ספנס.
"יותר טוב, המפ - לוסי." היא עשתה סיבוב בחדר והעיפה מבט נכסף ברחוב מעבר לחלון. "חבל שאני לא יכולה לצאת, ביום יפה כזה."
"תעבדי על ההליכה והמתיחות שלך, ותוכלי לצאת," אמרה סולה.
חמימות אנושית אינה המומחיות שלי, חשבה.
"לא אהבת את הקלמרי שלך?"
סולה הביטה בהפתעה בארוחת הערב שלה, חתיכות קלמרי צלויות על שיפוד, שנותרו שלמות ליד מרפקה בשעה האחרונה.
"שכחתי לאכול," אמרה.
"תני לי לחמם את זה," אמרה ספנס ולקחה את השיפוד - ואת השיפוד השני עם פטריות וירקות - למטבח.
סולה שמעה את זמזום התנור כשספנס שבה לסיבוב נוסף בדירה.
"את בטח עובדת קשה על משהו," אמרה ספנס.
"הייתי שמחה יותר אם הייתי יכולה לעבוד על זה," אמרה סולה. היא הביטה בתצוגת השולחן ונגעה במקש שינתק אותה ממחשב משרד הגנזך. "ניסיתי לחשוב על דרך ליצור קשר עם התושבים, להודיע להם שזה לא נגמר. להחליף איכשהו את הנאמן."
ספנס שקלה את דבריה כשאפה הפחוס מכווץ במחשבה, ואז ניערה את שיערה הבלונדיני. "אני לא רואה דרך. בפעם האחרונה נדרשו לכולנו כמה ימים להפיץ את הכול." רעיון עלה בה. "אבל, לוסי, יש לך גישה למחשב משרד הגנזך. את לא יכולה לנצל זאת לשליחת עותקים אלקטרוניים?"
"רק אם אני רוצה שמחלקת האבטחה תעבור על כל שורה בתכנות של המחשב עד שתגלה אותי," אמרה סולה. "יש תווית בלתי נראית על כל דבר דואר שאומרת מנין הגיע - וכמובן שעותק של כל דבר דואר מגיע למשרד הצנזור, אז את יכולה לתאר לעצמך מה יקרה אם עשרת אלפים עותקים של הנאמן יופיעו במחשב שלהם."
ספנס עצרה במקומה כשקמט מהורהר בזווית שפתיה. "לוסי," אמרה, "יש לך גישה מוחלטת. את לא יכולה פשוט להורות למחשב לשקר בקשר לזה?"
סולה פתחה את פיה לפלוט תשובה מתנשאת, אך היססה. צלצול עדין נשמע מהמטבח וספנס צלעה להביא את הארוחה של סולה מהתנור. כששבה, סולה כבר פנתה לשולחן שלה והתחברה בשנית למחשב משרד הגנזך.
"אכלי את ארוחת הערב שלך," אמרה ספנס כשהניחה את הצלחת על השולחן של סולה, מעבר לסמלים הזוהרים שהופיעו במעמקיו. רחש עסיס המנה הלוהט הגיע לאוזניה של סולה. היא נטלה את השיפוד הקרוב ביותר ואכלה חתיכת קלמרי. החימום מחדש הפך אותו לגומי, אך טעמו ומרקמו לא עניינו אותה. היא דחפה את הצלחת הצידה כשהופיעה תיקיית משרד הגנזך על התצוגה.
"תשתמשי בקבצי העזרה," ייעצה ספנס.
בעוד סולה אוכלת את ארוחת הערב שלה, ולאחריה שותה את הקפה הממותק שהכינה לה ספנס, היא גילתה שכל הדואר של משרד הגנזך - פרט לתקשורת הבין משרדית, שנותרה במחלקה - עבר דרך אותו צומת שידור, שהיה מסוגל לטפל באלפי בקשות המידע שהגיעו למשרד מדי יום. הצומת תייג כל דבר דואר בקוד אישי בטרם שלח את המקור ליעדו, ועותק אוטומטי למשרד הצנזור, שם יעבור דרך אלגוריתמים סודיים שיקבעו אם יש בו תוכן חתרני.
אך כמה קל יהיה לתכנת את צומת השידור? היא הקשיבה לעצתה של ספנס ובדקה את קבצי העזרה.
קל להפתיע. משתמש בעל גישה מתאימה היה יכול להדליק ולכבות את מאפייני התוכנה בלחיצת מקש.
עיניה צרבו משעות הבהייה בתצוגה. סולה שמה פעמיה לחדר האמבטיה והסירה את עדשות המגע החומות שהרכיבה להסתרת עיניה הירוקות. היא הביטה בהשתקפותה בראי הישן מעל הכיור החלוד, בדקה את שורשי שיערה ואז נגעה בעורה. מאמצי ההסוואה שלה כללו צביעת שיערה הבלונדיני בשחור ונטילת תוספי קרוטן שהכהו את גון עורה החיווריין. בקרוב תצטרך לצבוע שוב את השיער.
רטט חלף בעצביה כששמעה את דלת הדירה נפתחת והתחוור לה שהיא נמצאת במרחק רב מכלי הנשק הקרוב ביותר. היא ניסתה להרגיע את עצמה במחשבה שכנראה מקנמרה חזר, וכך אמנם היה.
