טום
לפני שבועיים – חדר המתנה בבית החולים סידרס-סיני, לוס-אנג'לס
בחיים לא חשבתי שיֵצא לי לראות את ג'ייק בוכה – ובטח שלא לחבק אותו בזמן שהוא בוכה.
הוא אף פעם לא התפרק מולי כשג'וני מת, וגם אני לא מולו. גם לא אף אחד אחר מהלהקה.
אני יודע מה שבר אותו ככה. זאת טרו, האישה שהוא אהב כל חייו. והעובדה שזה שבר אותו ככה מפחידה אותי פחד מוות.
ג'ייק לא חזק כמו שהוא רוצה שיחשבו עליו. אני מודע לזה. בעבר הוא נעזר בקוקאין כדי לעבור תקופות קשות. היה לי קשה להאשים אותו על זה כי לכולנו יש מנגנוני התמודדות. לי היו – ועדיין יש – את שלי ולו יש את שלו.
אבל עכשיו הוא נקי. טרו היא כל עולמו. ואני פוחד שאם יקרה לה משהו הוא –
"מה אם היא תמות?"
אני מפנה אליו ראש לשמע קולו השבור. מסתכל לו בעיניים לפני שאני מנסה לדבר. ואז אני רואה אותו – את המבט.
אוי לא.
ראיתי את המבט הזה רק פעם אחת בעבר – כמה דקות לפני שאיבדתי כל מה שהיה חשוב לי.
ועכשיו הוא שם, בעיניו של ג'ייק. מבט של פחד וכאב.
ייאוש ובלבול מתמזגים יחד לאפלה משתקת כל-כך שאתה לא מסוגל לראות שום דבר מלבדה. הכאב עמוק כל-כך שאתה מתמסר לו. ברגעים כאלה אדם מסוגל לעשות דברים שלא היה עושה בדרך כלל.
דברים לא הגיוניים, נואשים ואיומים, שעלולים לשנות את חייו.
זה המבט שיש לג'ייק בעיניים כרגע.
אני מרגיש בעיטה של פחד בבטן. לא הרגשתי כזה פחד מאז הלילה ההוא.
אני לא מתיק ממנו את המבט. אני מסתכל לו ישר בעיניים כי חשוב לי שהוא ישמע מה שיש לי לומר עכשיו. "טרו פייטרית, ג'ייק. אין יום שהיא לא מכסחת לי את התחת. היא לא הולכת לשום מקום."
"אבל מה אם..."
לא, ג'ייק. תקשיב למה שיש לי להגיד.
אני מנענע בראש, לא מנתק קשר עין לשנייה. אסור לי לאבד אותו עכשיו. "שום מה אם. אל תעשה את זה לעצמך."
עיניו נמלאות דמעות שגואות מתוך החשכה ששולטת בו כרגע.
"אני לא יודע מה לעשות. מה לחשוב. מה להגיד." הוא טומן את פניו בידיו.
למראה גופו המיטלטל ביגון אני רק מתפלל למשהו שיקל עליו, ישיב הכול לתיקונו.
היום שאיבדנו את ג'וני היה נורא... מזעזע. שום דבר בחיים לא מכין אותך לאובדן של מישהו שאתה צריך יותר מכל אחד אחר בחייך. וזאת המשמעות של טרו עבור ג'ייק.
יש אנשים שיש בהם כוחות שעוזרים להם להמשיך הלאה אחרי שהם מאבדים את האדם שאהבו יותר מכול. אני עשיתי את זה. מצאתי דרך להמשיך הלאה.
יש כאלה שאין להם את זה, ואלה האנשים שיש להם בעיניים את המבט הנואש והאפל שיש לג'ייק עכשיו.
איבדתי אדם אהוב לאפלה הזאת. אני לא מוכן לאבד ככה גם את ג'ייק.
אני נושם עמוק ואומר. "אל תחשוב על הרע, ג'ייק. תחשוב על הטוב. תחשוב על הרגע שתזכה להחזיק את הבן שלך. תחשוב על הרגע שתזכה לענוד טבעת על האצבע של טרו כשהיא תצא סופית מדעתה ותסכים להתחתן עם אידיוט כמוך. תחשוב על כל הדברים המדהימים ששלושתכם הולכים לעשות ביחד. ובזמן שאתה תחשוב על כל הדברים המדהימים האלה, אני אתפלל לאיש שלמעלה ואבטיח לשנות את החיים שלי משמעותית בתמורה לזה שתקבל את כל זה, שיהיה לך מה שתמיד הגיע לך."
