הנה העלמה
שעת צהריים בשוק בנצרת — השוק הפתוח הגדול בארץ. בקפה חבינא – החבוי בעברית, על שום היותו נסתר בסמטה קטנה בשוק, שני שולחנותיו מלאים. באחד משחקים שש בש, בשני, רמי. המים מבעבעים בנרגילות, ובוץ הקפה ממלא את קרקעית הפינג'נים. באווירה נמהלה מעט חשדנות, המלווה לעיתים מפגשים בין שבטיה השונים של ישראל.
"תפדלו", אמר בעל הבית והזמין אותנו פנימה בחיוך רחב, שפרם מייד את החשש הקל. התל אביביים הזמינו מיץ מהמקרר. הוותיקים הזמינו קפה. שחור, עם הל טרי מהשוק. ישבנו על ספסל עץ מרופד כריות ולגמנו בשקט מהפינג'ן, הוא ספל החרסינה שבו מגישים את הקפה, שטעות יהודית נפוצה מבלבלת אותו עם הקנקן בו מרתיחים את המשקה ששמו ג'זווה. רק קולות הלגימה הפרו את הדממה, עד שניסינו לגלגל שיחה.
"אתם מנצרת?", הלכנו על בטוח. "ודאי", ענו, "מאז ומתמיד". משפחות של וותיקים. המשכנו ב"מה המצב", והשתיקה הפכה אט אט לשיח. "נצרת, זו לא עיר", גילה את אזני אחד, "היא כפר. גדלה ופרצה לכל הכיוונים. אבל במהותה נותרה כפר". ובכפר, כמו בכפר. יש חמולות. יש ריבים היסטוריים ואהבות אסורות. אך בנצרת הירבויות והאהבות ניצתות בין מוסלמים לנוצריות, בין נוצריות ויהודים, בין יהודים ומוסלמים, בין שלוש הדתות הגדולות ולכל הכיוונים.
אמנם כפר, כך לפחות התפרסמה נצרת בעולם כולו. המקום הקטן בגליל שבו התגוררה המשפחה הקדושה. ליד המעיין המקומי או אולי בבית המשפחה, בישר המלאך גבריאל למרים, שהנה היא, עלמה צעירה, עומדת ללדת בן. אבי הילד אינו יוסף בעלה, חרש העץ. אלא רוח הקודש. בתולדות העתים, בכתבי אבות הכנסייה וההיסטוריונים הקדומים לא תועד כיצד קיבלו אנשי הכפר את ההריון של הנערה. אולי נדו בראשם. הרי יוסף לא היה בן המקום. מבית לחם יהודה הגיע לגליל. אין יודעים מה הביא אותו לנצרת. היו אלה שנותיו האחרונות של הורדוס. ריח של מרידה ומאבק ירושה עמד באוויר. אולי חשב שמוטב להתרחק לפריפריה.
פרי בטנה של של מרים: ישוע, גדל כאשר השלטון בגליל התייצב תחת הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס (שמו של המשיח הנוצרי בעברית, נכתב ונהגה בשני אופנים, ישו וישוע. במדריך זה בחרנו בשם ישוע, כפי שמופיע בתרגומי הברית החדשה לעברית). אנטיפס החל במבצעי בנייה גדולים בגליל, ביניהם בניית טבריה ושיקומה של ציפורי. פרויקט הבנייה העצום הזה סיפק עבודה לרבבות אנשים. אולי גם ליוסף הנגר. ייתכן שישוע הנער התלווה אל אביו בדרכו אל אתר הבנייה בציפורי, במרחק של חמישה קילומטרים מנצרת.
המידע בברית החדשה ובכתבי ההיסטוריונים הנוצרים הקדומים על חייו של ישוע בנצרת מצומצם, אולם מאז שהנצרות התפשטה בעולם, במאות השנייה והשלישית, הפכה נצרת למוקד משיכה לעולי רגל ועל כך, בנוסף לחקלאות בעמק הצר שמסביבה, התבססה עיקר פרנסת תושביה. אולם כיום, למרות שהתיירים הנוצרים הם חלק הארי בתיירות הנכנסת לארץ, חבילת התיירות הצליינית אינה נותנת לנצרת את מקומה הראוי. כנסיות, מנזרים ואתרים נוצריים מקשטים אותה ואת סביבתה — אבל התיירים מעדיפים ברובם לערוך סיבוב קצר בעיר ולהמשיך בדרכם. כאחת מערי הצליינות החשובות בעולם מפתיע עד כמה מעטים מלונותיה.
דווקא כעיר עם רוב מוסלמי הייתה לה לנצרת פריחה. שועי הגליל בתקופה העותמנית הקימו ארמונות בתוך העיר. בתי מידות מקושטים בציורי קיר ותקרה מרהיבים, בנויים כמיטב המסורת התורכית־לבנונית. בתקופה העותמנית וביתר שאת בימי המנדט הייתה לנצרת עדנה. העיר התפתחה וצמחה. מוקדי השלטון בצפון נבנו בתוכה ויחד עימם קמו מוקדי עסקים ושירותים נלווים.
במלחמת העצמאות ומיד לאחריה גדלה העיר מאוד. חלק מפליטי הכפרים והעיירות מסביב מצאו בה מחסה והתמקמו בשכונות הנושאות עד היום את מקום מוצאם. השלטון הישראלי, בעשורים הראשונים של המדינה, לא היטיב עם נצרת. למרות שמפלגות מקומיות מטעם מפלגת השלטון, בעיקר מפא"י, קיבלו אחוזי תמיכה גבוהים בעיר ואף שלחו באופן קבוע נציגים לכנסת, לא ראתה העיר פירות. ב־1956 הוחל בהקמת ישוב חדש. במסגרת התכניות ליישב יהודים בגליל, הופקעו אדמות מנצרת ומהכפרים הערבים שמסביבה ועליהן נוסדה נצרת עילית.
נצרת עם זאת המשיכה לגדול ולהתעצם. אוכלוסייתה רבתה וצמחה. בתי הספר של האגודות והארגונים הנוצרים בעיר יצרו אוכלוסייה משכילה ומקצועית המתפרנסת ממקצועות חופשיים, מפעילות מסחריות ומעבודה בשירות הציבורי.
נצרת היא כיום העיר הערבית הגדולה בישראל עם אוכלוסייה המונה 82,000 אלף נפש.
למרות פרסומה העולמי נצרת נותרה מקום כמעט לא מוכר, מלאה בפינות חמד, מבנים היסטוריים וסמטאות ציוריות. בעיר סצנה קולינרית תוססת עם מגוון רחב של מסעדות מהטובות בארץ ובתי קפה שאין שני להם. מאחורי חומות המנזרים מסתתרים מקומות מן היפים הקיימים בארץ. שיטוט בעיר יגלה תקרה מצוירת מעשה אמן, חצר פורחת מדהימה, כנסייה שנראת כאילו זה עתה יצאה מכפר אנגלי, או מנזר שמסדרונותיו מזכירים סיפורים מימי הביניים. ועוד לא אמרנו מילה על החומוס. בהחלט החומוס הטוב בארץ — תשאלו את כל נהגי האוטובוסים והמוניות בגליל וברחבי ישראל.
במדריך זה ננסה לשפוך מעט אור על הקסם הרחוק שנמצא כל כך קרוב אלינו, תוך כדי התבשמות מריחם המשכר של ההל, הקטורת, הבשמים והתבלינים של השוק.
