הקדמה
העיר הופיעה על המסך, יפה, עתיקה, מכוסה גגות וכיפות כנסיות. באולם ההקרנה רכנו ראשי הצבא האמריקני לפנים בכיסאותיהם והתבוננו בחומרה בעטלפים הזעירים שנראו על המסך.
העטלפים עופפו בשמים מצד לצד על רקע השמש השוקעת. הסצינה יכולה היתה להיות כמעט רומנטית לולא הקולות הדוחים, שהשמיעו כנפיהם הדביקות של העטלפים. בזמן שהלהקה התפזרה בצלילה פתאומית, הופיעה על המסך העיר הסואנת והרועשת, עם רחובותיה הסואנים והכיכרות ההומות.
העטלפים התמקמו בריחוף קבוע כמה מטרים מן הקרקע, כשהם מסובבים את עיניהם בשלוש מאות ושישים מעלות, מתבוננים בכל האנשים בשדה הראייה שלהם. לפתע זינקו העטלפים על ראשי העוברים והשבים. גופם המבריק נצנץ רגע על שֹערוֹ של גבר, שישב במרפסת של בית קפה, על כתפו של גבר אחר שעמד מול מכונת משקאות, על אישה שהתווכחה עם בנה, על קבצן שישב על שפת מזרקה...
התמונות הפכו יותר ויותר מהירות: עשרות אנשים רגועים, צוחקים או טרודים, נראו על המסך. לפתע התעוותו פניהם באימה ובכאב כשהעטלפים, שהסתתרו בשקע צווארם, נעצו את שיניהם בעורם. צרחות בקעו מכל קצות העיר, כשלהקת העטלפים התקבצה שוב ונעלמה בשמי הלילה הכתומים.
סצינות איומות יותר הופיעו כעת על המסך. תמונות של נשים וגברים, היורים לעצמם כדור בראש, מתאבדים על מסילות רכבת, קופצים מגגות בניינים... מעיני כולם ניבט אותו מבט של ייאוש איום, אותה נחישות לסיים עם זה כבר. כאילו אין להם במה להיאחז. אין להם שום תקווה, שום אור בקצה המנהרה.
לסיכום הסרט הופיעה טבלה ובה המספרים הללו:
מספר התושבים: 3,000,000
סוג המשאב: 1,000 חרקי גולגולת
אופן הפעולה: בחירה 100% טבעית
משך הפעולה: 72 שעות
תוצאה: 500,000 חיסולים
טווח טעות: 0
ראשי הצבא הביטו זה בזה. כמו כולם הם שמעו את הידיעה כמה דקות לפני כן: עיר בירה אירופית איבדה אחד מתוך שישה תושבים תוך כמה שעות. הרשויות דיברו על נגיף אלים, אך לא סיפקו פרטים נוספים. הבלבול היה מוחלט. ייתכן שהרשויות ניסו להסתיר במכוּוָן מציאות חמורה בהרבה - כך שיערו ודאי אנשי הצבא הבכירים.
הם התבוננו בסקרנות בנתונים שעדיין הופיעו על המסך. הם חיכו לשמוע פרטים נוספים. פֶרגוּס אַנְט, הנשיא המחליף, קם ונעמד מולם, מנסה ככל יכולתו למשוך את תשומת לבם. הוא כחכח בגרונו והזמין אדם שישב בשורה הראשונה להצטרף אליו.
"גבירותיי ורבותיי, מה שראיתם עתה הוא אמיתי לחלוטין ומאוד חשאי..." פתח פרגוס.
אישה במקטורן מלא מדליות ניצלה את ההפסקה הקלה בדבריו כדי לשאול את השאלה, שבערה על שפתי כולם:
"האם המדינה שלנו אחראית באופן כלשהו למה שהתרחש זה עתה?"
הנשיא התבונן באיש שעמד לצדו.
"בוודאי!" ענה האיש בשמחה. הוא הגה כל הברה בתשומת לב רבה, והעמיק את תחושת אי הנעימות שהתפשטה באולם. חלק מהאנשים החלו להזיע, וחלקם שחררו את צווארונם, קצרי נשימה.
"פרגוס?" אמר האיש ופנה לנשיא.
אנשי הצבא התבוננו זה בזה. מי היה האיש הזה, שהיה כל כך קרוב לנשיא עד שקרא לו בשמו הפרטי? איש לא הכיר אותו.
"כל המחמאות על הפעולה הזו מגיעות לך," ענה פרגוס אנט וצעד לאחור, "אתה תדע לתאר לנו את פרטי המבצע בדרך הטובה ביותר. בבקשה, אורטון..."
