פאקס 4 - הפקעת המכושפת

 

השעון של ויגו מצפצף בשעה שתיים לפנות בוקר. הוא מזדקף במיטתו. הגיע הזמן לקום ולבצע ניסוי מדעי.

ויגו שמע שאם מישהו טובל את האצבעות שלך במים בזמן שאתה ישן - יש סיכוי מצוין שתרטיב במכנסיים. והסקרנות אוכלת אותו. הוא מוכרח לנסות. ולגמרי במקרה, לוויגו יש אח גדול שיכול לשמש שפן ניסויים מוצלח למדי.

אלריק ישן שינה עמוקה במיטה הסמוכה. ויגו שוכב בדממה במיטתו ומאזין. לא, אלריק לא התעורר מהצפצוף. מצוין.

ויגו התכונן מבעוד מועד. קערת המים של פְרֵייָה ממתינה מתחת למיטה. כעת הוא מתגנב אל מיטתו של אלריק עם הקערה. אלריק שרוע על גבו. זרוע אחת תלויה ברפיון מעל דופן המיטה. מושלם. ויגו מקרב את הקערה אל אצבעותיו של אלריק. זה החלק המסוכן של הניסוי. אם שפן הניסויים יתעורר, קיימת הסתברות גבוהה למדי שהוא יגמול לוויגו במכות נמרצות. אבל אלו סיכונים שמוכרחים ליטול בשם המדע.

ויגו ממתין. נשימתו של אלריק נעשית מקוטעת אבל הוא לא מתעורר. הוא גם לא עושה במכנסיים. ויגו מרים את השמיכה ובודק. הוא ממתין עוד קצת. אצבעותיו של אלריק שקועות במים.

 

אלריק חולם. חלומות רעים. הוא עומד לטבוע. הוא מוכרח לשאוף אוויר. הוא חותר בשחייה כלפי מעלה. כשהוא עולה על פני המים הוא מוצא את עצמו בחלל לא מוכר. כעת הוא מרחף תחת תקרה בחדר חשוך וקר. דמות, או יותר נכון צל, ניצבת במרכז החדר. דמות הצללים עוטפת פיסת עצם בצמר ובמטליות בד. כעת דמות הצללים טומנת את החבילה העטופה בקרטון נעליים וממלמלת. מילים בשפות נשכחות. לחשים.

מה יש בקרטון? בחלום אלריק מתקרב בריחוף אל קרטון הנעליים ורואה שם רק פקעת של חוטי צמר ומטליות בד. הוא מושיט את ידו כדי לגעת בפקעת וברגע האחרון בולם. לא, הוא לא מעז! הפקעת הקטנה עדיין נחה דוממת בתחתית הקרטון, אבל אלריק מרגיש שמשהו קורה.

הוא יודע שהפקעת רואה אותו. אף שהיא נטולת עיניים. הוא יודע שהפקעת חיה. אף שאין בה לב פועם. הפקעת ממתינה ובוחנת את אלריק. כמו חיה שאורבת לטרפה.

הפקעת זה עתה נוצרה. היא דבר זעיר ומחריד. ונדמה לו שהפקעת יודעת מי הוא.

נחשול של אימה שוטף את אלריק. לפתע הוא שוב מוצא את עצמו במקום אחר. כמו שקורה הרבה בחלומות. עכשיו הוא עומד על הגג. מנקודת התצפית הזו הוא רואה כיצד מאות עכברים בורחים מהבית. הם נמלטים כמו מספינה טובעת. הם מפחדים, חושב אלריק. הם מכירים את הפקעת הזו, או מה שזה לא יהיה. ועכשיו הם נמלטים בפאניקה. הוא חייב לברוח. אבל ידיו ורגליו משותקות. הוא לא מצליח לזוז.

 

ויגו בוחן את אלריק. נראה שהוא בעיצומו של סיוט לילה. עפעפיו העצומים נעים ורגליו רועדות. אולי הוא חולם על משהו שרודף אחריו. לפתע אלריק נושם נשימה עמוקה ומזדקף במיטה. הוא תופס את חולצתו של ויגו ונועץ בו מבט פראי.

"לעזאזל, כאילו, מה חלמת?" שואל ויגו, ובעזרת כף רגלו מעלים בחשאי את הקערה מתחת למיטה. אלריק מנסה להיזכר, אבל החלומות האפלים התפוגגו. לפני רגע הם היו מוחשיים להפליא, עכשיו הם נעלמו והותירו בו רק תחושה לא נעימה שגורמת לשער־עורפו לסמור.

"אני... לא זוכר," הוא עונה. "אבל זה היה מפחיד."

"שאישן אתך במיטה?" שואל ויגו.

אלריק מהנהן. ויגו מביא את הכרית שלו ומתכרבל לצד אחיו במיטה.

אחרי זמן מה ויגו נרדם, אבל אלריק לא מוצא מנוחה. הוא חלם משהו מפחיד. ולמה אצבעותיו רטובות? יכול להיות שהוא מוצץ אצבע בשנתו? אם כך הוא בחיים לא יעז לישון אצל חברים.