אני חייבת לשים רובה בחדר אמבטיה, חשבה כששבה לסלון.
"שאני אישן פה הלילה?" שאל מקנמרה. "או אצלי בדירה?"
במקור שכרו את הדירה בשכונת הנהר רק לפגישות של הצוות, כשכל אחד מהם ישן בדירה משלו, אך הצורך לטפל בחברת הצוות הפצועה שינה זאת.
"אתה יכול ללכת הביתה," אמרה סולה. "אני אטפל בסטייסי הלילה."
מקנמרה העיף מבט בסמלים הזוהרים במעמקי השולחן. "עובדת על משהו?" שאל.
"כן. דרך לתקשר עם התושבים."
מקנמרה שקל את הדברים. "אני מקווה שזה פחות עבודה מהניסיון הקודם."
אחרי שבדקה כמה פעמים את מלאכתה, סולה יצרה תוכנה שתבצע כמה פעולות ברצף.
תכבה את רישומי השידורים של הקובץ, כדי שלא יהיה תיעוד לפעולות הבאות.
תכבה את הפעולה שמוסיפה תג זיהוי להודעה.
תכבה את הפעולה ששולחת העתק של ההודעה לצנזור.
תשדר את ההודעה.
תדליק את הפעולה ששולחת העתק של ההודעה לצנזור.
תדליק את פעולת תג הזיהוי.
ותדליק את הרישום.
לאחר מכן תסיר את עצמה התוכנה מהצומת.
כדי לבדוק את התוכנה שלחה לעצמה הודעה - "המידע שביקשת אינו זמין במחלקה זו" - וגילתה שהיא עובדת. אף תיעוד להודעה שלה, או לכל אחת מהפעולות האחרות שעשתה, לא הופיעו ברישומי המחלקה.
כעת היה ביכולתה לשלוח הודעה, אם רק תצליח להבין למי לשלוח אותה ומה לכתוב בה.
בטרם ניתקה סולה את הקשר וכיבתה את המחשב, היא בדקה את הודעתו של רשטג למחר וגילתה שהמילה הייתה "זריזות!"
בדיוק, חשבה.
ספנס כבר עלתה על יצועה, אבל סולה שתתה יותר מדי קפה. היא רכנה מחוץ לחלון ושאפה עמוקות את אוויר הקיץ החמים.
התנועה ברחובות פסקה, הדוכנים ועגלות המכירה היו סגורים. הקצבת החשמל כיבתה את כל השלטים והדליקה רק אחת מכל שלוש מנורות רחוב. תחת הקרובה ביותר, במרחק רחוב ממנה, ראתה כמה דמויות שקועות בשיחה להוטה, כשזרועותיהן מתנופפות להדגשת דבריהן.
היא חייכה. היה כה מאוחר עד שהנוכלים יכלו לרמות רק אחד את השני.
סולה יצאה מהדירה דרך הדלת האחורית של המטבח, לעבר המדרגות האחוריות של הבניין, והעפילה לגג. דלת הגג הייתה פתוחה לטובת החתול של אחד הדיירים, וצעדיה לא השמיעו כל רחש על רצפת האפוקסיד. בימים רגילים אפשרה תאורת העיר למעט מאוד כוכבים להיראות, אך כעת נחשפו אינספור כוכבים בוהקים על פני חופת הקטיפה של הלילה.
על פני השמים נראו כמה קשתות כסופות, שכל אחת מהן הופרדה מהשנייה בחשכה זרועת הכוכבים. היו אלה השאריות הריקות והדוממות של טבעת התאוצה שהקיפה בעבר את כוכב הלכת, הטבעת שיצרה את האנטי־חומר שתדלק את הכלכלה שלו, ששימשה כמעגן לספינות, כמחסן לסחורות וכמקום מגורים לשמונים מיליון איש. כשהיה ברור שהנקסידים עומדים לכבוש את זנשעא, הטבעת פונתה ונהרסה, וחלקיה נפרדו כשעלו למסלול גבוה יותר.
הטבעת הקיפה את כוכב הלכת למעלה מעשרת אלפים שנה והייתה ההישג הטכנולוגי האדיר ביותר של אימפריית השעא, אך שרדה פחות משנה לאחר מותו של השעא האחרון. החלקים התלויים בשמים, שנראו מכל חלקי כוכב הלכת, היו תזכורת דוממת ומאשימה לשבריריות הציביליזציה, ולחוסר הוודאות והאלימות שבמלחמה.
וזה היה הרעיון שלי. הייתה זו סולה שהעלתה לראשונה את הרעיון להרוס את הטבעת, כדרך להקשות על הנקסידים לשלוט בכוכב הלכת שכבשו. איכשהו נזקף הרעיון לזכות אדם אחר, ואיכשהו נתקעה סולה בכוכב הלכת עם קבוצת הפעולה של הונג, במקום לטוס עם שאר הצי.
אני צריכה להיות שם למעלה, חשבה כשהביטה בכוכבים. בספינת קרב עמוק בשטח האויב, מביאה את המלחמה לנקסידים, במקום לחיות כחיה נרדפת על פני כוכב הלכת ולעבור ממסתור למסתור.
היא חשבה על אדם אחד שהכירה שטס עם הצי וגוש נוצר בגרונה.
מרטינז, חשבה, חתיכת בן זונה.