***
אני לא זוכר מתי הייתי בפעם האחרונה בכנסייה, אם כי חדר התפילה הקטן בבית החולים הוא לא בדיוק כנסייה אמיתית. אני מתיישב באחד המושבים מקדימה. תודה לאל שאין פה אף אחד. לא בא לי קהל כשאני כאן.
אני רוכן קדימה, משעין זרועות על ירכיי ומשלב אצבעות.
"בסדר," אני מתחיל. "אני לא מתפלל, כאילו, בחיים, כמו שאתה יודע. אני לא בדיוק מה שנקרא דתי, וגם את זה אתה יודע, אבל הבטחתי משהו ואני מתכוון לקיים את ההבטחה הזאת – ובגלל זה אני פה, מדבר איתך." אני נושם עמוק. "יש בחורה בבית החולים הזה – טרו בנט. אתה חייב להציל אותה. מעבר לזה שהיא מדהימה, אם תציל אותה תציל עוד מישהו. אם טרו תמות, ג'ייק לא ישרוד. ראיתי את זה בעיניים שלו קודם... אותו מבט כמו שהיה ל..."
רגשות שלא חשתי כבר שנים צפים אל פני השטח. אני משפשף את פניי בידיי.
"תראה, אני יודע איך זה עובד. אני מבקש משהו ונותן משהו בתמורה, נכון? אתה אולי יודע איזה שמוק אני. אני לא כזה מדהים. האמת, אני די חתיכת חרא. אני מתייחס לאנשים כמו זבל – בעיקר נשים. משתמש בהן כאילו הן חפצים דוממים שנוצרו כדי שאני אתקע בהם את הזין שלי. לא הרגתי אף אחד... אבל לא הייתי פוסל את האפשרות שזה עוד יקרה מתישהו בעתיד. יש לי אופי מחורבן. אני בן זונה אמיתי. ולהוכחת הטענה, אפילו בזמן שאני מדבר איתך לא הצלחתי לא לקלל.
"יכול להתאים לך אם יהיה פחות מניאק אחד בעולם, נכון? למחוק עוד מישהו מרשימת הקקות. אז אני אומר – אם תציל את חייה של טרו, אני אשנה את חיי. אפסיק עם ההתהוללות, אפסיק לזיין נשים אקראיות במקומות לא הולמים, כמו האחות שתקעתי אז בארון הציוד הרפואי כשביקרתי ילדים חולים. חסל סדר נשים נשואות. מספיק עם שלישיות או רביעיות או אורגיות. אני אפילו אפסיק ללכת למועדוני חשפנות. לא אסתכל יותר על נשים בצורה מינית. פאק, אני אחיה כמו נזיר מחורבן אם רק תציל את טרו. אני נשבע שאשכב רק עם נשים שבאמת חשובות לי."
באמת אמרתי את זה עכשיו – בקול?
אלוהים ישמור.
אני מתחלחל רק מעצם המחשבה, מוחה זיעה קרה ממצחי ונושם עמוק.
"אני מבטיח את כל הדברים האלה כי ברור לי שג'ייק לא יתגבר אם הוא יאבד את טרו. ראיתי את זה בעיניים שלו. הוא נראה בדיוק כמו... טוב, אתה בטח יודע על מה אני מדבר."
אני נאנח ונשען אחורה במושב.
"אם ג'ייק יאבד את טרו... אנחנו נאבד אותו... ואני לא יכול לאבד אותו. כל מה שנשאר לי בעולם זה ג'ייק ודֵן. וגם ככה יש לך שם למעלה מספיק אנשים טובים. לקחת לנו מספיק. אתה לא צריך אותה. צריכים אותה פה יותר... אז אני נודר את הנדר הזה. אם תחוס על חייה של טרו, אני אשנה את חיי מקצה לקצה." אני נושא מבט לתקרה. "מה אתה אומר?"
